ספר חושף: נתניהו שלח לוחמי מוסד לסכל עסקת צוללות שהוא אישר, וסיכן את חייהם

פעמיים נתן ראש הממשלה לגרמנים אור ירוק למכור למצרים צוללות מתקדמות - מאחורי גבה של מערכת הביטחון, מבלי להתייעץ עם הגורמים הרלוונטיים וללא עבודת מטה. על פי ספר חדש, המוסד נשלח לפעולה למרות סיכון של משבר דיפלומטי עם ידידתה החשובה של ישראל. גורם המעורה בפרטים: "מדובר באירוע שהמילים 'מטורף' או 'מופרע' עושות לו עוול. זו התנהגות שאין עליה מחילה" | הצוללת אח"י דרקון, שהגיעה אתמול לארץ בעיתוי מושלם עם קמפיין הליכוד, היא אחד מפירות המהלך הסיבובי שנבדק על ידי ועדת גרוניס

"נפתלי בנט יצא מהחדר ונראה קצת כמו אדם אחר מזה שנכנס אליו חצי שעה קודם לכן", מספר אחד מהנוכחים ב"אקווריום" של לשכת ראש הממשלה באותו יום.

משרד ראש הממשלה, ירושלים, 19 בספטמבר 2021, בסביבות שבע בערב. קבוצת בכירים לשעבר ובהם סגן הרמטכ"ל דן הראל והאלופים גיורא איילנד, עמוס גלעד, עמוס ירון ועמוס מלכא ממתינים בחדר הדיונים שראש הממשלה וראש המוסד לשעבר תמיר פרדו ייצאו מהיוועדות קצרה ביחידות.

"בנט דיבר בשקט ונראה מופתע מאוד, בקטע רע", מספר אותו אדם. "ניכר בו שהיה מאוד-מאוד מודאג. אחרי אותה חצי שעה עם ראש המוסד לבד בחדר, בנט החליט להסיר את התנגדותו להקמת ועדת חקירה בנושא הצוללות וספינות המגן. נדמה כי מה שהטריד אותו במיוחד לא היה הקופון האישי שמישהו מהמעורבים אולי גזר מהאירוע, אלא הסיכון לפגיעה חמורה בביטחון המדינה".

עד אותו רגע, ראש הממשלה הטרי התלבט אם להקים ועדת חקירה. בתום הפגישה הוא הודיע לנוכחים בלשכה כי ההתלבטויות תמו, והוא לא יעמוד יותר בדרך להחלטה על הקמתה. "בנט היה המום ממה ששמע", משחזר עו"ד אליעד שרגא, יושב ראש התנועה לאיכות השלטון, שחושף את המעמד הדרמטי בספרו החדש "שחיתות במצולות" (הוצאת כנרת זמורה ביתן).

ראשיתו של הפרק הזה בפרשת הצוללות כשנה קודם לכן. התנועה לאיכות השלטון יחד עם העיתונאי לשעבר שחר גינוסר, אספה מידע רב סביב הפרשה שבאותה עת כבר הולידה חקירה פלילית (שנתניהו אינו חלק ממנה) וכתבי אישום חמורים, לרבות בעבירות של שוחד. פירסמנו אז את עיקרי התצהירים שמסרו לתנועה בכירים במערכת הביטחון, במשרד החוץ ובמשרד ראש הממשלה, והוגשו לבג"ץ במסגרת העתירה שדרשה להקים ועדת חקירה ממלכתית.

"כל מי שביטחון ישראל קרוב לליבו, יבקש לבדוק ביסודיות את קבלת ההחלטות", קבעו השופטים בהחלטתם והדגישו: "אין לכחד כי שורה של תמיהות עדיין מרחפת כחשרת עבים ממעל". עם זאת, השופט נעם סולברג, שניסח את ההחלטה, ציין כי ידי השופטים כבולות. "הקמת ועדת חקירה ממלכתית, עניין הוא לממשלה", קבע. "מבחינתי", משחזר שרגא, "השורה התחתונה שבה חתם סולברג את ההחלטה היא שהידהדה יותר מכל: 'תם ולא נשלם'".

מאז שהוגשה העתירה ועד שפורסמה ההחלטה ביולי 2021, נפל דבר בישראל והוקמה ממשלת השינוי. הבכירים לשעבר שחתמו על התצהירים הצטרפו אל שרגא לסדרת פגישות עם שרי הממשלה במטרה לגרום להם לפעול. "בתוך כמה שבועות הצלחנו לקבל את תמיכתו של בני גנץ, שהיה אז שר הביטחון, וכן את תמיכתם של יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, גדעון סער, מתן כהנא ושרים נוספים", מספר שרגא. "הם הבינו שחיוני להקים ועדת חקירה, והבטיחו לתמוך בכך כאשר יובא הנושא להצבעה בממשלה".

