"כמה מאות מיליונים ואנחנו יכולים להפוך את עצמנו לחלק ממסדרון הסחר החדש"

האיום החות'י על נתיבי הסחר הבינלאומיים טומן בחובו גם הזדמנות גדולה ליצירת מסדרון מעבר סחורות חדש שישראל יכולה להיות חלק משמעותי ממנו. חזי חאלאויה, יו"ר חברת נמלי ישראל, מתאר בפאנל מיוחד בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות", האם הפתרון מתקרב למימוש, ומומחים מסבירים מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם הכוח החמוש מתימן 

החות'ים ממשיכים לאיים על מדינות האזור וישראל ובימים האחרונים נמל התעופה בסעודיה עלה על המוקד. בפאנל מיוחד בוועידת "האנשים של המדינה" שמאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות הסבירו ד"ר גיא לרון, מרצה וחוקר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, חזי חאלאויה, יו"ר חברת נמלי ישראל וענבל נסים לובטון, מומחית לתימן מאונ' תל אביב כיצד משפיע האיום הזה על נתיבי הסחר הבינלאומיים וההזדמנות של ישראל.

לדברי ענבל נסים לובטון, "אם נמסגר את הדבר הזה, גם התקיפה שהייתה על שדה התעופה על שם המלך חאלד בריאד הבירה וגם התקיפה שהייתה אתמול בשדה התעופה של דמאם, שתיהן חלק ממה שהחות'ים מכנים 'המערכה לשבירת המצור'. על פי התפיסה שלהם, סעודיה מטילה מצור ימי ואווירי על תימן, על השטחים שבהם הם שולטים כמעט מתחילת מלחמת האזרחים שבה הם תפסו את השלטון. למעשה, מתחילת 2015 והם מבקשים לשבור את השליטה הסעודית באמצעות מצור משלהם. מצור תחת מצור, מצור תמורת מצור. חלק מהדבר הזה הוא באמת הניסיון ליצור מצור שהוא מספיק אפקטיבי, ימי ואווירי על סעודיה".

חזי חאלאויה, את האיום על הנמלים גם בעולם, גם בישראל, אתה מכיר עוד לפני החות'ים, אבל בכל זאת אנחנו 3 שנים של מלחמה, איך כל מה שקורה שם משפיע עלינו? "אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת סחר עולמית. כולם היום יודעים לשנן את המילה מיצרים, צ'קפוינטס. שימו לב מה קורה מסביב, אנחנו מדברים על באב אל מנדב, אנחנו מדברים על מיצרי הורמוז, אנחנו מדברים על גרינלנד, שכולם חושבים שהסיפור שם זה קרח, הסיפור זה מעברים. טאיוואן עולה לכותרות מדי פעם, מישהו זרק ג'יברלטר ובעצם כל המיצרים. בוספורוס, לא משנה מה נציין, הם הפכו להיות עניין שהאימפריות הגדולות מבינות שאם הם לא ישלטו שם, הם יהיו בבעיה. עכשיו העולם הזה נוצר, העולם של המלחמה שאנחנו נמצאים בו, מכיוון שנתיבי הסחר כבר לא מאובטחים. בעצם זו מלחמת פיראטים של העידן החדש שבה חות'י עולה עם טיל נ"ט והנה הוא משפיע על הכלכלה הגלובלית, זה משהו שלא יכולנו לדמיין, אז בוודאי שיש השפעה על מדינת ישראל. ויש השפעה על כל העולם. שאלו אותי לא מזמן 'חזי, החות'ים סגרו את הגישה לנמל אילת'. אמרתי להם, לא, הם סגרו את הגישה לאירופה. 12% מהסחר בין ארצות המזרח לבין אירופה עובר בתעלת סואץ. אז נכון שגם אנחנו נפגענו, אבל האינפלציה במדינות אירופה נפגעה לא פחות. מדובר על עיכובים, עלויות ביטוח, עלויות אחסנה, כולם נפגעים. בסופו של דבר נאלצים לעשות מסלולים עוקפים כדי להימנע מעימותים, בסוף אנחנו משלמים על זה במה שאנחנו קונים בסופר".

