כשכל מתמודד שני הוא "המנצח של העונה", תודה לאל על הקול השפוי של אסף אמדורסקי

העונה ה-13 של "הכוכב הבא לאירוויזיון" יצאה לדרך, והשופטים כבר הספיקו להרעיף מחמאות מוגזמות לחלוטין על הכישרונות המבטיחים. אבל מאחורי פסטיבל הפרגון יש גם בשורה משמחת: רוח הקרב מול אירופה נרגעה קצת, והפעם אנחנו פחות מחפשים חייל גיבור וחוזרים לבסיס המשעמם והנפלא: שיר טוב עם מבצע כריזמטי
פחות משלושה שבועות מאז עמדנו מאחורי פרגוד ושלשלנו לקלפי, ובקשת החליטו שנחנו מספיק. אמש (ראשון) נפתחה העונה ה- 13 של "הכוכב הבא לאירוויזיון", ואיתה מערכת בחירות חדשה לגמרי, עם אחוז חסימה, מועמדים שמבטיחים להביא גאווה למדינה, פרשנים עם תחזיות נחרצות שאיש לא יזכור והרבה הרבה פרגון עצמי, כמיטב המסורת. אין ספק, אם יש עם שיודע לצעוד לקלפיות פעמיים בחודש בלי למצמץ, זה אנחנו.
מתוך "הכוכב הבא"
(צילום: קשת)
ומה אתם יודעים, אפילו האחדות כבר פה. לא מהסוג החשדני, העומד על המשמר, הרוחש מתחת לפני השטח שאנחנו מכירים מהפוליטיקה אלא מהסוג החוגג, הנדיב, הבאנו לעשות שמח, כולנו רקמה אנושית אחת חיה שיודעת לשיר ודוז פואה לא עולה כסף, אז למה לא? באחדות החדשה של "הכוכב הבא לאירויזיון" חמישה נבחנים מתוך שישה עולים לשלב הבא, שניים מהם עם 98 ו-96 אחוזים, מספרים שבפוליטיקה שמורים למדינות שלא היינו רוצים לגור בהן.
השופטים עפו על כולם, כולל הבחור שכמעט עבר (עמית קדושים, עם 69 אחוז), כבר בפרק הראשון הם מצאו את המנצחת של העונה ואחר כך, ליתר ביטחון, מצאו עוד אחת. אפשר כבר לסגור את הבסטה, לקפל את האולפן, להזמין טיסות ולמלא את הבריכה. תודה לאל על אסף אמדורסקי אחד ששם את האצבע בסכר הדבש וחילק שישיות ושמיניות. בדרך הוא גם הבהיר בדיוק מה חסר ל"דה וויס" – שיקול דעת והרשות לא להתעלף מכל בנאדם עם מיתרי קול.
אחרי 12 עונות "הכוכב הבא לאירויזיון" גם קורצת לדבר האמיתי עם שינוי שיטת ההצבעה – התבגרנו מאדום או כחול לניקוד של ממש, כזה שיאלץ את השופטים לנמק קצת יותר את הבחירה שלהם מעבר לכן או לא. החידוש השני הוא המשבצת של השופט המתחלף – הפעם זה אושר כהן שהחליף את עדן חסון, נדמה לי שהוא משתלב יפה, לא יודעת, אולי עוד קצת מחמאות לשירי מיימון ואתה שם.
בינתיים באירופה הקלאסית המצב קצת פחות הרמוני. אירלנד, איסלנד והולנד נשארות בחוץ כבר שנה שנייה ברצף, וספרד וסלובניה קיבלו ארכה עד דצמבר להחליט אם אנחנו עדיין קו אדום. התחרות עצמה תיערך בבורגס שבבולגריה – כן, הבורגס של הצימרים והקזינו – בין 11 ל-15 במאי, וחצי הגמר הראשון נופל בדיוק על יום הזיכרון, כך שהתאגיד יצטרך, בנוהל, לבקש מהאיגוד שיבוץ בחצי הגמר השני כדי שנוכל להיקלע לסיטואציה גם הפעם.
הבשורות הטובות הן שרוח הקרב קצת נרגעה לפחות ב"הכוכב הבא". אם בשנים האחרונות האירויזיון היה כרוך באווירת "נראה להם מה זה", מן פייט אור פלייט, שמשון הגיבור שמפיל את עמודי המקדש על הראשים של כל הפלשתים מדבלין עד מדריד, אנחנו קצת פחות מחפשים חייל גיבור וחזרנו לבסיס המשעמם והנפלא: שיר טוב עם מבצע כריזמטי. אולי אחרי השנים האחרונות הבנו עמוק בלב שאירופה בעצם אוהבת אותנו, ולא משנה כמה יקומו עלינו לכלותינו עם חרמות ושינוי שיטות הצבעה, הקהל בבית ימשיך להרים את הטלפון. אפשר כבר לקרוא לזה רליישנשיפ.
ובשורה התחתונה, קשת מספקת את הסחורה. הפרק היה טוב. כולל ההגזמות והעינוגים העצמיים הרגילים של הזכיינית, כולל אסי ורותם עדיין אסי ורותם, למי שחוגג, וגם הכשרונות לא מביישים את הפירמה: יעל אלבו, ששרה את Voilà של ברברה פראווי (לא סגורה על זה שהיא החומר שממנו עשויות שלוש דקות של פופ עם פירוטכניקה, אבל היא יכולה להביא משהו אחר ומרענן), דורין עטון שנתנה בראש עם קול של זמרת שחורה, יהלי מוזר שישב בגופייה לבנה מול הפסנתר ועדן בר שעשתה יובל רפאל ועילאי אלמקייס שלקח בנונשלנט את האירוע, כולם עשויים מחומרים של גמר, ובנימה אופטימית זאת, נתראה באביב.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.