הרוצחת מההוצאה להורג שנכשלה מדברת לראשונה: "לא יודעת למה שרדתי"

קריסטה פייק, שב-1995 עינתה ורצחה את חברתה לספסל הלימודים קולין סלמר, מגיבה לראשונה על השערורייה בתא הנידונים למוות, חודש אחרי ששתי זריקות רעל לא הרגו אותה - אלא שלחו אותה בייסורים לביה"ח: "אין רגע שאני לא סובלת מכאבים. אני מתקשה לדבר, ומחפשת משמעות למה שקרה לי". עורכי דינה: "תנו לה לצאת מבידוד ולפגוש אסירות אחרות", מושל טנסי מעריך: "גזר הדין לא ישונה"

ynet והסוכנויות|

תגיות

הרוצחת האמריקנית קריסטה פייק, שבאופן נדיר שרדה בחודש שעבר שתי זריקות רעל בהוצאה להורג שנכשלה, פרסמה בסוף השבוע הצהרה ראשונה לציבור, ובה אמרה כי היא שרויה בכאב מתמיד, מתקשה לדבר ומבודדת רוב הזמן במרפאת בית הסוהר. "אני לא יודעת למה שרדתי את הלילה ההוא. אני לא יודעת מה יבוא עכשיו", אמרה פייק בהצהרה שהכתיבה לצוות המשפטי שלה מתוך מתקן הכליאה.

פייק, שסיפורה זכה לסיקור נרחב בתקשורת העולמית בשבועות האחרונים, הייתה בת 18 בלבד כשרצחה ב-12 בינואר 1995 את חברתה לספסל הלימודים קולין סלמר. סלמר למדה אז עם פייק ובן זוגה של פייק, תדריל שיפ, בתוכנית להכשרה מקצועית בנוקסוויל, ולפי התביעה פייק חששה שסלמר חושקת בשיפ, ולכן בהתקף של קנאה וזעם פיתתה אותה להגיע לאזור מבודד בקמפוס של אוניברסיטת טנסי – ושם היא ובן הזוג שיפ עינו ורצחו אותה באכזריות. בין השאר פייק חתכה אותה בסכין יפנית יותר מ-100 פעמים והיכתה אותה בגוש אספלט גדול, ובן זוגה חרט על גופה פנטגרם – סמל דמוי כוכב המזוהה עם השטן. הממצאים בזירה עוררו בשעתו דאגה גדולה על רקע "הבהלה השטנית" של שנות ה-80 וה-90 בארה"ב, שבמסגרתה נפוצו שמועות על ארגוני "כת השטן" החוטפים בני אדם, בכללם ילדים, ומבצעים בהם מעשי התעללות פולחניים.

גזר הדין שהוטל על פייק ב-1996 הפך אותה לאחת הנשים הצעירות ביותר אי פעם בארה"ב שנשלחו לאגף הנידונים למוות, אבל לימים טענו עורכי דינה ותומכיה כי עונש המוות הוא עונש מופרז בהתחשב בכך שביצעה את הפשע בגיל צעיר מאוד וסבלה ממחלת נפש שלא טופלה – כל זאת אחרי ילדות שבה הייתה קורבן להזנחה ולהתעללות מינית קשה, כולל מעשי אונס שעברה בגיל 11 ו-17. רק בהמשך היא אובחנה כסובלת מהפרעה דו-קוטבית ומפוסט-טראומה. עורך דינה הנוכחי של פייק, סטיבן פרל, הדגיש את העובדה שבשלב הטיעונים לעונש במשפטה לא הציגו סנגוריה למושבעים את המידע הקריטי על עברה, ולא העלו את הטענה שיש להביא בחשבון את גילה הצעיר. פרל ציין כי כיום ידוע הרבה יותר על התפתחות המוח בגיל ההתבגרות, וכי עונש המוות שנגזר על פייק הוא חריג ויוצא דופן. הוא ציין גם את העובדה שבן זוגה של פייק, תדריל שיפ, שהיה בן 17 בזמן המעשה, נידון למאסר עולם עם אפשרות לשחרור מוקדם בשל גילו הצעיר.

בסוף ספטמבר דחה מושל טנסי ביל לי את בקשת החנינה של פייק, וגם בית המשפט העליון דחה עתירה לעכב את ביצוע גזר הדין. שעה אחת בלבד לפני המועד המקורי שנקבע להוצאה להורג הוציא לפתע בית משפט אחר צו המורה לעכב את ביצוע עונש המוות כדי לבחון כמה מטיעוניה של פייק, אך בחלוף כמה שעות הוא אישר להוציא את ההליך לפועל. בכך הייתה פייק אמורה להפוך לאישה הראשונה שמוצאת להורג בטנסי זה יותר מ-200 שנה, ולאישה ה-19 בסך הכול אי פעם בארה"ב שמוצאת להורג.

