גרמה למות הזוג המאורס, ותיכנס רק ל-7 שנים בכלא: "זה מה שהחיים שלהם שווים?!"

היא נסעה ב-124 קמ"ש, עקפה בנהיגה פרועה בניגוד לחוק - ופגעה חזיתית בפברואר 2025 ברכבם של אליאב אבקסיס ושחף דנינו. היום נקבע גזר דינה של סוריה אבו עראר - 7 שנות מאסר בלבד. מהומה פרצה באולם בית המשפט המחוזי בבאר שבע: המשפחות פרצו בבכי וצעקו על השופטת והנהגת הפוגעת, שהורשעה בהמתה בקלות דעת

שופטת המחוזי נועה חקלאי התחשבה בהודאה של אבו עראר ובכך שהיא אם ל-8 ילדים, ונימקה את העונש בחשש מפגיעה בהם. בנוסף למאסר ולפסילת רישיון הנהיגה שלה ל-20 שנים, אבו עראר תפצה כל אחת ממשפחות הנפגעים ב-180 אלף שקלים. אבו עראר הורשעה במסגרת הליך גישור אותו ניהל נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופט המנוח בני שגיא, שנהרג בתאונת דרכים בתחילת השנה. לאחר הקראת גזר הדין, משפחתה של שחף סיפרה כי בדיוני הגישור מול נשיא המחוזי המנוח בני שגיא, הוא אמר כי הענישה צריכה להיות לפחות 12 שנה.

השופטת חקלאי ציינה בגזר הדין כי "אין במילים נחמה כדי להקל על הכאב העמוק. אליאב תואר כילד מצטיין, אדם אהוב ומיוחד, בעל שאיפות, שרצה להיות שוטר. שחף תוארה כילדה עם לב רחב שהפיצה אור סביבה והייתה למשענת. היא אהבה ילדים ותכננה להקים משפחה עם אליאב. מותם הסתמי והמיותר ריסק את משפחותיהם שמתמודדות עם השכול הנורא ומתקשות להשתקם. אני תקווה שבתום ההליך בני המשפחה יוכלו להמשיך הלאה בחייהם למרות הפצע הנורא שלא יגליד".

"וכעת למעשיה של הנאשמת. הנאשמת עקפה שני רכבים והאיצה למהירות 124 קמ"ש (בכביש בו מותר 90 קמ"ש). בשל נסיעתה לנתיב הנגדי הנאשמת סטתה ימינה ושמאלה והתנגשה חזיתית ברכב המאזדה. מותם נקבע במקום. במעשיה ובמחדליה גרמה למותם בקלות דעת תוך נקיטת סיכון בלתי סביר. הנאשמת הביעה צער עמוק על התאונה ולו היה אפשר להחזיר את השעון אחורה לא הייתה יוצאת מהבית. היא שיתפה שגם היא איבדה ילד בתאונת דרכים ונהרסה נפשית ומקווה למות בכל יום".

לדברי השופטת, "הנאשמת לא חפצה במותם, אך העקיפה הייתה מתוכננת. מדובר בסטייה מרמת ההתנהגות המצופה ממשתמשי הדרך. העובדה שילדיה הקטנים היו ברכב אין בה להפחית מאחריותה. היא העמידה בסכנת חיים את משתמשי הדרך ואת ילדיה. בית המשפט לא נותר אדיש לטראומה הקשה שחווים בני המשפחה, לצער העמוק ולגעגועים. הנאשמת היא שבחרה לבצע את העקיפה המסוכנת. אין בידי לקבל את דברי משפחתה שתאונות קורות. זה אינו גורל".

לפני הקראת גזר הדין נרשמו חילופי דברים בין משפחתה של אבו עראר למשפחותיהם של בני הזוג שנהרגו. כוחות אבטחה גדולים הגיעו לבית המשפט כדי לחצוץ בין משפחת הנאשמת למשפחות הקורבנות, כאשר את הנאשמת הביאו לחדר השופטים עד למתן גזר דינה.

