"אנחנו לא נסתדר לבד": האזהרה של מנכ"לית מיקרוסופט ישראל לפני הפרישה

מיכל ברוורמן-בלומנשטיק מסיימת קדנציה שבה הוכפל מספר המהנדסים במרכז הפיתוח הישראלי לכ-3,000, ומזהירה כי ללא קשר רציף עם העולם ישראל עלולה לאבד את יתרונה הטכנולוגי. בריאיון פרישה היא מדברת גם על אירועי 8200, מהפכת ה-AI, השימועים לעובדים – ואינה פוסלת תפקיד ציבורי

ישראל וולמן|

היא נושאת את השם הכי מסובך בצמרת ההייטק הישראלי, אבל מיכל ברוורמן-בלומנשטיק, שתכהן עד סוף דצמבר כמנכ"לית מרכז המחקר והפיתוח של מיקרוסופט בישראל – גאה בו. בדיוק כמו שהיא גאה בסמל המסחרי שלה בענף – מראה שיקי, נשי ואלגנטי-מוקפד, תמיד בצבעים עזים במיוחד.

"כשהודעתי שאני עוזבת את התפקיד", היא מספרת. "קיבלתי המון הודעות אימייל מרגשות, אבל היו גם כמה מיוחדות באמת. למשל, הודעה ממהנדסת צעירה בחברה שלא הכרתי. היא סיפרה כי למדה תקופה מסוימת בבית הספר לרפואה באוקספורד, ושהייתה שם רופאה בכירה מאוד שנזפה בה על המראה שלה: 'אישה שמתלבשת בצורה סטייליסטית לא מתייחסים אליה ברצינות'. ואז, יום אחד היא ראתה אותי בריאיון בטלוויזיה; דיברתי שם על אבטחת סייבר, אבל באותה נשימה גם על הנעליים הסגולות שלי. היא כתבה שזה ריגש אותה כי 'לשבור תקרת זכוכית' זה לא רק להגיע לתפקידים הכי בכירים, אלא להציע מנהיגות אותנטית: את נשארת מה שאת – אישה, ולא מנסה להיות 'גברית'".

ועוד לא דיברנו על המשקפיים הטרנדיים שלך בטיקטוק. "הכנתי סרטון קליל, שפונה בעיקר לילדות צעירות, על למה כדאי לבחור בלימודי 5 יחידות במתמטיקה. באתי דווקא מתוך עולם האופנה והנשיות. חשוב היה לי לשדר להן שאין סתירה, שאני לא סתם גיקית – אני גיקית קולית. זה הגיע ליותר ממיליון ורבע צפיות".

13 שנים עבדה מיכל ברוורמן-בלומנשטיק במיקרוסופט, מתוכן שש שנים וחצי כמנכ"לית מרכז המחקר והפיתוח הישראלי וכסגנית נשיא בחברה העולמית. המרכז, אגב, מתנהל בנפרד משלוחת המכירות של החברה ואחראי ל-90% מפעילותה בארץ. בחודש שעבר היא הודיעה במפתיע על פרישתה מהתפקיד, דווקא בתקופה שבה הישגי המרכז - אחד משלושת מרכזי הפיתוח האסטרטגיים של מיקרוסופט בעולם – שוברים שיאים.

בתקופת כהונתה הוכפל מספר המהנדסים בחברה: מיקרוסופט מעסיקה כיום בישראל כ-3,000 איש; כ-30 קבוצות מוצר שונות פיתחו כאן את מוצרי הליבה הרגישים ביותר שלה, המשמשים מאות מיליונים ברחבי העולם – מחציתם בתחום הסייבר, האבטחה והשמירה על הפרטיות.

