אומץ פוליטי אינו מילה גסה

בנימין נתניהו והימין הקיצוני אינם מגמגמים. הם אומרים בדיוק מה הם רוצים ועושים זאת: הפיכה משטרית, השתוללות בשטחים הכבושים, דריסה גסה של מערכת המשפט והמשך האסון ההומניטרי בעזה

עמית תירוש ונסרין חדאד חאג' יחיא|

שבועיים בלבד נותרו עד ליום ההכרעה, ומחנה ה"שינוי" ממשיך לספק סיפור עמום במקום חזון. בזמן מבחן היסטורי, כשעתיד המדינה ועתידנו כולנו מוטל על הכף, מנהיגי המחנה מציעים לציבור בעיקר גרסה דהויה של "רק לא ביבי", יחד עם הבטחות פקידותיות לטיפול ביוקר המחיה ולתיקונים מנהליים.

בנימין נתניהו והימין הקיצוני אינם מגמגמים. הם אומרים בדיוק מה הם רוצים ועושים זאת: הפיכה משטרית, השתוללות בשטחים הכבושים, דריסה גסה של מערכת המשפט והמשך האסון ההומניטרי בעזה. יש להם תמונת עתיד ברורה מאד, הרסנית ככל שתהיה. ומנגד? מנהיגי גוש השינוי נזהרים, מחשבים מנדטים במקרה הטוב, תומכים בשתיקה בכיבוש במקרה הרע, ובעיקר מבוהלים מהצל של עצמם.

יש בישראל פקידות מקצועית מסורה ושומרי סף שנלחמים על דמותה של המדינה, אף שהוחלשו. אבל אנחנו, האזרחים שחלק גדול מאיתנו יצאו לרחובות, אומרים בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: מדינת ישראל כולה והמזרח התיכון כולו, לא זקוקים לממשלה שמתפקדת כמו מנהלים זוטרים. אנחנו צריכים הנהגה. הנהגה אמיצה שתשרטט תמונת עתיד ברורה, כזו שתוביל אותנו ברגעים קשים, כי היא מציעה חזון אמיתי שמטיב עם ילדינו, יהודים וערבים כאחד.

אומץ פוליטי אינו מילה גסה, והוא נמדד ראשית לכל ביחס לציבור הערבי ולמנהיגיו.

בימים שבהם ראשי המפלגות הערביות מביעים אחריות לאומית ואזרחית, מהצהרותיו המרחיקות לכת והנועזות של ד"ר מנסור עבאס, דרך שיתופי פעולה מבריקים ומעוררי תקוה כמו זה של יואב סגלוביץ בצירופו למפלגת רע"מ, שמפיח תקווה מיוחדת בהקשר המאבק בפשיעה, ועד לאמירות הברורות של הרשימה המשותפת ופרופ' יוסף ג'בארין שיעשו הכל כדי להחליף את ממשלת החורבן כדי לתת אופק לאזרחים.

ומולם, מה יש לגוש השינוי להציע? זמזום מגומגם וגזעני של "לא נסתמך על הקולות הערביים".

זו אינה רק שגיאה טקטית, זו כניעה מוסרית ותפיסתית לנרטיב של הימין. הציבור הערבי הוא בשר מבשרה של המולדת הזו. אזרחיה הערבים של ישראל הם אינם תנאי מתלה או סרח עודף, הם ראש ובראשונה אזרחים/ות שווי/ות זכויות. אבל מעבר לכך, הם התיקון, הם הלגיטימיות, הם התקווה, ואין למדינת ישראל עתיד בלעדיהם. זהו ציבור שזכאי להנהיג, להשפיע ולהוביל את המדינה לצמיחה ולשגשוג, ובלעדיו אין תקוה כזו, לא מעשית, אבל בעיקר לא מוסרית.

מי שמפחד לומר את הדברים כהווייתם, מי שמנסה להציע גרסה חלולה ומכובסת של נתניהו וממשלתו הגזענית, אינו ראוי להנהיג בעת הזו. "רק לא ביבי" פג תוקפו מזמן.

מי שמפחד לומר את הדברים כהווייתם, מי שמנסה להציע גרסה חלולה ומכובסת של נתניהו וממשלתו הגזענית, אינו ראוי להנהיג בעת הזו. "רק לא ביבי" פג תוקפו מזמן

נותרו שבועיים. זהו הזמן לתקן את העוול ולהפסיק את הזיגזג. תהיו אמיצים. פנו לציבור הערבי בגובה העיניים, ספקו לו תקווה, סייעו לו לצאת ולהצביע. הגידו לו בפה מלא: אנחנו רוצים שוויון מלא, ברצוננו למגר את הפשיעה, אנחנו נחתור לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואנחנו רואים בכם שותפים שווים לדרך ולשלטון.

רק הנהגה שתתייצב באומץ לצד הערכים הללו תצליח להשאיר כאן את דור העתיד ולבנות כאן חברה שראוי לחיות בה. הגיעה השעה להפסיק לפחד, ולהתחיל להנהיג.

אנחנו, שחתומים על הטור הזה, איש ואישה, יהודי וערבייה, מגיעים מעולמות שונים ונושאים עמנו תפיסות עולם שלא תמיד נפגשות. אנחנו לא מסכימים על הכל, וזה בסדר. אבל יש לנו מטרה אחת משותפת, גדולה ועמוקה מכל מחלוקת: הרצון היוקד לראות כאן עתיד בטוח, ראוי ומלא באופטימיות עבור הילדים של כולנו. העתיד הזה לא יקרה מעצמו, הוא דורש מנהיגות שתעז להאמין בו, ותתחיל להוביל אליו כבר עכשיו.