הפגישה האחרונה, והמכרעת, נערכה בלשכת ראש הממשלה. "עד אז", אומר שרגא, "בנט היה מסויג מאוד מהרעיון של הקמת ועדת חקירה ממלכתית, במיוחד עקב התנגדותה הנחרצת של השרה איילת שקד". ללשכה הגיעה קבוצה של רמטכ"לים, אלופים וראשי ארגוני הביון בעבר. "במהלך השיחה התקבל הרושם שבנט עדיין מהסס", נזכר שרגא.

בין משתתפי הפגישה היה ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו. שלושה מהנוכחים שם סיפרו כי שרגא ביקש מבנט להתייחד עם פרדו לפגישה בארבע עיניים, שבה הוא "יעדכן אותו במה שידוע לו על מתן ההיתר למכירת צוללות למצרים מאחורי גבה של מערכת הביטחון, לרבות המוסד". לאחר היסוס קל ניאות לכך ראש הממשלה, והשניים פרשו לחדר צדדי. על מה שנאמר מאחורי הדלתות הכבדות של הלשכה המאובטחת ביותר במדינה מספר שרגא: "ראש המוסד לשעבר מסר לבנט מידע ברמת סיווג גבוהה ביותר על אחת מעסקאות טיסנקרופ, ותיאר כיצד הבין שנתניהו פועל מאחורי הגב של מערכת הביטחון באופן המסכן את לוחמי המוסד".

במוקד העניין עומד האישור שנתן נתניהו בחשאי לבניית צוללות עבור מצרים במספנה הענקית של חברת טיסנקרופ בעיר קיל שבגרמניה - שבה נבנו גם הצוללות הישראליות; אישור שניתן פעמיים, זוג ועוד זוג, כאשר בשני המקרים הוא הוסתר ממערכת הביטחון הישראלית תוך כדי יצירת מצב שבו שליחיה נלחמים כסומים באפלה מול "אויב מסתורי בלשכת הקנצלר", כפי שהגדיר זאת אחד מהם, מבלי לדעת שראש הממשלה נתניהו, שהורה להם להילחם נגד העסקה, "הוא בעצמו האויב המסתורי".

לימים, בתצהירו לבג"ץ, אמר פרדו כי "מידע על אודות האישור היה יכול לסייע בצורה קריטית הן לגורמי הביטחון הישראלים והן לי אישית". הסתרת המידע מהמוסד, ציין פרדו, "איננה מתקבלת על הדעת ואיננה סבירה בצורה קיצונית". גורם הבקיא בפרטים מגדיל ואומר כי "מדובר באירוע שהמילים 'הזוי', 'מטורף' או 'מופרע' עושות לו עוול. הסיפור מסתובב במוסד ואצל גורמים אחרים זמן ארוך מאוד, ותמיד אמרתי שאין מצב שזה קרה; שזה יותר מדי, אפילו עבור נתניהו. הפעם הראשונה שהייתי מוכן, בעיקר ביני לבין עצמי, להודות שזה אכן קרה, הייתה בזמן הריאיון עם קרן מרציאנו, כשנתניהו הודה בעצמו שהוא נתן את האישור ומידר את כולנו, ועוד הוסיף בטון מתנשא ובחוצפה שאין כדוגמתה שהוא גם לא חייב לעדכן אותנו. נתניהו אישר לגרמנים את מכירת הצוללות למצרים, הסתיר מכולם, ואז שלח את המוסד לפעול נגד מכירת הצוללות. זה כמו הסיפור על הכבאי הפירומן. זו התנהגות שאין עליה מחילה".

לפי אותו גורם, אספקת הצוללות למצרים, המדינה בעלת הצי הגדול והחזק ביותר באזור, נתפסה אז כסכנה אמיתית לביטחון המדינה, וכל ראשי מערכת הביטחון יצאו נגדה. הם סברו לתומם כי הגרמנים, בראשות הקנצלרית אנגלה מרקל, קידמו את העסקה למרות התנגדותה הנחרצת של ישראל ובכך "הפרו את המחויבות שלהם, הקדושה, הכה-מוצדקת, שאסור שיהיו לה סייגים, לביטחונה של ישראל". נתניהו יישר לכאורה קו עם ראשי מערכת הביטחון, ושיגר אותם להילחם בלשכת הקנצלרית. בהמשך הוא הורה לראש המוסד תמיר פרדו להפעיל את הארגון בנושא הצוללות המצריות תוך השקעת זמן, כסף וכוח אדם ואף סיכון חיי אדם, לצד סיכונים נוספים הגלומים בהפעלת שיטות פעולה עקיפות ושערוריות דיפלומטיות - וכל זה נגד פרויקט שנתניהו עצמו אישר לגרמנים להוציא לפועל. "לא רק שהמידע על מכירת הצוללות למצרים הוסתר מראש המוסד", אומר שרגא ומזכיר את התצהיר שמסר פרדו לבג"ץ, “אלא שראש הממשלה, בכוונת מכוון, שִׁטָּה בראש המוסד וגרם לו לפעול באופן שסיכן בצורה חמורה חיים של לוחמי מוסד".

