מה"אזהרה" לאופוזיציה - עד להצפת הכזב: מבצע חילוץ הקרדיט להצלת נוסעי פליי דובאי

בטיסת FZ1073 נלחמו על חייהם הנוסעים ואנשי הצוות, שבסופו של דבר נחתו בשלום בסעודיה. על הקרקע נפתח המבצע לחילוץ הקרדיט. כבר ב-13:37 ניסו בממשלה להפיל את האירוע על האופוזיציה, ובעוד שנתניהו נזהר, כ"ץ הציג כידיעה את מה שאף אחד עדיין לא יודע ולימד שיעור במודיעין: המניע של טייס המשנה. הקישוטים בסיפור היו לפיד, שלא הקשיב למה שלא נאמר לו - ולו כי הוא לא נאמר - וגם הסעודים שסירבו לשתף פעולה והאמירתים שעליהם כועסים מאז שסירבו להכחיש. ובעוד שהנוסעים הצילו את המטוס, לידו כבר ניתן היה למצוא את רה"מ

שיחה מדומיינת בין גורם פוליטי בכיר לדוברו המסור, זמן קצר לאחר נחיתת המטוס בסעודיה:

הגורם הפוליטי הבכיר: דיברתי עם הצבא. לא יודעים עדיין מה היה שם. אומרים שייקח שעות להבין. הדובר המסור: מצוין. יש לנו חלון הזדמנויות. הגורם: למה מצוין? הדובר: כי אחר כך יהיו עובדות. הן נוטות להגביל אותנו. הגורם: ומה אתה מציע? הדובר: מבצע חילוץ דרמטי של הישראלים המסכנים מפליי דובאי. הגורם: למה מסכנים? אמרו שכולם יצאו בשלום. הדובר: הם טסים בלואו קוסט, בוס. הטרגדיה התחילה עוד לפני ההמראה. [צוחקים] הגורם: אבל הם כבר בשדה תעופה. חברת התעופה מחזירה אותם. הדובר: זאת בדיוק הבעיה. אם לא נזדרז, הם יחזרו בלי שנציל אותם. הגורם: אז תוציא הרקולסים. כמו אז. שלושה. הדובר: שלושה? הגורם: אחד לנוסעים, אחד לצלמים ואחד למורשת. הדובר: מבריק. נקבל אותם ליד כבש המטוס. תאורה רכה, דגלים, חיבוקים. אני כבר רואה את הפריים. הגורם: ואם יתברר שזה בכלל לא טרור? הדובר: נעדכן את הכותרת. את הזיכרון של הציבור קצת יותר קשה לעדכן. הגורם: ומה עם לפיד? הדובר: נגיד שהזהרת אותו אתמול והוא לא הקשיב. הגורם: אבל לא הזהרתי אותו מפני חטיפת מטוס. הדובר: אז כנראה גם לא הקשיב. הגורם: [צוחק] אתה יודע, אמרתי לו אפילו מספר טיסה ומושב. הדובר: בוס, אתה הורג אותי. הגורם: סתם צחקתי. תכתוב רק שהמזכירות הצבאית עדכנה. הדובר: רגע, יש בעיה. אם חיל האוויר יביא אותם, הרמטכ"ל עלול לקבל קרדיט. הגורם: תמצא פתרון. הדובר: אפשר שהם יחזרו במטוס של פליי דובאי, אבל יקבלו קבלת פנים של אנטבה. הגורם: מצוין. בסוף לא חשוב מי מנחית. הדובר והגורם ביחד: חשוב מי מחכה למטה. [צוחקים]

השיחה הזאת מומצאת. ההתנהלות שנתנה לה השראה הייתה פומבית לגמרי.

בטיסת FZ1073 מדובאי לישראל התרחש אתמול בבוקר אירוע מחריד. נוסעים ואנשי צוות נלחמו על חייהם, המטוס איבד גובה ובסופו של דבר נחת בשלום בטבוק שבסעודיה. אומץ הלב שנדרש שם אינו זקוק לשום תוספת של לשכת ראש הממשלה. אבל בעוד המעורבים ניסו להתאושש, על הקרקע כבר נפתחה פעילות נמרצת מסוג אחר: חילוץ הקרדיט.

