זו לא הדמוגרפיה, טמבל

אם אין יסוד לטענה שהפריפריה "התרבתה" מהר יותר מהמרכז, או שהמזרחים התרבו מהר יותר מהאשכנזים, אין מנוס מהמסקנה: גוש השינוי לא הצליח לשכנע ולו מצביע מסורתי או חילוני אחד, בפריפריה או במרכז, לשנות את הצבעתו

תגיות

מאז שפורסמו תוצאות הבחירות, הפידים והאולפנים של המחנה החילוני-ליברלי מלאים בדמעות תסכול, ורבים מהם מצביעים על אותו אשם: "תהליכים דמוגרפיים". גם עמית סגל, שאינו נמנה עם המחנה הזה, סיכם את הלילה בקביעה ש"הדמוגרפיה ניצחה את האנרגיה".

עם כל הכבוד, זו שטות מוחלטת.

התהליך הדמוגרפי היחיד בישראל שמזיז את מפת המנדטים באופן עקבי הוא הגידול הלא פרופורציונלי של הציבור החרדי. בין מערכת בחירות אחת לשנייה הוא שווה מנדט עד מנדט וחצי. בבחירות האלה, עקב אי-העלייה באחוזי ההצבעה במגזר, הוא נעצר, והמפלגות החרדיות יסיימו ככל הנראה עם 13 מנדטים, 6- בהשוואה לבחירות הקודמות.

בשאר האזורים היהודיים התמונה כמעט קפואה. כלומר, לצד עלייה דרמטית בכוחו של הציבור הערבי וירידה מסוימת בכוח החרדי, מה שקרה כאן הוא סטטוס קוו. נכון, זה גם סטטוס קוו דמוגרפי, אבל חשוב מזה, זה סטטוס קוו רעיוני. מצביעי הליכוד, במעוזי הימין ומחוצה להם, פשוט המשיכו כמעט כולם להצביע ליכוד. מצביעי המרכז-שמאל, במעוזיהם ומחוצה להם, המשיכו כמעט כולם להצביע לאותם מועמדים.

אז אם אין יסוד לטענה שהפריפריה "התרבתה" מהר יותר מהמרכז, או שהמזרחים התרבו מהר יותר מהאשכנזים, אין מנוס מהמסקנה: גוש השינוי לא הצליח לשכנע ולו מצביע מסורתי או חילוני אחד, בפריפריה או במרכז, לשנות את הצבעתו.

גאוני האסטרטגיה של כל מפלגות גוש השינוי התמקדו בלהמריץ את הבייס. לשכנע את המשוכנעים שביבי הוא אסון מושלם ויביא לקץ המדינה היהודית. התוצאה - בבחירה בין קמפיין היסטריה אחד למשנהו - אותם מצביעים פוטנציאליים בחרו בתבהלן המקורי

את התסכול אני מבין, כי אני חווה אותו בעצמי. אחרי אסון שבעה באוקטובר, אחרי הסירוב לקחת אחריות ואחרי הברית הלא קדושה עם המפלגות החרדיות, היה מתבקש שמשהו יזוז. אבל במקום לתלות את הכישלון בגורמים חיצוניים, שקריים ולא מבוססים, צריך לשאול שאלה פשוטה: איך מחנה השינוי לא הצליח להעביר אליו אפילו אחוזים בודדים ממצביעי הליכוד?

התשובה הקלה נתלית בשיח העתיק על שבטיות. אנשים מצביעים למה שהם הצביעו קודם ולמה שכולם מצביעים סביבם. זה כמובן נכון, ועוזר להסביר 90% מהתוצאות. אבל תזוזה של 10% עדיין מייצרת מהפכים פוליטיים. איך זה לא קרה? איך מחנה השינוי לא הצליח לשכנע אפילו 10% ממצביעי הליכוד לשנות את הצבעתם?

התשובה נמצאת בגוף השאלה - הוא פשוט לא ניסה.

כל מי שדיבר עם מצביעים מתלבטים שבחרו בליכוד ב-2022 שמע מהם את אותו דפוס:

1. נתניהו אשם ב-7/10

2. הברית עם החרדים צריכה להסתיים

3. נתניהו ניהל למופת את המלחמה החל מ-8/10 והלאה, עמד בלחצים אדירים והביא הישגים משמעותיים

אפשר להסכים או להתנגד להיגד השלישי לעיל, אבל העובדה היא שעל מנת להזיז מנדטים לכיוון מחנה השינוי, זה האלקטורט אליו היה צריך להתייחס. מדובר באנשים רבים, שהסתייגו מתפיסת "הניצחון המוחלט" אבל נחרדו לא פחות מקמפיין "הכישלון המוחלט".

גאוני האסטרטגיה של כל מפלגות גוש השינוי התמקדו בלהמריץ את הבייס. לשכנע את המשוכנעים שביבי הוא אסון מושלם ויביא לקץ המדינה היהודית. התוצאה - בבחירה בין קמפיין היסטריה אחד למשנהו - אותם מצביעים פוטנציאליים בחרו בתבהלן המקורי.

על מנת להתדיין ולשכנע יריב אידיאולוגי, צריך להבין את הטיעונים הטובים שלו. לא לצטט רק את דובריו העלגים ולספר לעצמך כמה הוא אידיוט, עדרי או שטוף-מוח. לצערי, אפשר לסמוך על מחנה המרכז-שמאל שלא ילמד את הלקח הזה גם מבחירות 2026.