מחוץ לכותלי מיקרוסופט עמדה ברוורמן-בלומנשטיק בחזית המאמץ לקידום נשים בהייטק הישראלי ולהגדלת ייצוגן בתפקידים טכנולוגיים וניהוליים. זאת אף שלדבריה היא עצמה מעולם לא הרגישה בתקרת זכוכית. "מעולם לא חשבתי שיש הבדל ביני לבין אחרים. גם לא הרגשתי אפליה, על אף שבדיעבד יתכן שפשוט התעלמתי מזה: את הרי רוצה שיתייחסו אלייך כאישיות מקצועית, בדיוק כמו אצל גברים. אבל עברתי מהפך: למדתי שיש סיבות שגורמות למיעוט נשים בקצה הפירמידה, ובשנים האחרונות אני פעילה מאוד בתחום, מופיעה המון בפני ילדות וצעירות".

כילדה, היא מעידה, בלטה בתחומי המתמטיקה והפיזיקה ("שיחקתי שח מגיל שלוש"), אבל הייתה מעין טום בוי ("טיפסתי על עצים, שיחקתי עם בנים והייתי שובבה מאוד"). מגיל צעיר היא עוסקת בספורט ומשתתפת קבועה בתחרויות טריאתלון – מענפי הספורט התובעניים ביותר. "אני כבר מתכוננת לטריאתלון שטח העמק במרץ הקרוב".

היא נולדה ביד אליהו למשפחה ממעמד בינוני. אמה הייתה מורה ולאביה הייתה מכבסה. "את הכסף שהיה, השקיעו ההורים שלי בספרים. וכשרציתי דמי כיס, הלכתי לעבוד. אני עובדת מכיתה ז', לימדתי מתמטיקה ילדים מכיתות נמוכות יותר. כשהגעתי לאוניברסיטה, להורים לא היה כסף לממן את לימודיי. אבי, שהיה דמות דומיננטית מאוד בחיי, היה אינטלקטואל והחשיב מאוד את הצורך להיות גם מחובר לצד הפיזי. יצאנו ביחד לריצות. הייתי בנבחרת אתלטיקה, שיחקתי כדורסל ושחיתי. אני זוכרת שהמון פעמים חזרתי חבולה הביתה, אחרי קרבות עם בנים מבוגרים ממני, ואבי תמיד אמר 'בפעם הבאה את תנצחי'. כלומר, זה בסדר להעז".

בצה"ל שירתה ביחידה ללוחמה אלקטרונית של חיל האוויר, ובמהלך השירות, בגיל 20, נישאה לאלן בלומנשטיק, בעלה זה יותר מ-35 שנה, אז סטודנט לרפואת שיניים בארה"ב. "וזה על אף שבתיכון הצהרתי שלא צריך להתחתן, ואם כבר אז רק בגיל 30".

היא הצטרפה אל בעלה ולמדה מדעי המחשב בניו ג'רזי, ובהמשך התקבלה לתוכנית הישירה לדוקטורט באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שם נולדו שתי בנותיה. לשיעורים נהגה להגיע עם בתה התינוקת. "וכבר אז תחום המחקר שלי היה ג'נרייטיב AI וראייה ממוחשבת. הלכנו על גישה שונה מהיום, שלא התבססה על מודלים של שפה, והיא לא הצליחה".

אחרי קבלת התואר השני עברה לעבוד כמהנדסת תוכנה בחברת הייטק בניו יורק והחליטה שלא להמשיך בדוקטורט. לאחר תשע שנים שבה המשפחה לישראל. לפני שהצטרפה למיקרוסופט ישראל ב-2013, מיכל הספיקה לכהן כסמנכ"לית בסאיוטה לצד נפתלי בנט ("עד היום אנחנו חברים טובים"), שהפכה בהמשך ל-RSA ישראל.

יש לך שתי בנות, שגידלת אותן תוך כדי קריירה תובענית למדי. במבט לאחור, את מצטערת על כך? "הן גדלו לתוך בית כזה. הקריירה הייתה חלק ממני. כמובן שהקפדתי להיות שם בשבילן ברוב הרגעים החשובים. אבל להגיד לך שלא עשיתי המון טעויות? שלא היו פעמים שהיה אירוע בגן כשהייתי בארה"ב באותו רגע? שלא נקרע לי הלב? היו כאלה. הייתי אימא סופר צעירה, בתחילת שנות ה-20 שלי, לא ידעתי שום דבר על ילדים. קראתי רק מחקרים. אבל אני חושבת שזה פגע יותר בי מאשר בהן.