לדבריו, "ההשפעות רחוקות הטווח הם לא רק המחיר של מוצר הגלם, אלא מה ההשפעה. בהזדמנות הזאת, במשבר הזה, בעצם נולדה הזדמנות למדינת ישראל כי בסוף חלק מאותו מסדרון איימק (IMEC) שמדברים עליו ואפשר להרחיב בין הודו לאירופה, אנחנו צריכים למצב את עצמנו כאיזשהו צומת, איזשהו משהו שהמדינות חייבות אותנו".

ד"ר לרון, עד כמה מדינות העולם מוטרדות מהאירוע הבלתי נגמר הזה וגם מה הן עושות כדי להתמודד איתו? "העולם צריך חיבור בין הכלכלות של סין והודו מצד אחד לבין השווקים של אירופה. מהבחינה הזאת אנחנו חיים בתקופת דרך המשי החדשה. העולם צריך חיבור ימי, אבל בעידן שבו המעצמה המרכזית ארה"ב, לא מצליחה לאבטח את המיצרים כמו נגיד שהיא עשתה בשנות ה-90'. בשנות ה-90' הרבה אנשים לא היו יודעים איפה זה מיצר הורמוז ולא איפה נמצאים מיצרי הים האדום כי אף אחד לא הפריע לאוניות לעבור בהם כי אם מישהו היה מעז, הייתה מגיעה משחתת אמריקאית ומטפלת בו. המשחתות האמריקאיות כבר מתקשות לבצע את המשימה. אם הסחורה לא יכולה לעבור דרך הים, לא יכולה לעבור דרך מיצרי הים האדום, צריכה ליווי חמוש כדי לעבור דרך מיצר הורמוז, אז צריכה להיות דרך יבשתית שתחבר בין השווקים האלה לבין אירופה. איימק מתחיל בתור תוכנית עתידית".

מה זה בדיוק המסדרון החלופי הזה? "בספטמבר 23' ביידן מופיע בועידת ה-G20 בניו דלהי ומכריז שמול דרך המשי הסינית למעשה, יבוא מסדרון יבשתי, דרך המשי האמריקאית. היא תחבר את הודו לאירופה דרך ערב הסעודית, איחוד האמירויות וישראל. אולי הוא חשב שזה יעבור בשקט. אבל ביידן בעצמו אמר אח"כ והמסמכים שתפסנו בעזה אישרו את זה, שזה לא עבר בשקט ובעצם היו שחקנים באזור שהיה להם מאוד חשוב לשבש את הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה ולשבש את איימק. זה חשוב לאיראן, זה חשוב לסין. אבל מה שזה עשה בעצם זה הפך את האיימק מאיזה תכנון עתידי שפעם יקרה ותלוי, למשהו שקורה בשטח. עכשיו משאיות רוצות לצאת מעיראק, מאיחוד האמירויות, מערב הסעודית ואיכשהו להעביר סחורה לים התיכון, פה אנחנו הפתח הטבעי לצורך הזה האמיתי. אנחנו יכולים לעשות דברים כבר עכשיו".

כמו מה למשל? "אנחנו יכולים לשדרג את מעבר גשר הירדן כדי שיותר סחורות יוכלו לעבוד בבת אחת להרחיב את השעות, מאחר והוא פועל כרגע בטווח שעות מוגבל. יש ישראלים שמתעסקים בלהעביר את המשאיות האלה מירדן לישראל, הם מתלוננים לפעמים על המתנה של 10 ימים במעבר. צריך רכבת ממעבר גשר הירדן לתחנת בית שאן כדי שרכבת המשא תוכל להעביר יותר מהר את הסחורות לנמל חיפה. אז זה דברים שאנחנו לא צריכים לחכות ל-MBS שיגיד לביבי 'בוא, בוא נלחץ ידיים'. לא צריך את זה. בהשקעה של כמה מאות מיליוני שקלים, אנחנו יכולים כבר עכשיו להפוך את עצמנו לחלק מהאיימק הלא פורמלי".