במסגרת הליך ההוצאה להורג של פייק הזריק תחילה צוות ההוצאה להורג לגופה מנה אחת של החומר פנטוברביטל שאמור היה להרוג אותה. משהחומר לא הביא אותה לאבד את הכרתה הזריק לה הצוות מנה שנייה, כפי שמורה הפרוטוקול, אבל גם אז הרוצחת שרדה. עדי ראייה שהגיעו לצפות בהוצאה להורג, כמו גם עורכי דינה, סיפרו כי במהלך ההליך היא אמרה "אני מרגישה שהזרוע שלי עומדת להתפוצץ", ובשלב אחר שאלה: "זה קורה ככה?". לדבריהם אפשר היה לשמוע אותה בוכה, מייבבת ונושמת בכבדות לאורך כל ההליך, וגם כשפונו מחדר הצפייה, יותר משעתיים אחרי שהוכנסו אליו, אפשר היה לשמוע אותה נוחרת בקול רם מאחורי הווילונות הסגורים. פייק פונתה לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה וזרועותיה נפוחות ומכוסות שלפוחיות מהחומר המוזרק, אבל בעודה בחיים. היא עברה אינטובציה וחוברה למכונת הנשמה.

עורכי הדין של פייק אמרו כי הם סבורים שתקלות בקווי העירוי גרמו לפנטוברביטל לזרום לתוך רקמות גופה של פייק במקום למחזור הדם שלה. "ככל הנראה בשום שלב איש מצוות ההוצאה להורג לא הבין שקווי העירוי לא מוקמו כראוי או שהוורידים התפוצצו, ושהפנטוברביטל חודר, כולו או בחלקו, לתוך גופה של גב' פייק", כתבו עורכי הדין במסמך שהוגש לבית המשפט. במסמך הודגש כי פייק כבר הגישה בעבר ערעור שבו טענה כי הוצאתה להורג תהיה ענישה אכזרית ובלתי שגרתית בשל מאפייניה הפיזיים הייחודיים, לרבות תרומבוציטוזיס (ריבוי טסיות דם), הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) וּורידים קטנים.

בהודעה שפרסמה ביום שישי האחרון, אחרי החזרתה לכלא, מסרה פייק כי היא "פגועה עמוקות מחוסר המקצועיות שהעמיד כל כך הרבה אנשים במצב הנורא הזה" וציינה: "אני ממשיכה לחשוב על משפחת הקורבן שלי ועל הכאב והאובדן הנוראיים שהם נאלצו לשאת".

על מה שעבר עליה מאז ההוצאה להורג שנכשלה סיפרה: "לא היה רגע מאז אותו לילה שבו לא סבלתי מכאבים. הגוף שלי כואב. הזרועות שלי כואבות. הידיים שלי כואבות. הגרון שלי כואב. אני עדיין מתקשה לדבר. והכאב אינו רק פיזי. יש כאב במוחי ובנפשי". פייק אמרה שהייתה מוכנה למות בשלווה, אך במקום זאת התעוררה בודדה ומבולבלת במיטת בית חולים. היא הוסיפה שכעת היא "מחפשת משמעות למה שקרה לי".

גזר דין המוות של פייק נותר בעינו, ועורכי דינה מבקשים שהמושל הרפובליקני של טנסי ביל לי ימיר אותו למאסר עולם בהתחשב בסבל שעברה. עם זאת לי אמר לכתבים בשבוע שעבר: "אני משער שגזר דינה יישאר כפי שהיה, אלא אם כן ייקבע אחרת על ידי בתי המשפט". אחרי כישלון ההוצאה להורג מינה המושל תובע פדרלי לשעבר לבצע בדיקה עצמאית של ההוצאה להורג שנכשלה, ודחה את הוצאתו להורג של אסיר אחר באמצעות זריקת רעל שתוכננה בטנסי להמשך השנה הזו.

בינתיים, עורכי דינה של פייק ביקשו ביום שישי משופט פדרלי לאפשר לה לבוא במגע עם אסירות אחרות במקום להישאר מבודדת במרפאה. לדבריהם, בידודה מפר הסכם משנת 2024 שהביא לסיומה תקופה ארוכה שבה שהתה בבידוד כמעט מוחלט, הסכם שאפשר לה לעבוד, לאכול, להתעמל ולקיים קשרים חברתיים עם נשים אחרות. "בידודה מחדש גרם, וימשיך לגרום, לפגיעה פסיכולוגית ולטראומה משמעותיות", כתב צוותה המשפטי של פייק.