ואם יש מי שזוכה בקרדיט, צריך להיות גם מישהו שאשם במחדל, או לפחות זלזל בסיכון ולא שעה להתרעות.

ייתכן בהחלט שבסוף יתברר שזה היה ניסיון פיגוע טרור ג'יהאדיסטי. יש חלקים בעדויות הנוסעים שמעוררים חשד כזה. אבל נכון לעכשיו, ההבנה של מה שאירע רחוקה מלהיות שלמה, ובידי הגורמים הביטחוניים שעימם שוחחנו אין הכרעה מאומתת על המניע של טייס המשנה. יש הבדל בין עדות של נוסע על מה שראה ושמע, לבין ידיעה על זהות שולחיו של טייס המשנה, אם היו כאלה. ויש הבדל בין חשד חמור לבין הצהרה של שר הביטחון, שכבר קובע מה קרה וכבר יודע איזה שיעור צריך ראש האופוזיציה ללמוד ממנו.

הדרמה אינה מוטלת בספק; המניע כן.

ובוודאי המנוע של הדיבורים על המניע: איך לסובב גם את האירוע הזה כדי להפיל אותו על האופוזיציה. כבר ב-13:37 ידע עמיחי אליהו, שר בממשלה, להגיד: "צריך לומר בפה מלא: גם אמש הזהירו את קברניטי השמאל מהסכנות הקיימות - אבל הם גיחכו". ואז הוא הזכיר לכולם את כל שאר האשמות של "קברניטי השמאל" - מהאזהרות שקיבלו לפני 7 באוקטובר, וגם ש"לפני עסקת שליט הזהירו אותם", והמחבלים על הגדרות, והתנאים בבתי הכלא, ובג"ץ, איך אפשר בלי בג"ץ - כמו קריאת שמו של המן הרשע במגילה - ש"מחליש את צה"ל". כך הזהירו אותם, אבל "הם עצמו עיניים", מבוהלים מ"הוצאת הגז מהים" ורק נטפלים סתם ל"חמגשיות של שרה".

אכן, צריך לומר בפה מלא שהשמאל לא בשלטון ולכן ראשיו אינם קברניטים. הם גם לא היו הקברניטים שאותם הזהירו לפני עסקת שליט, או כשמישהו אמר שבג"ץ מחליש את צה"ל, או שחמאס מתקרב לגדרות, כולל ב-7 באוקטובר.

וזמן קצר לאחר מכן, בסינכרון מושלם, שר הביטחון ישראל כ"ץ ומקהלת המכריזים הציגו כידיעה מה שבקרב הגורמים הבקיאים עדיין היה בגדר בירור. גם אם יתברר שהחשד מוצדק, זה לא יהפוך את הטרללת שהתחוללה אתמול לעבודת מודיעין.

שני פקידי ביטחון ישראלים הבקיאים במידע שהגיע לצה"ל אמרו שאין די מידע כדי לקבוע שמדובר בטרור, או שניתן לשלול זאת. במילים אחרות - אין מספיק מידע כדי לדעת האם הטייס רצה לרסק את המטוס כחלק מאיזושהי אידיאולוגיה שאולי קשורה בזהות נוסעי המטוס, או שהוא אדם מעורער בנפשו שרצה להתאבד וחשב שיהיה נחמד לעשות את זה עם עוד 174 נוסעים.

כך או כך, 5 גורמים שונים במערכת הביטחון, נכון לעת כתיבת שורות אלה, אומרים כולם כי אין בידי ישראל ולא היה מידע הקושר את האירוע לאיראן או מידע התרעתי כלשהו על כוונה לחטוף מטוס, בטח שלא משהו ממוקד יותר. "קראתי את האמירות וההצהרות והרמיזות ואני רואה את ההשתוללות ברשת של כל מיני מכונות לייצור פייק", אמר אחד מהגורמים. "כל אלה כלל אינם מוכרים", הוסיף - במשמעות של אינם קיימים במערכת. ככלל, "עכשיו מחכים לעובדות", אמר המקור הבכיר. בישראל של היום זאת כבר כמעט הצהרה חתרנית.