ועדת החקירה בראשותו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, שקמה בעקבות השיחה ההיא בין בנט ופרדו, הוכיחה עד כמה הקמתה הייתה חיונית כדי לבדוק את מה שמכונה בציבור "פרשת הצוללות וכלי השיט". השם קליט ומגלם בתוכו את רכישת הצוללת השישית; את הניסיון להגדיל את צי הצוללות לשבעה עד תשעה כלים; את רכש ספינות המגן על אסדות הגז; את הניסיון (שנבלם) לרכוש ספינות ללוחמה נגד צוללות; את בחירת המספנה הגרמנית טיסנקרופ; את פועלם של המתווכים ואנשי העסקים שנעו בין לשכת ראש הממשלה, המטה לביטחון לאומי, חיל הים ומשרד הביטחון; ואת מכירת ארבע הצוללות הגרמניות למצרים חרף התנגדותה של מערכת הביטחון. המכנה המשותף, לפי הוועדה, היה "שיבוש עמוק של תהליכי העבודה ומנגנוני קבלת החלטות בסוגיות ביטחוניות ומדיניות רגישות".

ביוני 2024 הזהירה הוועדה חמישה אישים: נתניהו, שר הביטחון לשעבר משה יעלון, ראש המוסד לשעבר יוסי כהן בשבתו כראש המל"ל, מפקד חיל הים לשעבר רם רוטברג ובכיר המל"ל לשעבר אבנר שמחוני. פרדו העיד שלוש פעמים בדלתיים סגורות בפני הוועדה. עדותו היא אולי אחת הסיבות לכך שראש הממשלה קיבל מהוועדה מכתב אזהרה חמור ביותר הקובע, בשורה התחתונה שלו, כי "מר נתניהו סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". מדובר באחת ההאשמות החמורות ביותר שנוסחו אי פעם נגד איש ציבור בישראל, שכן הוועדה אינה מאשימה את נתניהו בעצימת עיניים, בטעות מקצועית קשה או ברשלנות - אלא מדברת על עשייה אקטיבית מצידו שמנוגדת לאינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.

חשוב לציין כי הממצאים האישיים הם עדיין לכאורה בלבד. הוועדה קבעה ימי שימוע למוזהרים ולעדים מטעמם בנובמבר ובדצמבר 2026 (יום רביעי השבוע היה המועד האחרון להגשת רשימות עדים. נתניהו לא הגיש, וייתכן שהחליט על טקטיקה של התעלמות מהוועדה). לא מן הנמנע שהעדויות שיימסרו ישנו חלק מהקביעות. אבל מה שנחשף לראשונה בספר של שרגא מצייר תמונה חמורה מאוד וקשה להכחשה. כשקוראים את הדברים, אפשר להבין מדוע בחרה הוועדה במילים כה קשות נגד נתניהו.

אי-אפשר לקרוא את הספר, את עשרות העדויות ואת דו"חות ועדת החקירה - ולהישאר תחת הרושם שמדובר בעוד ויכוח על רכש. זהו סיפור על האופן שבו ישראל מגדירה איום, בוחרת מענה ומחלקת מיליארדים; על מי שמוסמך להכריע ועל מי שחייב להיות בחדר; ועל השאלה הפשוטה שאיש כמעט לא רצה לשאול: אם קונים צוללת - על מה מוותרים?

אלוף במיל' דן הראל נתן לדילמה הזאת קול. בתצהירו לבג"ץ הוא תיאר את מכבש הלחצים שהופעל עליו כמנכ"ל משרד הביטחון לרכוש מטיסנקרופ. בעדותו בפני ועדת החקירה הוסיף הראל פרט שהשמיט מהתצהיר מרוב בושה; לא בושה שלו, כמובן. בשנת 2014, סיפר, כאשר האימונים נעצרו, חיל האוויר הושבת בחלקו ולמערכת הביטחון "לא היה כסף למזון", נכנס ראש הממשלה לחדר, נתן "בומבה על השולחן" ושאל: "דן, למה אתה לא קונה עוד צוללת?" - הפעם דובר על צוללת שביעית. הראל השיב: "אדוני ראש הממשלה, אל תיפגע, אבל אני לא מאמין למה שאתה אומר לי”". נתניהו הבטיח תקציב חיצוני. הראל הזכיר לו חוב של 1.3 מיליארד שקל שנתניהו הבטיח בעבר להחזיר באופן דומה, וסיכם: "אנחנו לא צריכים ואני לא מאמין לך שתיתן לי את זה בסוף (את ההחזר מהתקציב החיצוני - ר"ב)".

הטקס שנערך אתמול (חמישי) לרגל הגעתה של אח"י דרקון לבסיס חיפה היה פוטו-אופ מושלם עבור נתניהו: צוללת חדשה, דגלים, מדים צחורים והישג טכנולוגי. אין ראייה פומבית לכך שמועד ההגעה, 17 שנים אחרי שהחלו הדיונים בנושא ו-14 שנים אחרי תחילת הבנייה, אבל גם 33 ימים לפני הבחירות, הונדס לצורכי הקמפיין. אבל ברור שהאירוע יספק לנתניהו תפאורה ביטחונית ששום תשדיר בחירות אינו יכול ליצור.