"לדעתי זה עניין אינדיבידואלי. לי התאימה מאוד צורת החיים הזו. אבל לגיטימי לגמרי שיש נשים שרוצות לעבוד רק בחצי משרה או להיות רק בבית. אין נוסחה קבועה. אני כן מאמינה שהורים שמגשימים את עצמם הם הורים טובים יותר. הכי חשוב לא להיות מתוסכל. ואני לא הייתי אימא מתוסכלת".

שתי בנותיה, אגב, עובדות כיום בענף ההייטק: אחת בתחום השיווק והשנייה כראש צוות בחברת סייבר.

לפני כארבעה חודשים סיים את תפקידו במפתיע אלון חיימוביץ', מנכ"ל שלוחת המכירות של מיקרוסופט בישראל – גוף נפרד לחלוטין בתאגיד הענק – אחרי ארבע שנים בתפקיד. לפי ההערכות בענף, הפרישה הייתה תוצאה של בדיקה שקטה שערכה הנהלת מיקרוסופט העולמית בעבודת השלוחה מול משרד הביטחון, בעקבות השימוש שעשתה יחידה 8200 בשרתי החברה במהלך מלחמת חרבות ברזל.

לפי תחקיר שפורסם בגרדיאן, צה"ל נעזר בענן של מיקרוסופט "בהכנות לתקיפות אוויריות קטלניות". לפי הטענה, יכולות האחסון והעיבוד של מיקרוסופט אפשרו ל-8200 לבנות "כלי מעקב המוני רב-עוצמה, שאוסף ומאחסן הקלטות של מיליוני שיחות טלפון של פלסטינים מדי יום בעזה ובגדה המערבית".

בספטמבר 2025 פרסם נשיא מיקרוסופט בראד סמית' פוסט רשמי בבלוג החברה, שבו הודיע על חסימה וביטול של שירותי ענן (Azure) ובינה מלאכותית שסופקו לצה"ל בעקבות הפרה של תנאי השימוש של החברה. "מצאנו ראיות התומכות באלמנטים מהדיווח של הגרדיאן", כתב.

בטוחה לגמרי שמבחינת מיקרוסופט אנחנו במצב נפלא כל כך? אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר. "אני לא אוסיף מעבר למה שהחברה כבר פרסמה בנושא בבלוג הרשמי. אבל אני כן יכולה לחזור ולומר לך שמיקרוסופט, עם כל מה שהיה, מעריכה מאוד ומחויבת מאוד לא רק למרכז הפיתוח בישראל, אלא גם לשוק הישראלי וללקוחות הישראלים".

התקרית הזו נוגעת לבעיה עקרונית, למעמדה של ישראל לא רק במיקרוסופט אלא גם בחברות הטכנולוגיה הגדולות. אנחנו מכירים את הלחצים העצומים המופעלים עליהן ביחס לישראל. "העובדה הכי חשובה היא שמיקרוסופט ממשיכה את הפעילות העסקית שלה כאן. לא מזמן מונה לה מנכ"ל מצוין חדש, נתי אמסטרדם, ויש פה לקוחות חשובים שהיא מחויבת להם. אם זה לא היה המצב, מיקרוסופט הייתה סוגרת פה את מרכז המכירות".

אני שואל האם לא נוצר בעקבות תקרית 8200 איזשהו סדק, משהו שמרחף באוויר כשאת נכנסת לחדרי ההנהלה ברדמונד? "ממש-ממש לא. להפך: יש הערכה עצומה אלינו, מקיר לקיר, בכל פעם שאני נפגשת עם המנהלים הכי בכירים, ובטח לפי הביקורים שעורכים פה בכירי החברה. בסופו של דבר, מה שחשוב הוא המעשים: אנחנו מקבלים כל הזמן משימות חדשות. במיקרוסופט הבעיה פתורה, ומיקרוסופט תהיה פה לעוד שנים רבות".

