"אני אוהב להיות בישראל, לא רוצה לעזוב"

הוא גדל במשפחת חקלאים במאלי, הוביל את קונטיקט לאליפות המכללות ורשם דאבל דאבל ב-NBA. אחרי הכאוס באיטליה מצא אדאמה סאנוגו בית בהפועל חולון, ומספר על האזעקות, הבריחה לירדן וההחלטה לשוב לישראל: "המשפחה לא רצתה שאחזור, אבל אני בסדר עם זה"

השנה הראשונה של אדאמה סאנוגו מחוץ לכדורסל האמריקאי לא הייתה דומה בכלל למה שדמיין, כשהחליט להניח בצד את חלום ה־NBA ולנסות את מזלו מעבר לים. הסנטר (24, 2.06) הגיע לטרפאני שארק מאיטליה, שזכורה לקהל הישראלי בגלל המשחק הביזארי מול הפועל חולון בליגת האלופות של פיב"א - שהופסק אחרי שבע דקות מאחר שהאיטלקים הגיעו עם חמישה שחקנים בלבד.

טרפאני החלה בתהליך פירוק, וחולון, שזיהתה את הפוטנציאל של סאנוגו, צירפה אותו בינואר. הסנטר לא ידע שפחות מחודש וחצי אח"כ ייצא לדרך עוד סבב מלחמה עם איראן. הוא זוכר את הרגע בו מנהל הקבוצה הציג לו את "חדר הביטחון" בדירה וכמה מהר היה צריך להשתמש בו. כחצי שנה אחרי, הוא מסתכל על התקופה הזו באופטימיות מחויכת ומסביר מדוע החליט לשחק במדים הסגולים שנה נוספת.

"הרגשתי שאני צריך לשחק פה עוד כשהסוכן שלי הציע לי את הקבוצה בשנה שעברה", הוא אומר. "ידעתי שכאן אני יכול להראות מי אני, את היכולות שלי. זאת הייתה החלטה יחסית קלה כי הסיטואציה בטרפאני הייתה רעה, לא קיבלנו משכורות ולא יכולתי לשלוט בכלום. ההתחלה שלי באירופה לא הייתה קלה".

הכי הפוך מה־NBA. "בדיוק, שם הייתי רגיל שהכל מקצועי ומסודר. אני זוכר את המשחק מול חולון, אני לא שיחקתי. זה היה מאוד מביך מה שקרה שם. תודה לאל שהצלחתי לעזוב. חולון כבר הפכה לבית שלי".

שמעת לפני כן על ישראל? "כן, היו לי כמה חברים ששיחקו פה. בסוף, הכדורסל לוקח אותך לכל מקום".

גם למדינה שנמצאת במצב מלחמה כבר שלוש שנים? "אני יודע, אבל זה היה בסדר בשבילי. הנה, את רואה, חזרתי אחרי המלחמה עם איראן באפריל. זאת כן הייתה החלטה קשה, המשפחה לא רצתה שאחזור. אני בסדר עם זה, והעובדה שהמאמן נשאר כאן כל ימי המלחמה עזרה. אחד הדברים הראשונים שהראו לי כשהגעתי לפה הוא החדר הזה (ממ"ד). אמרו לי: 'אם תשמע אזעקה, תיכנס פנימה, תסגור את הדלת והחלון וזהו'. לא הבנתי למה צריך את החדר הזה, אבל בשבת בבוקר כשנשמעה האזעקה עשיתי מה שאמרו לי. באותו ערב כבר עזבנו לירדן. ישנו שם, למחרת המשכנו לגבול עם מצרים. זה היה כיף ומצחיק".

כיף ומצחיק? "כמו שאמרתי על מה שקרה באיטליה, אלה החיים".

בעונה הסדירה סאנוגו שיחק רק עשרה משחקים, אבל הראה כמה הוא דומיננטי עם 18.1 נקודות ו־9.9 ריבאונדים בפחות מ־27 דקות. בחמשת משחקי הפלייאוף הוא העלה את הממוצע שלו ל־19.2 נקודות. גם בליגת האלופות הוא שמר על מספרים דומים, אבל הוא זוכר שהם לא נתנו לו דבר והקבוצה הודחה עם 6:0 בשלב הטופ־16. את הדרך בליגה הקבוצה סיימה בחצי הגמר אחרי 3:0 חד־צדדי מול מכבי ת"א, וגם את זה הוא מציין.

