לא לאחדות שמוחקת אחריות

מי שנתן את קולו, ביודעין, לפירוק הממלכתיות, להפקרת הסולידריות, לרמיסת האמת ולביזוי הצדק; מי שהעניק לכל אלה הכשר, הן בתמיכתו בזמן אמת והן בהצבעתו בבחירות האחרונות, איבד את הזכות לדרוש ממי שהוקיעו את העוולות, המחדלים והכשלים לשכוח, לסלוח או להתאחד איתו

עוז אלמוג|

הזיכרון הישראלי קצר, במיוחד כשנוח לשכוח. למי ששבו ובחרו בקואליציית הזדון בבחירות האחרונות וכעת מטיפים לאחדות, ובראשם יותר משני שלישים מהדתיים הלאומיים, כדאי להזכיר מה עשתה הממשלה שלה העניקו מנדט נוסף, ועם מי בדיוק הם מבקשים מאיתנו להתאחד:

א. במשמרתה של הממשלה הזו התנהל בליץ חד-צדדי ודורסני להחלשת מערכת המשפט ושומרי הסף, שחולל מחאה המונית, העמיק את הקרע בחברה לממדים היסטוריים והוביל למשבר חוקתי. גם המלחמה לא עצרה אותו: הממשלה עיכבה מינויי שופטים, ערערה על מעמדו של נשיא העליון, קידמה את הדחת היועצת המשפטית והשתלחה בשופטים ובמערכת אכיפת החוק.

ב. במשמרתה של הממשלה הזו אירע האסון הביטחוני הגדול בתולדות המדינה. בכל מדינה מתוקנת ממשלה כזו הייתה מתפטרת לאלתר ומפנה את מקומה לממשלת אחדות רחבה עם אנשי מקצוע נקיי כפיים.

ג. כרבע מיליון ישראלים נעקרו מבתיהם בעוטף ובגבול לבנון וחיו חודשים במלונות. המדינה שלא הגנה עליהם כשלה גם בטיפול בהם: חוסר תיאום, בירוקרטיה וליקויים בשירותים חיוניים. מבקר המדינה קבע שלא הייתה היערכות לפינוי המוני, ואת החלל מילאו רשויות מקומיות, עמותות ומתנדבים.

ד. לצד המחדל המודיעיני נחשפו כשלים חמורים: גדר ותצפיות שהושבתו בקלות, כוחות הגנה דלילים, היעדר היערכות למתקפה רב־מוקדית, פערים בהגנה מרחפנים ובתיאום בין הזרועות, ותלות עמוקה בארה"ב. נתניהו שלט ברוב שנות הצטברות הכשלים הללו ועמד בראש הממשלה בשעת האסון. אי אפשר לשלוט שנים, להיכשל במבחן הגורלי ולהטיל את האחריות על קודמים וכפופים.

ה. ראשי צה"ל, אמ"ן והשב"כ נטלו ביושר אחריות למחדל; נתניהו ושריו התנערו ממנה וגלגלו אותה על אחרים. גם ועדת חקירה ממלכתית לא קמה. התירוצים התחלפו ("לא בזמן מלחמה", "נשיא העליון לא ימנה", "צריך לחקור מאוסלו"), ולבסוף הוצע פתרון אבסורדי במיוחד: ועדה שבה מי שאמורים להיחקר מבקשים לבחור בעצמם את חוקריהם. הממשלה ותומכיה ניסו להלבין את המחדל גם בהבלטת ההישגים הצבאיים שבאו אחריו. הישגים כאלה אכן היו, אבל הצלחה מאוחרת אינה מוחקת כישלון קודם ואינה פוטרת מאחריות לאסון.

ו. במשמרתה של הממשלה הזו נכרכה השבת החטופים בשיקולי הישרדות קואליציונית. ראש הממשלה נכנע לאיומי שותפיו לפרק את הקואליציה, ואחד מהם אף הודה בסיכול עסקאות. תנאים חדשים עיכבו את המשא ומתן, ובינתיים חטופים מתו בשבי. במקום להתייצב לצד משפחות החטופים, נבחרי ציבור השפילו אותן והציגו את מאבקן כמזימה פוליטית.

ז. במקום תוכנית ליום שאחרי, שתתרגם את הישגי צה"ל להישגים מדיניים, הסתפקה הממשלה בסיסמה הפופוליסטית של "הניצחון המוחלט". היא כשלה בטיפול בעורף ובהסברה, ובעוד הציבור נשא במחיר המלחמה בהעלאות מסים ובקיצוצים, הכספים הקואליציוניים חולקו כסדרם. שרים קראו להחרבת עזה, לגירוש תושביה ואף לשימוש בנשק גרעיני, וסיפקו חומר להליכים משפטיים בינלאומיים נגד ישראל.

