שלוש שנים אחרי: חמאס עדיין בעזה, וההכרעה רחוקה | תמונת מצב

חרף הסיכולים הממוקדים של צה"ל והשליטה שלו ביותר מ-60% מהרצועה, חמאס עדיין שולט בשטח גם 3 שנים אחרי הטבח והמחדל. בהיעדר תוכנית מדינית לעתיד עזה, במערכת הביטחון מודים: אין פתרון להשתלטות ארגון הטרור על משאיות הסיוע, שנכנסות באישור ישראלי. בכירים בצבא מבהירים: לא נוותר על פירוז מלא

במערכת מסכמים בימים אלה שלוש שנות מלחמה ומציגים תמונת מצב מורכבת בנוגע לנעשה ברצועת עזה. כוחות צה"ל מחזיקים כיום בכ-64% משטח הרצועה באמצעות פריסה רחבה של שתי אוגדות וכ-30 מוצבים. במערכת הביטחון מבהירים כי קווי ההגנה שונו לחלוטין לאחר האסון. "חמאס, גם אם ינסה לעשות משהו, ייתקל בכוחות צה"ל שנמצאים בחזית. יש לנו הגנה לא מקו השער, אלא מבפנים. אנחנו פה בשליטה ובאחיזה יציבה וחזקה מאוד", מתאר ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" גורם ביטחוני בכיר.

הכוחות משלימים בימים אלו הקמת מכשול נגד רכבים הכולל תעלה נרחבת וסוללת עפר, לצד ביצוע קידוחים סטטיסטיים אל מול תת-הקרקע מדי כמה מטרים כדי לוודא שלא פוספסה אף מנהרה חוצה לתוך שטח ישראל. זה קורה בצד המזרחי של הקו הצהוב, המחלק את הרצועה לשניים ומפריד בין השטח שבשליטת צה"ל לזה שבשליטת חמאס. לצד האחיזה בשטח, הפעילות המבצעית מתמקדת בסיכולים ממוקדים ללא הפסקה.

"רק בחודש האחרון סיכלנו 70 פעילים, בהם שלושה מפקדי חטיבות", סיפרו גורמים ביטחוניים. הם הוסיפו כי "נפעל נגד פעילים ונהרוג אותם אחד אחד. אנחנו מחכים בסבלנות לשעה המתאימה לחיסול ותוקפים עם נזק אגבי מאוד נמוך. היו הזדמנויות שלא תקפנו מיד בגלל שיקולים כאלה, אנחנו משתדלים מאוד לשמור על זה".

אחת הנקודות המרכזיות והרגישות בתמונת המצב נוגעת לאופן שבו חמאס מצליח לשמור על אחיזה מסוימת באוכלוסיה, גם שלוש שנים אחרי פרוץ המלחמה – ובפועל עומד על רגליו ולא פורק מנשק. הסיבה המרכזית לכך היא כמובן היעדר תוכנית מדינית מסודרת לעתיד הרצועה והמשך הקיפאון – דבר שגורם לחמאס לעמוד על כנו.

"כל הסחורה שנכנסת היום לעזה עוברת דרך כרם שלום, שם יש משקפים בין הטובים בעולם שיודעים לזהות אמצעים שמנסים להעביר. אוכל, מזון, דלק וגז נכנסים, אבל אז חמאס משתלט על זה", מודה גורם ביטחוני שעימו שוחחנו. למעשה, בצה"ל מדגישים כי גם היום – אוקטובר 2026 – אין פתרון לעובדה שחמאס מפיק כספים מ-600 המשאיות שנכנסות לרצועה מדי יום, ואין ממש יכולת למנוע זאת ממנו. בפועל, שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר ישראל עדיין מכניסה ציוד שמנשים את ארגון הטרור.

"המשאיות נכנסות, חמאס משתלט עליהן ומעביר לסוחרים. הוא גובה מסים ומקבל כסף. ככה הוא מחזיק את האנשים שלו, וככה יש לו נשק", מסבירים גורמים מדיניים המעורים בפרטים. עם זאת, בצה"ל מדגישים כי גביית הכספים מהסיוע אינה מתורגמת להתעצמות צבאית של ממש, אלא רק עוזרת לארגון הטרור למשול ברצועה. "האם מפה הוא יודע להתעצם? להערכתי לא", טוען גורם ביטחוני בכיר.

אותו גורם מסביר את הפער בין הימים שלפני המלחמה, להיום: "היום אין לחמאס חומר גלם שנכנס כמו פעם, והוא נמצא במצוקת תחמושת קשה מאוד. חמאס מנהל כיום עשרות אלפי פעילים, אבל חלק מהם מגויסים חדשים וצעירים, שהחליפו את אלה ה'מנוסים' שחוסלו או נפגעו במלחמה. הוא לא מגייס את כל מי שהוא רוצה, פשוט כי אין לו נשק לחלק לכולם. אין לו גם יכולת להתאמן כמו פעם. ברגע שאנחנו מזהים את הפעילים מתאמנים או מזהים סממן של נשק, הם מותקפים מיד". לדבריו, "הם עושים הרבה שיעורים תיאורטיים, אבל אין אימונים ולכן הכשירות שלהם נפגעת. חמאס בעיקר במגננה".

בצה"ל לא נכנסים להחלטות מדיניות ומקפידים לציין כי הם "מממשים מדיניות". ולכן, המצב שבו חמאס עדיין עומד על הרגליים נעוץ בעובדה שלמרות התשתית הצבאית שמעמיד צה"ל ופיקוד הדרום לדרג המדיני, אין באמת ראייה עתידית לגבי השטח. הדבר היה נכון בראשיתה של המלחמה, ונכון גם שלוש שנים אחרי האסון.

באשר לאפשרות של הסדר מדיני או מו"מ הכולל את פירוז הרצועה בהתאם לתוכנית "מועצת השלום", במערכת הביטחון מביעים סקפטיות עמוקה באשר לנכונותו של ארגון הטרור להתפרק מנשקו. "יש תוכניות שיכול להיות שמכינים קדימה, אבל הכל תלוי בפירוז מנשק של חמאס. אני סקפטי שהארגון באמת יוותר על הנשק שלו, הוא יעשה מצגי שווא, אבל אנחנו לא הולכים לוותר. אנחנו יודעים בערך כמה נשק יש לו, ובעזה אין לך סיכוי בלי נשק. מבחינת חמאס, לוותר על הנשק זה לחדול מלהתקיים", אומר הגורם הביטחוני.

לצד הלחימה ברצועה, העומס הכבד על מערך המילואים, שנושא בנטל זה שלוש שנים בחזיתות השונות בסוריה, בלבנון, ביו"ש ובעזה, מוביל לקבלת החלטות מורכבות לקראת ההמשך. "אין ספק שבלי אנשי המילואים לא היינו יכולים. אתה מחזיק היום במקביל כוחות בגבולות סוריה, לבנון, עזה ויו"ש. יש כבר רוב ללוחמי מילואים שעשו מעל 500 ימי מילואים, זה 50% מהזמן במילואים מאז 7 באוקטובר. בשנה הבאה נצטרך לצמצם את המילואים קצת ולרדד כוחות, כי לא תהיה ברירה. איפה שאפשר לרדד צריך לרדד, כי אלו אזרחים עם משפחות", מסביר אותו גורם ביטחוני.