אלא שכדי להבין מה באמת נכנס אתמול לנמל, צריך להביט בארבע צוללות אחרות שנבנו באותה מספנה עבור מצרים. אח"י דרקון והצוללות המצריות אינן שתי פרשות סמוכות; הן שני צדדים של אותה חבילה.

החומרים שפירסמה עד כה ועדת החקירה לצוללות מעידים על הכחדה שיטתית של תהליכי קבלת החלטות הרות גורל. "שום אדם אינו תחליף לתהליך", כתבה הוועדה בדו"ח המערכתי שלה. היא תיארה את סוגיית מכירת הנשק למצרים ככזו שהתנהלה "באנדרלמוסיה": בלי גורם מוביל, בלי תיאום, בלי בחינת חלופות ולעיתים בלי דיון בקבינט. אחרי 7 באוקטובר, הדגישה, הליך תקין אינו רק מִנְהָל תקין: הוא "צורך קיומי".

17 שנים חלפו מאז הדחיפה הראשונה לצוללת השישית, ב-2009, ועד הגעת אח"י דרקון לישראל. אצל המצרים העסק הלך מהר הרבה יותר.

החוזה לזוג הראשון של הצוללות נחתם ב-2011. הצוללת הראשונה נמסרה לצי המצרי בדצמבר 2016; אחותה הגיעה באוקטובר אותה שנה. העסקה של זוג הצוללות השני אושרה ב-2015. הראשונה מביניהן הגיעה לאלכסנדריה במאי 2020 והשנייה - באוגוסט 2021. בתוך עשור מחתימת החוזה הראשון כבר היו למצרים ארבע צוללות גרמניות חדשות.

הצוללות הללו אינן משוכללות כמו ה"דרקון", אבל טיסנקרופ מפרסמת שהן בעלות חתימה נמוכה, קשות לאיתור ומסוגלות לשהות מתחת למים זמן ממושך. משרד ההגנה המצרי מתגאה בשמונה צינורות טורפדו בקוטר 533 מ"מ, טילי ים-ים ויכולת הנחת מוקשים. כשהצוללת S44 הגיעה, משרד ההגנה המצרי הכריז כי הרכישה שלה ושל אחיותיה היא "קפיצה חסרת תקדים לצי המצרי". גורמים מצרים התפארו ביכולת שהייה של "יותר מ-50 יום מתחת לפני המים". אין לכך אימות טכני פומבי, ולא ברור אם הדגם המצרי מצויד במערכת AIP המאפשרת שהייה של עד שלושה חודשים מתחת למים בלי לעלות.

אבל אין צורך בפתרון החידה הזו כדי להבין את חומרת העניין. צוללת שקטה וחמושה ליד נתיבי השיט, אסדות הגז ובסיס חיפה היא איום שמחייב מודיעין, אימון והיערכות יקרים. החשש שהטריד את אנשי המקצוע לא היה רק מה יש בתוך גוף הפלדה. משלב מסוים הם הוטרדו בעיקר מכך שאינם יודעים מה הממשלה שלהם-עצמם אומרת לגרמנים ומה מתרחש מאחורי הקלעים ברשות ובסמכות כשהם ממודרים לחלוטין מהנושא.

במשך שנים התנגדה ישראל למכירת צוללות גרמניות למצרים. גרמניה כיבדה זאת. ראש הממשלה אהוד אולמרט סירב לבקשה דומה ב-2007. נתניהו, שחזר ללשכת ראש הממשלה ב-2009, היה רשאי לשנות מדיניות. הבעיה שחשפה הוועדה אינה עצם סמכותו לומר כן, אלא הדרך שבה אמר כן - ומה עשה בזמן שהמערכת הישראלית המשיכה לפעול כאילו התשובה הפוכה.

בקיץ 2009 פנה היועץ לביטחון לאומי של מרקל, כריסטוף הויזגן, לראש המל"ל עוזי ארד. לגרמניה היו שני אינטרסים: עבודה למספנת קיל, שסבלה מירידה בהזמנות, ועסקה אסטרטגית עם מצרים. החבילה שנבנתה: גרמניה תסבסד צוללת שישית לישראל, ואילו ישראל תסיר את התנגדותה למכירת צוללות למצרים. משרד הביטחון החל לבדוק את הבקשה. חיל הים גיבש תנאים שנועדו לשמר את היתרון הישראלי, לרבות דרישה לשנמך מערכות מסוימות בצוללות המצריות. אלא שעוד לפני שעבודת המטה הושלמה, באוגוסט 2009, נתניהו, בלי לתאם ובלי לעדכן, הביע בפני מרקל נכונות להסיר את ההתנגדות. בינואר 2010 חזרו השניים לעסקה. ההבנות המלאות לא הובאו לידיעת משרד הביטחון.

