מהידידה הקרובה לחוד החנית של הלחץ על ישראל: מה קרה להולנד?

במשך עשרות שנים הולנד נחשבה לאחת מבעלות הברית הקרובות ביותר של ישראל באירופה; איך הידרדרו היחסים, מה מחכה לישראלי שנוחת בסכיפהול, מה השתנה בדעת הקהל ובפוליטיקה בהאג - והאם מדינות נוספות בדרך? ynet מסביר

מי שנחת לאחרונה בנמל התעופה סכיפהול באמסטרדם בטיסה מישראל עשוי היה להיתקל בשאלה שלא נשאלה שם בעבר: האם יש במזוודה מוצרים מיהודה ושומרון, ממזרח ירושלים או מרמת הגולן. מדובר בחציית קו ביחסים עם מדינה שנחשבה במשך עשרות שנים לאחת מידידותיה הקרובות ביותר של ישראל באירופה.

העימות הנוכחי סביב המזוודות הוא רק הסימן האחרון לשינוי עמוק הרבה יותר. בתוך פחות משלוש שנים הפכה הולנד ממדינה ששמרה, גם תחת ביקורת, על קו פרו-ישראלי יחסית - לאחת המדינות הבולטות באירופה בקידום צעדים מעשיים נגד מדיניות ישראל בשטחים. השינוי נולד משילוב בין המלחמה בעזה, החרפת הביקורת בדעת הקהל, כוחו של הדרג המקצועי במשרד החוץ ההולנדי והמערכת הפוליטית החדשה בהאג.

בשבוע שעבר, ב-22 בספטמבר, נכנס לתוקף בהולנד צו שאוסר יבוא, רכישה, מכירה ותיווך מסחרי של מוצרים שמקורם במה שהולנד מגדירה "התנחלויות ישראליות בלתי חוקיות" - ביהודה ושומרון, במזרח ירושלים וברמת הגולן. הצו נקבע בשלב זה לשלוש שנים, והפרתו עשויה להיחשב עבירה פלילית. הולנד החליטה לפעול לבדה אחרי שלא הצליחה להתגבש הסכמה בתוך האיחוד האירופי על מהלך משותף. החלטות משמעותיות בתחום מדיניות החוץ דורשות תמיכה רחבה מאוד בין 27 המדינות, וכשזו לא הושגה החליטה האג לעבור למסלול הלאומי.

החלק החריג במיוחד בצו הוא שהוא אינו נוגע רק לחברות וליבואנים. לפי ההנחיות שפרסם המכס ההולנדי, האיסור חל גם על מוצרים שנמצאים בכבודה אישית של נוסעים - לרבות מתנות, מזכרות ומוצרים לשימוש עצמי. ימים ספורים לאחר כניסת הצו לתוקף סיפרו נוסעים שנחתו בסכיפהול מתל אביב כי במהלך בדיקות המכס נשאלו אם הם נושאים מוצרים שמקורם בשטחים.

בישראל הגיבו במהירות: שר החוץ גדעון סער הודיע כי הדיפלומטים ההולנדים שמשרתים מול הרשות הפלסטינית ברמאללה - ושחלקם מתגוררים בפועל בישראל - יידרשו להחזיר את התיעוד הדיפלומטי שהונפק להם בישראל. בתום התקופה יפקעו החסינויות והזכויות שניתנו להם. "ככל שהולנד מעוניינת להמשיך ולייצג את האינטרסים שלה מול הפלסטינים, היא יכולה לעשות זאת משטחי הרשות הפלסטינית ולא משטחה של מדינת ישראל", מסר משרד החוץ.

שר החוץ ההולנדי טום ברנדסן הביע צער על ההחלטה הישראלית וכינה אותה מיותרת. לדבריו, האיסור על מוצרי התנחלויות אינו מכוון נגד ישראל, אלא נובע מחובתה של הולנד, לשיטתה, שלא לתרום למצב שמנוגד למשפט הבינלאומי. העימות הדיפלומטי לא נעצר שם: שגריר ישראל בהולנד, צבי ופני, קיבל הודעה כי יזומן לשיחת נזיפה במשרד החוץ ההולנדי בעקבות צעדי התגובה שעליהם החליטה ישראל - ובראשם ביטול התיעוד הדיפלומטי של אנשי הנציגות ההולנדית ברמאללה. בהאג מתכוונים למחות גם על הצעד הישראלי הקודם, שבמסגרתו הורחקו נציגים הולנדים ממרכז התיאום הבינלאומי לעזה בקריית גת.

האיסור ההולנדי חל גם על נוסעים פרטיים. הוא כולל מוצר שנרכש עוד לפני כניסת הצו לתוקף, והוא תקף גם אם הנוסע נכנס להולנד דרך מדינה אחרת באיחוד האירופי. גם הזמנות באינטרנט ומשלוחים בדואר נכללים בו. לעומת זאת, מוצרים שמקורם בישראל בתוך קווי 1967 אינם אסורים. המכס ההולנדי רשאי לבדוק את הכבודה ולשאול את הנוסע מה מקורם של מוצרים שנמצאו בה. מי שנושא למשל בקבוק יין, תמרים, מוצרי קוסמטיקה או מזון מתבקש להיות מסוגל להראות באמצעות תווית, אריזה או מסמך היכן יוצר המוצר.

במקרה שבו אין אריזה מקורית או סימון ברור, היכולת להוכיח את המקור עלולה להיות מורכבת יותר. נוסע שאינו בטוח מתבקש, לפי ההנחיות, לעבור במסלול האדום ולהצהיר על המוצר. אם המכס קובע שמדובר במוצר אסור, הנוסע יכול למסור אותו מרצונו. אם יסרב - המכס רשאי להחרים אותו. לאחר מכן ייערך דוח, והתביעה ההולנדית תחליט אם יש מקום לצעדים נוספים.

למרות הכותרות והעימות הדיפלומטי, גם במשרד החוץ הישראלי מדגישים שכדאי לקחת את היקף הבדיקות בפרופורציה. נכון לעכשיו אין עדות לכך שקבוצות שלמות של נוסעים מישראל נלקחות לבדיקה נפרדת או שכל מי שמגיע מתל אביב נבדק. מדובר בבדיקות מדגמיות, ועד כה לא התקבל בירושלים "מבול" של תלונות על עיכובים, חקירות או מעצרים.

המשמעות המעשית היא שנוסע שבמזוודתו יימצא, למשל, בקבוק יין או מוצר מזון שמקורו בהתנחלות עלול להידרש למסור אותו או לראות אותו מוחרם. אבל נכון לעכשיו אין אינדיקציה לאכיפה רחבה נגד כלל הנוסעים הישראלים. ועדיין, בירושלים רואים בעצם החלת האיסור על כבודה אישית צעד חריג ופוגעני במיוחד. זו גם הסיבה שנבחרה תגובה חריפה יחסית - שלילת התיעוד הדיפלומטי מהדיפלומטים ההולנדים המשרתים מול הרשות הפלסטינית. מבחינת ישראל, המסר הוא שלא כל צעד נגד ההתנחלויות יישאר ללא מחיר דיפלומטי.

נכון. במשך עשרות שנים נחשבה הולנד לאחת מבעלות הברית האמינות ביותר של ישראל במערב אירופה. במלחמת יום הכיפורים היא הייתה בין המדינות האירופיות שסייעו לישראל ואפשרו שימוש בשטחה לצורכי הרכבת האווירית האמריקנית. אחרי שברית המועצות ניתקה את יחסיה עם ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים, הולנד ייצגה במשך שנים את האינטרסים הישראלים במוסקבה. עד 1980 אף החזיקה הולנד שגרירות בירושלים. גם בתקופתו הארוכה של מארק רוטה כראש הממשלה, במשך 14 שנים, נשמרו בין המדינות יחסים קרובים.

אלא שלפי גורמים ישראלים שמכירים היטב את היחסים, השינוי לא התחיל אחרי 7 באוקטובר. כבר לפני כ-15 שנה זיהו בירושלים מגמה ביקורתית הולכת וגוברת בתוך הדרג המקצועי של משרד החוץ ההולנדי. האג החלה להזהיר חברות מפני פעילות כלכלית בהתנחלויות, ובישראל עקבו בדאגה אחרי הקו שהלך והתחזק. במשך שנים היה פער בין המערכת הפוליטית, ששמרה על קשר קרוב יחסית עם ישראל, לבין הדרג המקצועי, שהעניק משקל גדול יותר לסוגיות של משפט בינלאומי, זכויות אדם והתנחלויות. כיום, לפי ההערכה בישראל, שני הכוחות האלה התקרבו זה לזה.

בחודשים הראשונים אחרי הטבח נרשמה בהולנד תמיכה רחבה יחסית בזכותה של ישראל להילחם בחמאס. בנובמבר 2023 אמרו 68% מהנשאלים בסקר כי לישראל יש זכות להגן על עצמה, וכשלושה רבעים הטילו על חמאס אחריות מרכזית לפרוץ המלחמה. אבל כבר אז 48% סברו שהתגובה הצבאית הישראלית אינה מידתית. כלומר, מלכתחילה התקיימו שתי עמדות במקביל: הכרה בכך שישראל הותקפה ושחמאס אחראי לפרוץ המלחמה - לצד ביקורת גוברת על האופן שבו ישראל ניהלה אותה.

ככל שהמלחמה נמשכה, הכף נטתה לכיוון הביקורת. באפריל 2025 יותר ממחצית מהנשאלים בסקר Ipsos I&O רצו שהממשלה ההולנדית תהיה ביקורתית יותר כלפי ישראל. עם זאת, רוב הנשאלים עדיין הטילו על חמאס אחריות רבה להתלקחות המחודשת. אם כן, המלחמה בעזה שינתה את סביבת קבלת ההחלטות בהולנד, וכשאליה הצטרפו הרחבת ההתנחלויות, קידום תוכנית E1 והתגברות אירועי האלימות של מתנחלים נגד פלסטינים - הלחץ הפוליטי לפעול גדל.

אירוע בודד ביהודה ושומרון נתפס כיום באירופה בהקשר רחב בהרבה. גם כשמבצעי האלימות הם מיעוט מקרב המתנחלים, השאלה כיצד הממשלה, צה"ל והמשטרה מגיבים - בגינוי, במניעה ובאכיפה - משפיעה על האופן שבו התמונה כולה נתפסת בחו"ל.

במהלך המלחמה התפתח גם עימות פנימי חריג בתוך הממסד ההולנדי. עובדי משרד החוץ ודיפלומטים לשעבר השתתפו במחאות נגד מדיניות הממשלה, בטענה שהיא אינה מפעילה מספיק לחץ על ישראל.

מי שסימל את המעבר ממורת רוח לצעדים מדיניים היה שר החוץ הקודם קספר ולדקאמפ. ולדקאמפ, שכיהן בעבר כשגריר הולנד בישראל והכיר היטב את המדינה, היה זה שדחף את האיחוד האירופי לבחון אם ישראל מפרה את סעיף זכויות האדם בהסכם האסוציאציה שלה עם אירופה. בהמשך הוא קידם איסור כניסה להולנד על השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', וביקש להרחיב את הצעדים נגד ישראל. לבסוף התפטר לאחר שלא הצליח לקבל את תמיכת הממשלה לסנקציות נוספות.

בפברואר 2026 הושבעה ממשלת המיעוט של ראש הממשלה רוב יטן, מנהיג D66 הליברלית-פרוגרסיבית. לצדה בקואליציה יושבות VVD מהמרכז-ימין, מפלגתו לשעבר של מארק רוטה, ו-CDA הנוצרית-דמוקרטית, שממנה מגיע שר החוץ טום ברנדסן. שלוש המפלגות מחזיקות יחד רק 66 מתוך 150 מושבים בפרלמנט, ולכן אין לממשלה רוב והיא חייבת לגייס תמיכה ממפלגות האופוזיציה כדי להעביר חוקים והחלטות. גם בסנאט אין לה רוב.

