ההתרסקות הגדולה של טראמפ: הנתונים הדרמטיים

השם "טראמפ" לא יופיע הפעם על הפתק, אבל בחירות האמצע יהיו משאל עם על נשיאותו. פחות מ-3 חודשים לפני ההצבעה, הנשיא מתמודד עם שחיקה חדה בקרב בוחרים עצמאים, התרחקות של היספנים ואכזבה גם בתוך המחנה הרפובליקני - בצל המלחמה באיראן ויוקר המחיה: "הוא לא עושה מה שהבטיח, למה שנצביע לו?"

דונלד טראמפ לא יתמודד בבחירות שייערכו בארה"ב ב-3 בנובמבר. שמו לא יופיע על פתקי ההצבעה, והוא יישאר בבית הלבן גם ביום שאחריהן. ובכל זאת, במובנים רבים אלה יהיו הבחירות שלו: פחות משנתיים אחרי שחזר לנשיאות בניצחון שהרחיב משמעותית את גבולות המפלגה הרפובליקנית, האמריקנים יכריעו בבחירות האמצע אם טראמפ ימשיך ליהנות מקונגרס ידידותי - או יבלה את השנתיים האחרונות לכהונתו מול בית נבחרים, ואולי גם סנאט, בשליטה דמוקרטית.

עבור הרפובליקנים, הבעיה מתחילה בכך שהקואליציה שהעניקה לטראמפ את הניצחון ב-2024 הייתה רחבה יותר מגרעין תנועת ה-MAGA ("להחזיר את אמריקה לגדולתה") המסורתי. הוא שיפר דרמטית את מצבו בקרב מצביעים היספנים, צעירים ובני מעמד הפועלים, ובמקביל הצליח למשוך מצביעים שלא ראו עצמם רפובליקנים נאמנים. לפי ניתוח של Pew (מכון מחקר אמריקני), 48% מהמצביעים ההיספנים תמכו בטראמפ ב-2024, לעומת 36% ב-2020. השיפור היה חד במיוחד בקרב גברים היספנים ובוחרים ללא תואר אקדמי.

כעת, חלק מהקבוצות האלה מראות סימנים ברורים של התרחקות. לא כולן מאוכזבות מאותן סיבות: אצל רבים מההיספנים הכלכלה עומדת במרכז; בקרב הבוחרים העצמאים מדובר בשילוב של יוקר המחיה, המלחמה ומורת רוח כללית מהנשיא; ובתוך המפלגה הרפובליקנית עצמה הולך ומתחדד הפער בין אנשי MAGA הנאמנים לבין רפובליקנים מתונים יותר. אבל מבחינת מועמד רפובליקני שרוצה להיבחר לקונגרס, הסיבה פחות חשובה מהתוצאה: חלק מהאנשים שעזרו לטראמפ לנצח ב-2024 אינם נמצאים היום באותו מקום. וזה קורה בדיוק ברגע שבו הרפובליקנים זקוקים להם.

על כל השחיקה הזאת יושבת כמובן המלחמה באיראן, שהפכה מבחינת טראמפ מעניין של ביטחון לאומי גם לבעיה פוליטית וכלכלית בבית. טראמפ חזר לנשיאות לאחר שהבטיח להיאבק ביוקר המחיה ולהימנע ממלחמות ממושכות. המערכה באיראן, לעומת זאת, נמשכת כבר קרוב לחצי שנה, פגעה בסחר הנפט דרך מצר הורמוז ותרמה לעלייה במחירי הדלק - אחד המחירים שהבוחר האמריקני מרגיש באופן המיידי ביותר. השילוב בין המלחמה למחירי האנרגיה מכביד הן על משקי הבית והן על הרפובליקנים שמנסים לשמור על הרוב שלהם בקונגרס.

סקר של רויטרס ו-Ipsos שפורסם השבוע מצא ששיעור התמיכה בטראמפ ירד ל-33%, הנמוך ביותר בכהונתו הנוכחית, בעוד 64% אינם מרוצים מתפקודו. 80% מהאמריקנים מאמינים שהמעורבות האמריקנית באיראן תימשך זמן רב - ובהם גם 71% מהרפובליקנים. רק אחד מכל חמישה אמריקנים סבור שהמלחמה הייתה שווה את המחיר.