בשלב הזה עוד אפשר לטעון לבלגן. אבל אז הגיע האביב הערבי, והבלגן וההסתרה הפכו למנגנון. בפברואר 2011 נפל חוסני מובארק. בישראל חששו שהצוללות החדשות ייפלו לידי שלטון עוין. לפי הוועדה, בשיחות בין נתניהו ומרקל הוסכם שהצוללות לא יימסרו למצרים "בשלב זה". בברלין הבינו שאין מניעה להמשיך בחוזה ובייצור, ולהכריע לגבי רישיון הייצוא בהמשך, כשיתבהר לאן נושבות הרוחות בקהיר. גופי הביטחון בישראל, לעומת זאת, קיבלו מנתניהו ומאנשיו תמונה הפוכה - כאילו שגרמניה נסוגה מן העסקה.

ועדת החקירה התקשתה בתחילה להבין מה בדיוק קרה בפגישות בלשכת הקנצלרית משום שלא נערך כל תיעוד של הפגישה שיכול ליישב את הפער, אך היא השלימה את החסר על סמך חומרי החקירה, התכתבויות שונות והעדויות שהובאו בפניה. התוצאה הייתה קשה. "לשיח שניהל ראש הממשלה עם הקנצלרית לא נערך תיעוד. למערכת הביטחון נמסרו עדכונים שיצרו תמונת מציאות שגויה, לפיה גרמניה הסכימה לחזור בה מכוונתה למכור את הצוללות", כתבה הוועדה.

בקיץ 2011 כבר עלה בתוך משרד הביטחון החשד כי "מתקיימת עסקה סיבובית" בין גורם ישראלי לגרמני "שלא בידיעתנו", אך הם "לא העלו בדעתם כי מדובר במשרד ראש הממשלה". אנשי המשרד והשגרירות הונחו על ידי נתניהו לפעול נגד המכירה. הם פנו לגרמנים, ניסו לשכנע, הזהירו מפגיעה בביטחון ישראל. בתוך כך נשמר בערוץ נתניהו-מל"ל הסיכום שקשר בין המענק לבין הצוללת השישית לבין הייצור למצרים. נתניהו לא תיקן את התמונה שהוצגה לאנשיו. הם נשלחו להילחם בהחלטה שראש ממשלתם כבר קיבל.

בסוף 2011, בעקבות לחץ כבד של נתניהו על ראשי צה"ל ומערכת הביטחון, נחתם מזכר ההבנות לרכישת הצוללת השישית, ובתוך כך התקדם החוזה הגרמני-מצרי. בפברואר 2012 התרתחו בכירים גרמנים על הלחץ של גורמי מערכת הביטחון מישראל לחדול את פרויקט הצוללות המצריות, והגיבו בכעס כי המכירה נעשית בהסכמת נתניהו. הישראלים סירבו בתוקף להאמין לגרמני שמסר להם את המידע. האחים המוסלמים היו אז בדרכם לשלטון במצרים. בכירים במערכת הביטחון, שסברו כי נשקפת מהצוללות המצריות סכנה גדולה, המשיכו לפנות לנתניהו עצמו מבלי לדעת שכבר אישר את בניית הצוללות בחשאי. שגריר ישראל בברלין באותה עת, יעקב הדס-הנדלסמן, תיאר בפני הוועדה את האבסורד: "אותי שלחו להסתובב במעגלים, בשעה שהיו אנשים שידעו בדיוק מה קרה שם". לדבריו, חלק מהאנשים שדחקו בו "תילחם, תילחם, תילחם" ידעו שהוא רודף אחרי הזנב של עצמו.

באוגוסט 2012 שינה לפתע נתניהו את טעמו, וביקש ממרקל לשקול מחדש את המכירה. הפעם באורח פלא, השיחה תועדה ואף דלפה. ובמקריות לא פחות מופלאה היה זה עיתון ה"בילד" שפירסם את הסיפור. הגרמנים התפוצצו על מה שלימים יכנה בכיר ישראלי בשם "פרשת הבילד - הקדימון". מהצד הגרמני נשמעה טענה צורבת כי לאחר שישראל הרוויחה סבסוד גרמני של כ-160 מיליון דולר לצוללת השישית, היא חזרה בה מהסכמתה לעסקה עם מצרים.

אפילו ראש המל"ל באותה עת וממקורביו של נתניהו, יעקב עמידרור, אמר לוועדה שלא ידע אז על ההסכמה הקודמת של נתניהו. כשנשאל מדוע אין סיכום של השיחה הקריטית, השיב: "החור הזה הוא בעיניי הדבר היחיד שאין לו הסבר". ואחרי בדיקה נוספת: "זה שאין פה הסבר זה דבר מטריד".

הוועדה מגלה כי הגרמנים זעמו על ההדלפות לבילד, "שנתפסו כהפעלת לחץ פסולה", ואיימו שאם זה יימשך הם יפרסמו את ההסכמה החשאית של נתניהו. ההדלפות נפסקו. הוועדה קובעת כי "התנהלות זו פגעה ביחסי האמון ובקשרים בין המדינות". אחד מהבכירים הישראלים אמר בעדותו כי "מחאותינו בתחילת 2012 כנגד מתן אישור הבנייה לצוללות, נענו כי הייתה הסכמה ישראלית רשמית. הוויכוחים בנושא (...) עלו לטונים גבוהים ביותר ואף העיבו על היחסים בדרג המדיני. בסופו של דבר התברר גם עם מי הצדק".

