בידיים מלאות

שועה חייב לחזור להרכב. ההחלמה של יונה היא בשורה ענקית. והצירוף של עזו בעיקר מגדיל את הפקק בחלק הקדמי. ביום ראשון בית"ר חוזרת מהפגרה. המטרה: להמשיך את צרף הניצחונות גם מול הפועל ר"ג, כדי שהמשחק בשבוע הבא מול מכבי ת"א בטדי יהפוך ל־90 דקות שבהן הצהובים-שחורים מראים שגם להם יש יומרות להיאבק על התואר 

שלומי אהרוני|

1. מי שראה את הביצועים של ירדן שועה ב־35 הדקות ששיחק מול הפועל חיפה, מבין שבית"ר לא יכולה להרשות לעצמה לוקסוס שבו הקפטן שלה, שפיטם את חבריו במצבי הבקעה בקצת יותר מחצי שעה, יושב על הספסל. יוסי אבוקסיס נתן לשועה, לעשות מה שהוא רוצה, בידיעה שככה יפיק ממנו את המקסימום. ברק יצחקי גם אפשר למספר 7 חופש פעולה כמעט מלא, כי עם כל הכבוד לדגשים טקטיים ומסגרת קבוצתית, יש שחקנים, גם בכדורגל המודרני, שהם כל כך מוכשרים, שצריך פשוט לתת להם לעשות את מה שהם יודעים.

ההתנהלות של אלמוג כהן מול שועה מזכירה מאוד את זו של ברק יצחקי מול ברק אברמוב. יצחקי האמין שהוא יותר גדול מהסיטואציה ושיש לו חלופות, ונשאר בסוף (הגם שהוא חי עם זה בשלום כנראה) בידיים ריקות. כהן לא מפנים, שגם אם הוא צודק מול שועה, הוא חייב להיות חכם. אחרת לא רק שבית"ר תפסיד, הוא עצמו יספוג את כל האש מכיוון היציעים, מקום שאף אחד לא הצליח לשרוד ברגע שהחליטו לסמן אותו. כהן גם חייב להבין דבר אחד נוסף: שועה פורח כשהוא מרגיש בנוח וששמים עליו את האחריות כפנים של הקבוצה והמועדון. הוא פחות מתפקד כשמערערים לו את הטריטוריה.

2. אם היו מספרים לדניאל וורקו לפני שנה שבעוד יומיים הוא יגיע כשחקן הרכב בבית"ר ירושלים למשחק חוץ נגד הפועל ר"ג, ספק רב אם הוא היה אפילו מדמיין את זה. וורקו הוא הברקה לא רק בגלל שמדובר בשחקן שהיה אלמוני עד לפני רגע, אלא משום שהוא עשוי בדיוק מהחומרים של שחקן שיכול לשרת את בית"ר כמה שנים טובות. בדיוק כמו ירין לוי או ז'אן טלסניקוב בזמנו, הוא סיפור סינדרלה קלאסי. לפני המשחק מול הפועל ת"א הושיבו את וורקו על כיסא מסיבת העיתונאים של בית"ר. שם, עם כיפה שחורה, הוא דיבר בהתרגשות על הסטטוס החדש שלו. ביום ראשון מול האקסית וורקו יסמן עוד רגש מרגש בקריירה שלו, בתקווה שיעזור לבית"ר להשיג ניצחון רביעי ברציפות.

3. קשה לעכל את הצירוף של אורי עזו לבית"ר. מצד אחד שחקן סופר מוכשר, שכל קבוצה היתה מתברכת בשירותיו, מצד שני עוד מישהו שיהפוך את הפקק הבלתי אפשרי בקישור לעמוס לעייפה. עזו מבחינת בית"ר, הגם שנראה שבמצבת כוח האדם של אלמוג כהן יקבל פירורי דקות, הוא עסקה מעולה מבחינת המועדון, כנראה פחות מבחינת השחקן עצמו, שזקוק נואשות לדקות משחק כדי לשקם את התקופה הרעה בקריירה שלו עם ירידת הליגה של אשדוד ועד הייבוש במכבי ת"א. במהלך הפגרה, במשחק אימון מול רעננה, עזו רקד על המגרש עם צמד שערים ובישול (5:2 לבית"ר בסיום). השאלה היא לא כמה כישרון יש לעזו, אלא עד כמה יצליח להשתלב ולהשפיע במדים הצהובים-שחורים. שיהיה בהצלחה.

4. הבשורה הכי טובה מבחינת בית"ר בימים אלה היא החזרה של עדי יונה. כמעט מגוחך להגיד את זה, אבל יונה יוסיף לא רק המון אפשרויות לכישרון הבלתי נגמר בחלק הקדמי, אלא גם ממד הגנתי. אומנם מדובר בשחקן עם ממדי גוף קטנים, אבל יונה הוא מחלץ כדורים בחסד וגם כזה שיודע את מה שהכי חסר לבית"ר מאז תחילת העונה, היכולת לצאת להתקפת מעבר ביציאה קדימה, מהרגע שבו הכדור מגיע לבוריס אינו או לרכש החדש, אלכסיס סרנה. במציאות שבה לבית"ר יש הכול ממרכז המגרש וקדימה, ואין לה כמעט כלום מקראבלי וגדראני לכיוון הקישור הדפנסיבי, אלה בשורות מעולות. מה גם, שמדובר בשחקן הבית היחיד המשמעותי בסגל הצהוב-שחור, שמייצר חיבור וזהות בסגל שלא מכיר אפילו אתר אחד משמעותי בירושלים.

