שלא תעזו!!!

במוצאי שבת יתייצבו ראשי מחנה התיקון בביתו של יאיר לפיד ברמת-אביב. הם יגיעו בגפם: גדי איזנקוט, נפתלי בנט, יאיר גולן ואביגדור ליברמן. השכן מול ביתו של לפיד כבר פינה את החניה כדי להקל על האבטחה, לפיד יחכה בדלת ויקבל אותם בחיבוק, יגיד איזה משפט מצחיק כדי להקליל את האווירה ויוריד אותם למרתף ביתו: ספה אדומה וכורסאות בחום כהה, צילום גדול של טומי לפיד מחייך לבנו יאיר, על השולחן עוגיות של "שמו", שהיה חייל של איזנקוט בגולני לפני שהפך לאופה. ליהיא לפיד תרד להגיד שלום לבבי, ותיעלם עד סיום הפגישה.

בהתחלה ידברו על ביטחון ומדיניות חוץ, תמיד הם קודם כל מדברים על זה. האווירה תהיה טובה, היא תמיד טובה כשהם נפגשים, זה רק אח"כ שיוצאים התדרוכים, חילוקי הדעות, מאבקי האגו. המטרה המוצהרת של הפגישה היא הרגעת הרוחות, הפסקת השיח הפוליטי המזיק ותוכנית עבודה לחודש האחרון שלפי הבחירות. אבל נדמה לי שהפעם זה הרבה יותר מזה. שכולם מבינים את חשיבות הפגישה, את גורליותה ואת המשמעות שלה על עתידנו.

לפני שנה בדיוק הייתה פגישה כזאת. היא התפרקה עוד לפני שהחלה, והביטוי "הפגישה שלא הייתה" נכנס לפולקלור הפוליטי. אם גם הפעם תשבו, תצטלמו ותפרסמו בסוף הערב הודעה מנומסת על "תיאום מהלכים", זה יהיה בלתי נסלח. לכן אנחנו לא מבקשים מכם בנימוס, אנחנו תובעים: אל תעזו לצאת מהמפגש הזה כפי שנכנסתם אליו. לא יתקבלו שום הודעות סתמיות. האגו שלכם לא מעניין איש. הדרישות הפרטיות שלכם חסרות חשיבות. זה בלי זה אתם כלום. החשיבות שלכם היא רק ביכולת שלכם להפיל את הממשלה, וזה יכול להיעשות רק כשאתם ביחד. ותזכרו את זה טוב לפני כל משפט שייאמר שם, כל דרישה שעלולה ללבות אש: לנצח אפשר רק יחד. להרוס - כל אחד מכם יכול לבד.

שורות אלה לא נכתבות כפרשנות פוליטית, אלא מתוך רחשי לב של אזרחית פטריוטית שמבינה כמו מיליוני אזרחים אחרים מה מונח על הכף. אזרחים שקמים בימים אלה עם מועקה כבדה ומתהפכים בלילה במיטה עם חרדה ממה שצפוי בעוד חודש.

מדינת ישראל נכנסת לבחירות כשהיא מדממת. המערכה מול איראן לא מאחורינו. חיזבאללה מתחמש מחדש, עזה ממשיכה לגבות את חיי לוחמינו בלי אופק, וגזרות יהודה ושומרון הן חבית חומר נפץ.

וכל זה כשהמילואימניקים שחוקים, מערכות החינוך והבריאות קורסות, והפשע בחברה הערבית גובה קורבנות בהיקף של מלחמה. יוקר המחיה חונק את מעמד הביניים, ונטל השירות נותר על אותן כתפיים. והעולם - הוא כבר לא מסתפק בגינויים: לפני שבועיים בריטניה הטילה סנקציות ואיסור סחר על ההתנחלויות. צרפת, קנדה ומדינות נוספות מיישרות קו. כך נראית מדינה שהופכת למצורעת. תראו איך נראה כעת ביקורו של נתניהו באו"ם.

שום ממשלה לא תתקן את כל אלה בקדנציה אחת. אבל ממשלה שתקום על גוש מפוצל, מסוכסך ועסוק בעצמו - לא תצליח אפילו להתחיל. בשבועות האחרונים עסקתם בעיקר במה שמפריד ביניכם. איזנקוט דיבר על "פוליטיקה ישנה של פוילשטיקים", של תחמנות. מסביבת בנט וליברמן ענו לו ב"סילמנים והשיקלים הבאים". בינתיים, מצביעי ימין רך נודדים לעופר וינטר, ולראשונה הסקרים מראים שמתנגדי נתניהו לא מגיעים ל-61 מנדטים בלי המפלגות הערביות. הבית בוער, ואתם מתווכחים למי שייך הברז.