אז חזי, מה עושים היום כדי לגרום לזה לקרות? "אני רוצה לשתף את התפיסה שלי, שמה שקורה בסחר או אסטרטגיית הסחר זו הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים היום, והחשיבות שלה למדינת ישראל לחוסן הלאומי והביטחון הלאומי היא לא פחות מהעוצמה הצבאית שאנחנו משדרים. בסוף אנחנו נשענים גם על כלכלה, לא רק על ביטחון. ואם נפספס את ההזדמנות הזאת, אנחנו נהיה בבעיה. מתוך המקום הזה שאנחנו מבינים כמה זה חשוב, אז מתבצעות לא מעט פעולות. כמובן קשרים פורמליים וא-פורמליים עם מדינות שנמצאות כחלק מהמסדרון איימק. אנחנו לצורך העניין, קידמנו מהלך של נמל יבשתי שאנחנו עכשיו אמונים עליו ונציג אותו לממשלה כדי לקבל אישור לבנות אותו וכל זה כחלק מאסטרטגיית סחר שמדברת על הנמלים הימיים, הנמלים היבשתיים והקונקטיביות, החיבור ביניהם כדי באמת לשרת את אותה אסטרטגיית סחר. עוד דבר מאוד חשוב בראייה, זה שאנחנו מכוונים להיות באמת צומת, כי המעבר הזה הוא בעצם מייצר שני דברים. אחד, פוטנציאל לצמיחה כלכלית מאוד משמעותית של מדינת ישראל, כי מעבר לסחורות שידרשו למדינת ישראל בלבד, אנחנו כנראה נטפל בסחורות שנדרשות באירופה או כמובן במדינות ערב. יש לזה הרבה פוטנציאל כי אם אנחנו מקימים נמל יבשתי באזור בית שאן, אז מעבר לצמיחה שדיברתי עליה, כמובן יתווספו שם מאות מקומות עבודה. זאת אומרת, ההיקף של ההשפעה הכלכלית הוא מאוד גדול. יש דבר מאוד משמעותי מעבר לצמיחה הכלכלית, העצמאות של מדינת ישראל. מדינת ישראל לא רוצה להישען על גורם שלישי שיכתיב לה את מחיר הקמח, האנרגיה ואם בכלל נקבל ובגלל זה אנחנו לא יכולים להיות מבודדים, אנחנו חייבים להיות חלק מהמהלך הזה. יש פה עוד עניין שהוא לא סמנטי, שנכון לעכשיו מדינת ישראל עדיין לא חתומה על מזכר ההבנות שנקרא איימק, גם לא ירדן. ואנחנו מבינים איפה זה מגיע, זה מגיע מאזורים פוליטיים, בגלל זה גם ההתנהלות שלנו היא מאוד עסקית עם אותן מדינות, כי יש הצדקה עסקית לכל אחת מהמדינות להיות חלק מהמסדרון הזה".

לאן זה הולך? אנחנו נצליח להיות חלק מהדבר הזה? "קודם כל, אני חושב שבסוף היציבות של מדינת ישראל תנצח. אם אנחנו נבודד והמדינות השכנות יעבדו מהר יותר מאיתנו, אנחנו באמת נהיה מבודדים כי הסחורות יעקפו אותנו וזה יתרון שאסור לנו לאבד. בגלל זה אני אומר שהסיכון לביטחון הלאומי הוא מאוד גדול והמלחמה כרגע היא להיות חלק מהערוץ הזה. אז מעבר לשיחות הפורמליות וא-פורמליות, חייב ברמת מדיניות להשלים את הפער הזה שנקרא גם כמובן לחתום על מזכר ההבנות אבל גם להבין בכל הערוצים, בין אם זה מול הודו, בין אם זה מול ארה"ב הדמוקרטיות הגדולות צריכות לדחוף לזה שמדינת ישראל היא המוצא. בוא נתחיל עם אותם קוויק ווין. איך אמרנו היום עוברים 150-180 משאיות בין ירדן לישראל, אנחנו יכולים להגיע לכמה אלפים בעבודה נכונה עד שתהיה רכבת ולצורך העניין, השיתוף פעולה הזה הוא נדרש, הכרחי. היום יש הצדקה כלכלית עסקית להעלות את רמת הסחר עם ירדן לפחות פי 10 או פי 20 לעומת מה שעושים היום. ברגע שזה יקרה, זאת נק' פתיחה עובדתית מאוד טובה להמשך".

