גר כל חייו במשק - והפסיד אותו לאחיו
מושבניק טען שמבין תשעת אחיו היה זה שטיפח את הנחלה, עבד בה שנים והקים בה את ביתו. אבל בביהמ"ש נמצא שהוא הסכים בעבר להעברת הזכויות לאחד מהם
עו"ד צביקה גלזר | פסקדין|
בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה מושבניק שתבע לקבל לידיו את המשק המשפחתי שבו הוא מתגורר כל חייו. השופט פליקס גורודצקי קבע שדווקא אחד מאחיו הוא היורש "המוכן והמסוגל" לקיים את המשק, בין היתר בשל הסכמות שנחתמו בעבר ולאור יכולתו לפצות את יתר היורשים.
הסכסוך התגלע בין תשעה אחים אחרי מות אימם, שהזכויות בנחלה היו רשומות על שמה. ב-1991 היא אפשרה לתובע לבנות בה בית, באישור רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ומאז הוא מתגורר בו עם משפחתו. בצוואתה הורישה לו את הבית וכ-400 מ"ר שעליהם הוא בנוי, ואילו את יתר הזכויות בנחלה הורישה לילדיה האחרים.
בתביעתו הוא סיפר כי עבד במשק במשך יותר משלושה עשורים, לצד אימו ואשתו, וטיפח ותחזק את הנחלה. לדבריו הוא השקיע במקום את כספו ומרצו מתוך אמונה שהוא "בן ממשיך". הוא הוסיף שאחיו, הנתבע בהליך, אינו חקלאי ואין לו ניסיון בתחום.
יתר האחים השיבו כי כבר התקבלה ביניהם החלטה שלפיה הנתבע הוא זה שיקבל את הזכויות בנחלה, תוך פיצוי היורשים האחרים. לדבריהם, התובע עצמו השתתף בישיבות בנוגע לכך ואף חתם על הסכם בין היורשים. עוד נטען כי מצבו הבריאותי והכלכלי של התובע אינו מאפשר לו לנהל פעילות חקלאית במשק ולפצות את אחיו.
עו"ד צביקה גלזרצילום: M_creditM
אכן, ציין השופט גורודצקי, "נטיית הלב" היא לקבוע שהתובע מסוגל יותר לקיים את הנחלה מאשר אחיו, נוכח תקופת מגוריו הארוכה בה. אלא שבחינת הנתונים מעלה שאין מדובר ביתרון מכריע. כך למשל, במהלך המשפט הוברר כי הלכה למעשה התובע אינו עוסק בחקלאות מאז 1998. בפועל, בנחלה לא מתקיימת פעילות חקלאית כלשהי כבר כמעט שלושה עשורים.
"שעה שעסקינן במשק שאין מתקיימת בו כלל פעילות חקלאית, הרי שמבחן היכולת לפצות את שאר היורשים הוא אבן הבוחן העיקרי", ציטט השופט מפסיקה רלוונטית.
כאן לנתבע היה יתרון בולט: בעוד אחיו הודה בחוב של לפחות 120 אלף שקל למועצה, ונמנע מלהציג הוכחות לחסכונות שכביכול נמצאים בבעלותו, הרי שהנתבע כבר שילם ליורשים האחרים כמיליון שקל, וכן פרע חוב של הנחלה לסוכנות היהודית בסך עשרות אלפי שקלים.
הכף הוכרעה גם בשל ההסכמות המשפחתיות. בית המשפט מצא שהתובע נכח בישיבות היורשים, הסכים שהנחלה תועבר לאחיו, וחתם על הסכמים ותצהיר בעניין. סרטוני הישיבות הראו כי לא התנגד למהלך, ובאחת מהן אף היה הדמות הדומיננטית. טענתו כי חתם "בשיא מחלתו" נדחתה בהיעדר ראיה.
לפיכך נקבע שהנתבע הוא היורש "המוכן והמסוגל" לקיים את המשק, וכי עליו לשלם לכל אחד מהיורשים 175 אלף שקל. במקביל, התובע יוכל לפעול להפרדת ביתו ושטח 400 המ"ר מהנחלה, מכוח צוואת אימו, אך יישא בעלות הפיצול. הוא חויב ב-40 אלף שקל הוצאות משפט.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ התובע: עו"ד שירלי רחמנוב ואח' • ב"כ הנתבעים (למעט נתבע 4): עו"ד בן ציון ענקי ואח' • ב"כ נתבע 4: עו"ד גיא נתנאל • עו"ד צביקה גלזר עוסק בנחלות והורשת המשק החקלאי • הכותב לא ייצג בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.