אין מחלוקת על כך שישראל נמצאת במצב מדיני קשה. את חושבת שיש קשר בין הבידוד המדיני לבין היכולת שלנו להמשיך להיות מדינה של מצוינות טכנולוגית? "זה נושא שבוער בי מאוד. כישראלית וכמי שעוסקת ב-AI, אני חושבת שאנחנו עומדים בפני סכנה ואני רוצה להדליק כאן נורת אזהרה: אם לא נפתור את בעיית הבידוד, זה יסכן את המובילות שלנו בתחום. עוד לא עברנו את נקודת האל-חזור, אבל הבידוד הזה הוא בנפשנו.

"כדי להיות מובילים טכנולוגית, בטח ב-AI, אנחנו חייבים להיות בקשר רציף עם העולם: עם האקדמיה הבינלאומית, עם הגופים הכלכליים, עם הלקוחות. זוהי סביבה שבה ההפריה המקצועית ההדדית היא הכרחית. ואם לא נהיה חלק ממנה, לא נוכל להוביל אותה. בתחום הזה אנחנו לא יכולים להיות 'עם לבדד ישכון'.

"ישראל צריכה להיות מובילה, לא מובלת, של מהפכת ה-AI בעולם. כי אם אתה לא מוביל, אתה נדחף לאחור. מובילות ב-AI היא תנאי לחוסן הכלכלי והביטחוני שלנו. יש לנו אבני בניין מצוינות: אנחנו כבר במקום הרביעי בעולם מבחינת השקעות פרטיות בתחום, מקום ראשון בשימוש ב-AI, ובצמרת העולמית בבניית מודלים. המגזין הטכנולוגי הנחשב טקראנץ' פרסם לא מכבר רשימה של חברות שבעיניו הן 'משבשות שוק' (disruptive), כלומר משנות לחלוטין את כללי המשחק בשוק; 30% מתוכן הן ישראליות. זה מדהים.

"אני בטוחה שישראל יכולה לעשות את זה. אני סופר-פטריוטית, ואוהבת מאוד את ישראל, חיה בארץ ורוצה שהילדים שלי יחיו כאן. אבל התנאי לחוסן של המדינה הוא מובילות טכנולוגית. יש לנו את כל המרכיבים, וכדי לשמור על ההובלה אסור לנו לומר 'זה בסדר, נסתדר לבד'. זה לא בסדר, ולא, אנחנו לא נסתדר לבד. הייטק יכול להתפתח רק בסביבה פלורליסטית, של פתיחות, שיתוף, יצירתיות, אופטימיות. כמו כל תחומי המדעים, הוא גם ניזון מדעות שונות – הוא פורח דווקא במקומות שבהם אנשים חושבים אחרת, אבל מרגישים שהם חלק ממשהו גדול. הסביבה הזו היא הכרח".

כמה אנחנו רחוקים מאסון? "אני לא יודעת. אני אדם אופטימי. אני מעדיפה לחשוב על מה אנחנו צריכים לעשות. פחד הוא לא דבר פרודוקטיבי".

התחושה שלי היא שהמצוינות שלנו, זו שאת מדברת עליה, היא השכפ"ץ האחרון; שבלעדיו אנחנו חשופים לגמרי. אם המגן הזה ייסדק, אנחנו בצרה גדולה. "חד-משמעית. שלא נטעה: למה אנחנו פופולריים כל כך בתוך מיקרוסופט? בגלל שאנחנו מביאים לחברה תרומה עסקית חשובה; אנחנו דוחפים את הביזנס, אנחנו יוזמים דברים, אפשר לסמוך עלינו. הוכחנו שגם בתקופות הכי קשות שלנו, כשנפלו עלינו טילים, אנחנו מספקים תוצאות, לא משנה מה".

את אומרת שיש קשר הדוק בין פוליטיקה לבין טכנולוגיה. שאי אפשר להתחמק מזה. "זה נכון בכל מדינה".

אבל אצלנו זה עניין קיומי. "אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל אני מקווה שכל מי שיהיו בעמדות מפתח בממשלה הבאה יבינו שבלי שיתופי פעולה גלובליים יהיה לנו קשה מאוד להישאר מובילים טכנולוגית. אגב, לא מדובר רק על תחום ה-AI; אנחנו מקום שני בעולם גם בתחום הקוונטום המתפתח. זה בנפשנו.

