הימים הגורליים של החגים והבחירות
הבחירות הללו אינן בין שמאל לימין או בין דתיים לחילונים, אלא בין אלו הרואים משמעות בעצם קיומנו פה כחברה יהודית ודמוקרטית, לבין אלו המנסים להפריד בין הערכים הללו
הטור שלפניכם אינו מיועד לרואי השחורות שבינינו. בניגוד לציפיות, מדד האושר של החברה הישראלית נמצא במקום גבוה: השמיני בעולם. בקרב צעירים אנחנו אף במקום השלישי. נתונים אלה עומדים בניגוד לתחושות בארץ, בייחוד מול השסע ההולך וגובר.
כאשר בוחנים את המשתנים שלפיהם נבדק המדד, מתבררת תמונה רחבה יותר מזו המשתקפת בתקשורת וברשתות. אנחנו נמצאים במקום גבוה ברמת החופש והרווחה הכלכלית, בתמיכה החברתית ותחושת השייכות לקהילה, כמו גם בידיעה שיש לנו על מי לסמוך בעת צרה - דבר המתבטא בשיעור גבוה של התנדבות. עם זאת, ישנו נתון בעייתי: הציון הנמוך שניתן ברמת האמון במוסדות. במילים אחרות, משמעות ושייכות הן מנועי הצמיחה של החברה הישראלית.
נתונים מעודדים אלה מתכתבים עם חגי תשרי. לא מעט תובנות העולות מימי החגים רלוונטיות לימים אלו, במיוחד לאור הבחירות הבאות עלינו לטובה, וישנם כמה מסרים משמעותיים שראוי לנו לאמץ.
ראשית, החגים מחברים אותנו ומציינים את חשיבות הזיקה לעולם (ראש השנה), את החשיבות של להיות נאמנים לעצמנו (יום כיפור), את משמעות היותנו חלק מהקולקטיב (סוכות) ואת הנאמנות לתרבות הייחודית שלנו (שמחת תורה). החגים מנכיחים את היותנו חלק מסיפור הגדול מאיתנו. לשם כך אנו צריכים לאמץ תנאי הכרחי הקורא לנו לחבר בין תשובה, סליחה וחופש.
מי שמיטיב להסביר זאת הוא הרב יונתן זקס ז"ל, מהוגי הדעות הגדולים של המאה ה-21: "בלב רעיון התשובה נמצאת האמונה שאפשר להשתנות, כאשר תנאי הכרחי לכך הוא החופש והיכולת לבחור בטוב ולרע. התשובה והסליחה הן שתי מתנותיו הגדולות של החופש האנושי". לדידו, גישה זו מונעת התקרבנות, ובעיקר מונעת את הרפלקס המותנה להאשים תמיד את האחר.
ייתכן שמדד האושר שלנו משקף גם ערכים אלו: תחושת החופש וההבנה שאפשר לתקן מעניקות משמעות לקיומנו. רבים מהבוחרים מחפשים מפלגה שתיתן מענה לרצון הטהור הזה.
ישנם חלקים בחברה הקמים מדי בוקר ו"דופקים על חזהו של האחר" והרשתות החברתיות רק מעצימות זאת. השאלה כיצד תתעצב החברה הישראלית אחרי הבחירות היא קריטית
מנגד, ישנם חלקים בחברה הקמים מדי בוקר ו"דופקים על חזהו של האחר" והרשתות החברתיות רק מעצימות זאת. השאלה כיצד תתעצב החברה הישראלית אחרי הבחירות היא קריטית, לפחות בכל הקשור למדד האמון במוסדות המדינה.
הבחירות הללו אינן בין שמאל לימין או בין דתיים לחילונים, אלא בין אלו הרואים משמעות בעצם קיומנו פה כחברה יהודית ודמוקרטית, לבין אלו המנסים להפריד בין הערכים הללו. האתגר לפתחנו הוא בשאלה האם המחנות הפוליטיים השונים מסוגלים להוביל השתנות בכל רבדי המחלוקת בישראל: האם הם יניחו מאחור את שנאות העבר, יפסיקו לבוא בחשבון עם חטאים ועוולות שנעשו על ידי אחרים, ויציעו תרבות פוליטית אחרת - מכילה וסולחת. במובן הזה, מדובר בבחירות גורליות.
כמעט כל המחנות הפוליטיים מחמיצים את מה שימי התשובה והחג מזמנים לנו, למעט גדי אייזנקוט שמיישר קו עם מסרים אלו. הנכונות שלו לחדש את הברית ההיסטורית עם הציונות הדתית הקלאסית (לא המפלגה) ושיבוץ דתיים ברשימתו - יותר מכל המפלגות האחרות - מצביעים אולי על תחילתו של סיפור חדש, שאמור להפיח רוח של תקווה ולהוסיף נדבך נוסף במדד האושר שלנו.
חג הסוכות, הקורא לנו לצאת מבית הקבע לסוכה ארעית, קורא לנו לצאת מהמבצר ומהקיבעון המחשבתי שבנינו לעצמנו.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.