160 קילומטרים במינוס 30 מעלות: האישה שהוכיחה שאימהות היא לא קו הסיום
סטפני קייס, עורכת דין קנדית שפעלה למען זכויות אדם באזורי מלחמה, הפכה לאישה הראשונה שמשלימה את האולטרה-מרתון באנטרקטיקה, בדרך למקום השני הכללי ולשיא מסלול. בין מאבקי ההישרדות ביבשת הקפואה, היא נושאת איתה גם את סיפוריהן של הנשים שפגשה ואת המסר שלהן לעולם
זאב אברהמי|
סטפני קייס היא קנדית בת 44, עורכת דין בינלאומית מוכרת מאוד, בעיקר בתחומי זכויות האדם, ההכלה, השוויון והמגדר. בשני העשורים האחרונים היא שירתה את האו"ם בדרום סודן, באפגניסטן ובעזה, עסקה בחקירות של הפרות זכויות אדם ובמשא ומתן עם ממשלות וארגונים, וניסתה לספק הגנה לאזרחים בעת מלחמה, בעיקר לפגיעים ביותר. נוסף על כך, היא גם מרצה מבוקשת ברחבי העולם.
אבל זו לא הסיבה שסטפני קייס הגיעה לעמודי הספורט. בין עיסוקיה המשפטיים וההומניטריים, בשנת 2008, כשכבר הייתה עם רגל בדלת של קריירה מצליחה בתאגיד ענק בניו יורק, שהתמחה במיזוגים ורכישות, היא החליטה שהיא זקוקה למשהו נוסף. לנפש. היא החלה לפזול לעבר עבודה משפטית-הומניטרית, וב-2012 התחננה בפני האו"ם שיאפשר לה לעבוד באפגניסטן כמתנדבת. עוד קודם לכן החלה לרוץ, ומאז לא הפסיקה לעשות את שני הדברים האלה.
די מהר נמאסו עליה הריצות לאורך הגדה המזרחית של נהר ההדסון, וגם המרתונים הרגילים החלו לשעמם אותה. קייס הפכה לרצת אולטרה, חלק מקבוצת "נורת' פייס", שגם משמשת הספונסרית שלה. היא נחשבת לפורצת דרך בתחום ספורט הסיבולת, כאישה וכאם. היא כבר רצה 450 קילומטרים ללא הפסקה, בניווט עצמי, לאורך האלפים האיטלקיים. בפעם אחרת, ב-2017, גם כן באיטליה, כמעט איבדה את חייה. היא החליקה, נפלה על הרכס ונעצרה בעץ. היא שברה שש צלעות, סבלה מחור בריאה, מקרע בכבד ומדימום פנימי. בגלל הקור, הטלפון שלה שבק חיים. למזלה, היא החביאה אותו בצד השמאלי של החזייה שלה, ואילו הפגיעה בעץ הייתה בצד הימני. היא חיממה את הטלפון, שידרה את מיקומה, ומסוק חילץ אותה לבית החולים, שם שהתה עשרה ימים בטיפול נמרץ. שלושה שבועות לאחר מכן היא כבר חזרה למסלול.
אחרי שעברה שתי הפלות ולא התחרתה במשך שלוש שנים בגלל טיפולי הפריה חוץ-גופית, היא ילדה את בתה, פפר, באמצעות הזרעה מלאכותית, בסוף 2024. "את מלאה באשמה בגלל ההפלות, כי את חושבת שאחת הסיבות להן היא הריצות, ואת מלאה באשמה אחרי הלידה, כי את לא בטוחה שזה מה שאמא טובה אמורה לעשות. אני זוכרת ששאלתי את אמא שלי מתי הדאגות האלה ייעלמו, והיא אמרה לי לשכוח מזה, שהדאגות ורגשות האשמה האלה יהיו איתי לכל החיים. זה גם קשה מאוד להיות רצת אולטרה ולנסות להביא ילד לעולם, כי בריצה את יכולה להתאמן, לעבוד קשה ולראות תוצאות, וזו הייתה מתודה שלא עבדה עבורי כשניסיתי להפוך לאמא", סיפרה בריאיון עיתונאי לאחר הלידה.
