הקסם נגמר: "בחורים טובים 3" מתקשה להצדיק את עצמו
סדרת סרטי "בחורים טובים" מעולם לא התיימרה להיות דיוקן ביקורתי של החברה החרדית, אבל גם כאסקפיזם היא צריכה להחזיק כסרט. בפרק השלישי, שבו מככב גם מייקל רפפורט, זה לא ממש קורה. יש פה פשוט יותר מדי דמויות, קווי עלילה שנזנחים, דמויות שפועלות בלי היגיון - והומור לא מכוון
מעט סרטים ישראלים זכו לסרטי המשך. הטרילוגייה האחרונה של הקולנוע הישראלי הייתה סרטי "אבא גנוב" והיא הסתיימה לפני רבע מאה. לאחר שני סרטי "בחורים טובים" (2022, 2024) מגיע "בחורים טובים 3", אבל קשה לומר שזו בשורה גדולה לקולנוע הישראלי.
"בחורים טובים 3" - טריילר
(קרדיט: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
סדרת הסרטים נמנעת בדבקות מכל ביקורת כלפי החברה החרדית בישראל. היא הופכת את אורח החיים החרדי לפולקלור שידוכים המשווק לקהל הלא-חרדי. היא מתעלמת ממתחים בין קהילות חרדיות, וממסמסת את העיסוק בגזענות של חרדים אשכנזים כלפי חרדים מזרחיים (ב"בחורים טובים"), או בהיררכיות בתוך החברה החרדית ("ב"בחורים טובים 2"). מתחים בין חילוניים לחרדים הם דבר שכלל לא קיים, ואין התייחסות להתגברות הגזענות כלפי ערבים (יש דמות קבועה של אחמד טבח הישיבה, "ערבי המחמד" שכל בחורי הישיבה מה-זה מחבבים). מפרק לפרק גדל הפער בין הממשות החברתית-פוליטית של חרדים בישראל, והפנטזיה שסדרת הסרטים מנסה למכור לצופים.
גם אם נטען שב-2026 יש לגיטימציה ליצוג אסקפיסטי של החברה החרדית, אין סיבה לוותר על הציפייה לבידור עשוי היטב. למרבה הצער גם מבחינה זו יש מגמת הידרדרות בסרטי הסדרה.
לכאורה לא מדובר על חלטורה, לפחות לא בפרמטרים של הקולנוע הישראלי. לבמאי ארז תדמור יש קריירה משגשגת שכבר הולידה מספר דו-ספרתי של פיצ'רים. המפיקים הם משה אדרי ו-יקי רייסנר (שאף משחק בסרטים בתפקיד משנה) - והסרטים נתמכו ע"י קרנות קולנוע ישראליות. התסריטאית הקבועה היא חוה דיבון, שזכתה בפרסים על עבודתה בסדרה "סרוגים". בחלק השלישי חוברים אליה הבמאי תדמור, שראל פיטרמן והבמאי-תסריטאי שרון מימון. בצוות הקבוע יש יוצרים מוערכים: המלחין חיים פרנק אילפמן והעורכת עינת גלזר-זרחין. גם השחקנים שמופיעים בסרטים זכו להערכה על עבודותיהם האחרות. בראשם מאור שוויצר וניב סולטן, זוג בסרטי הסדרה ובמציאות, שהחל מהפרק השני הפכו לדמויות הראשיות. אני מציין כל זאת כי על פניו אין הכרח שהתוצאה תהיה כה ירודה.
בשני הפרקים הקודמים התוודענו לברוך (שוויצר) - בחור טוב-לב שנתקע בישיבה, ושהתקשה למצוא שידוך ראוי. הוא התפרנס באיתור שידוכים פוטנציאלים לשדכנית התחמנית מלכי לוין (עירית קפלן). בפרק הקודם הוא התאהב בבת הבלונדינית והיפה של השדכנית, אבל לאחר שלל התרחשויות קומיות הוא הבין היכן נמצאת האהבה האמיתית. ברת-המזל היא רות (סולטן), קונדיטורית טובת-לב. האהבה התגברה גם על המכשול בדמותו של ישראל מאיר (אליהו שאקי), אחיה של רות הלוקה בתסמונת דאון, דבר שהפך אותה לשידוך "סוג ב'". למרבה השמחה מסתבר שבחברה החרדית האהבה מנצחת הכול. בסוף הסרט השני ברוך ורות היו בדרכם לחתונה שאחריה מובטחים חיים של קדושה.
רגע, רגע, לא כל-כך מהר. בחרך הצר שבין אירוסים לחתונה נדחפת עלילת הסרט השלישי. ברוך ורות מחפשים אולם, אבל כשמדובר ב-300 אורחים זה יעלה מעל 100 אלף ש"ח. ומאיפה הכסף? ברוך עובד אצל השדכן המתחרה ציגלר (משה אשכנזי) אבל זה לא טורח לשלם לו. בינתיים רות תקועה עם מיקסר שמקצר את החשמל ומסמל את אי-הוודאות הכלכלית.
