חולה סרטן העביר לגרושתו את הבית – והתחרט

הבעל לשעבר טען שוויתר על חלקו בנכס בהסתמך על הבטחת ילדיו לדאוג לו עד שארית ימיו, שלא קוימה. שתי ערכאות דחו את בקשתו לבטל את הסכם הממון

עו"ד לאה קליין אליאב | פסקדין|

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ערעור שהגיש חולה סרטן על פסק דין הדוחה את בקשתו לבטל הסכם ממון, שבמסגרתו העביר לגרושתו את מלוא זכויותיו בביתם המשותף תמורת ויתור על חוב מזונות. השופטים עינת רביד (אב"ד), נפתלי שילה ויחזקאל אליהו קבעו כי הבעל יזם את ההסכם וחתם עליו מרצונו החופשי, וכי הבטחות שלטענתו קיבל מילדיו אינן עילה לביטולו.

בני הזוג נישאו ב-1980 והתגרשו ב-2009. במשך שנים הם ניהלו הליכים משפטיים, בין היתר בשל חובות מזונות שצבר האב. ביוני 2020, בעודו מתמודד עם סרטן ריאות ומטופל בכימותרפיה, חתמו השניים על הסכם ממון שלפיו יעביר את חלקו בבית לגרושתו, והיא מצדה תוותר על חוב המזונות כלפיה ותסגור את תיק ההוצאה לפועל.

באת-כוחו של הבעל התנגדה בזמנו להסכם, שלדעתה היה חד-צדדי ונערך ב"מחטף". אלא שהוא התעקש לחתום עליו ואף הצהיר בדיון: "אני הצעתי את ההסדר". לאחר שהוצג אישור רפואי שלפיו הוא צלול ומתמצא, ולאחר שהצדדים הצהירו כי הבינו את ההסכם וחתמו עליו מרצונם החופשי, אישר אותו בית המשפט.

אלא שכשנתיים לאחר מכן עתר הבעל לבטלו. לטענתו, מצבו הגופני והנפשי הקשה פגע ביכולתו להבין את משמעות חתימתו. הוא הוסיף כי הסכים לוותר על זכויותיו רק משום שילדיו הבטיחו לדאוג לו לקורת גג ולכלכלה עד סוף ימיו, אך הם לא קיימו את הבטחתם.

מנגד הזכירה גרושתו כי בעלה הוא שיזם את ההסכם, תוך ידיעה מלאה של מצבו הכלכלי ומשמעות הוויתור על זכויותיו בבית. היא הדגישה כי ילדיהם הכחישו שהבטיחו לתמוך בו כלכלית, וכי ממילא אין בהבטחות נטענות מצדם כדי להצדיק את ביטול ההסכם עמה.

ביולי אשתקד דחה בית המשפט למשפחה את תביעת הבעל וקיבל את בקשת גרושתו לצו מניעה קבוע האוסר עליו להיכנס לבית. נקבע כי לא הוכחו עושק, טעות או הטעיה, וכי הוא היה כשיר להבין את ההסכם. הבעל חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקל.

כעת נדחה גם ערעורו למחוזי, שהוגש בנובמבר 2025. השופט שילה, שכתב את פסק הדין בהסכמת עמיתיו, הדגיש כי הבעל עצמו יזם את ההסכם, וכי הבטחות הילדים כלל לא נכללו בו. יתרה מכך, לא נטען שהגרושה ידעה על אותן הבטחות. לפיכך, ככל שהוא סבור כי ילדיו הפרו התחייבות כלפיו, באפשרותו לנקוט כלפיהם הליך משפטי, אך אין בכך עילה לבטל את ההסכם עם גרושתו.

"תרופתו של המערער אינה באמצעות ביטול ההסכם אלא באמצעות הגשת תביעה כנגד הילדים שהבטיחו לו הבטחות שונות ולטענתו לא קיימו את הבטחותיהם. שהרי, אותה הבטחה נטענת של הילדים, כלל לא אוזכרה בהסכם והיא לא הייתה תנאי להסכם. המערער גם לא טען שהאישה ידעה בכלל על הבטחה זו ולכן אין לה כל רלוונטיות להסכם, והיא לא יכולה להוות עילה לביטולו", נכתב.

השופט דחה גם את הטענה להיעדר כשירות נפשית, בהיעדר חוות דעת רפואית התומכת בה. הוא הוסיף כי התביעה לביטול ההסכם הוגשה בשיהוי ניכר, כשנתיים לאחר אישורו, ורק בעקבות תביעת הגרושה לצו מניעה. בסופו של דבר נותר ההסכם על כנו, והבעל חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד נוספים בסך 40 אלף שקל.

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ המערער: עו"ד איתי ברדה • ב"כ המשיבה: עו"ד שמעון מלכה • עו"ד לאה קליין אליאב עוסקת בדיני משפחה • הכותבת לא ייצגה בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין