דוגמנית בתחתונים, אבי נמני בסרטון של ש"ס: תשדירי הבחירות הבלתי נשכחים

סרטוני ה-AI המגוחכים ברובם של המפלגות בבחירות הללו עוררו בנו געגועים לתשדירי התעמולה של פעם: קרב הענקים של ספי ריבלין מול הגשש החיוור, הג'ינגלים המידבקים של המפד"ל והמפלגה שקראה לכולנו לעשות מדיטציה

בגלל שאנחנו מאמינים בעיתונות רצינית ומקצועית, את הכתבה הזו נפתח בסקופ. חשיפה של אחד מהסודות השמורים ביותר במערכת הפוליטית בישראל - תשדירי הבחירות לכנסת עדיין קיימים! הם אומנם מוסתרים בפינה חשוכה ומאובקת של ערוצי הטלוויזיה, אבל אם מסיבה עלומה תמצאו את עצמכם מזפזפים בימים אלו אחרי 23:00 בין ערוצים 11 עד 14, תהנו מחצי שעה של תעמולת בחירות טהורה.

בעידן שבו הכול מוזרק לווריד ישירות מפיד הטיקטוק, אפילו כוח האינרציה כבר ממש מתקשה לסחוב את המוסד הארכאי של תשדירי הבחירות הטלוויזיוניים. בעבר, עם זאת, בימים של ערוץ בודד עם 100% רייטינג, מדובר היה במדורת השבט העיקרית בתקופת הבחירות. השידור היה בפריים טיים, המפלגות הגדולות גייסו את הכוכבים הכי פופולריים בישראל, הג'ינגלים היו קליטים וזומזמו בכל פינת רחוב, בית המשפט נדרש לדון בפסילה של תשדירים פרובוקטיביים - ומועמדים ממפלגות קיקיוניות ולעיתים הזויות זכו לשטוח את משנתם בפני במה ציבורית שלא חלמו עליה קודם לכן. רגע לפני שעם ישראל נקרא לקלפיות, צללנו במנהרת הזמן אל תשדירי הבחירות הזכורים ביותר:

הליכוד והמערך - בחירות 1981 ו-1984, מרצ וש"ס - בחירות 1996

טלוויזיה היא לפני הכול מדיה בידורית. גם במפלגות הגדולות הבינו זאת ובשנות ה-80 גייסו לטובת הקמפיין את בכירי הקומיקאים בישראל שזוהו עימם פוליטית. תשדירי הבחירות של 1984 גרמו למפגש טיטאנים אמיתי - הליכוד עם ספי ריבלין מול המערך (לימים העבודה, לימים הדמוקרטים) עם שלישיית "הגשש החיוור".

למרות חוש ההומור הנדיר שלו, ריבלין, אידיאולוג ימני אמיתי, לא ניסה להצחיק בכל תשדיר ותשדיר. אנשי הקמפיין של הליכוד היטיבו להבין כי כשרב-אמן נוטף כריזמה כמוהו מדבר בצילום תקריב על פגמיה של מפלגת המערך, אין בהכרח צורך בפאנץ'.

במערך נשענו על הדינמיקה הקומית המושלמת של הגששים. למשל במערכון מבחירות 1984, שבו גילמו שלושה חברים מטבריה הלועגים למפלגת הליכוד, או בתשדיר אחר שבו טבעו משפט שהפך לאחד מסמלי התקופה: "טועה, טעות, טעינו", כדי להציג את ההתפכחות שעבר שייקה לוי שעבר מתמיכה בליכוד למערך.

גיוס הכוכבים נמשך גם אל תוך שנות ה-90. בבחירות 1996, כוכבת הזמר הים תיכוני זהבה בן שרה יחד עם נערת הרוק דנה ברגר את "שיר לשלום" בתשדיר של מרצ. לימים בן הביעה חרטה על שלקחה חלק בתעמולה פוליטית. "זה הדבר היחיד שאני מתחרטת עליו בקריירה", היא אמרה בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2022, "בזמנו לא הייתי מודעת, לא הבנתי בכלל מה זה. מבחינתי הלכתי לשיר, לא הבנתי איפה".

ש"ס שבתבונתה הפוליטית תמיד ידעה לקרוץ לקהל שאינו רק הבייס החרדי, גייסה לתשדיר הבחירות שלה ב-1996 כוכבי כדורגל: אבי נמני, רונן חרזי, אלון חזן, רפי כהן ואחרים. "אני מאחל לש"ס הצלחה, שייזכו בבחירות בכמה שיותר מנדטים", הכריז נמני באותו תשדיר.

