מה מזכיר לי את צ'רצ'יל?

בכל פעם שאני עובר בקרבת שכונת יד אליהו בתל אביב, שכונת ילדותו, אני נזכר איך ביקרנו פעם את אביו הקשיש. ואיך סיפר לי שכשהגיע הביתה מהצבא לשבת, הוא גילה שאין לו חדר. את החדר קיבל הבן של האישה החדשה של אביו. צ'רצ'יל דיבר בנון שאלנטיות, אבל אני ראיתי שלמרות שעברו עשרות שנים, זה עדיין כאב. "יותר לא חזרתי לשם" הוא הוסיף. יחד ביקרנו את קבר אביו, כאן בבית הקברות בניר עוז 

גלעד שרון|

תגיות

שלוש שנים לטבח בניר עוז. כל תחנת דלק שמוכרת גלידות בדרך לצפון. בכול אחת מהן עצרנו מתישהו, כשנסענו לעדרי צאן ובקר בגליל או ברמה. היינו לוקחים שקית מלאה גלידות שחוסלו בזו אחר זו, לפני שהייתה להן בכלל הזדמנות להפשיר. מאחר שצ'רצ'יל מאוד הקפיד על מזון בריאות, לא פעם הוא צירף גם איזה בורקס או שניים, "תאכל, זה טעים" היה אומר לי.

בכל פעם שאני עובר בקרבת שכונת יד אליהו בתל אביב, שכונת ילדותו, אני נזכר איך ביקרנו פעם את אביו הקשיש. ואיך סיפר לי שכשהגיע הביתה מהצבא לשבת, הוא גילה שאין לו חדר. את החדר קיבל הבן של האישה החדשה של אביו. צ'רצ'יל דיבר בנון שאלנטיות, אבל אני ראיתי שלמרות שעברו עשרות שנים, זה עדיין כאב. "יותר לא חזרתי לשם" הוא הוסיף. יחד ביקרנו את קבר אביו, כאן בבית הקברות בניר עוז.

בכל פעם שאני שותה בירה קרה אני נזכר.

ובטח כשעושים בשר על האש. במיוחד קבב, אין מה לומר, האיש בכל ליבו אהב קבב, וגם ידע לאכול, כיף היה לאכול לאיתו.

תפוחי אדמה מזכירים לי אותו, הוא היה מגיע עם שק ובדרך כלל שניים. מה אמור בנאדם לעשות עם כל כך הרבה תפוחי אדמה? צ'רצ'יל לא העסיק את עצמו בזוטות שכאלה.

רימונים, הוא היה מופיע עם ארגז רימונים בתחילת העונה, אין לי מושג אם זה היה מתואם עם הקיבוץ, אז סליחה דני.. (בנו של צ'רצ'יל ומרכז הענף).

סיגרים, הוא נתקל אצלנו במשק בדבר הזה וכאילו חווה התגלות. חבר עישן סיגר וכיבד גם את צ'רצ'יל באחד. זה היה סיגר קובני משובח, ועד היום עוד לא החלטתי אם זו הייתה ברכה או קללה. מצד אחד, הוא התחיל הכי גבוה שאפשר, אבל מצד שני, זה היה הסטנדרט שנקבע ולא פשוט היה לרדת. אחרי החוויה השמיימית עם הסיגר הקובני, הלך צ'רצ'יל לכלבו בקיבוץ וביקש לקנות כזה, אולם למרבה הצער התברר שהיה רק נובלס. בעצמי לא עישנתי ואינני מעשן, אבל הרגשתי שיש לי אחריות מסוימת לתחביב שאימץ, ומכל נסיעה לחו"ל הייתי חוזר עם קופסה בשבילו.

פרות ופרי הרבעה ועגלים, זה המובן מאליו שמזכיר לי אותו, ומרכז המזון החדש שבנינו. שנים הוא לחץ עלי ודיבר על ליבי שאקים מרכז מזון, כדי להאכיל את הכבשים ואת הבקר אצלנו, וכשסוף סוף קם צ'רצ'יל כבר לא היה. וכמובן שסוסים ואוכפים ורכיבות, וירח מלא שמזכיר רכיבות לילה לאורו הבהיר.

וכשאנחנו קוצרים, ועושים תחמיץ וכובשים חציר, וכשאני גומר לחשב את היבול, ואני רוצה לספר לו.. וכמה גשם ירד, וכמה פרות בעדר, ומה אחוז ההתעברות, וכמה עגלים נולדו וכמה גמלנו, וכמה עגלות השארנו לגידול (את כולן. בטח היה שמח על כך). ומה מחיר הטלאים והעגלים, וכמה מילים על הסוחרים.. אני רואה שכמה מהם נמצאים פה, אז כמובן שאלו היו רק מילים טובות.

והשגרה האהובה היומיומית, של האכלת הסוסות בבוקר ובערב, כל אלה מזכירים לי אותו ללא הרף, חבר אהוב, מין דובון טוב לב ומצחיק, חכם פְרוע זקן, וגם ממזר לא קטן.