הסיכוי לישועה מצוי במיכאל גרסטל (מייקל רפפורט), טייקון נדל"ן חרדי-אמריקאי, שמגיע לסבבי פיזור תרומות בישראל. בתו רבקה (נאיה בינשטוק), בבת עינו, טרם נישאה. הוא מייחל לשידוך בעודו פוסל על הסף כל בחור שמוצע לו. שכר של 100 אלף דולר מחכה לשדכן או השדכנית שיצליחו להביא את החתן הראוי. סכום שאפילו חלקו יספק את צרכי החתונה של ברוך ורות.
לגרסטל יש טריק קבוע שבאמצעותו הוא בוחן אנשים שחפצים בקרבתו. הוא מפיל שטר של 100 דולר ובודק אם האדם ייקח לעצמו את הכסף או יחזיר. ברוך עומד במבחן ומצליח לשכנע את המיליארדר שימצא שידוך לבת. ברוך לא יודע אנגלית (אולי מפאת מחסור בלימודי ליב"ה?), ולכן מציע שותפות עסקית למלכי, מעסיקתו לשעבר: שניהם ייסעו לניו-יורק, יסדרו לבת המיליארדר שידוך, ויחלקו ביניהם את השכר.
חלקה הארי של העלילה מתרחש בפיצול בין ניו-יורק לבני ברק. בארץ נמצאת רות שהיעדרותו של ברוך מקשה עליה, ויותר מכך היא מוטרדת מהתחושה שהוא הולך ומשתנה בצד השני של העולם. ניב סולטן מקבלת תפקיד מצומצם ומוגבל. הקו העלילתי השני הוא הרפתקאותיו של ברוך (ולצידו מלכי) בניו-יורק. שם הוא נחשף לפיתויי הכסף הגדול, לאפשרות שיהפוך ליד ימינו של גרסטל והמיועד של רבקה, בת המיליארדר.
בסרטים הקודמים כבר הורגש שהכתיבה תואמת יותר מתכונת של סדרת טלוויזיה מזו של פיצ'ר. יותר מדי דמויות, יותר מדי עלילות משנה שלא נסגרות עד סוף (בטלוויזיה תמיד יכול להיות עוד פרק בשבוע הבא), יותר מדי סצנות לא מספיק ממוקדות. בעיות אלו מחריפות בחלק השלישי. כך, למשל, קו עלילתי שעוסק במציאת שידוך לאח של רות עולה ונזנח.
כאמור, סרטי הסדרה נמנעים מביקורת על החברה החרדית בישראל. אפילו ההתרפסות של שתדלני בני ברק בפני הגביר מארה"ב מוצגת תוך שמירה על הגבול בין הומור נטול-עידון לסאטירה. זה לא אומר שאין ביקורת כלפי חרדים - כל עוד הם אמריקאים. הפיתוי של ברוך בניו-יורק, מאפשר להציג את החרדיות האמריקאית כחומרנית במידה הנושאת ניחוח לא נעים. מזל שבישראל הצדיקים מסורים רק לעבודת השם.
לא מעט סצנות מנסות להצחיק, לא פוגעות, ומעוררות מבוכה. כך, למשל, סצנת שוד שמלכי וברוך עוברים בניו-יורק, כשהם נשדדים באיומי סכין ע"י גבר שחור בבגדי סנטה קלאוס. נדמה שהעיקרון הוא שהדמויות צריכות להיות קצת יותר בורות מהקהל לגבי העולם שנמצא מחוץ לבני ברק. לפי ההתנהגות של הדמויות נראה שדעת היוצרים על הקהל שיצפה בסרט אינה מזהירה. למשל, איך נראה הפנים של מטוס שאמור לחצות את האוקיינוס האטלנטי? אולי בגודל של מטוס שאיתו אפשר להגיע לכל היותר לאילת. איך נראה שדה תעופה בניו-יורק? בערך בגודל של שדה דב המנוח. אלו הרגעים היחידים של הומור, ורובם ככולם הם של הומור לא מכוון.
פעם אחר פעם דמויות פועלות ברמת אמינות אפסית. למשל הדמות שרפפורט מגלם יודעת רק אנגלית, וברגע הבא מבינה כל מילה בעברית. או הרעיון שטייקון נדל"ן מניו-יורק, שדחה עשרות עילויים שהוצגו לו כשידוך לבתו, יהיה נחוש לחתן את בתו עם אברך חסר-כול שלא שולט באנגלית. או שלאותו אברך יהיו פתרונות בזק מחוכמים לבעיות עסקיות של הטייקון. מה המיליארדר מבין בנדל"ן לעומת התחמנות של בחור ישיבה מישראל?
"בחורים טובים 3" הוא סרט שקשה מאוד להמליץ עליו. צופים שנהנו משני הסרטים הקודמים בוודאי ישמחו לתת לו הזדמנות. יש סיכוי שגם הסרט הנוכחי יבדר אותם.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.