הוועדה אינה עוסקת בשאלה אם ההסכמה למכור צוללות למצרים הייתה בהכרח החלטה אסטרטגית פסולה - נהפוך הוא: ברור כי ראש ממשלה יכול להגיע למסקנה שהיחסים עם גרמניה, הסבסוד לצוללת ישראלית והיכולת להציב תנאים טכנולוגיים לשנמוך מצדיקים את סיכון. אבל כדי שזו תהיה החלטת מדינה ולא עסקה אישית בין מנהיגים, צריך להעמיד את הסיכון מול התמורה, לשמוע את אמ"ן, חיל הים, המוסד, משרד הביטחון ומשרד החוץ, לעדכן את השרים ולתעד. לפי החומר, הדבר המרכזי שנעשה הוא לתת בחשאי את האישור לגרמנים. המדינה עצמה נשארה בחוץ.

המחיר לא היה רק בירוקרטי. במשך חודשים הציגה ישראל לגרמניה דרישות סותרות. הגרמנים נדרשו להבין אם מי שמדבר בשם ישראל הוא ראש הממשלה, המל"ל, שר הביטחון, השגריר או הפקיד שנשלח למחות. על פי התיעוד של משרד החוץ, טענות גרמניה עלו "לטונים הגבוהים ביותר". כך נשחק גם הנכס שנתניהו ביקש לטפח - היחסים המיוחדים עם ברלין. סודיות בין מדינות היא לפעמים הכרח; במקרה הזה, הסוד נשמר בעיקר מפני המדינה שבשמה ניתנה ההסכמה.

ב-2014 ביקשה גרמניה למכור למצרים עוד שתי צוללות. אם בזוג הראשון התחילה עבודת מטה ונעקפה לפני שהסתיימה, בזוג השני, קבעה הוועדה, "לא קדמה ולו ראשית עבודת מטה". לא התבצעה הערכת סיכונים, לא נבדקו חלופות ולא נבחנה השאלה אם הסיוע הגרמני שהתקבל הוא התמורה הנכונה. נתניהו, ובפקודתו המל"ל, טיפלו בנושא בעצמם.

הפעם נקשרה ההסכמה הישראלית לסיוע הגרמני ברכישת ספינות הסער 6, שנועדו להגן על אסדות הגז. עסקה שגם היא זכתה לביקורת חריפה מהוועדה. הקבינט דן בצורך המבצעי ובמימון. הוא לא קיבל את התמונה המלאה - שבצידה השני של החבילה עומדות עוד שתי צוללות למצרים. לפי ממצאי הביניים של הוועדה, נתניהו ואנשי המל"ל הסתירו את השיח מהגורמים הרלוונטיים, השיחות לא תועדו כראוי ודיווחים סלקטיביים הותירו את מערכת הביטחון עם תמונה חלקית ולעיתים שגויה.

במארס 2015 שוב למדה מערכת הביטחון מהגרמנים מה עשתה ממשלת ישראל. השגריר הדס ניסח את העלבון במזכר: "אנו מקבלים את המידע מ(גרמניה) בשעה שאנו ממודרים על ידי 'כוחותינו'". בעדותו סיפר על המציאות הדיפלומטית ההפוכה: "כוחותינו לא אומרים לנו אף פעם, כי אנחנו האויב, אבל האויב אומר לנו, כי הוא רואה בנו כחלק מכוחותינו". ממשלת ישראל ניהלה מדיניות כפולה מול ממשלה זרה: ערוץ אחד הסכים, ערוץ אחר מחה.

שר הביטחון יעלון ביקש מנשיא המדינה ראובן ריבלין להעלות את הנושא בפני מרקל, וזו השיבה כי גרמניה מוכרת צוללות למצרים רק לאחר שקיבלה את הסכמת ישראל. ריבלין היה המום. הוא ביקש שישיגו לו את נתניהו מיד: "תוציאו אותו בבהילות". כשנתניהו חזר אליו אמר לו ריבלין ששמע הרגע דבר לא ייאמן. במקום מילות תודה על השירות, נתניהו התפוצץ עליו: "מי ביקש ממך בכלל לדבר על זה? מי ביקש ממך לטפל בזה?" ריבלין השיב שהממשלה ביקשה. "איזו ממשלה?", הטיח בו נתניהו. "אני לא ביקשתי ממך דבר כזה. אל תתעסק עם זה יותר!".

הכעס נשפך גם ביומנים ובעדויות. ביומן מ-22 ביוני 2014 כתב הדס על אנשי המל"ל המשרתים את נתניהו: "אלוהים ישמור את גורל המדינה מידי נוכלים אידיוטים שכאלו". עמוס גלעד חווה זאת מהצד המצרי. לדבריו, מיקי גנור ניגש אליו באירוע חברתי וטען שהתנגדותו למכירה פוגעת ב"עסקים" שלו. בהמשך, סיפר גלעד, במהלך ביקורו בקהיר, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי וראש המודיעין חאלד פאוזי "התנפלו עליי וצעקו: 'איך אתה לא מתבייש להתנגד למכירת הצוללות למצרים?'".