קצת אחרי 16:00 הועברה הודעת פליי דובאי: התרחש עימות בתא הטייס, אנשי צוות של החברה שהיו בטיסה השתלטו על המטוס והנחיתו אותו וכל הנוסעים ואנשי הצוות בטוחים. החברה הדגישה כי הסיבות והמניעים עדיין אינם ידועים ונחקרים, וביקשה להימנע מספקולציות מוקדמות. כ-20 דקות אחר כך כבר קבע שר הביטחון: "האירוע החמור במטוס פליי דובאי היה ניסיון פיגוע ג'יהאדיסטי".

יעילות מרשימה. בסעודיה עוד חקרו; לאמירויות לא היה מושג. אצל כ"ץ כבר אפשר היה לגשת לסיכומים. אחר כך הגיע גם הלקח הפוליטי: "כשראש הממשלה ואני משמיעים אזהרות והתרעות ביטחוניות מבוססות מודיעין, כדאי לכולם - גם לאויבינו מבחוץ וגם ללשעברים הלא מעודכנים מבפנים - להקשיב ולקחת ברצינות". ה"מידע הראשוני" הספיק לו לא רק לקבוע מניע, אלא גם לחבר את האירוע להתרעות "מבוססות מודיעין" שהוא ונתניהו השמיעו בערב הקודם, וגם כדי לחלק ציונים לאופוזיציה.

לא רק ששר הביטחון מדבר בפסקנות על אירוע שאין לו - ולצורך העניין לאף אחד בישראל - מושג ירוק מה באמת קרה, וגם לא יכול להיות כי החקירה רק החלה, ולא רק שהוא משוויץ בהתרעה שהוא לא נתן שמבוססת על מודיעין שלא קיים, אלא שמתוך עננת האגו הסמיכה טחו עיניו מראות מה הוא מעיד במו פיו על עצמו, על נתניהו ועל שאר הצמרת. ואולי אין זו בעיה רגעית, אלא ששר הביטחון באמת לא לגמרי מבין מה תפקידו ומה אחריותו.

בשעות הבאות דווח כי ראש השב"כ דוד זיני התריע מפני סכנות בקו התעופה הזה, ולכן עצר את הטיסות הישראליות בקו. מה שכמובן מעלה את השאלה למה לא עצר את כל הטיסות? אחד מראשי מערכת הביטחון לשעבר הבקיא בפרטים מעלה תהיות חמורות בפרשה: "מוטב לראש הממשלה, לשר הביטחון, לראש המוסד ולראש השב"כ שלא היה כאן אירוע טרור, אחרת יש הרבה מאוד שאלות שיצדיקו ועדת חקירה שבה יאלצו לתת תשובות.

"השאלה היא מה זיני עשה ומה המוסד עשה? האם זיני והמוסד בדקו את כל הטייסים המגיעים ארצה? האם לכל אחד מהם יש רשומה ומתבצע מעקב? הרי כולם מוכרים, וגם אם לאו, טרם טיסה מקבלים את כל הפרטים וניתן לבדוק ולפקח.

"אם היה זה טייס דיכאוני אין מה לעשות (לפחות לנו, ר"ב). אם זה היה מעשה טרור אז רצוי שייתנו הסברים מפורטים ולא ייצאו בשירה עם נחיתת המטוס בארץ. הרי אם חס וחלילה הנוסעים לא היו מצליחים והמטוס היה מתרסק, כ"ץ וביבי היו שוכחים מיד את כל מה שטענו שאמרו ללפיד".

כדי לדייק: נתניהו עצמו היה זהיר יותר. בהצהרתו לציבור הוא אמר "אירוע ביטחוני חמור ביותר", ותיאר טייס ש"ככל הנראה" ניסה לרסק את המטוס. הוא סיפר על שיחה עם נוסע ועל גבורת מי שהשתלטו על הטייס. הוא לא אמר בהצהרה הזאת "ג'יהאד" ולא "איראן". את השלמת התסריט ביצעו אחרים, בנדיבות גדולה. בסביבתו כבר קשרו את האירוע לאזהרתו מהיום הקודם; כ"ץ העניק לקישור את חותמת שר הביטחון.

