רשימת חיסול - חלק שישי

ריס עבר די והותר הכשרות מקצועיות כדי לשלוט ביסודות ההאזנה האלקטרונית ובניצול נתונים בזירה עצמה, אך הוא היה איש מבצעים לא האקר. הולדר בוודאי הצפין מידע בסדר גודל כזה והגן עליו בחומת אש, וזה כבר היה מחוץ לתחום המומחיות שלו. בעבודה הוא פשוט היה מוסר את הכונן הקשיח המשוכפל לאנשי הטכנולוגיה, והם היו מטפלים בזה, אבל עכשיו לא היו לו המותרות האלה. ככל שרצה לעשות זאת לגמרי לבדו, הוא ידע שיצטרך להסתמך על כמה חברים כדי להוציא לפועל את תוכניתו. מבין האנשים שסמך עליהם, רק לאחד היה ידע מספיק במחשבים כדי לבצע את המשימה. הגיע הזמן לשתף את בן אדוארדס.

בן עדיין היה בדרום קליפורניה במסגרת עבודת הביון המסתורית שלו והתעניין בשלומו של ריס מדי יום בהודעת טקסט או בשיחת טלפון. הוא שאל אותו שוב ושוב אם הוא רוצה לצאת לאכול או לשתות משהו, וריס ענה תמיד שהוא עדיין רוצה להיות לבד. עכשיו הוא סימס לבן ושאל אם יוכל לקפוץ מאוחר יותר לכמה בירות. בן אישר מיד. הוא ביקר בביתו של ריס עשרות פעמים, כך שהפגישה שלהם תיראה שגרתית ולא אמורה לעורר שום חשד כלפי בן בעתיד.

בשעה שמונה בערב נשמעה נקישה על הדלת האחורית, ובפתח עמד בן ובידיו בקבוקי אייל בשם "ממזר יהיר" ופיצה. בימים אלה אי אפשר להופיע בבית בסן דייגו בלי להביא כמה בירות מאחת המבשלות המקומיות הקטנות והמשובחות. הם שוחחו על מצב הבית בזמן שאכלו ושתו, ולבסוף הגיע הזמן לגשת לעניינים. ריס הדליק את הטלוויזיה והגביר את עוצמת הקול כמעט עד הסוף. הוא הצביע על כיס מכנסיו, שאל ללא קול, "טלפון?" והטה את ראשו הצדה.

"לא, בנאדם, הוא באוטו. אני נקי," ענה בן, שהבין מיד את הכוונה.

ריס הנמיך את עוצמת הקול בטלוויזיה לרמה שאפשרה להם לדבר, אבל לא השתיק אותה לגמרי.

"זוכר שאחרי ההלוויה אמרת לי לקרוא לך אם אצטרך אותך, ולא משנה בשביל מה?"

"בטח. והתכוונתי לזה, אתה יודע."

"אני יודע ואני רוצה לבקש ממך טובה. אבל זאת טובה גדולה, שעלולה לסבך אותך בצרות אם יגלו שהיית מעורב."

"הייתי אמור להסתבך בצרות מתישהו. עדיף שזה יקרה כשאני עוזר לך," התלוצץ בן. "מה אתה צריך?"

ריס סיפר לו את רוב מה שידע על ג'וש הולדר ועל מעורבותו האפשרית במה שהוא בוודאות קנוניה כלשהי. הוא השמיט כמה פרטים מרכזיים ולא הזכיר כלל את קייטי בוראנק. בן גילה הבנה ולא שאל יותר מדי שאלות.

"כמו שאמרתי, הורדתי את התוכן מהלפטופ של הולדר, אבל אתה יודע שאני לא מבין מספיק בטכנולוגיה. אני צריך את עזרתך לפרוץ את ההצפנה ולנבור בנתונים כדי למצוא משהו רלוונטי."

"קלי קלות, אחי, אבל אין לי פה את החומרה שאני צריך. תן לי את הכונן הקשיח, ואני אטפל בזה מחר. בהנחה שאני אמצא משהו, אני אקפוץ מחר בערב ואראה לך מה יש לנו. אני יודע מה אתה חייב לעשות, אחי, ואני איתך, לא משנה מה. ורק שתדע, כבר יש לי מקורות שמנסים לאתר את המניאקים שעשו את זה." הוא הצביע על קיר הגבס המנופץ ועל הדלת הקדמית המכוסה בלוח עץ.

"אני מעריך את זה, אחי, באמת. אני לא רוצה לערב אותך יותר ממה שאני חייב, אבל אני צריך את המידע שיש על הכונן כדי לפצח את הסיפור הזה. רק שתדע שכשיגיע הזמן, אני אעשה בעצמי את העבודה המלוכלכת."

"טוב, עם דיבורים כאלה," אמר בן ושלף עט ופנקס, "אני רוצה שתבדוק מדי פעם את התיקייה הזאת בחדר משותף בספיידראוק. השתמשת בזה פעם?"