שישה חודשים לאחר הלידה, במאי 2025, היא נרשמה לאולטרה-מרתון בן 100 קילומטרים בוויילס ואף ניצחה בו. התמונות שלה, עוצרת שלוש פעמים בתחנות הרענון, אוכלת פלח אבטיח ומניקה את פפר, הפכו לקליפ ויראלי ברחבי העולם.
בין לבין, ב-2014, לאחר שחזתה במו עיניה בחייהן המדכאים של נשים, נערות וילדות במדינות שבהן התנדבה לעבוד עבור האו"ם, הקימה את הארגון הבינלאומי ללא מטרות רווח "חופשיה לרוץ". מטרתו לקדם שוויון מגדרי והעצמה של נשים באזורי עימות, משבר ומלחמה באמצעות ריצה ותוכניות מנהיגות. הארגון מספק כלים חברתיים, בריאותיים, כלכליים וספורטיביים, במטרה לסייע לנשים במדינות האלה לשנות נורמות חברתיות. "כשהגעתי לאפגניסטן חשבתי שהנשים האלה עסוקות רק בהישרדות, בגידול ילדים ובהנחת אוכל על השולחן", סיפרה בעבר בריאיון. "בכלל לא דמיינתי שהחלום שלהן הוא לצאת מהבית ולרוץ".
מאז, נשים באפגניסטן ובאזורי עימות אחרים בעולם, שבהם מתקיים דיכוי של נשים, יוצאות לרוץ, מזיזות את הגבולות של הנורמות החברתיות ומתחילות לחשוב על עצמן בצורה אחרת. הן סובלות פחות מדיכאון ומאלימות בתוך המשפחה, ופחות נכנסות להיריון בניגוד לרצונן. יש להן יותר ביטחון עצמי, והן מסוגלות לדמיין עתיד אחר, לפחות עבור בנותיהן.
השבוע עלתה קייס, שגדלה בקנדה אך מתגוררת כיום בצרפת, על מטוס מטען שלקח אותה מקייפטאון לאנטרקטיקה. שם היא הפכה לאישה הראשונה אי פעם שמסיימת את ה"אנטרקטיקה אייס אולטרה", אולטרה-מרתון למרחק של 160 קילומטרים, שנערך בטמפרטורה של מינוס 30 מעלות. קייס סיימה את המרוץ במקום השני הכללי, בזמן של 17 שעות, 31 דקות ו-39 שניות. היא הייתה מהירה ביותר מחמש שעות מהשיא הקודם לנשים למרחק דומה, וגם שברה את שיא המסלול הקודם. היא סיימה כמעט חצי שעה אחרי המנצח, יושנג ני מסין, שלזכותו יותר מ-500 מרוצי אולטרה.
מדובר בהישג מזהיר של כוח, מהירות וסיבולת. הישרדות של ממש. בעיקר כשמדובר באישה שמעידה על עצמה בכל ריאיון שהיא "ממש, אבל ממש שונאת את הקור". אחד האתגרים הקשים ביותר עבור קייס במהלך הריצה היה דווקא העצירות לשירותים. "בדרך כלל אתה יכול ללכת לצד היער ולעשות את הצרכים שלך", הסבירה קייס, "אבל באנטרקטיקה, בגלל הדאגה לביטחון ביולוגי, אסור לך להטיל את מימיך או להקיא בחוץ. ואז, כשאתה מגיע לשירותים מסודרים, אתה צריך להוריד חמש שכבות לבוש, ומהרגע שאתה מוריד את הכפפות אתה מסתכן כמעט מיד בכוויות קור"
"זו הרגשה שלא תיאמן", אמרה על קו הסיום כשהיא מנופפת בדגל קנדה. "אחרי המרוץ עם ההנקות, ספגתי ביקורת ציבורית רבה על כך שחזרתי לרוץ מהר מדי, והביקורת הזאת ישבה עליי. רציתי להוכיח משהו כאישה וכאם. אני גם זוכרת שתמיד אמרו לי ליהנות מהחיים לפני הלידה, כי אחריה אי אפשר לקחת על עצמך הרפתקאות. אז לסיים את המרוץ הקשה הזה ולהיות האישה הראשונה שעושה זאת - זה מרגיש עבורי כמו ציון דרך כאם. זה מוכיח לי, ואני מקווה שגם לאחרות, שאימהות היא לא קו הסיום".
