סיפור יהודי חדש

זה היה רגע של התרוממות רוח. הגעתי לרחבה בה היתה אמורה להתקיים תפילת כל נדרי. בתחילה היה נראה שיש מקום לכולם, אבל בחלוף דקות הרחבה והרחוב הצמוד לה הוצפו במאות, אולי אלפי אנשים. הם התפללו יחד, כל אחד בדרכו. מכל האזור התקבצו אנשים, נשים, צעירים ומבוגרים. לכל אחד מהם השקפת עולם משלו. לא היתה ברחבה תחושה של מגזר. הרחבה היתה "בית העַם" - שייכת ומשותפת לכולם. במהלך יום הכיפורים ראיתי עוד כמה תפילות המוניות ברחובה של עיר. הן הצטיינו בסובלנות, בכבוד הדדי, היתה בהן אווירה מחשמלת. בניגוד ליום הכיפורים שנת 2023, שנצרב אצלי כיום טראומטי. התמונות שהגיעו במוצאי הצום קרעו את הלב. קדמו להן דיונים (מיותרים לטעמי) בערכאות משפטיות, נשמעו קללות, נרשמו דחיפות. זה היה נורא. 12 יום אח"כ פרצה מלחמה.

בכלי התקשורת לסוגיהם נשמע קולם של מציתי אסמים משני הצדדים, אלה זועקים "הדתה" ואלה דורשים "הפרדה". הפוליטיקאים, "בורחים" מהכרעה, או – במקרה הרע – קורצים לבסיס הפוליטי שלהם גם כשיודעים שיזיק לעתיד המדינה. למתפללים בכיכרות אין ייצוג. הם מייצגים את הרוב שמסרב ליפול לקלישאות האתמול, אנחנו הרוצים לחיות במדינה המטפחת את יהדותה ללא כפיה, מתוך הבנה שאין לנו אפשרות להתכחש למי שאנחנו. ישראלים רבים הפסיקו לראות סתירה בין תפילת סליחות לשוויון. המנהיגים הקיצוניים – מתסיסים, האחרים – מתחמקים.

כואב לי. מנהיגי המפלגות נוטים לזלזל במרכזיותן של סוגיות דת ומדינה, הם מותירים אותן בבעלות מפלגות חרדיות ודתיות, או בידי קיצוניים משני הצדדים. מתחמקים מהכרעה זהותית בחסות הסטטוס קוו, הסכם מיושן שתוקפו פג. ישראלים רבים חפצים ביהדות לא מגזרית, הם דורשים סיפור יהודי חדש, מעורר, משותף, מעורר תקווה, מלכד. מרכזיותה של הסוגיה נעלם מעיני המנהיגים שרובם המוחלט לא מציעים סדר יהודי חדש.

בתשעת החודשים האחרונים זכיתי, במסגרת תנועת "פנימה" להכיר את הרב שאול פרבר ואת ארגון עִתים שבראשו הוא עומד. הרב פרבר וארגונו עומדים לצידם של גברים ונשים הסובלים מצורת התנהלותה של המדינה בסוגיות של דת ומדינה. יחד, תווינו מתווה רעיוני וחוקתי, "מדינה ייחודית" שמו. יחד הגדרנו מחדש את מערכת היחסים שבין היהדות למדינה, עמדנו על הפער שבין תפיסה לאומית כוללת ומחייבת לבין התאמה לאופיו הייחודי של כל יישוב ויישוב. תהליך העבודה היה מעורר השראה, אנשים עם השקפות עולם שונות, לעיתים מנוגדות, חברוּ יחד מתוך דאגה לעתידה הזהותי של מדינת ישראל. התכנית כוללת מתווים מפורטים בתשעה נושאים מחוללי זהות: שבת, גיור, קידושין ונישואין, כשרות, מבנה הממסד הדתי וקבורה.

הצגנו את התכנית לראשי מפלגות, מצאנו אוזן קשבת, ואף על פי כן הם עוד לא עמדו מספיק על מרכזיותה של הסוגיה ועל גודל השעה. צעירים ישראלים לא יסכימו להמשיך לחסות בצילם של הסדרים ישנים. מה שהתאים לימי ראשית המדינה, לא מתאים למציאות הישראלית הנוכחית. המלחמה הובילה לטלטלה זהותית עמוקה, רבים מבקשים להעמיק את שייכותם, בדרכם. הממשלה הבאה חייבת להציע מתווה חדש שיסדיר את יחסי היהדות והמדינה מתוך הכרה שאיננו דומים לאף מדינה, אנחנו מדינה ייחודית.