עלה ירוק - בחירות 1999

סוף שנות ה-90. מוזיקת הטראנס מתברגת כאחד מענפי הייצוא העיקריים של התרבות הישראלית, Good Morning Israel של אייל ברקן הופך לסוג של להיט mp3 ואירוע המחאה-תמיכה, "תנו צ'אנס לטראנס", סוחף עשרות אלפי קרחניסטים לכיכר רבין.

"עלה ירוק", מפלגה חדשה הקוראת ללגליזציה של קנאביס, ופונה בעיקר לקהל צעיר, מזהה את הסנטימנט ומפיקה תשדיר בחירות עם אנימציה פסיכודלית, כתוביות תזזיתיות וגולת הכותרת: עיבוד טראנס מעולה להמנון הלאומי, "התקווה".

ישראל בעלייה - בחירות 1999

מתוך רצונה של מפלגת העולים בראשותו של נתן שרנסקי לתפוס את משרד הפנים, נולד אחד הסלוגנים הזכורים ביותר בתעמולה הפוליטית בישראל: "נאש קונטרול!" (השליטה שלנו), או בגרסה המלאה: "אֶם.ווֶה.דֶה. פַּד ש"ס קוֹנטרוֹל? נְייֶט. אֶם.ווֶה.דֶה. פַּד נאש קונטרול" (משרד הפנים בשליטת ש"ס? לא. משרד הפנים בשליטה שלנו)", בהתאם לרוח התקופה, המשפט הקליט גם זכה לעיבוד דאנס קצבי.

"נאש קונטרול" הפך למטבע לשון פוליטי כל כך חזק, ששנים לאחר מכן, ב-2019, אביגדור ליברמן שלא היה חבר ב"ישראל בעלייה" השתמש בו לקמפיין של "ישראל ביתנו" - ואפילו אריה דרעי הגיב עם קונטרה משלו: "נאש קונטרול, ש"ס קונטרול בעזרת השם".

חד"ש - בחירות 1992

את התנגדותה למיליטריזם בחברה הישראלית, הביעה מפלגת חד"ש בתשדיר בחירות מצוין, מופק, כתוב ומשוחק היטב בכיכובו של בחור צעיר המעמיס על עצמו אמצעי לחימה תוך אזכור חוזר של המשפט "קליל, קליל, קליל". דוגמא לתשדיר שהעביר ביעילות מסר מבלי לדחוף לנו פוליטיקאים עבשים שמקריאים מדף מסרים.

העבודה - בחירות 1992, הליכוד - בחירות 1996, המפד"ל - בחירות 1984, בחירות 1992 ו-1999

אחרי תקופת הכוכבים הגדולים, תשדירי המפלגות הגדולות לא הצטיינו ביצירתיות רבה מדי, ורובם היו מניפסטים עמוסי הפחדות על למה אסור להצביע למפלגה היריבה. מה שבכל זאת היה שם הם ג'ינגלים קליטים - כאלו שמצאת את עצמך מזמזם בחוסר שליטה, אפילו אם אין לך שום כוונה להצביע למפלגה שעומדת מאחוריהם.

אצל העבודה בלט הג'ינגל "ישראל מחכה לרבין" בבחירות 1992. ארבע שנים מאוחר יותר הליכוד ניגן היטב על סנטימנט השלום, שעוד היה נוכח פה לפני 30 שנה, עם "נתניהו - עושים שלום בטוח".

אבל לא הייתה בפוליטיקה הישראלית מפלגה עם ג'ינגלים מעולים כמו המפד"ל, המפלגה שייצגה בעבר את הציונות הדתית. החל מ"בלי אבל, בלי אבל, בוא הביתה למפד"ל" של בחירות 1984, "המפד"ל לימינך" ב-1992 (עם קריאות ה-'או או או איי איי איי' הבלתי נשכחות) ועד ל"המפד"ל נותנים את הנשמה למדינה" ב-1999. דוז פואה.

מפלגת חוק הטבע - בחירות 1992

עוד ב-1992 הייתה מפלגה שביקשה לשבור את הגושים הפוליטיים, על ידי… מדיטציה טרנסצנדנטלית. האמת היא שממפלגה שקראה לביצוע מדיטציות המוניות למען השלום העולמי היינו מצפים לתשדיר בחירות מעט ססגוני יותר מיו"ר המפלגה מקריא ביבשושיות את עקרונותיה, אבל דבריו היו כה חריגים מהמקובל בפוליטיקה המקומית, שהם נותרו חרוטים אצלנו גם 34 שנים אחרי.

יען, התאחדות התימנים בישראל - בחירות 1988

קשה להישאר אדיש כששלום מנצורה, מנהיג מפלגת התאחדות התימנים בישראל ועוד חבר מפלגה בלתי מזוהה, יורים בפאתוס של נביאי זעם ובמהירות מסחררת את העוולות שבוצעו כלפי העדה התימנית - וזועקים לשים פתק "יענ". הסיום של המניפסט במילה הפשוטה אך החודרת - "תודה" - בכלל מעורר געגועים לתקופות נשכחות.