בינתיים, בקבוצות ההפצה, החקירה התקדמה בקצב שחוקרי תעופה יכולים רק לחלום עליו. ב-12:45 הופץ דיווח שלפיו "בכיר ביטחוני מאשר כי איראן עומדת מאחורי הניסיון לרסק את המטוס". ב-14:10 כבר סופר שמידע מודיעיני הגיע ימים קודם לכן, ושצוותי שב"כ ומוסד - יחד עם טייסים ישראלים - הוצבו בטיסות מדובאי. "היום התוכנית שלהם יצאה לפועל וכשלה בזכות כוחותינו היקרים", בישרה ההודעה. במגבלות הצנזורה, כמובן. הצנזורה, למרבה הנוחות, לא מנעה קישור להצטרפות לערוץ.

אחר כך הופיע נוסע סמוי, בוגר קורס טיס מטעם משרד הביטחון. בגרסה אחרת היו שני טייסים ישראלים. בהמשך כבר נמצא יעד ההתרסקות: מגדלי עזריאלי. הופץ גם סיפור על החלטה להפיל את המטוס אם יתקרב לישראל. לכל הסיפורים האלו אין כל בסיס. הם פייק שמוזרק בגלים מסונכרנים, שחוזר על עצמו בשורה של קבוצות החושפות לחומר התעמולה הזה מאות אלפי בני אדם בישראל. החומר הזה הופך לרקע שבתוכו דיברו השרים. מי צריך מודיעין כשיש מנהל קבוצה עם חיבור יציב לאינטרנט?

בערב כבר הגיעו הדברים בקבוצת הוואטסאפ הפופולרית "חדשות לפני כולם 99" לרתיחה. זאת אחת מקבוצות הפצה רבות בעלות כוח עצום. פגישה של נתניהו עם אחד הנוסעים זכתה לכיתוב: "תנועות הגוף של נתניהו כשהוא מבין בוודאות שמדובר בניסיון פיגוע". הנה פריצת דרך בחקר המודיעין: אין צורך בקופסה שחורה, בתשאול חשוד או בבדיקת מניע. מספיק מבט בכתפיים של ראש הממשלה. אם הוא מהנהן - החקירה הסתיימה.

ואז הגיע גם דיווח שלפיו "סעודיה מסרבת לשתף את ישראל בפרטי חקירת המחבל". לפי המידע שבידינו, באותו שלב החקירה בקושי החלה והסעודים כלל לא סירבו לשתף. גם כאן, מחסור בפרטים הפך בן רגע לסיפור על מדינה שמסתירה אותם. מי שעוד אין לו תשובה כבר חשוד בכך שאינו מוכן למסור אותה. כך מייצרים דרמה נוספת בלי להמתין אפילו לדרמה הקודמת שתתברר.

אין צורך להמציא חדר פיקוד משותף כדי לראות מה קורה כאן. קביעות פוליטיות מן הלשכות מופיעות לצד פרטים תואמים בערוצי ההפצה, ובתוך זמן קצר הציבור מקבל תמונה הנחזית למידע שאומת מכמה כיוונים. אותה השערה עוברת בכמה תחנות וחוזרת מחופשת לכמה ידיעות נפרדות. המדינה נלכדת בין שתי הצבתות: סמכות שלטונית מצד אחד, הצפת כזב מצד אחר. מי שמבקש לדעת מה באמת קרה נראה לפתע כמי שמתעקש לקלקל אירוע לאומי מרגש.

אחד הקישוטים המרכזיים בסיפור היה לפיד: הנה, אמרו בסביבת נתניהו, ראש הממשלה הזהיר, ראש האופוזיציה זלזל, והבוקר הוכיח מי הגאון. אלא שעל פי אנשים הבקיאים בתוכן הפגישה ו/או בתוכן המודיעין שהיה בידי ישראל, לא הוצג לראש האופוזיציה מידע על אפשרות של חטיפת מטוס. הנושא לא עלה אפילו ברמז. לפיד אמר זאת גם בפומבי. ה"גורם המדיני" שיצא להשיב לו טען שהמזכירות הצבאית עדכנה אותו על התגברות איומי טרור בחו"ל. גם בתגובה הזאת לא נאמר שהוצגה התרעה על מטוסים. לפיד הוסיף שהאזהרה שנמסרה לו מוכרת יותר משנתיים ואינה נוגעת למטוסים.