אז הנה מה שצריך לקרות במוצאי שבת: ראשית - גוש אחד. לא ארבע מפלגות שמדברות על שיתוף פעולה, אלא מסגרת אחת שמתחייבת לפעול יחד עד הבחירות וגם אחריהן. ולא מדובר בחודש של קמפיין, אלא בארבע שנים קשות. נתניהו לא יילך הביתה ביום הבחירות. הוא יחכה לסדק הראשון.

שנית - הנהגה אחת. הבוחרים כבר ענו על השאלה שאתם מתחמקים ממנה. הם בחרו ברמטכ"ל לשעבר, אב שכול, אנטיתזה לנתניהו, שיכול לגשר בין ימין ממלכתי למרכז-שמאל. אל תמציאו מנגנונים ונוסחאות שכל תכליתם לדחות את ההכרעה ליום שאחרי. היום שאחרי יגיע יום מאוחר מדי. אז יכול להיות שבנט צודק ורק מועמד מהימין יכול להפיל את הממשלה. אבל לנסות להפוך עכשיו את הקערה על פיה יכול לעלות בשלטון.

שלישית - ויתורים. איזנקוט, אם אתה מבקש להוביל, הוכח שוב שמנהיגות היא גם היכולת לתת: סיים הלילה את קמפיין "המפלגה הגדולה" ותן לשותפיך משקל אמיתי. בנט וליברמן, אם אתם אומרים שהמחנה חייב לפנות לימין הרך, עשו את זה. אבל מצביע ימין מתון לא יעבור לגוש שנראה כמו שוק. הוא יעבור לגוש שנראה כמו ממשלה בהמתנה.

סגרו את המחלוקת האמיתית. כולם יודעים מהי: שאלת המפלגות הערביות. ליברמן הציב קו אדום, איזנקוט הציב תנאי. שניהם נפלו בפח שטמן להם נתניהו, שאם תהיה לו הזדמנות - יהיה הראשון לפעול לשותפות עם עבאס. הכריעו ביניכם

רביעית - סגרו את המחלוקת האמיתית. כולם יודעים מהי: שאלת המפלגות הערביות. ליברמן הציב קו אדום, איזנקוט הציב תנאי. שניהם נפלו בפח שטמן להם נתניהו, שאם תהיה לו הזדמנות - יהיה הראשון לפעול לשותפות עם עבאס. הכריעו ביניכם, במשפט אחד: שותפות רק עם מי שמכיר בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

רק כדי להבין את הנזק שזה גורם, הנה מכתב שנשלח השבוע לבנו של ליברמן, מיריב ספיר, תושב תל-אביב, אחד מתומכי אביו. הוא ביקש ממנו שיעביר לאביו את אכזבתו מקריאתו של ליברמן לפסילת מפלגת רע"מ ומנסור עבאס לבחירות, מכנה אותה קריאה גזענית ואנטי-דמוקרטית ומודיע שהוא, שהצביע בעבר לישראל ביתנו והתנדב למענה בבחירות קודמות, לא יוכל לתמוך בה יותר בבחירות.

ולבסוף - צאו מהמפגש עם מסמך אחד. הצהרה קצרה, חתומה ומחייבת, שתגדיר לאן אתם מובילים: מדינה יהודית ודמוקרטית, נאמנה לערכי מגילת העצמאות, עם שוויון זכויות וחובות לכל אזרחיה, וחובת שירות, צבאי או לאומי, לכולם, חרדים וערבים כאחד. ואחר כך: גוש אחד, הנהגה אחת, התחייבות לא לתקוף זה את זה, ועקרונות היסוד. ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר, שיקום הביטחון והמילואים, מאבק בפשיעה ובשחיתות, טיפול ביוקר המחיה ושיקום החינוך והבריאות.

לא צריך לפתור במוצ"ש את כל המחלוקות של ישראל. צריך להחליט מה קודם למה. העיקר הוא המדינה, הטפל הוא האגו. אם תפעלו יחד, יהיה מספיק כבוד לכולכם. אם תצאו שוב בחיוכים ו"נמשיך לדבר" - זו תהיה עוד פגישה שלא הייתה. והפעם לא תהיה לכם שנה נוספת. לא לכם ולא למדינה.