קרח הקטבים 2026: צוקי הקרח באנטארקטיקה קורסים מהר מהצפוי, והקרח הארקטי נותר נמוך

מחקר ב-Science שבחן יותר מ-15,000 צוקי קרח באנטארקטיקה מצא שהם קורסים מהר יותר ממה שחזו המודלים, אך במקרים שנבדקו הנסיגה נעצרה ולא הפכה לקריסה מתגלגלת. במקביל, נאס"א מדווחת שקרח הים הארקטי הגיע למינימום של 4.6 מיליון קמ"ר – בתיקו על המקום העשירי הנמוך ביותר מאז החלו המדידות

צוקי הקרח הגבוהים שנבדקו באנטארקטיקה נסוגו מהר יותר ממה שחזו המודלים, אך בתקופת המעקב הנסיגה הייתה קצרת מועד והקרחונים שבו והתייצבו. לא נצפתה בהם קריסה מתגלגלת. כך עולה ממחקר שפורסם ב-15 באוקטובר 2026 בכתב העת Science. בצד השני של כדור הארץ, קרח הים הארקטי הגיע ב-12 בספטמבר למינימום השנתי שלו, והוא נותר נמוך בהרבה מהממוצע ארוך הטווח.

החשש: קריסה מתגלגלת של צוקי קרח

צוק קרח הוא החזית האנכית של קרחון שנשפך לים. כשמדף קרח צף מתפרק, הצוק נחשף. מחקרים קודמים, שהתבססו בעיקר על מודלים של תכונות הקרח, הציעו שצוק שגובהו עולה על כ-100 מטר יקרוס תחת משקלו. אם מאחוריו נחשף צוק גבוה עוד יותר, גם הוא עלול לקרוס, וכך הלאה. התהליך ההיפותטי הזה נקרא "אי-יציבות של צוקי קרח ימיים" (MICI). אילו התרחש בקנה מידה גדול, הוא עלול היה לכרסם במהירות במעטה הקרח ולהעלות את מפלס הים.

את המחקר החדש הובילה קרוליין נידל, דוקטורנטית בתוכנית המשותפת של MIT ומכון האוקיאנוגרפיה וודס הול (WHOI). שותפים לו ד"ר קתרין ווקר, מדענית במכון וודס הול, ופרופ' ג'רמי באסיס מאוניברסיטת מישיגן.

מה הראו הלוויינים

החוקרים שילבו מדידות לייזר מלוויינים וממטוסים בין 2003 ל-2023 ומיפו את מיקומם וגובהם של צוקי הקרח סביב אנטארקטיקה וגרינלנד. באנטארקטיקה לבדה נבחנו יותר מ-15,000 צוקים. הגובה הממוצע של צוק היה כ-30 מטר. צוקים גבוהים מאוד נמצאו נדירים: רק 5% מהצוקים באנטארקטיקה עולים על 52.2 מטר, ובגרינלנד 5% עולים על 76.6 מטר. מעטים מאוד מתקרבים לסף של 100 מטר. הצוק הגבוה ביותר שנצפה הגיע ל-127 מטר.

לאחר מכן התמקדו החוקרים ב-16 קרחונים שבהם צוקים גבוהים מ-90 מטר. בארבעה מהם היו גם תצפיות חוזרות מפורטות וגם נסיגה מדידה. אחר הצוקים האלה עקבו החוקרים בעזרת לוויינים מדי שלושה חודשים, בין 2019 ל-2023.

התוצאה הראשונה מדאיגה: הצוקים שקרסו נסוגו מהר יותר ממה שהניחו המודלים. "הם נסוגו מהר יותר מכפי שחזו המודלים", אמרה נידל. נסיגה מהירה יותר פירושה איבוד קרח רב יותר ותרומה גדולה יותר לעליית מפלס הים. אבל, לדבריה, "הנסיגה הייתה קצרת מועד, וכל הקרחונים התייצבו בסופו של דבר. אנחנו לא רואים את האפקט המתגלגל הזה". היא תיארה את הדפוס כ"נסיגה מהירה, שקוטעות אותה תקופות של התייצבות".

לא רק הגובה קובע

לפי נידל, מודלים של מעטה הקרח ייצגו עד כה את אי-היציבות של הצוקים באמצעות הגובה בלבד, כאילו "זה המשתנה היחיד שחשוב", והקריסה מתחילה "ברגע שגובה הצוק מגיע לסף הקריטי, בדרך כלל 100 מטר". המחקר מצא שגובה הצוק קשור בעיקר לשלושה גורמים: עומק המים, עובי ה"מלאנז'" – תערובת של קרחונים קטנים וקרח ים שמצטברת בחזית הצוק – וסדקים בקרח סמוך לחזית הקרחון.

"מדדנו את גובה המלאנז' ומצאנו שלצוקים גבוהים יותר יש מלאנז' עבה יותר, וזה יכול להיות אפקט מייצב מובנה", אמרה נידל. מים עמוקים יכולים לתמוך בצוק ולדחוף נגדו. גם התבליט של הקרקעית חשוב: התרוממויות בקרקעית שמתחת לקרח פועלות כמו "פסי האטה", מקטינות את עובי הקרח שמעליהן ומקטינות את הסיכוי לקריסה. לפי המחקר, השאלה אם הנסיגה תהפוך לתהליך שמזין את עצמו תלויה במידה רבה בשיפוע שבו עובי הקרח גדל לכיוון פנים היבשת. שינוי הדרגתי בעובי מגביל את ההצטברות הדרושה לאי-יציבות מתמשכת.