אזהרה מפני טרור בחו"ל אינה התרעה על ניסיון לרסק טיסה מדובאי. ההבדל אינו קטנוני. הוא כל ההבדל בין מודיעין לבין תחזית אסטרולוגית: משהו מסוכן עלול לקרות איפשהו, והנה, קרה משהו מסוכן. אי-אפשר לצרף בדיעבד מספר טיסה לאזהרה כללית ואז לדרוש תשואות על כושר החיזוי.

גם סדר האירועים מאתמול ראוי לתשומת לב. נתניהו השמיע את האזהרה הפומבית בבסיס תל נוף, עם חיל האוויר כתפאורה, וקשר אותה במפורש לבחירות. לפיד דרש עדכון, ובסופו של דבר התקיימה פגישה בלילה. אם האיום היה כה חשוב, מדוע ראש האופוזיציה נדרש לדרוש את הפגישה אחרי ההכרזה לציבור? ומתי בדיוק הובא המידע הרלוונטי לקבינט? מטוס קרב מאחורי הגב הוא רקע מצוין לסרטון. הוא אינו תשובה לשאלות האלה.

אבל נניח לרגע שהגרסה המשווקת נכונה: ידעתם מראש על איום מן הסוג הזה. מה עשיתם כדי למנוע אותו? האם הועברה התרעה ממוקדת לחברת התעופה? האם נבחן לעצור טיסה או לשנות את האבטחה? האם הוצבו אנשי ביטחון? כשמספרים שהיו כוחות סמויים במטוס, היכן הבסיס לסיפור? אלה שאלות על צעדי מניעה, לא על איכות האזהרה המצולמת.

אם היה מידע קונקרטי, והאסון נמנע רק בזכות מאבק של נוסעים ואנשי צוות, יש כאן בירור כבד על כישלון במניעה. אם לא היה מידע כזה, אין בסיס להתהדר בכך שהזהרתם מפני האירוע הזה. אי-אפשר לפרסם בדיעבד תעודת הצטיינות על ידיעה מוקדמת, ובאותה נשימה להתנהג כאילו אין שום צורך להסביר מה נעשה בעקבותיה.

באותו יום הופנו גם האשמות אל האמירתים. מירי רגב דרשה לעצור את טיסות פליי דובאי עד לבירור וטענה שהחברה הפרה את הסכם התעופה בשיבוץ טייס מעומאן. טענה על הפרת כללי ביטחון צריך לבדוק ברצינות. אבל המעבר המהיר לשפת האשמה כלפי בעלי הברית בולט במיוחד על רקע הדיווח של AP מהימים האחרונים: נתניהו ביקש מנשיא האמירויות להכחיש את הדיווח שהזהיר אותו לפני 7 באוקטובר, וההכחשה המבוקשת לא פורסמה. בלשכת ראש הממשלה, כמה מפתיע, הכחישו שנתניהו נסע כדי להביא הכחשה.

אין בכך הוכחה שהביקורת היא תגמול על אי-ההכחשה. יש בכך תזכורת עד כמה מהר היחסים עם מדינה ידידותית יכולים להישאב אל צורכי ההסברה של אדם אחד. מן האמירתים מצפים גם לסייע בביטחון הישראלים וגם לערוך את העבר של ראש הממשלה. שיתוף פעולה אזורי הוא דבר נפלא; במיוחד כשהשותף מבין שעליו לשתף פעולה גם עם הגרסה.

לסיפור הזה נדרש, כמובן, גם מטוס מתאים. לפי דיווחים מהשטח הוכנו שלושה הרקולסים להשבת הנוסעים, וגורמים ישראלים - גם מאגף המבצעים וגם מהמוסד - הפעילו לחצים כבדים על סעודיה שתקבל את המטוסים הצבאיים. אחד מהמשוחחים אמר לסעודים שהוא מצטער, אבל מפעילים עליו לחץ עצום מלמעלה. הסעודים לא ממש התרשמו מהלחץ בחצר המלכותית אצלנו. רויטרס דיווחה מפי שני מקורות ביטחוניים שסעודיה סירבה לבקשה לאפשר למטוסים ישראליים לאסוף אותם. חברת התעופה שלחה מטוסים חלופיים. אבל מה פתאום הרקולסים? איזה צורך חייב דווקא אותם, אחרי שהמטוס נחת והנוסעים היו בטוחים בשדה התעופה? אחד מהמקורות מכוון לייתור אחד שיש להרקולס שאינו מופיע במפרט הטכני: אותו סוג כמו המטוסים שהביאו את יוני נתניהו והכוח לאנטבה.