בסקר Economist/YouGov התמונה קשה לא פחות: 57% אמרו שהיציאה למלחמה הייתה החלטה שגויה ורק 25% אמרו שהייתה נכונה. 65% רוצים שוושינגטון תגיע להסכם שיסיים אותה מהר ככל האפשר - עמדה שבה מחזיקים אפילו 48% מהרפובליקנים. ובקרב הבוחרים העצמאים הפסימיות עמוקה במיוחד: 61% מהם מעריכים שהמלחמה תימשך לפחות עוד שנה. מה שבטוח, מלחמה שמשפיעה על שוק הנפט הופכת בעצמה לסוגיה כלכלית, והדיון במדיניות החוץ מגיע בסופו של דבר לתחנת הדלק.

בחירות האמצע - Midterm Elections - מתקיימות באמצע כהונתו בת ארבע השנים של הנשיא, ולכן אין בהן בחירות לנשיאות, אבל כל 435 המושבים בבית הנבחרים עומדים לבחירה. חבר בית הנבחרים מכהן שנתיים בלבד ומייצג מחוז בחירה מסוים, ולכן בכל שנה זוגית כל הבית נבחר מחדש. זו אינה הצבעה ארצית שבה אחוז הקולות של כל מפלגה מתורגם למספר מושבים, שכן ארצות הברית מחולקת ל-435 מחוזות לקונגרס, וכל מחוז בוחר נציג אחד. לכן מפלגה יכולה לזכות ברוב הקולות הארצי ועדיין לא לזכות ברוב המושבים - ומה שבאמת מכריע הוא מי מנצח במחוזות הספורים שבהם שתי המפלגות תחרותיות.

כדי לשלוט בבית הנבחרים דרושים בדרך כלל 218 מתוך 435 המושבים, כשכיום הרפובליקנים מחזיקים בו ברוב דחוק - ולכן אפילו תזוזה לא גדולה בדעת הקהל יכולה להעביר את השליטה לדמוקרטים. החשש מאובדן הרוב בבית הוא אחת הדאגות המרכזיות במפלגה לקראת נובמבר, שכן אם הדמוקרטים ישתלטו על בית הנבחרים הם יוכלו לחסום או לעכב חקיקה של הבית הלבן, לשלוט בוועדות, לפתוח חקירות ולזמן בכירים לעדות, ובאופן כללי להקשות על סדר היום של טראמפ עד סוף כהונתו.

הסנאט פועל אחרת. לכל אחת מ-50 המדינות יש שני סנאטורים, ללא קשר לגודל אוכלוסייתה, וכל אחד מהם נבחר לשש שנים. המושבים מחולקים לקבוצות, כך שבכל שנתיים עומד לבחירה רק כשליש מהסנאט. בנובמבר יעמדו לבחירה 33 מהמושבים הרגילים, לצד בחירות מיוחדות למושבים נוספים. לפי הרכב הסנאט הרשמי, לרפובליקנים 53 סנאטורים, לדמוקרטים 45 ושני עצמאים - ברני סנדרס ואנגוס קינג - שמשתייכים בפועל לגוש הדמוקרטי. המשמעות היא שלמחנה הדמוקרטי יש למעשה 47 קולות, ולכן הוא זקוק לעוד ארבעה מושבים כדי להגיע ל-51 ולשלוט בסנאט ללא תלות בהצבעת שובר שוויון של סגן הנשיא. אם הרפובליקנים יאבדו את הרוב בסנאט, לטראמפ יהיה קשה יותר בין היתר לקדם מינויים של בכירים ושופטים.

זה מה שהופך את בחירות האמצע למסוכנות כל כך מבחינת כל נשיא: הוא אמנם אינו מועמד, אבל חברי מפלגתו נאלצים להתמודד עם הבוחרים ולהגן על המצב במדינה תחת שלטונו. גם שיעור ההצבעה משנה את התמונה, שכן בבחירות לקונגרס משתתפים בדרך כלל פחות אמריקנים מאשר בבחירות לנשיאות. ב-2022, למשל, הצביעו 52.2% מהאזרחים בגיל ההצבעה, ונתוני מפקד האוכלוסין האמריקני מראים לאורך שנים ששיעור ההשתתפות גבוה יותר בבחירות נשיאותיות. לכן השאלה אינה רק כמה אמריקנים תומכים בכל מפלגה, אלא מי מהם באמת יטרח להגיע לקלפי.