"קח לדוגמה את התרומה של מרכזי הפיתוח הרב-לאומיים בישראל – של מיקרוסופט, גוגל, אנבידיה, אמזון ואחרים. לקשר ההדוק בין מרכזי הפיתוח הללו ובין חברות הסטארטאפ המקומיות אין אח ורע בעולם; זה מכפיל כוח משמעותי של ישראל. אני מייצגת אומנם את מיקרוסופט, אבל תראה למשל את אנבידיה: הם עושים עבודה מדהימה בהגדלת המרכז שלהם פה. אני מפרגנת להם.

"אגב, אחד המאפיינים של האקוסיסטם הישראלי, מעבר לסטארטאפים המדהימים שלנו, הוא מערכת היחסים בין השלוחות של המרכזים הרב-לאומיים. אנחנו בקשר בינינו, זו תופעה ישראלית מאוד, שאין לה מקבילה בשום מקום".

ברוורמן-בלומנשטיק גאה בצמיחה של מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל, כי רובה נרשמה דווקא במהלך השנים הקשות ביותר שאפשר להעלות על הדעת: מגפת הקורונה שפרצה שלושה שבועות בלבד אחרי שנכנסה לתפקידה וריתקה את עובדיה לבתיהם, המהפכה המשפטית שטלטלה את חברות ההייטק, ובעיקר – סבבי המלחמה בעזה, שבשיאם כ-20% מעובדי החברה גויסו למילואים, וגם מטחי הטילים מאיראן.

"כשפרצה הקורונה, חשבתי שזה המשבר הכי גדול שיכול לקרות לנו. ואז הגיע 7 באוקטובר. כולנו היינו בהלם. בנובמבר 2023 היה כנס חשוב מאוד של מיקרוסופט, Ignite, שהיינו אמורים להציג בו פיתוחים שלנו. מי שנשארו פה עבדו לילות כימים כדי לחפות על החברים שבמילואים. עמדנו בכל ההתחייבויות. וכל זה לצד פעילות התנדבותית עצומה: אימצנו את קיבוץ מפלסים, עזרנו לעוטף, עובדים ביקרו פצועים בבתי החולים. יצאנו מגדרנו כדי לעזור למילואימניקים שלנו וגם למשפחות שלהם. מיקרוסופט גם תרמה בכל התקופה הזאת יותר מ-20 מיליון שקל לשיקום ולחיזוק העורף, והקמפוס בהרצליה נפתח לאירוח תושבים שפונו מבתיהם. יש פה באמת אנשים יוצאי דופן ואני גאה בהם מאוד.

"מנהיג נשפט תמיד לפי תפקודו בתקופות משבר. בתקופה כזו אתה שואל את עצמך איך אתה יוצר בתוך החברה סביבה מוגנת כאשר בחוץ יש כאוס. ומלחמה היא כאוס. אז אני חושבת שעשינו את זה ביג-טיים. אני עושה יוגה, ושם – המון פעמים אתה עומד בתנוחה שהיא לא נוחה לך, אבל הרעיון הוא למצוא את הנוחות בתוך האי-נוחות. אז אני חושבת שהצלחנו בזה, למצוא את הנוחות היחסית, למרות כל הרעש מסביב".

היא הצטרפה לחברה ב-2013 כדי לרכז את תחום הסייבר בענן, שנחשב אז בתולי בתעשייה. "כולם חשבו עד אז שהענן הוא הדבר הכי מסוכן לסייבר. כשהתחלנו, במיקרוסופט רצו שאעשה את זה בארה"ב, אני התעקשתי על המרכז בישראל". בפועל, התחום, בהובלה ישראלית, התפתח לחטיבת הסקיוריטי הגלובלית, שנחשבת להצלחה גדולה ויוצרת לחברה רווחים של עשרות מיליוני דולרים בשנה. כיום מיכל מכהנת גם כסמנכ"לית הטכנולוגיה של החטיבה. "עד שש בערב אני מנכ"לית, ואחר כך, עד חצות, אני בשיחות מול ארה"ב. היום אנחנו בעצם חברת האבטחה הגדולה בעולם. זו גאווה אדירה".