כך נראה מידור כשהוא יוצא מהחדר: פקיד ישראלי נשלח להגן על עמדה שנדחתה מאחורי גבו, מותקף עליה בידי נשיא זר, ובישראל סוכן מסחרי כבר יודע שהתנגדותו מזיקה לעסק. דן הראל תיאר את החדירה של לשכת ראש הממשלה והמל"ל לתחומי משרד הביטחון בשפה פחות דיפלומטית: "הולכים ועושים פגישות מאחורי גבנו, והרבה פעמים קובעים לנו דברים שאנחנו או שלא היינו עושים אותו דבר וגם אם היינו עושים אותו דבר - לא עניינם לעשות את זה. הם נכנסים לי לא לתוך התחתונים, הם נכנסים מעבר לתחתונים".

ראש הממשלה רשאי להכריע בניגוד לעמדת הצבא. כך עובדת דמוקרטיה. הסוגיה כאן אינה זכות ההכרעה - אלא שלילת היכולת של הגורמים המקצועיים לפרוס את כל השיקולים ולייעץ בתחום המומחיות שלהם לפני קבלת ההחלטה, ולא פחות חשוב - לדעת איזו הכרעה התקבלה מכל מי שאמור לייעץ, להתריע, לתקצב ולהיערך בעקבותיה.

"ליבי התרסק לגמרי כאשר שמעתי את עדותו המצמררת של ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, שלא רק שלא גילו לו על מתן ההיתר למכור צוללות למצרים, אלא שראש הממשלה שיטה בו. זה סיפור מטורף שרק בגינו ראש הממשלה חייב יהיה לתת את הדין", אומר שרגא. הוא אינו חוסך את שבטו גם מוועדת החקירה. "לנוכח חומרת הממצאים, אני לא מבין איך היו"ר גרוניס וחברי הוועדה ישנים בלילה, ואיך הם נותנים לסאגה הזאת להימשך כבר חמש שנים".

בשנת 2006, לאחר עבודת מטה וחקר ביצועים, אישר הקבינט להרחיב את הצי הישראלי משלוש לחמש צוללות. הצוללת הרביעית והחמישית נרכשו כדי להגיע ליעד הזה. שלוש שנים אחר כך נולד פתאום הצורך בצוללת שישית. לפי שרגא, "הרעיון לרכוש צוללת נוספת לא נבע מתוך חשש מפני הרעה במצב האסטרטגי בעתיד; הוא נולד מתוך הזדמנות לגרמניה: לשמר עבודה במספנה בקיל, לקדם את העסקה ם מצרים ולהציע לישראל סבסוד".

נתניהו שאל את מזכירו הצבאי, אלוף מאיר כליפי, לגבי הצורך בצוללת שישית. כליפי השיב שטרם נערך דיון אצל שר הביטחון. נתניהו אמר: "כדאי להזדרז". בתוך כך הוא הורה לשגריר ישראל בברלין, יורם בן-זאב, לדווח על התקדמות המגעים עם טיסנקרופ רק לאבריאל בר-יוסף מהמל"ל, ולהעביר למשרד הביטחון דיווחים כלליים. כבר בתחילת הדרך הוקם צינור מידע שהפריד בין מי שניהל את הקשר המדיני לבין מי שאמור היה לבנות את הכוח.

לנתניהו גרסה הפוכה. אמנם, בחלקים הגלויים מעדותו שפירסמה הוועדה הוא אמר לא פחות מ-83 פעמים כי הוא "לא זוכר", ולא כולל את הפעמים שבהן אמר "אני לא יכול לזכור" ועוד 50 פעם שאמר "אני לא יודע". 18 פעמים שאמר "אני לא זוכר" מרוכזות בקטע קטן מהחקירה, הנוגע לאבריאל בר-יוסף, ומדוע נתניהו החליט למנותו לראש המל"ל, מינוי שלא יצא לפועל בגלל החקירה והעמדתו לדין. מאידך, נתניהו זכר היטב כי "יש תהליך סדור", כטענתו, כי מערכת הביטחון עשתה את עיקר העבודה וכי המחלוקת נגעה לעיתוי: "הם רצו תזמון אחר לצוללת השישית (...) אני רציתי להקדים את ההסכמה". נתניהו, על פי גרסה זו, מתאר הקדמת לוח זמנים בתוך תהליך קיים; הוועדה מתארת החלטה שקדמה לתהליך, עיצבה אותו והוסתרה בחלקה ממי שאמור היה לבצעה.