אין לממשלה כיום "מפלגת תמיכה" קבועה מבחוץ, והיא אמורה לחפש רוב משתנה בהתאם לנושא. במשרד החוץ הישראלי אומרים כי התלות הזאת דוחפת את יטן להתחשב במיוחד במחנה שמשמאלו. לפי ההערכה בירושלים, D66 מסתכלת גם על האפשרות שבעתיד תקום בהאג קואליציה בעלת אופי שמאלי יותר, ולכן נזהרת שלא להתרחק מהמפלגות הפרוגרסיביות בנושאים שבהם הן מפעילות עליה לחץ - וישראל היא אחד הבולטים שבהם.

לתמונה הזאת מצטרפים גם הסקרים. D66 איבדה מאז הבחירות חלק ניכר מתמיכתה, בעוד Progressief Nederland, המפלגה שהוקמה מאיחוד הירוקים ומפלגת העבודה, התחזקה והפכה בסקרים למפלגה הגדולה ביותר. בסקרי הקיץ נרשמה גם זליגה של מצביעי D66 אליה, בין היתר בקרב מי שסבורים שמדיניות הממשלה אינה שמאלית מספיק.

בישראל סבורים שהמבנה הפוליטי הוא רק חלק מהתשובה. הולנד מייחסת לאורך שנים חשיבות מיוחדת לנושאים של משפט בינלאומי וזכויות אדם, וממשלותיה נוטות לרצות למלא תפקיד פעיל בזירה הבינלאומית. האג היא גם ביתם של בית הדין הבינלאומי לצדק ובית הדין הפלילי הבינלאומי - מוסדות שמחזקים עוד יותר את מקומו של המשפט הבינלאומי בשיח הציבורי והפוליטי במדינה.

לכך מתחבר הלחץ מבית. בהולנד חיה קהילה מוסלמית גדולה, ובמקביל פועל בה מחנה שמאלי-פרוגרסיבי קולני מאוד שבשנים האחרונות הפך את המלחמה בעזה ואת המתרחש ביהודה ושומרון לנושאים מרכזיים בשיח הציבורי. גורמים ישראלים מדגישים כי אין פירוש הדבר שהולנד כולה זזה שמאלה: בבחירות יש גם גוש ימני גדול מאוד. אלא שהימין ההולנדי מפוצל, בין היתר סביב חירט וילדרס והקושי של מפלגות אחרות לשתף איתו פעולה, והתוצאה היא ממשלת מיעוט שמחפשת פעם אחר פעם קולות מחוץ לקואליציה.

בירושלים רואים בכך הסבר נוסף לכך שהולנד הפכה לאחת המדינות הפעילות ביותר בקידום צעדים נגד ההתנחלויות. מבחינת הממשלה ההולנדית, מנגד, המהלכים מוצגים לא כניסיון לפעול נגד ישראל כמדינה, אלא כתגובה להרחבת ההתנחלויות, לאלימות ביהודה ושומרון ולמה שהיא מגדירה כחובותיה לפי המשפט הבינלאומי. גורמים ישראלים מצביעים גם על השפעת התקשורת המקומית ודעת הקהל. ראש הממשלה הקודם דיק סכוף אף אמר בשיחה עם הנשיא יצחק הרצוג כי הלחץ הציבורי בהולנד מצמצם את מרחב הפעולה של הממשלה בנושא ישראל.

לא בדיוק. גם גורמים ישראלים שמבקרים בחריפות את ממשלת הולנד מדגישים שאין מדובר בעוינות גורפת מצד הציבור. במדינה פועלות קהילות נוצריות פרו-ישראליות גדולות, ארגוני ידידות וקבוצות פוליטיות שתומכות בקשרים הדוקים עם ישראל. מנגד ניצבים ארגוני זכויות אדם, חלקים באקדמיה ובתקשורת, מפלגות משמאל וקהילה מוסלמית גדולה שמפעילים לחץ בכיוון ההפוך.