אולי פעם אחת ולתמיד תסבירי מה זה "מרכז אסטרטגי". במה השלוחה בישראל אסטרטגית כל כך למיקרוסופט? "המוצרים שאנחנו מפתחים פה מגיעים למאות מיליוני לקוחות ברחבי העולם. ואנחנו לא רק מפתחים מוצרים, אנחנו מובילים את האסטרטגיה שלהם. תמיד כשנולדת בחברה משימה קשה במיוחד, אנחנו נקבל אותה, ואנחנו כל הזמן רק מגדילים את תחומי האחריות שלנו. יותר מזה: יש לנו פה 30 קבוצות מוצר שונות, אנחנו מובילים את ה-Fabric, מרכז הדאטה של מיקרוסופט, את הענן הריבוני שלה – ועוד ועוד.

"כשהתחילה מהפכת ה-AI, לפני כשלוש שנים וחצי, החלטתי שמרכז הפיתוח בארץ הולך להיות גם מרכז מצוינות ב-AI. דבר ראשון הזמנתי את סם אלטמן מ-OpenAI לתת הרצאה לעובדים. זה היה מטורף: הוא התקבל בארץ כמו כוכב רוק, אולי כוכב הרוק הכי גדול שהגיע לישראל.

"במיקרוסופט היו לא מכבר חילופי גברי בניהול חטיבת הסקיוריטי, והיה לי חשוב מאוד, לקראת עזיבתי, לארח אצלנו את האנשים הכי בכירים בתחום. רק בספטמבר האחרון הצלחנו להביא לפה כעשרה בכירים כאלה. אחרי כל ביקור מגיעה הכרה נוספת בחשיבותו של המרכז, ואנחנו תמיד מקבלים אחר כך עוד אחריות וקולטים עוד אנשים.

"אתן לך שתי דוגמאות למוצרי אבטחה שיצאו רק לאחרונה מהמרכז בישראל: מוצר שמפעיל בבת אחת יותר מ-100 סוכני AI לאיתור חולשות וסיכוני אבטחה בקוד; או מוצר מדליק אחר, שלא רק מגלה התקפות באופן אוטומטי, אלא גם מטפל בהן ומנטרל אותן. הכל באמצעות ה-AI. פעם זה דרש ימים או שבועות, היום המוצר הזה מנטרל יותר מ-120 אלף התקפות כאלה בחודש ברחבי העולם – והוא פועל בכלל מאחורי הקלעים".

ולמרות כל ההצלחות, הנה, רק החודש זימנתם לשימוע 50 איש. "אנחנו כל הזמן מעבירים עובדים מתחום לתחום. יש תחומים שהופכים לפחות אסטרטגיים, ואנחנו מעבירים את העובדים לתחום אחר. עולם ה-AI מתקדם כל הזמן, אסור לך לרגע לקפוא על שמריך, ואתה כל הזמן צריך להסתכל מה אתה יכול לעשות טוב יותר".

יכול להיות שבעוד 10 שנים לא יהיו כבר בישראל עובדים מתאימים כדי לאייש את הבניין שאנחנו יושבים בו, בגלל המשבר הגדול במערכת החינוך. "אני מסתכלת על זה בכמה רמות. כמובן שהמדינה צריכה לשפר דרמטית את מערכת החינוך, אבל אני חושבת שזו גם האחריות של המגזרים החזקים במשק, כמו ההייטק. צריך לקום קונסורציום, שבו ישתתפו גם הממשלה, גם ראשי חברות ההייטק וגם נציגי האקדמיה, שיעסוק בקידום העניין. אנחנו במיקרוסופט משקיעים בזה המון, בעיקר בעבודה עם אוכלוסיות חלשות. מיקרוסופט גם מייצרת הרבה כלי תוכנה בתחום".