ח. בעיצומה של מלחמה, כשחיילים נהרגו ונפצעו וצה"ל התריע על מחסור בלוחמים, נאבקה הקואליציה לשמר את הפטור מגיוס לחרדים, וגם אחרי שבג"ץ פסל אותו קידמה הסדרים להמשכו. המשמעות: ממשלה שדורשת מאזרחיה לסכן את חייהם למען המדינה אינה מוכנה לסכן את שלטונה כדי לחייב אחרים להשתתף בהגנתה.

ט. איתמר בן גביר, שהורשע בעבר בהסתה לגזענות ובתמיכה בארגון טרור, הבטיח משילות, ובמשמרתו זינק מספר הנרצחים בחברה הערבית. במקום להיאבק בפשיעה עסק בהרחבת שליטתו במשטרה, בעימותים עם מערכת המשפט ובפרובוקציות שהוסיפו שמן למדורת האנטישמיות בעולם.

י. משפטו של נתניהו בשוחד, מרמה והפרת אמונים לווה במתקפה מתמשכת על אכיפת החוק: דחיות חוזרות, יוזמות חקיקה לעיכוב המשפט, מתקפות של שרים וח"כים על התביעה והשופטים, ובקשת חנינה בלי הרשעה ובלי הודאה. לכך נוספה דרישתו הבוטה של נשיא ארה"ב להעניק לנתניהו חנינה, בלי שראש הממשלה ושריו הסתייגו ממנה. משפט פלילי הפך לזירת לחצים מבית ומחוץ, על חשבון עצמאות מערכת המשפט והשוויון בפני החוק.

יא. בלשכת ראש הממשלה נחשפו הדלפת מידע ביטחוני מסווג, חשדות לקידום אינטרסים של קטאר תמורת כסף וחשדות לשיבוש חקירות: שימוש במידע ביטחוני לצרכים פוליטיים וחדירת השפעה זרה למוקד השלטון בשעת מלחמה. במקום להסביר, נתניהו תקף את החוקרים. גם אם לא ידע, האחריות לפיקוח על אנשיו מוטלת עליו.

יב. בעיצומה של מלחמה פוטר שר הביטחון לא מטעמים מקצועיים, אלא משיקולים פוליטיים ואישיים של ראש הממשלה. הממשלה ניסתה להדיח את ראש השב"כ בעיצומה של חקירת קטארגייט, ובג"ץ קבע שההליך נעשה בניגוד לדין ותוך הפרת כללי ניגוד עניינים. היא פעלה להדחת היועצת המשפטית לממשלה, שבלמה מהלכים בלתי חוקיים של הממשלה, וקידמה את מועמדותו של עורך דינו לשעבר של נתניהו למבקר המדינה. המסר ברור: נאמנות פוליטית קודמת לעצמאות מקצועית, גם כשמדובר במי שאמורים לפקח על השלטון.

יג. שרים וח"כים מהקואליציה ניהלו מסע מתמשך של הסתה נגד יריבים פוליטיים, שופטים, עיתונאים, מפגינים ומשפחות חטופים, לצד הפצת קונספירציות, איומים שלא לציית לבג"ץ וסובלנות לאלימות פוליטית ולטרור יהודי. כל זה בעיצומה של מלחמה, כשהחברה זקוקה לאחדות וגל אנטישמיות שוטף את העולם.

יד. במשמרתה של הממשלה הזו הורחבו סמכויות בתי הדין הדתיים לסכסוכים אזרחיים וכספיים, גם כשההסכמה לכך עלולה לנבוע מלחץ משפחתי או קהילתי, וקודמו יוזמות להרחבת סמכויות הרבנות במקומות הקדושים, ובראשם הכותל. כך מתחזק הממסד הדתי על חשבון חירות האזרחים, ובעיקר נשים ויהודים לא־אורתודוקסים.

לסיכום, מי שנתן את קולו, ביודעין, לפירוק הממלכתיות, להפקרת הסולידריות, לרמיסת האמת ולביזוי הצדק; מי שהעניק לכל אלה הכשר, הן בתמיכתו בזמן אמת והן בהצבעתו בבחירות האחרונות, איבד את הזכות לדרוש ממי שהוקיעו את העוולות, המחדלים והכשלים לשכוח, לסלוח או להתאחד איתו. אין פיוס בלי דין וחשבון, אין מחילה בלי נטילת אחריות, ואין אחדות על יסודות של שכחה והשכחה.

פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג והיסטוריון של החברה הישראלית, פרסם סמוך לבחירות את ספרו רחב ההיקף "ניצחון הכיפות הסרוגות? הסיפור המלא". בעקבות תוצאות הבחירות יצא לאור ספרו הפולמוסי "ארץ נעדרת: האם זה הזמן לעזוב את ישראל?"