צריך רק להפנים מהם התנאים שבהם התמודדה קייס במרוץ השבוע: ריצה בטמפרטורה של מינוס 30 עד 35 מעלות במשך שעות, תוך צורך מתמיד לבדוק אם האצבעות, האף והאוזניים רק מעט קרים, או שמא הם עומדים לקפוא ולסבול מנזק בלתי הפיך. עליה לדאוג שהאוויר היבש לא יפגע בתפקוד הריאות, להשגיח על ההזעה שלה — מנגנון קירור חיוני וטבעי של הגוף בזמן מאמץ. באוויר יבש הזיעה מתאדה במהירות וכמעט אינה מורגשת על העור, דבר שעלול לגרום להתייבשות סמויה או לאובדן חום מהיר מדי במזג אוויר קר - וכמובן, להימנע מהקאות. כל זאת נוסף על המאבקים הפיזיים והמנטליים הכרוכים בריצה למרחק כזה על משטח קפוא.
מדובר בהישג מזהיר של כוח, מהירות וסיבולת. הישרדות של ממש. בעיקר כשמדובר באישה שמעידה על עצמה בכל ריאיון שהיא "ממש, אבל ממש שונאת את הקור". אחד האתגרים הקשים ביותר עבור קייס במהלך הריצה היה דווקא העצירות לשירותים. "בדרך כלל אתה יכול ללכת לצד היער ולעשות את הצרכים שלך", הסבירה קייס, "אבל באנטרקטיקה, בגלל הדאגה לביטחון ביולוגי, אסור לך להטיל את מימיך או להקיא בחוץ. ואז, כשאתה מגיע לשירותים מסודרים, אתה צריך להוריד חמש שכבות לבוש, ומהרגע שאתה מוריד את הכפפות אתה מסתכן כמעט מיד בכוויות קור".
רק שלוש נשים ניסו בעבר להשלים את המסלול באנטרקטיקה, הנמצא בגובה של כ-100 מטרים מעל פני הים, אך אף אחת מהן לא הגיעה לקו הסיום. 28 רצים בלבד נרשמו למרוץ, שהוזנק אחרי חצות בשל תנאי מזג האוויר הקשים. הוא כולל ארבעה מקצים: 50 קילומטרים, 100 קילומטרים, 50 מייל ו-100 מייל. את המסלול הארוך ביותר, הכולל 38 הקפות של מסלול באורך 4.2 קילומטרים, סיימו עד היום רק שישה גברים ואישה אחת. רק ארבעה מתוך שמונת הרצים שהחלו את המרוץ השבוע הצליחו לסיים אותו.
"כשאני מתאמנת או מתחרה, אני תמיד נזכרת בעבודה שלי במדינות מוכות המלחמה", סיפרה בעבר. "אני לא נזכרת בפצצות שנפלו לידי, אלא בראיונות שערכתי, במקומות שביקרתי בהם ובסיפורים ששמעתי מההורים. אני סוחבת את זה איתי לאורך מאות קילומטרים. הם חיים בתוכי. אני לא שוכחת אף סיפור, אני תמיד נותנת להם להשפיע עליי. הם חלק ממי שאני כשאני רצה: אישה, לוחמת למען זכויות אדם ואולטרה-מרתוניסטית".
לפני שיצאה לאנטרקטיקה, סטפני קייס הבטיחה לבתה התינוקת שתשבור את שיא המסלול לנשים. זו הייתה הבטחה קלה וקשה בעת ובעונה אחת: מצד אחד, לך תסיים מסלול אימים כזה; מצד שני, ברגע שתצליח לסיים אותו, תשבור את שיא הנשים, מעצם העובדה שתהיי הראשונה שתשלים את המסלול. היא לא יכלה להתכונן באמת לתנאים באנטרקטיקה, אבל מהי ריצה ביבשת הקפואה לעומת ההחלטה לעזוב עבודה נוחה ומשכורת ענקית בניו יורק ולצאת להתנדב באזורי מלחמה?
"לא רציתי לנצח אף אחד", אמרה לאחר הריצה. "רציתי רק לוודא שנשים נמצאות על המפה, ולהשאיר חותם שאומר: 'היינו פה, עשינו את זה, ועשינו את זה בלי לשתוק'. עכשיו אני רק רוצה לחזור הביתה וללחוש לבת שלי שאמא שלה שברה את שיא המסלול ואת השיא העולמי".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.