יש אפילו תקדים קרוב, למי שמעדיף נהלים על נוסטלגיה, שמוכיח עד כמה דרמת החילוץ הייתה מלאכותית. ב-28 באוגוסט 2023 נאלצה טיסת אייר סיישל לתל אביב לנחות בג'דה בגלל תקלה חשמלית. על המטוס היו לפחות 128 ישראלים. הסעודים אפשרו להם לרדת, התייחסו אליהם באדיבות שיא, שיכנו אותם במלון בשדה התעופה, ולמחרת אסף אותם מטוס חלופי של חברת התעופה והחזירם לישראל. הדברים תועדו ב-JTA וב-AP. אז זה היה פתרון סביר. היום, כנראה, חסרה בו רמפה אחורית.

האירועים שונים, והפחד שחוו אתמול הנוסעים חמור ואמיתי. ההשוואה נוגעת לדבר פשוט: ישראלים שכבר נחתו בשלום בסעודיה אינם מחייבים אוטומטית מבצע צבאי להחזרתם. אם היה צורך ביטחוני מיוחד בהרקולסים, ראוי להסביר אותו. בחורינו המצוינים רשאים לפעמים להמשיך בעבודתם, וחברת תעופה רשאית להחזיר את הנוסעים שלה בלי שלשכת ראש הממשלה תפיק מזה סרט המשך. בסופו של דבר חזרו במטוס של החברה. נתניהו הגיע לקבל את פניהם. את המטוס הצילו הנוסעים ואנשי הצוות; ליד המטוס כבר אפשר היה למצוא גם את ראש הממשלה.

הישראלים מכירים היטב גבורה אזרחית ברגעי סכנה. הם ראו אותה בבארי ובניר עוז, ואתמול ראו אותה בתא הנוסעים ובתא הטייס. הם מכירים גם את המאמץ המאוחר לחלק אותה מחדש. הכבוד מגיע למי שפעלו שם. צילום לידם אינו מעביר את האומץ לחשבונו של המצטלם.

המטוס נחת בשלום. זאת הבשורה החשובה. אחריו הגיעה ארצה גם חבילה גדולה של ג'יהאד, איראן, סוכנים סמויים, התרעות בדיעבד ולפיד אחד שלא הקשיב למה שלא נאמר לו. החבילה הזו כוללת גם פחד, אמון שמתפורר ומדינה שמתקשה להבחין בין אירוע ביטחוני לבין חומר גלם לקמפיין.

קצת אחרי 15:00 הכול בנתב"ג כבר היה מוכן לקבל את פני השורדים, הכל כולל הכול: אזור מושבים תחום ומבריק לשרי הממשלה ושאר המכובדים, נתיבי גישה, שלטים והפקה כמו שמירי רגב יודעת להכין כשראש הממשלה עומד לדפוק הופעה.

יש משהו שהמילה "מביך" עושה עימו חסד: אותם אנשים, פקידי ציבור ושרים שהיו אמורים לדאוג לקו תעופה עתיר מטוסים בין איחוד האמירויות לישראל, שאם ראש השב"כ החליט לבטל את חברות התעופה הישראליות היו אמורים להבין שזה יגדיל משמעותית את נפח הטיסות הזרות, ולכן יש להקפיד על מי מטיס ומתי מטיס. האנשים האלה, שחלקם בכמעט כמעט אסון רחוק מלהיות ברור, מצליחים בעזרת מכונת תעמולה משוכללת להפוך אך הסיפור על פניו ובמקום לדון באיך שוב קרה - אם מקבלים את גירסת הג'יהאדיסט וההתרעות - שאזרחים ישראלים צריכים להגן על עצמם לבד בידיים מפני השטן, בלי שאף איש ביטחון ישראלי יהיה שם לשמור עליהם. האנשים האלה באים בלי בושה לחגוג ולהסיט את תשומת הלב מהמניה שלהם בשרשרת האירועים שהובילה לכאן.

הנוסעים הצליחו להשתלט על תא הטייס. הבעיה שלנו היא מי עדיין מחזיק בהגאים על הקרקע.