5. ביום ראשון בית"ר תגיע לרחובות למשחק חוץ מול הפועל ר"ג, שהיא קבוצה מטעה, כי לצד תוצאות רעות מאוד עם ניצחון בודד בחמישה משחקים, יש לה סגל איכותי מאוד. מי שמפקפק, שייזכר ב־3:3 של ר"ג מול בית"ר בגביע הטוטו. עם זרים טובים ושמות, כמו משה סמל, מקסים פלושצ'נקו, מתן חוזז ועוד, זה לא יהיה טיול. בית"ר לא יכולה להרשות לעצמה לחזור עם פחות משלוש נקודות מרחובות, כי בשבוע הבא מגיעה לטדי מכבי ת"א למשחק שהוא על עונה שלמה. 90 דקות שבהן בית"ר אמורה לצמצם את האובר־דראפט שלה אל מול מכבי, ובעיקר להעביר מסר ברור למי שהכתיר את הצהובים־כחולים בעקבות פתיחת העונה שלה, שגם הצהובים-שחורים מסוגלים להיות חלק ממאבק האליפות.

6. ניגע בהפועל ירושלים רק בקטנה: קשה להתנבא לאן תגיע העונה החבורה של ליאור זדה, אבל זדה כבר הצליח, וזה המון, להראות לכולם שאפשר, בניגוד לקודמו בתפקיד, לשחק כדורגל שמח, התקפי ואמיץ, והוא בא על שכרו עם שבע נקודות מחמישה משחקים ובעיקר קבוצה שפוגשת את הרשת של היריבה ולא רק שומרת על רשת נקייה. ביום שני מול מכבי חיפה הפועל אנדרדוג ברור, אבל זה לא משנה את העובדה שזדה הפך את הכדורגל של האדומים-שחורים מבלתי נסבל לכיף אחד גדול. רק שימשיך ככה.

תכירו: פרויקט הכדורגל קידום נוער, שמתקיים דרך העירייה ומעניק לנערים הזדמנות לרכוש ערכים דרך כר הדשא | מנהל הפרויקט אלי פרץ: "אנחנו כאן למען עתיד הנערים"

פרויקט קידום נוער, שבמסגרתו פועלת, באמצעות עיריית ירושלים, אכסניה לבני נוער בגילים 13–18, אינו רק פרויקט מבורך בזכות העיסוק בספורט – במקרה הזה, כדורגל, הענף הפופולרי בעולם. מדובר במיזם חברתי־קהילתי, המאגד בני נוער, בעיקר בשולי החברה, שעבורם הכדורגל משמש מפלט מפני מצבים ותופעות שעדיף להתרחק מהם. לצד הפעילות הספורטיבית, הפרויקט מחנך לסובלנות ולקבלת האחר, מאפשר פריקת מתחים ומעניק תחושת שייכות והזדהות, ובכך מסייע להרחיק תופעות של גזענות ואלימות.

"אנחנו עובדים על כל הדברים האלה", אומר אלי פרץ, מנהל הפרויקט, ששמו "מניעת אלימות וגזענות במגרשי הספורט", ומשתתפים בו 120 ילדים. "אנחנו עובדים גם על קיום קשרים חברתיים. אוכלוסיית היעד היא ילדים ונוער בעיר, וזה כולל ליווי קבוצתי-קהילתי והתמודדות עם משברים חברתיים ואישיים", מוסיף פרץ. "הפרויקט מעניק תרבות פנאי ותעסוקה לילדים, והמטרות שלנו הן למנוע אלימות, גזענות, חוסר סובלנות או הדרה, ולחזק את תחושת האחריות האישית ואת היכולת להתמודד עם כעסים. יש גם ליווי של אשת אקדמיה, שמלמדת את כולנו לשלוט בעצמנו ולדעת לכבד את האחר או שחקן יריב. אנחנו כאן כמו הורים, חברים, מורים ויד מכוונת.

המסר הוא להצטיין ולדעת להביע רגשות מבלי לפגוע באחר, עם פסיכולוג שמלווה את הקבוצה. הכול למען עתיד הנערים". פרץ קורא לכל מי שמעוניין להצטרף לפרויקט, ליצור קשר דרך עיריית ירושלים – קידום נוער. הפרויקט מלווה על ידי עובדי חינוך־טיפול ועובדי החטיבה לקידום נוער וצעירים.

ראש העירייה משה ליאון: "אני מאמין בכוח הספורט, ובכדורגל בפרט, לשנות חיים ולהעניק הזדמנויות חדשות. הרבה מעבר למשחק, הפרויקט הוא מסגרת חינוכית וחברתית שמעניקה לנערים דרך מצוינת להאמין בעצמם, לפתח כישורים, לרכוש ערכים ולסלול דרך לעתיד טוב יותר. אנו בירושלים מחויבים להעניק לכל נער ונער את הכלים, התמיכה וההזדמנות להצליח, ללא קשר לנקודת הפתיחה שלהם בחיים. ההצלחה האמיתית של הפרויקט היא לא רק בשערים שיובקעו, אלא בעיקר בחלומות שיתגשמו ובחיים שישתנו בזכותו".