איך ייראו החיים שלנו לצד סוכני ה-AI בעוד 3, 5 או 10 שנים מהיום? "AI היא המהפכה הטכנולוגית הכי מדהימה שאי פעם חווינו. כי מעבר לכל מה שכבר רואים עכשיו – היא מקדמת את האנושות. מה שחשוב במיוחד הוא האמון במערכת, ה-Trust. מיקרוסופט משקיעה המון אנרגיה בזה, ואני גאה בכך שלי ולקבוצה שלי בקבוצת הסקיוריטי יש חלק בזה".

ואת אומרת: "אני, כמי שמכירה את הסכנות, יודעת להגן מפניו. אל תפחדו". "כן, אני אומרת 'תשתמשו', אבל בהחלט חושבת שצריך רגולציה בתחום, ושצריך לעשות שימוש זהיר בבינה המלאכותית, עם ההגנות הנכונות. ויש לנו אותן".

כמה דרמטית עבורכם הייתה פריצת הדרך ב-AI? אני מדבר לא על הפיתוחים אלא על צורת העבודה; מה השתנה ביומיום של המפתחים? "שינוי דרמטי. זה לא קרה ברגע, אבל זה קרה מהר מאוד. ה-AI הופך את המפתחים ליעילים הרבה יותר. הם יכולים להקדיש פחות זמן לכתיבת קוד שגרתי חוזר, ויותר זמן לתכנון, לפתרון בעיות מורכבות, לארכיטקטורה ולאיכות. הרבה דברים שבעבר ארכו המון זמן נעשים היום במהירות. מצד שני, האחריות שמוטלת על ראשי הצוותים גוברת: עכשיו הם לא אחראים רק על מה שהאנשים שלהם פיתחו, אלא גם על עבודת ה'אייג'נטים', סוכני ה-AI האוטומטיים. זה עושה את העבודה שלהם מעניינת הרבה יותר".

ומסוכנת הרבה יותר. "כל טכנולוגיה חדשה גורמת לפחדים. אבל ברגע שיש גורם אנושי אחראי שיודע איך לפקח על זה – הבעיה נפתרת. אחת מהדרכים לפקח היא הסקיוריטי, האבטחה, שבזה אנחנו הרי מתמחים בישראל".

אם הכל טוב כל כך, למה לך לפרוש בשיא? "הנה, אמרת את זה. אני באמת מאמינה שמנכ"ל צריך לפרוש לפני שהוא מגיע לתחושת מיצוי. אני מרגישה גאווה עצומה בקדנציה שלי פה. זו גם תקופה שקטה יחסית, שמתאימה למעברים. ואני מאמינה מאוד במי שייכנס לתפקיד, אוהד יאסין, שאני המלצתי עליו ובהנהלה הגלובלית קיבלו את זה לשמחתי".

לאן את הולכת מכאן? "עוד לא החלטתי. יש כל כך הרבה דברים שמעניינים אותי. הראשון הוא לנשום: זו הייתה תקופה מדהימה אבל סופר-אינטנסיבית. אז אני אקח את הזמן. זה יפתיע אותך, אבל מעולם לא עשיתי טיול אחרי צבא".

אילו אופציות על הפרק? "אין לי שום ספק שאני אעבוד הרבה עם סטארטאפים. אולי כמנטורית, אולי גם בתחום ההשקעות. אולי אקים אפילו סטארטאפ בעצמי. הכל פתוח. תחום שמעניין אותי, למשל, הוא נושא ה-Trust ב-AI – יצירת מערכות שיגבירו את האמינות של הטכנולוגיה. אני חושבת שאני יכולה גם לעזור למדינת ישראל בתחום הטכנולוגי, לוודא את ההובלה שלנו בתחום ה-AI".

תפקיד ציבורי? "יכול להיות".

כילדה שגדלה בדרום תל אביב, חלמת אי פעם שתגיעי למקום שבו את נמצאת כיום? "לא חשבתי על מנכ"לות מיקרוסופט, אבל כבר אז ידעתי שאגיע למה שארצה. שאגיע רחוק. ברור כמובן שהיו לי גם ירידות בקריירה שלי, ועשיתי המון טעויות. אבל תמיד הייתה לי ההרגשה שאם אני עובדת קשה מספיק, אני אשיג".