ענבל, מה צריך לקרות כדי שבאמת יצליחו להתמודד עם האיום החות'י? האם יש איזו נק' תורפה שבה אנחנו יכולים לשים את האצבע ולהגיד זה מה שיכול לגרום להם לסגת? "אני חושבת שאנחנו יכולים ללמוד מכל הסבבים הקודמים עם החות'ים. גם מהניסיון של הסעודים שהוא מר ורב שנים, גם הניסיון הקצר של ארה"ב עד להסכם הפסקת האש בינם לבין החות'ים ב-2025. וגם מהניסיון שלנו מאז אוקטובר 2023. יש כאן בסופו של דבר, קבוצה שפועלת לא רק כחלק מציר ההתנגדות ולא רק מתוך מערכת יחסים עם איראן, שהם אגב לא פרוקסי, לפחות לא באופן שבו אנחנו רואים את מערכת היחסים בין איראן לבין חיזבאללה או עם המליציה בעירק. יש כאן משהו אחר, יש כאן מערכת מעגלית. בראש ובראשונה זו מלחמת אזרחים פנים תימנית וצריך לנסות למצוא איזשהו פתרון למסגרת התימנית. החות'ים לא מעוניינים לעשות משא ומתן כדי לחלק את השליטה בתימן. הם מעוניינים בכל תימן. בכל שלב שהייתה בו הידברות איתם, הם נכנסו לשולחן משא ומתן בד"כ מנק' נחותה, אחרי שספגו הפסדים. ניצלו את הדבר הזה ככה לאסוף את עצמם מחדש ולהתחזק ושוב יצאו ללחימה. נדמה לי שצריך לפעול גם בערוצים הצבאיים וזה צריך להיות מאמץ כפול. אי אפשר להכריע את הדבר הזה מהאוויר. אנחנו מכירים את זה מהניסיון המקומי שלנו ועל הקרקע בהרבה מובנים תהיה עדיפות לחות'ים לפחות באזורים הצפוניים וגם לאורך החוף משום שהם התבססו באזור של אל חודיידה הרבה מאוד שנים. יש כאן מעגל שהוא פנים תימני וצריך למצוא איזשהו פתרון בהקשר הזה. מעגל רחב יותר שקשור לסעודיה ואיחוד האמירויות וגם המעגל הבינלאומי שקשור להבטחה של נתיבי השיט בצורה חופשית, בצורה בטוחה. זה לא הנק' הגאו-אסטרטגית הזאת שהם תפסו בה והם מבקשים להרוויח ממנה כאיזשהו משאב לאומי. צריך להבין שהדבר הזה מיועד לשימוש של הקהילה הבינלאומית ולכן זה צריך להיות אירוע בינלאומי עם תגובה מהסוג הזה".

ד"ר לרון, איך יוצאים מהפלונטר הזה, האם בעצם אנחנו צריכים לוותר על הנתיב הקיים בשביל החלופה? או גם להילחם על מה שכרגע קורה? "אם את שואלת מה כדאי לישראל לעשות? אז כן, אפשר להמשיך לנסות להפציץ את החות'ים ולהיות איזשהו גורם בתוך המהלך הזה שכרגע אף אחד לא מזמין אותנו לתוך התגרה הזאת. או שאנחנו יכולים לעבוד על מה שאנחנו שולטים עליו שזה התשתית התחבורתית שלנו ולוודא שבפועל יהיה הכי כדאי להעביר סחורות דרכנו. צריך להזכיר בקשר לתחרות שחזי דיבר עליה, סוריה, עירק, שם מתחילים מאפס. כמעט שאין שם חברות ממשלתיות עם היכולות שיש לחברה הממשלתית שחזי עומד בראשה".