כשמשרד התחבורה מתפרק, האחריות לא יכולה לטוס למקום אחר
אי אפשר לקבוע היום שעזיבת עובדים את המשרד היא שגרמה למחדל פליי דובאי. זו תהיה מסקנה שאין לה עדיין בסיס. אבל בהחלט מותר - וחובה לשאול אם יש קשר בין הדברים
הידי נגב|
תגיות
האסון בטיסת פליי דובאי נמנע בזכות תושייתם של אנשים בתוך המטוס. עכשיו, אחרי שהמטוס נחת והמחבל נעצר, מתחיל השלב הישראלי המוכר של האירוע: שרת התחבורה מירי רגב מיהרה להפנות אצבע אל המוסד, השב"כ, רשות המסים וחברת התעופה. כמעט כולם הוזכרו. רק גוף אחד נעלם באופן מוזר מהתמונה: משרד התחבורה.
אלא שהעובדות עקשניות. רשות התעופה האזרחית היא רשות מקצועית שהוקמה בחוק בתוך משרד התחבורה ואחראית להסדרת התעופה האזרחית ולפיקוח עליה. חשוב מכך, בתוך משרד התחבורה עצמו פועל אגף ביטחון שתפקידיו המוצהרים כוללים "אבחון ביטחוני של טיסות זרות החוצות/מגיעות לישראל", מתן הנחיות ביטחון לחברות תעופה ואבחון ביטחוני של בעלי מקצועות בתחום התעופה. ברור שבדיקת מידע מודיעיני מחייבת שיתוף פעולה עם גופי הביטחון.
אבל משרד התחבורה הוא משרד מתפרק. מנתונים שקיבלנו ממשרד התחבורה עולה כי מתחילת 2023 ועד סוף נובמבר 2025 הסתיימה העסקתם של 677 עובדים במשרד, ובהם כ־90 מנהלים ובכירים, בעוד שבאותה תקופה נקלטו 333 עובדים בלבד. עובדים בכירים שעזבו את המשרד תיארו משרד שסובל מאובדן ידע מקצועי, מקושי באיוש תפקידים, מ"בדיקות נאמנות", ביטול מכרזים לטובת "אנשי שלומנו" ואווירה של יח"צ.
אי אפשר לקבוע היום שעזיבת העובדים היא שגרמה ישירות למחדל פליי דובאי. זו תהיה מסקנה שאין לה עדיין בסיס. אבל בהחלט מותר - וחובה לשאול אם יש קשר בין הדברים. אחד העובדים הוותיקים שהתפטר לפני כשנה, סיפר ל-YNET כי תקופה קצרה אחרי שהשרה רגב נכנסה, לא הייתה אווירה של עשייה, אלא של חוסר פעילות. סוגיות מורכבות לא באו על פתרונן כדי להימנע מקונפליקטים.
מערכת ממשלתית אינה קורסת ביום אחד. היא נשחקת. עובד מקצועי עוזב, תפקיד נשאר לא מאויש, ידע ארגוני נעלם, אחריות עוברת מאגף לאגף, בעיה מורכבת אינה מטופלת משום שאיש אינו רוצה להתעמת איתה. כל עוד שום דבר נורא לא קורה, אפשר לקרוא לזה "תחלופת עובדים רעה". ואז מגיע אירוע קיצון ומגלה מה נשאר מאחורי המצגות והודעות הדוברות.
במשרד שבו שיקולים פוליטיים של השרה תופסים את מקומה של העבודה המקצועית – יהיו רק מחדלים. אם משרד התחבורה אחראי לאבחון הביטחוני של טיסות זרות, אבל אין לו גישה למידע הדרוש תפקיד השרה לדאוג שתהיה. אם המידע נמצא ברשות המסים אך אינו מגיע לגורם שאמור להשתמש בו תפקידה לתקן את המנגנון. ואם במשך שנים איש אינו יודע מי בודק את אנשי הצוות הזרים שמטיסים מאות ישראלים אל המדינה וממנה - זו אינה תשובה לשאלה מי אחראי. זה המחדל עצמו.
מפרסומים מגלים שרשימת אנשי הצוות, לרבות אזרחותו העומאנית של טייס המשנה, הועברה לישראל מראש. עוד מתברר כי במשך כשנתיים אגף הביטחון במשרד התחבורה כלל לא משך את נתוני אנשי הצוות מהמאגר לצורך הבדיקה. עכשיו צריך לשאול שאלה פשוטה: מי במשרד ידע על הפער הזה? ממתי? מה נעשה כדי לתקן אותו? זו בדיוק משמעותה של אחריות מיניסטריאלית.
הידי נגבצילום: יאיר ולר
שר אינו אחראי רק להצלחות שהוא גוזר עליהן סרט. הוא אחראי גם לכך שהמשרד שבראשו הוא עומד מתפקד, שהסמכויות ברורות, שהמידע מגיע למי שצריך לקבל אותו ושאין תחומים קריטיים שנופלים בין הכיסאות. השאלה שהשרה רגב צריכה להשיב עליה אינה רק מי היה אמור לזהות את המחבל. השאלה היא מה עשתה שרת התחבורה כאשר מערכת שבאחריותה הגיעה למצב שבו איש אינו יודע מי אמור לזהות אותו.
מחדלים גדולים לא מתחילים ביום שבו מחבל עולה על מטוס. הם מתחילים הרבה קודם: בגורמים המקצועיים שעזבו, בתפקידים שלא אוישו, במידע שאיש לא טרח למשוך, בסמכות שנפלה בין הכיסאות ובשר שמעדיף לנהל תדמית במקום לוודא שהמשרד שלו מתפקד.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.