אחד הדברים הראשונים שהראו לי כשהגעתי לפה הוא החדר הזה (ממ"ד). אמרו לי: 'אם תשמע אזעקה, תיכנס פנימה, תסגור את הדלת והחלון וזהו'. לא הבנתי למה צריך את החדר הזה, אבל בשבת בבוקר כשנשמעה האזעקה עשיתי מה שאמרו לי. באותו ערב כבר עזבנו לירדן. ישנו שם, למחרת המשכנו לגבול עם מצרים. זה היה כיף ומצחיק"

"באירופה היינו רעים, בלי לנצח אפילו משחק אחד בשלב ההוא. היינו קבוצה חדשה, מערכת חדשה", הוא מסביר. "הרגשתי שזה לא היה פשוט, בטח כל המשחקים האלה בחוץ. בחצי הגמר בליגה, הייתי בטוח שננצח משחק אחד מול מכבי. אני מאוד מתרגש, מרגיש שדברים ישתנו ונצליח לעשות משהו. אני רוצה שחולון יגיעו גם לגמר הגביע השנה".

מה למדת על הליגה הישראלית? "אני מאוד אוהב אותה. הרמה שלה טובה ויש תחרותיות. אם יש קבוצה שלא לוקחת משחק מסוים ברצינות, קבוצה אחרת יכולה להפתיע אותה ולנצח".

את האוהדים של חולון בטוח כבר הכרת. "כן, וחלקם מרשים לעצמם לצעוק לעברי כשאנחנו מפסידים. זה בסדר, הם מגניבים בעיניי ורוצים שאשחק טוב בסוף. גם אני רוצה שננצח".

לפני המעבר לאיטליה סאנוגו לא ידע יותר מדי על הכדורסל האירופי. הוא זכה באליפות המכללות עם קונטיקט ב־2023 ואפילו נבחר לשחקן המצטיין של הפיינל־פור, אבל לא נבחר בדראפט. הוא הצליח להשיג חוזה בשיקגו בולס, שיחק בקבוצת הג'י ליג שלה והוקפץ בשנתיים ל־13 הופעות ב־NBA. לפני שלוש שנים, כששיחק מול וושינגטון ודני אבדיה, הוא נצץ עם דאבל־דאבל של 22 נקודות ו־20 ריבאונדים. "עכשיו אני צופה בכל המפעלים וכבר מבין את השוני גם בין ה־NBA ליורוליג", הוא מעיד ומשיב בחיוך גדול: "העדפה? היורוליג. חולם להגיע שם".

סאנוגו, שנולד וגדל במאלי (זכה במדיה באליפות אפריקה לנערים) התחיל בכדורגל, אבל בשלב מסוים הבינו המאמנים שהנתונים הפיזיים שלו מתאימים יותר לכדור הכתום. אדאמה הילד, בן למשפחת חקלאים ("כשעשיתי את הבדיקות בישראל האחות אמרה לי מה משמעות השם שלי בעברית. מתאים מאוד"), עשה את המעבר לא בהתלהבות יתירה - עד שלמד לאהוב את הענף.

סאנוגו ראה במאלי לא מעט עוני ואפילו רעב, אם כי הוא גדל במשפחה בעלת אמצעים מסוימים שכללו לול ושדות תירס. הוא היה עוזר למשפחה ללקט יבול ולנקות אחרי התרנגולות בכל בוקר, ומבחינתו זו הייתה ילדות מאושרת מאוד. כשגדל, הבין שהוא יכול לחיות במדינה מפותחת יותר. "אני הלכתי לבית ספר, למשפחה שלי היה מספיק כסף יחסית, אז הייתי בסדר. אחותי הלכה ללמוד בצרפת, ההורים שלי שילמו על הלימודים שלה".

אתה מבקר במאלי? "אירחתי שם מחנה כדורסל בקיץ האחרון. היו הרבה ילדים, אימנתי אותם, לימדתי איך זורקים לסל".

הכדורסל נתן לך הזדמנות לחיים טובים יותר? "בלעדיו לא הייתי יכול להגיע לתיכון בארה"ב, בגיל 15. דוד שלי גר שם, והוא המליץ עליי לאחד המאמנים. שיחקתי בתקופה הזאת בנבחרת עד גיל 16 והייתי טוב. קיבלתי ויזה ומלגה מלאה".

חלמת על ה־NBA, וזה לא התגשם. "בהתחלה האמנתי שאצליח לחזור לשם דרך ליגת הפיתוח, וחיכיתי שנתיים. בשבילי זה יותר מדי. רציתי שהתשוקה תחזור".