במובן אחד, בסיס הכוח של טראמפ נראה כמעט בלתי ניתן לערעור. בסקר Economist/YouGov שנערך בין 14 ל-17 באוגוסט, 95% מהרפובליקנים שמגדירים עצמם תומכי MAGA אמרו שהם מרוצים מתפקודו כנשיא, בעוד רק 4% אינם מרוצים. אבל אותו סקר חושף גם את קו השבר: בקרב רפובליקנים שאינם מגדירים את עצמם MAGA, שיעור התמיכה בטראמפ יורד ל-59%, בעוד 40% אינם מרוצים ממנו. בסך הכול, מאזן התמיכה בטראמפ בקרב הרפובליקנים עדיין גבוה מאוד - אבל ירד משמעותית מאז תחילת כהונתו השנייה.

הפער בין אנשי MAGA לבין המעטפת הרחבה יותר של מצביעי טראמפ ניכר כעת אפילו באחד הנושאים המזוהים איתו יותר מכל - ההגירה. סקר חדש של POLITICO מצא כי 50% מהאמריקנים סבורים שמבצע הגירוש ההמוני של הממשל אגרסיבי מדי. גם בתוך הקואליציה של טראמפ נרשמת הסתייגות: כמעט רבע ממי שהצביעו לו ב-2024 סבורים שהמדיניות הלכה רחוק מדי.

וזה אינו רק ויכוח על סגנון האכיפה. הסקר של רויטרס ו-Ipsos שפורסם השבוע מצא שהיתרון הרפובליקני בשאלה איזו מפלגה טובה יותר בטיפול בהגירה הצטמצם דרמטית: מיתרון של 26 נקודות אחוז בתחילת 2025 ליתרון של שתי נקודות בלבד כיום. עבור הרפובליקנים, זו נורת אזהרה נוספת: השחיקה אינה מוגבלת למלחמה באיראן או ליוקר המחיה, אלא מגיעה גם לאחת מסוגיות הדגל שסייעו לטראמפ לבנות את ניצחונו ב-2024.

כלומר, טראמפ אינו עומד בפני מרד של הבייס. הסכנה עבור הרפובליקנים מורכבת יותר: האנשים שהיו איתו תמיד עדיין איתו, אבל הבחירות הצמודות מוכרעות לא רק על ידם. הקואליציה של 2024 כללה כאמור גם מצביעים שאינם חלק מהעולם הפוליטי של MAGA - גברים היספנים שהעדיפו אותו בגלל הכלכלה, עצמאים שמאסו בממשל הקודם, בוחרים ממעמד הפועלים וצעירים שלא בהכרח הצביעו בעבר לרפובליקנים. אם מספיק מהם יחזרו לדמוקרטים, יצביעו למועמד אחר או פשוט יישארו בבית - האפקט יכול להיות משמעותי מאוד.

בסקר Economist/YouGov האחרון מובילים הדמוקרטים בקרב המצביעים הרשומים ב-46% לעומת 39% לרפובליקנים. בקרב מי שמצהירים שהם נלהבים מאוד להצביע בנובמבר, הפער גדול בהרבה: 60% אומרים שיצביעו לדמוקרטים ורק 37% לרפובליקנים. וזה בדיוק סוג הנתון שמטריד מפלגה שמנסה להגן על רוב קטן בקונגרס.

אין אולי קבוצה שממחישה טוב יותר את השינוי שעבר על הקואליציה של טראמפ מאשר הגברים ההיספנים. ב-2024 הם היו אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים ביותר שלו: טראמפ הגדיל משמעותית את התמיכה הרפובליקנית בקרב היספנים בכלל, ובקרב גברים בפרט, וההישג הוצג אחרי הבחירות כעדות לכך שהחלוקה הישנה - שבה מיעוטים אתניים מצביעים כמעט אוטומטית לדמוקרטים - הולכת ונשברת.

השבוע הציג מנתח הסקרים הראשי של CNN, הארי אנטן, נתונים שממחישים עד כמה השינוי הזה נמצא כעת בסכנה. לפי ממוצע הסקרים שהציג, טראמפ ניצח בקרב גברים היספנים ב-2024 בפער של 10 נקודות אחוז. כיום מאזן התמיכה שלו בקרבם עומד על מינוס 41 - תזוזה של 51 נקודות לרעתו. אבל הנתון החשוב יותר הוא אולי מה שקורה סביב הנושא שבזכותו רבים מהם הגיעו אליו מלכתחילה: הכלכלה. לפני בחירות 2024 העדיפו גברים היספנים את טראמפ על קמלה האריס בטיפול בכלכלה בפער של 11 נקודות. כיום מאזן התמיכה שלו בנושא בקרבם הוא מינוס 49 - שינוי של 60 נקודות.