עוד לפני הדיון היום, השופטת חקלאי ציינה כי במסגרת הטיעונים לעונש, שהתקיימו בחודש יולי האחרון, הפרקליטות ביקשה להטיל עליה עונש של עד 16 שנות מאסר ופסילת רישיון עד 25 שנה. אימה של שחף כתבה מכתב לשופטת חקלאי: "אני כותבת לך את המילים האלו מתוך הריסות חיי, מכיוון שאינני מסוגלת נפשית לעמוד היום באולם בית המשפט ולראות את מי שהשמידה את עולמי. אני רוצה לומר בצורה הברורה ביותר: התאונה הזאת הייתה יכולה להימנע. כל האסון, הכאב, הצער וההרס הטוטאלי היו יכולים להימנע מאיתנו".

"בשבריר שנייה החיים שלנו נגמרו בגלל שהנאשמת החליטה לעבור על חוקי התנועה ולחצות קו הפרדה כפול רצוף. לא היה להם סיכוי מול ההפקרות שלה. הם יצאו לנסיעה תמימה, חצי שעה מהבית לקטיף תותים, ולא חזרו מעולם. הנאשמת העזה לומר: זה לא בידיים שלי. הרשי לי לומר לך - הכול היה בידיים שלה. ההגה והבחירה להפקיר את החיים של שחף ושל אליאב היו בידיים שלה בלבד. היא מחקה שתי נפשות, שתי עולמות מלאים, והשאירה משפחות מדממות שעולמן נשבר לרסיסים. את יכולה לתת עונש משמעותי, שלשופטים הבאים יהיה גזר דין להישען עליו. אף אחד לא יבין מה זה לעבור בין ספקי חתונה ולהגיד לדי.ג'יי 'מצטערת, תבטל את התאריך, החתן והכלה נרצחו, סליחה, לא תהיה חתונה'".

גדי, אביה של שחף, שהיה חובש במד"א, סיפר על יום האסון: "קיבלתי מקרה, לנסוע לקבוע מוות על שני הרוגים. לא ידעתי שזו הבת שלי והחתן שלי. אני מגיע למקום, קצין המשטרה מחבק אותי, מרחיק אותי מהמקום. אני לא יודע למה. חשבתי שעשיתי משהו באותה שבת. הוא הרחיק אותי ואז ברחתי לו מהיד, רצתי למקום התאונה. אני רץ לשם ורואה שתי גופות על צד הכביש. אני מרים את הסדין ורואה את הבת שלי שם. אני רואה את הילדה שלי".

"אף פעם בחיים שלי, 26 שנה אני במד"א - ראיתי הרוגים, פצועים, אנשים תלויים - בחיים שלי לא פחדתי עד שהגעתי לילדה שלי. שם התמוטטתי. איבדתי הכול. בפעם הראשונה שהזמינו אותי לחתונה ניסיתי להיכנס. ראיתי את ההינומה וברחתי מהמקום. לא יכולתי. התחלתי לבכות. הייתי מאושר כשקיבלתי את הבשורה שהילדה שלי מתחתנת. הייתי מאושר. אני מתחנן - תעשי צדק".

אימו של אליאב, רחלי, שיתפה: "היום, כשאני רוצה לדבר איתו, אני הולכת, יושבת ליד אבן ומדברת. הבחורה הזאת שיושבת פה, שנה וחצי נהנתה מהילדים שלה בבית. כשהיא רוצה לחבק את הילד שלה היא הולכת לחבק ילד, לא קבר או אבן. גם אם היא תקבל 20 שנה היא עדיין תחזור לילדים שלה ותראה אותם. אנחנו לא נראה את הילדים שלנו יותר לעולם".

"לא אשמע את הילד שלי קורא לי 'אמא' יותר לעולם. אני מתקשרת אליו לפעמים לטלפון. אבל הוא לא עונה לי. היא עקרה לנו את הנשמה מהגוף. לא טוב לי לחיות במציאות כזו כשהבן שלי מתחת לאדמה. כל פרפר לבן שאני רואה, אני מדברת איתו. אני חושבת שזה הבן שלי שבא להיות איתי ולדבר איתי. שתי גופות. למה? בשביל רגע אחד של טמטום".

סנגורה של אבו עראר ביקש להקל בעונשה לאחר שהודתה בכתב האישום. בדיון אמרה אבו עראר: "אני מקווה כל יום למות. החיים שלי הרוסים. אני נהרסתי נפשית. אני לא ישנה בכלל. כל הזמן אני לבד חושבת מה יעלה בגורל הילדים שלי. אני מצטערת על כל מה שקרה".