הקונספציה של נסראללה אחרי הביפרים: "נכנס לקיפאון, לא חשב שישראל תלך עד הסוף"

ממעקב של עשור, דרך מבצע הביפרים ועד ל-83 טון פצצות על הבונקר: בחלוף שנתיים, קציני המודיעין שהובילו את החיסול ששינה את המזרח התיכון חושפים פרטים חדשים: "ידענו איפה הוא בכל דקה". הלחץ לצאת לדרך מחשש שנסראללה יחליף מיקום, מה גרם לו ליפול לקונספציה השגויה - ומה היה הנז"א

שניים מהאנשים המרכזיים שהובילו את המבצע - רס"ן ג', ראש מדור יעדים בזירת לבנון באמ"ן בזמן החיסול, ורס"ן (מיל') ר', קמב"ץ תא סיכולים בחיל האוויר - משחזרים את הדרמה מאחורי הקלעים, החל מהמעקב המודיעיני העיקש שנמשך עשור, דרך הקונספציה העמוקה שבה היה שרוי מנהיג ארגון הטרור ועד לשעות המותחות שבהן הוחלט להטיל 83 טון פצצות על הבונקר שבו שהה.

"אני הייתי המפקד צוות האמ"ני, כל מי שקשור ולקח חלק בזה, 8200, 9900 ואחרים", מספר רס"ן ג', "בשנתיים שלפני התקיפה, הצוות הזה חקר את הבן אדם כדי להבין את אורח חייו ומה קורה איתו כל הזמן. החקירה הזו ירדה לפרטים האינטימיים והמדויקים ביותר של סדר יומו: מתי הוא הולך לישון, מה הוא אוהב לאכול, עם מי הוא נוהג לזוז. ברגע שיש כמות כזו גדולה של ידע, אין כוח דומה לזה".

בתחילת הדרך, כך מתברר, נסראללה נהנה מתחושת ביטחון מדומה שנשענה על קונספציה מוטעית לחלוטין. "ידענו איפה הוא עוד לפני 7 באוקטובר", מספר רס"ן (מיל') ר', "מדובר במתחם לא קטן. 83 טון פצצות הוטלו שם בעיקר בגלל מתווה תת קרקעי מאתגר. זו הייתה עבודה מקצועית ומדויקת".

לדבריו, "ב-8 באוקטובר הרגיש נסראללה בנוח משום שהבין שהקשב הישראלי ממוקד בעזה. הוא התנהל בצורה שגרתית יחסית, הקפיד אומנם על תזוזות חשאיות אך לא כאילו מדובר במלחמה מלאה". ג' מוסיף: "מצד אחד נסראללה יצר את הרושם שהוא כל הזמן חשאי, ומצד שני הוא היה מאוד מעורב והופיע פומבית. הייתה לו יד בכל: מרמת הערכת מצב ועד רמה של קבלת החלטות על תקציבים ובניין הכוח שלו. הוא החליט האם להשקיע ברדואן או בטילים. היה מעורב מאוד".

נקודת המפנה הדרמטית הייתה מתקפת הביפרים, שהכניסה את הארגון לכאוס חסר תקדים. "מהשלב של הביפרים, בארגון הבינו שאין להם שליטה בכלום", מספר ר', "זה ערער אותם בנוגע לכל דבר, ממכשיר קשר ועד אנשים. הם עשו למידה מחדש לכל דבר שהם עשו עד אז".

למרות המכה הגדולה, נסראללה לא נמלט. "היה לו קשה להבין את גודל האירועים ולקבל תמונת מצב מלאה", מסביר ג'. "הציפייה שלנו הייתה שהוא יעבור לאתר חדש, אבל הוא נשאר במקום שהכרנו. אנחנו מעריכים שזה קרה בגלל הערכה לא נכונה של מה שקורה על הקרקע. הנכס הזה היה לו נוח ומוכר, והוא לא ניתח נכון את רצף האירועים, לא הבין שהוא צריך ללכת משם. הוא נכנס לקיפאון, אולי קונספציה שגויה. הוא לא חשב שישראל תלך עד הסוף. אני חושב שהוא הכניס את האירוע של הביפרים וחיסול הבכירים לקטגוריה של חילופי מהלומות. הוא לא ראה שאנחנו מדרדרים את זה למלחמה. כצוות, הייתה לנו משימה לדחוף את הסיכול לדרגים הבכירים כדי שיאשרו אותו לפני שהוא מדלג, לפני שנופל לו האסימון".

עוצמת השליטה המודיעינית באותם ימים הייתה מוחלטת. "לא היה לנו חלונות שחורים איתו. ידענו איפה הוא בכל דקה", מצהיר ג'. כאשר עלה לשטח מידע מודיעיני חדש שיכול היה לגרום לנסראללה לברוח, הצוות פנה למקבלי ההחלטות ודחף בכל הכוח לביצוע התקיפה.

ג' משחזר את השעות הקריטיות בקריה: "הדבר המרכזי שהרגשנו זה שאנחנו בסיטואציה הכי טובה שיש לנו. גם מבחינת האופי של הנז"א והנכס זה היה אופטימלי. שינוי היה יכול להיות לרעתנו, כי אנחנו לא יודעים מה יהיה המקום הבא שלו. היינו מאוד אגרסיביים מול הלשכות הגבוהות. דאגנו שזה יגיע לראש הממשלה בשביל שתהיה קבלת החלטות נכונה".

לדבריו, "בשעות הללו אני כל הזמן על הצוות, בודק כל פיסת מודיעין שנכנסת, מוודא שאין שינוי. הייתה התרגשות מאוד גדולה. כשאני נכנסתי לתפקיד ואמרנו לאנשים שאנחנו נסכל את נסראללה, אמרו לי שאנחנו מדמיינים. ברמת הוודאות לגבי סיכויי המבצע הייתי מאוד שלם. לא חששתי מטעות, אלא שמקבלי ההחלטות יתחרטו, שמישהו ירצה לדחות".

בכל הנוגע לסוגיית הנזק האגבי, בדרגי קבלת ההחלטות דרשו דיוק מרבי עוד בשלבי אישור התוכניות. "אני אגיד בכנות ששאלת הנז"א הייתה תמיד באישורי תוכניות למרות שנסראללה היה דמות כה בכירה. בנז"א מודיעינית דורשים להביא מידע מבוסס כמה אנשים נמצאים בכל חדר, בכל בית בבניין", הוא מסביר. "אנחנו נתנו את התשובה - ובסוף הנזק היה הרבה פחות גדול ממה שהערכנו, בפועל היה נז"א של 30 בלתי מעורבים בכל התקיפה. אם אתה סופר את הנז"א אל מול כמות אנשי חיזבאללה שחוסלו עם נסראללה, זה יוצא אחד לאחד. לא היה משהו לא פרופורציונלי. חשוב להגיד שאחד הדברים שעזרו לכך זה שמרגע שהתחלנו לתקוף בביירות, המון משפחות עזבו".

לדברי ר', חיסולו של מנהיג חיזבאללה היווה את נקודת המפנה המכרעת במערכה בחזית הלבנונית. "הארגון, וזה כבר ידוע וברור, לא אותו דבר בלי נסראללה", הוא אומר, "חיזבאללה לא קרוב אפילו ליכולות שהיו לו ב-8 באוקטובר. יכולות התעצמות שלהם לא קיימות, יכולות השפעה נפגעו דרמטית. הוא ארגון מנודה".

הוא מבטיח כי "כל מנהיג שישים לעצמו מטרה להשמיד את מדינת ישראל - אנחנו נבוא אחריו. נעים קאסם, היורש של נסראללה, הבין ששום דבר לא בטוח. רואים את זה עליו. רואים את זה גם על חמינאי הבן. גם תורם יגיע".

לג' חשוב לחלק קרדיט: "מאחורי כל חתימה סופית שלי על מטרה עמדה נבחרת שלמה, שישבה איתי בחדר בשעות הכי קריטיות: חוקרים בסדיר ובמילואים שהיוו את הצוות המודיעיני של המבצע לאורך כל הדרך. היו שם סגן ל', ראש החולייה שלי; החוקרת נ' מהחולייה; ז', חוקרת במילואים, שהחלה כקצינת היעד; החוקרים במילואים ר', י', י' וט' - חוקרי נכסי התת"ק של נסראללה ומפקדים בכירים נוספים, שהגיעו למילואים ביחידה באופן קבוע עוד לפני המלחמה, ומ-7 באוקטובר עזבו הכל והיו צמודים אליי 24/7 במשמרות רצופות. הם מחזיקים בידע של שנים אחורה והיו מרכזיים בהוצאה לפועל של המבצע. בלעדיהם, בלי השותפות והקשר החברי השזור בינינו עד היום, זה פשוט לא היה קורה".