החוקרים בחנו גם את קרחון ת'וייטס במערב אנטארקטיקה, המכונה "קרחון יום הדין". לטענתם, גם אם מדף הקרח שלו יתפרק ויחשוף צוקים גבוהים בקו המגע הנוכחי שלו עם הקרקעית, לא סביר שהוא יעבור מיד נסיגה מסוג MICI. "עכשיו אנחנו יודעים מה לחפש", אמרה נידל. "אנחנו חייבים לדעת את תבליט הקרקעית, ואנחנו חייבים לדעת את קצב ההידקקות של הקרח" כדי לשפר את התחזיות.

הקוטב הצפוני: מינימום עשירי בשפלותו

לפי נאס"א והמרכז הלאומי האמריקני לנתוני שלג וקרח (NSIDC), קרח הים הארקטי הגיע למינימום השנתי ב-12 בספטמבר 2026, בהיקף של כ-4.6 מיליון קמ"ר. זהו, בתיקו עם 2008, 2010 ו-2025, המינימום העשירי בשפלותו מאז החלו מדידות לוויין רציפות בסוף 1978. השיא השלילי נקבע בספטמבר 2012. כל עשרים המינימומים הנמוכים ביותר נרשמו בין 2007 ל-2026.

היקף הקרח בספטמבר היה יציב יחסית בשנים האחרונות, אך הוא נותר נמוך בהרבה מהממוצע ארוך הטווח. לפי נאס"א, עלייה בכיסוי העננים בעשור האחרון הגבילה את ההשפעה של קרינת השמש על ההפשרה. התייצבות זמנית בהיקף הקרח אינה מעידה על התאוששות: הקרח שנותר צעיר ודק יותר, ושיעור הקרח ששורד כמה עונות הפשרה ירד. במרץ 2026 השתווה המקסימום החורפי של הקרח הארקטי לזה של 2025 – המקסימום הנמוך ביותר ברשומת הלוויינים.

גם קרח הים סביב אנטארקטיקה נותר נמוך. לפי עדכון נאס"א מ-12 באוקטובר, המקסימום השנתי של 2026 הושג ככל הנראה ב-14 בספטמבר, בהיקף מוערך של 17.59 מיליון קמ"ר – המקסימום השלישי הנמוך ביותר ברשומת הלוויינים. כיסוי הקרח האנטארקטי נותר ברובו נמוך מהרגיל מאז הירידות שהחלו ב-2016. החוקרים ממשיכים לבחון עד כמה השינוי משקף מגמה ארוכת טווח או תנודות טבעיות.

שאלות ותשובות

מה ההבדל בין צוק קרח לקרח ים?

צוק קרח הוא חזית תלולה של קרחון. נסיגת קרחונים יכולה להגביר את העברת הקרח מן היבשה לאוקיינוס וכך לתרום לעליית מפלס הים. לעומת זאת, קרח ים נוצר מקפיאת מי הים וכבר צף עליהם, ולכן המסתו כמעט אינה משנה ישירות את מפלס הים. גם קרח יבשתי שכבר צף אינו שקול לקרח המתווסף מן היבשה.

האם המחקר אומר שהקרח באנטארקטיקה אינו בסכנה?

לא. בזמן הנסיגה, הצוקים שנבדקו נסוגו מהר יותר מהחזוי במודלים. עם זאת, בתקופת המעקב הקרחונים שבו והתייצבו ולא נצפתה קריסה מתגלגלת. אין בכך הוכחה שקריסה כזאת אינה אפשרית בתנאים אחרים או בעתיד. הממצאים מדגישים שאין להסתמך על גובה הצוק בלבד בתחזיות.

האם 2026 הייתה שנת שיא בהפשרת הקרח הארקטי?

המינימום של ספטמבר 2026 לא שבר שיא; הוא בתיקו על המקום העשירי הנמוך ביותר. אבל המקסימום החורפי, במרץ 2026, השווה את השיא השלילי של 2025.

מה זה מלאנז'?

תערובת דחוסה של קרחונים קטנים וקרח ים שמצטברת בחזית הקרחון. לפי המחקר, מלאנז' עבה עשוי לייצב את הצוק.

המאמר המדעי

Needell et al., Empirical constraints on ice cliff calving, Science, 2026

עוד בנושא באתר הידען

• גרינלנד ואנטארקטיקה איבדו 11.3 טריליון טונות קרח
• רוחות מסתוריות דמויות סילון מאיצות את הפשרת קרחון יום הדין
• מתחת לקרח גרינלנד: מפה חדשה חושפת עמקים נסתרים
• האטת האוקיינוס הגדולה: כיצד אובדן הקרח באנטארקטיקה משפיע
• ההרים שמתחת לקרח: מדוע אנטארקטיקה קפאה לפני הארקטי

מקור: הודעה לעיתונות של MIT; הודעה לעיתונות של AAAS; הודעה של נאס"א