צריך להיזהר מהניסוח הפשוט שלפיו "חיל הים לא רצה את הצוללת". חיל הים לא היה גוף אחד. הצוללת השישית לא נכללה בתוכנית הרב-שנתית. אבל גורמים בתוך חיל הים פעלו כדי לקדם את האופציה הזו. מפקד חיל הים דאז, אליעזר (צ'ייני) מרום, העיד כי התנגד לעסקה אם תבוא מתקציב חיל הים, אבל רצה שש צוללות - ואף יותר - אם יימצא מימון חיצוני. העמדה הרשמית של צה"ל לאורך שנים רבות הייתה שחמש צוללות הן הצורך. הרמטכ"ל, סגן הרמטכ"ל ואג"ת (אגף התכנון) התנגדו לרכישת צוללת שישית בשל "היעדר הוכחת הצורך המבצעי" והמחיר האלטרנטיבי. ההשקעה הכוללת הוערכה בכשלושה מיליארד שקל. הוועדה מצאה שנתניהו העדיף חישוב זמינות גבוה יותר שהוצג בידי גורם שאינו מומחה, ולא את ההערכה המקצועית שעליה נשענה תוכנית בניין הכוח.

ב-17 בינואר 2010, ערב נסיעת נתניהו לברלין, התפוצצו נתניהו והרמטכ"ל גבי אשכנזי זה על זה. "אנחנו מחלישים ומקטינים את צה"ל", אמר אשכנזי והזהיר: "לא יהיה כסף לנגמ"שים לגולני בשג'אעייה". קשה לקרוא את הדברים האלה אחרי ששג'אעייה הפכה לשם נרדף למלחמה עקובה מדם. הם גם ממחישים מדוע הטיעון "הגרמנים משלמים שליש" הוא מטעה: אחזקת הכלים, הצוותים, ההכשרות, המעגן והשדרוגים נמשכים עשרות שנים ונופלים על תקציב ישראלי.

הפשרה הייתה עקומה כמעט כמו הוויכוח: צוללת מספר 1 תצא משירות כאשר מספר 6 תגיע, אף שתהיה בערך במחצית חייה. מנכ"ל משרד הביטחון אודי שני הסביר: "אנחנו לא מסוגלים להחזיק שש צוללות, לא מבחינה כספית ולא מבחינת צוותים. לכן היה הסידור ש-1 תצא ו-6 תיכנס". כך נהפכה הצוללת השישית, במילותיו של מפקד חיל הים, צ'ייני, לחמישית: ישראל תקנה כלי חדש כמה שנים מוקדם מן הנדרש, ותוותר על כלי תקין כדי לא לחרוג מסדר הכוחות שאושר.

ועדת השרים להצטיידות אישרה את המהלך באפריל 2011. מזכר ההבנות נחתם בדצמבר; החוזה המסחרי עם המספנה נחתם במארס 2012. מחיר הבסיס הישראלי היה 266 מיליון יורו, והצפי הפומבי היה שהצוללת תגיע ב-2018. אלא שהחלטה ברורה אם הצי אמור להחזיק חמש או שש צוללות, לא התקבלה. ב-2012 ביקש נתניהו לבחון את האפשרות שהצוללת השישית תחליף צוללת ישנה"; ב-2015 הודיע צה״ל שהסד"כ יישאר חמש; ב-2018 הורה הרמטכ"ל גדי איזנקוט שלא להאריך את חיי הצוללת הראשונה ואמר שאם השישית תגיע, יש להציב את הראשונה "כקישוט באנדרטה של חיל הים".

שרגא מתאר "סחבת ממושכת בבניית הצוללת השישית, עיכובים וגרירת רגליים". לדבריו, בזמן שהכלי נשאר בגרמניה התבקשו עובדי המספנה לבצע בו עוד ועוד התאמות ושדרוגים. ב-2018 נעצר, לפי פרסום גלוי, מקצה שיפורים שאמור היה לכלול שינוי אסטרטגי. ההשקה השקטה התרחשה רק באוגוסט 2023, אחריה באו ניסויי ים ממושכים וטקס מתן שם בנובמבר 2024. בספטמבר 2026 נמסרה הצוללת "דרקון" לחיל הים ויצאה מקיל לישראל.

ההגעה נדחתה שוב ושוב בשעה שישראל משנה אפיון, משדרגת ומכינה יכולת קליטה שלא הייתה קיימת בעת הרכש. רק באוגוסט 2021 קיבלה הממשלה החלטה מפורשת להעמיד את צי הצוללות על שש, והוקצו כ-600 מיליון שקל להרחבת הרציפים. בשנים הקרובות אמורה הצוללת הראשונה לצאת מהסד"כ וכך חזרנו לנקודת ההתחלה, מינוס סכומי עתק שבוזבזו סתם בדרך.

שרגא כותב כי מבחינתו פרשת הצוללות היא "הפרשה החמורה ביותר מבין אלו שנחשפו". מערכת שלמה הוקמה כדי שהחלטות ביטחוניות לא יהיו תלויות באדם אחד - ובמקרה הזה המערכת מודרה מהמידע שנדרש לה כדי לעבוד. ומסכם זאת דן הראל: "האירוע הזה גמר לי את שארית התמימות".