פיתוח ושלום - בחירות 1981

שמואל פלאטו שרון הביא עימו לכנסת התשיעית את סגנונו הצבעוני והצ'ארם הצרפתי, ובעיקר את המשפט: "מה אתה עשית בשביל מדינה?" (השיבוש במקור) שהטיח במבקריו. כיאה לאיש עסקים ממולח, פלאטו שרון רתם את מטבע הלשון המקורי שלו בהטייה קלה, "מה הם עשו בשביל מדינה?", לתשדיר הבחירות של מפלגתו ב-1981. למרות הפאסון והשימוש התקיף באצבע המורה, הוא זכה ב-10,823 קולות בלבד ולא חזר לכנסת.

מפלגת הכלכלה - בחירות 2013

המפלגה בראשותה של ח"כ לשעבר יוליה שמאלוב ברקוביץ' אומנם קיבלה פחות מ-2,000 קולות, אבל עוררה סערה עם תשדיר של דוגמנית מתפשטת עד שהיא נותרת בתחתונים בלבד, כדי להעביר את המסר ש"המדינה מפשיטה אותנו". בסרטון אחר אותה דוגמנית דווקא נותרה לבושה, אבל ליקקה ארטיק בחושניות, ואף משכה בעניבה והתקרבה למה שנראה כמו נשיקה לוהטת עם אחד מבכירי המפלגה, רגע לפני שהתשדיר נעצר.

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית דאז אליקים רובינשטיין סירב לפסול את תשדיר הסטרפטיז, אם כי ציין שהוא "משקף טעם רע ויש בו וולגריות". בסופו של דבר המפלגה עצמה החליטה להסירו מהקמפיין.

ש"ס - בחירות 2013

היריבות בין מפלגת ש"ס למפלגת ישראל ביתנו לא התחילה במערכת הבחירות הנוכחית, ולמעשה היא הגיעה לאחד משיאיה המכוערים לפני 13 שנים. בתשדיר שזכה לגינויים רבים סביב ניחוחו הגזעני, עומדים תחת חופה כלה, יוצאת אחת ממדינות ברית המועצות לשעבר, יחד עם חתן מזרחי, כשבמרכז החופה מכשיר פקסימליה המדפיס לכלה תעודת גיור בלחיצת כפתור (כוכבית גיור).

ליברמן כינה את התשדיר "סרט זוועה", רובינשטיין פנה לש"ס בבקשה לא לשדרו יותר - והיא החליטה להיענות לבקשה.

חרות - בחירות 2003, שינוי - בחירות 2006, בל"ד ועוצמה לישראל - בחירות 2013

בניגוד ל"עלה ירוק" שבחרה בטייק מקורי וחינני למדי על ההמנון הלאומי, מפלגות אחרות משני הקצוות של הקשת הפוליטית עיוותו סמלים לאומיים באופן כזה שבית המשפט נדרש לדון בו.

מפלגת הימין הקיצוני חרות הציגה ב-2003 תשדיר שבו השיר "בילאדי בילאדי" מושר על צלילי התקווה ודגל ישראל במשכן הכנסת הופך לדגל הרשות הפלסטינית. יו"ר ועדת הבחירות מישאל חשין פסל את הסרטון בטענה "לביזוי ההמנון הלאומי ופגיעה בו, ביזוי ופגיעה המביאים לגירוי יצרים ואף להסתה". בית המשפט העליון קיבל את עמדתו - ואישר את פסילת התשדיר.

בית המשפט נקט בעמדה דומה גם נגד תשדיר של מפלגת שינוי של טומי לפיד מ-2006 בטענה שהוא מבזה חרדים וש"יש בו דמיון מעורר חלחלה לתעמולה אנטישמית, ההופך את היהודי החרדי ליצור חסר פנים".

אבל לא תמיד בית המשפט גיבה החלטות לפסול תשדירים. ב-2013 מפלגת בל"ד הציגה דמויות מאוירות של ח"כים מהימין שרים את "התקווה" לצלילי לחן ערבי, מנגד מפלגת "עוצמה לישראל" (לימים "עוצמה יהודית") ציינה בתשדיר שלה שמות של יישובים ערביים כמקומות בהם ישנם תושבים שאינם מקיימים את חובותיהם לפי החוק.

יו"ר ועדת הבחירות דאז רובינשטיין הורה על פסילת התשדירים, אך הפעם בית המשפט קיבל את עתירת המפלגות - וטען כי אין מקום להגביל את חופש הביטוי שלהן.