להולנד יש גם תפיסה עצמית חזקה כמדינה של משפט בינלאומי. האג מארחת את בית הדין הבינלאומי לצדק ואת בית הדין הפלילי הבינלאומי, והשיח על "סדר בינלאומי מבוסס כללים" תופס בה מקום מרכזי. לכן נכון יותר לומר שהולנד לא הפכה בן-לילה ממדינה פרו-ישראלית לאנטי-ישראלית - אלא מה שהשתנה הוא הנכונות של הממשלה להפוך ביקורת על מדיניות ישראל לצעדים ממשיים.

יש מדינות שכבר הודיעו על צעדים - אבל התמונה פחות אחידה מכפי שנראה לעיתים. בריטניה, צרפת וקנדה הודיעו החודש כי יקדמו צעדים לאומיים לאיסור סחר במוצרי ההתנחלויות, לצד תשע מדינות נוספות שהודיעו כי יתמכו בהגבלות אירופיות או בוחנות צעדים דומים. במקרה הבריטי מדובר במהלך רחב ומשמעותי, אך הוא עדיין דורש חקיקה וצפוי לקחת חודשים לפני שייכנס לתוקף. דיווחים בבריטניה העריכו כי התהליך עשוי להימשך בין שישה לתשעה חודשים.

מדינות אחרות זהירות יותר. אוסטרליה, למשל, השתתפה בדיונים על הצטרפות למהלך אך החליטה שלא לקדם בשלב זה איסור יבוא גורף. שרת החוץ פני וונג הסבירה כי קנברה חוששת מבעיות יישום ומהשלכות בלתי מכוונות גם על עסקים פלסטיניים ועל הכלכלה הפלסטינית, אם כי הממשלה האוסטרלית עדיין בוחנת צעדים ממוקדים יותר. גם בתוך האיחוד האירופי אין עדיין הסכמה. ביולי דנו שרי החוץ בשלוש אפשרויות - רישיונות יבוא, מכסים כבדים או איסור מוחלט על סחר עם ההתנחלויות - אך לא נוצר רוב ברור למהלך משותף. הולנד הייתה בין המדינות שדחפו לאיסור, בעוד גרמניה המשיכה להעדיף קו זהיר יותר.

במשרד החוץ מעריכים לכן שלא צפוי כרגע "אפקט דומינו" מיידי. ישראל מפעילה את שגרירויותיה כדי לעקוב אחר המהלכים במדינות השונות ולהבהיר מראש כי צעדים חד-צדדיים ייענו בתגובה. עצם התגובה החריפה להולנד ולבריטניה, לפי ההערכה בירושלים, גורמת גם למדינות אחרות לחשוב פעמיים לפני שהן מתקדמות. עם זאת, המצב עשוי להשתנות במהירות בעקבות ההתפתחויות בישראל וביהודה ושומרון. הרחבה משמעותית של ההתנחלויות, התקדמות נוספת בתוכנית E1 או גל חריג של אלימות מצד מתנחלים עלולים להאיץ צעדים במדינות שכיום עדיין מהססות.

המפתח למהלך כלל-אירופי נותר גרמניה. כל עוד ברלין אינה מוכנה להצטרף לצעד רחב, יהיה קשה יותר לקדם מדיניות אחידה של האיחוד. אבל גרמניה אינה יכולה למנוע מהולנד, מצרפת או ממדינות אחרות לפעול באופן עצמאי - והמגמה האחרונה מראה שיותר ממשלות מוכנות לשקול בדיוק את האפשרות הזאת. בכל מקרה, הולנד היא כרגע המקרה המתקדם ביותר של מגמה שכבר ניכרת במדינות נוספות. השאלה היא אם ההתפתחויות בישראל וביהודה ושומרון יהפכו אותה לחלוצה - או למקרה יוצא דופן.