צריך לסייג: השוואה בין תוצאת בחירות ב-2024 לבין דירוג שביעות רצון ב-2026 אינה השוואה מושלמת. העובדה שמישהו אינו מרוצה מטראמפ אינה אומרת אוטומטית שיעבור לדמוקרטים. אלא ש-CNN הציגה גם נתון שנוגע ישירות להצבעה הקרובה: בבחירות לקונגרס ב-2024 ניצחו הרפובליקנים בקרב הגברים ההיספנים בפער של שמונה נקודות. כיום, לפי הנתונים, הדמוקרטים מובילים בקרבם ב-20 נקודות - תזוזה של 28 נקודות. ופה כבר מדובר לא רק בשביעות רצון מטראמפ, אלא בבחירה בין שתי המפלגות בנובמבר.

אם ההיספנים היו אחת הקבוצות שעזרו לטראמפ להרחיב את הקואליציה שלו, העצמאים הם הקבוצה שיכולה להכריע באיזה כיוון היא תנוע עכשיו. ביום שלאחר הצגת הנתונים על הגברים ההיספנים ב-CNN הוצג מספר נוסף: לפי נתונים של חברת הסקרים Ipsos, מאזן התמיכה של טראמפ בקרב מצביעים עצמאים עומד כיום על מינוס 47, בעוד בתחילת הקדנציה השנייה הוא עמד על מינוס נקודה אחת בלבד. כלומר, בתוך פחות משנתיים נרשמה ירידה של 46 נקודות.

סקר Economist/YouGov מספר סיפור דומה: רק 21% מהעצמאים מרוצים מתפקוד טראמפ, לעומת 74% שאינם מרוצים. עבור הדמוקרטים אלה מספרים מעודדים, אבל גם כאן יש מלכודת: עצמאי שאינו אוהב את טראמפ אינו בהכרח דמוקרט. הוא יכול להצביע למועמד רפובליקני מקומי, לבחור במועמד עצמאי או פשוט לא להצביע. וזה אולי האיום הגדול ביותר על הרפובליקנים: לא בהכרח גל של מצביעי טראמפ שמצהירים לפתע שהם דמוקרטים, אלא ירידה במוטיבציה בקרב אנשים שלא היו רפובליקנים נאמנים מלכתחילה.

בתוך המפלגה הרפובליקנית כבר שומעים את הלחץ. הסנאטור הרפובליקני ג'ים ג'סטיס ממערב וירג'יניה תקף השבוע את הדרך שבה מפלגתו מתייחסת לכאב הכלכלי של הבוחרים. לדבריו, מי שאינו רואה שאמריקנים נפגעים ממחירי הדלק והמזון "חי במערה", והרפובליקנים צריכים להיות קשובים יותר למה שקורה בשטח. האסטרטג הרפובליקני מאריזונה בארט מארסון ניסח את החשש בצורה אפילו ישירה יותר כשאמר ל-CNN שיש אדם אחד שאינו מוטרד מספיק ממחירי הדלק - ו"אדם אחד כזה שולט בגורל שלנו": טראמפ.

גם בתוך הקונגרס כבר נראו עריקות. ביולי הצביע בית הנבחרים בעד החלטה שקראה להפסיק את הפעילות הצבאית האמריקנית נגד איראן ללא אישור הקונגרס. ארבעה רפובליקנים - טום בארט ממישיגן, בריאן פיצפטריק מפנסילבניה, וורן דייווידסון מאוהיו ותומאס מאסי מקנטקי - הצטרפו לדמוקרטים. להחלטה הייתה בעיקר משמעות סמלית, אבל היא המחישה עד כמה הנושא חדר גם לתוך המפלגה.

בארט ופיצפטריק מעניינים במיוחד משום שהם מגיעים ממקומות שבהם הרפובליקנים אינם יכולים להרשות לעצמם להתעלם ממצביעי מרכז. מחוזו של בארט במישיגן, למשל, נחשב לאחד המרוצים התחרותיים ביותר במדינה. גם חבר הקונגרס הרפובליקני לשעבר פרנסיס רוני, שכיהן בעבר כשגריר ארה"ב בוותיקן, הזהיר השבוע כי טראמפ איבד לדבריו חלק מ"הרפובליקנים המתונים של רייגן ובוש", וכי השאלה אם הם יצביעו בנובמבר יכולה להכריע את הבחירות.

