מי יקבל את המים? בין חוות השרתים לחקלאות בנגב
בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת תשתית חדשה שצורכת כמויות גדולות של מים: חוות השרתים שמפעילות את מערכות הבינה המלאכותית. צילום: unsplash
השבתת רוב מתקני ההתפלה בארץ המחישה עד כמה משק המים הישראלי פגיע, גם במדינה שנחשבת למעצמה טכנולוגית בתחום התפלת המים. אלא שבעוד המדינה נדרשת להתמודד עם האפשרות של מחסור במים – בעיקר בענף החקלאות – צורך חדש במים צפוי להוסיף לחץ על המשאב: חוות השרתים שמאחורי מהפכת הבינה המלאכותית. מרכזי המחשוב העצומים האלה צורכים כמויות גדולות של חשמל ושל מים. מה המשמעות של המשך התרחבות התשתיות האלה דווקא באזורים שבהם המים הם משאב מוגבל?
השבתת חמישה מתוך ששת מתקני ההתפלה בישראל נגרמה על פי הדיווחים כתוצאה מעכירות במי הים התיכון. בגלל שמתקני ההתפלה מספקים חלק מרכזי ממי השתייה בישראל, נדרשה רשות המים לתעדף את השימושים במים: אספקת המים לבתים נמשכה, בעוד שצומצמה אספקת המים השפירים לחקלאות ולגינון, ובחלקים מהנגב אף הופסקה השקיית השדות. "השבתת מתקני ההתפלה והצמצום באספקת המים לחקלאות מלמדים אותנו על פגיעות משק המים בישראל", אומר ד"ר זהר ברנט-יצחקי, חוקר תחומי בינה מלאכותית וקיימות מהמרכז האקדמי רופין. "עם הקמתם של מפעלי ההתפלה, נוצרה בחברה הישראלית ובקרב מקבלי ההחלטות תחושת ביטחון מדומה בכל האמור לאספקת המים לחקלאות, לתעשייה ולמשקי הבית בישראל. מדובר בתלות לא בריאה במערך ריכוזי של מספר קטן של מפעלי התפלה פגיעים – מבחינה סביבתית ומבחינה ביטחונית". לדבריו, משבר דומה עלול לקרות בעתיד בגלל אירועים ביטחוניים, אסונות אקולוגיים או המשך הזרמות השפכים שלא מטופלים מרצועת עזה.
השבתת מתקני ההתפלה והצמצום באספקת המים לחקלאות מלמדים אותנו על פגיעות משק המים בישראל. צילום: unsplash
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.