מאחורי האחוזים יש גם קולות של אנשים שבחרו בטראמפ. מאז חזר לבית הלבן עוקבת רויטרס אחרי קבוצה של מצביעי טראמפ מ-2024 ומראיינת אותם לאורך כהונתו. הקבוצה אינה מדגם סטטיסטי מייצג, אבל היא מספקת הצצה לשינוי במצב הרוח בקרב חלק מהאנשים שהביאו אותו לניצחון. אחד מהם הוא חואן ריברה, בן 26 מאזור סן דייגו, שעדיין מתכוון להצביע למועמדים רפובליקנים - אבל סיפר כי כשיצא לעבור מדלת לדלת ולשכנע מצביעים לטינים, נתקל בתומכי טראמפ מאוכזבים שאיבדו את החשק להצביע. "הרבה אנשים אומרים: 'למה שאצביע כשהנשיא לא עושה את מה שהבטיח?'", סיפר.

סטיב איגן, בעל עסק בן 65 מפלורידה שהצביע לטראמפ, אמר לרויטרס כי מכסים העלו את הוצאות העסק שלו וכי המלחמה הגדילה גם את מחיר הדלק ומוצרים נוספים. היחס שלו לטראמפ הידרדר עד כדי כך שלדבריו, תמיכה של הנשיא במועמד הפכה מבחינתו לחיסרון. רוברט בילאפס ממדינת וושינגטון אמר שהוא כבר אינו מרגיש מחויב למועמדים רפובליקנים, ובנובמבר יצביע למי שלדעתו יציג את התוכנית הטובה יותר - ללא קשר למפלגתו. אלה אינם בהכרח אנשים שעומדים להפוך לדמוקרטים, וזה בדיוק העניין.

זו טעות להסתכל על המספרים ולחשוב שהמחנה של טראמפ מתפרק כולו. הוא לא. הנאמנות אליו בקרב MAGA נותרה עצומה, ורוב הרפובליקנים עדיין מרוצים מהנשיא. אבל טראמפ לא ניצח כאמור ב-2024 רק בזכות האנשים שאוהבים אותו ללא תנאי, הוא ניצח גם מפני שהצליח להרחיב את הקואליציה: להגדיל את התמיכה בקרב היספנים, למשוך מצביעים ממעמד הפועלים, להביא לקלפי אנשים שלא הצביעו קודם ולשכנע עצמאים שבכלכלה ובהגירה הוא יהיה טוב יותר מהדמוקרטים.

בבחירות האמצע הוא זקוק שוב לאנשים האלה - אלא שהפעם הוא אינו מופיע על פתק ההצבעה כדי למשוך אותם בעצמו. אם גבר היספני שהצביע לטראמפ ב-2024 יצביע בנובמבר לדמוקרט, הרפובליקנים הפסידו קול אחד והדמוקרטים הרוויחו אחד. אבל גם אם הוא פשוט יישאר בבית - הרפובליקנים עדיין הפסידו קול שהיה להם לפני שנתיים. במחוז שהמרוץ בו כנראה יסתיים בפער של אלפים בודדים, ההבדל יכול להיות מושב בקונגרס. ולכן הסקר החשוב ביותר מבחינת הרפובליקנים אולי אינו זה ששואל "האם אתה מרוצה מדונלד טראמפ?", אלא זה ששואל מה אותו בוחר יעשה ב-3 בנובמבר. כרגע התשובות אינן מעודדות עבורם.

היספנים שהיו במרכז הישגיו של טראמפ ב-2024 נעים בחזרה לעבר הדמוקרטים, העצמאים מעניקים לנשיא ציונים קשים, רפובליקנים שאינם MAGA מגלים הרבה פחות נאמנות והמלחמה באיראן - יחד עם מחירי הדלק ויוקר המחיה - מעניקה לכל האכזבה הזו ביטוי מוחשי. "טראמפ מרצה את הבייס, אבל משאיר את מרכז ציבור הבוחרים מאחור", תיארו ב-CNN את התופעה. אין ספק שהנשיא עדיין שולט כאמור במפלגה הרפובליקנית, אבל השאלה שתוכרע בנובמבר היא אם הוא עדיין מסוגל לשלוט בקואליציה שמעבר לה.