"לא," ענה ריס, "אבל זה נשמע מוכר."

"כנראה כי אדוארד סנודן השתמש בזה."

"זהו זה. בטח שמעתי על זה כשדיברו על תוכניות המעקב הממשלתיות."

"כן, המניאק הזה עשה נזק אדיר לביטחון הלאומי כשהדליף את המידע הזה מהסוכנות לביטחון לאומי," אמר בן בגועל.

"כנראה, אבל בזכותו כולנו קצת יותר זהירים באופן שאנחנו מתקשרים וחושבים מי אולי מאזין."

"אנחנו תמיד מאזינים, אחי," אמר בן בחיוך. "אם אני אצטרך להעביר לך משהו רגיש, אשאיר אותו בחדר המשותף הזה בספיידראוק." הוא רשם שם משתמש ורצף אקראי של עשרים ושישה תווים אותיות, מספרים וסמלים. "תשתמש בזה כדי להיכנס. זה כמו גרסה מאובטחת מאוד של דרופבוקס, שאפילו הסי איי איי לא יכולים לגשת לקבצים בה. זה משגע את הסוכנות לביטחון לאומי. תשתמש ב VPN שתקנה בגיפט קארד, ואותו תרכוש במזומן בוולמארט או בסטארבקס או משהו כזה. זה בערך הדבר הכי מאובטח שאפשר להשיג."

"אתה הרבה יותר חכם ממה שאתה נראה, אתה יודע."

"חה! תודה. רק שתדע שאני פה אם תצטרך אותי, אחי."

"אני יודע, בן. זה חשוב לי."

בן סיים את הבירה שלו וקם. הוא וריס לחצו ידיים באגודלים משולבים, התחבקו וטפחו זה לזה על השכם.

"תזכור שהבקתה שלי במזרח פנויה אם אתה צריך להתרחק מכל זה," הציע בן.

"תודה, בן."

"נתראה, גבר," אמר בן מעבר לכתפו בשעה שיצא מהדלת האחורית.

ריס נשאר מהורהר לרגע ואז ניגש לחניה המקורה והתחיל לארגן את כלי הנשק, התחמושת ויתר הציוד שלקח מהתא ומהנשקייה. הוא נראה כמו איש שמתכונן למלחמה, וזה בדיוק מה שהוא היה. האנשים האלה, יהיו אשר יהיו, לקחו ממנו הכול. הכול מלבד הרצון שלו להילחם. ועל זה הם ישלמו ביוקר.

בן חזר למחרת בערב עם תרמיל גב קטן ושישיית IPA באלסט פוינט סקאלפין, הבירה המקומית האהובה. הפעם לוותה השתייה באוכל תאילנדי.

אחרי שהחליפו כמה מילים, בן הוציא מכשיר קטן מהתיק והמשיך לקשקש עם ריס בעודו מסתובב בסלון הוא סרק את החדר בחיפוש אחר אמצעי האזנה. רמת הזהירות שלו העידה על כך שמצא משהו משמעותי בכונן הקשיח. המכשיר לא הראה שום סימן למכשיר ציתות, אבל ריס הדליק בכל זאת את הטלוויזיה והגביר את עוצמת הקול יותר מהרגיל.

"חוץ מכמות מטרידה של פורנו בייביסיטריות, מצאתי כל מיני חומרים שאתה תרצה לראות, ריס. הייתי צריך לגייס את אחד החנונים הטכנולוגיים שיעזור לי לפצח את הנתונים, אבל אל תדאג, לא היה לו שמץ של מושג על מה הוא מסתכל." אדוארדס שלף תיקיית נייר מהתרמיל והניח אותה על שולחן הקפה.

"בוא נראה את זה," אמר ריס והתיישב על הספה לידו.

"יש לנו בעיקר מיילים, התכתבויות בין הולדר לבחור בשם סול אגנון ובינו לבין טיפוס בשם מרקוס בויקין. יש כמה שרשורים ששלושתם מכותבים בהם. השמות האלה אומרים לך משהו?"

"כן, אני חושב שאגנון עובד בקפסטון קפיטל, איזו קרן השקעות פרטית. על בויקין לא שמעתי."

"כן, נראה שאגנון עושה את העבודה השחורה שם בשביל מישהו בשם הורן, ובויקין הוא כנראה יועץ חיצוני. הם כל הזמן מזכירים את 'הפרויקט' ואת RD4895. מה שזה לא יהיה, נראה שזה הבסיס לכל הסיפור. תעיף מבט בזה." הוא הגיש לריס תדפיס של מייל.

מאת: מ' בויקין

אל: אגנון

נושא: RE: האחרונה שלנו

ממליץ לחסל כל ראיה לאירועים חריגים אופן המוות צריך, אם אפשר, למנוע גילוי של אבנורמליות כלשהי. הפעל קשרים כדי לנקות את השולחן ולהתחיל מחדש.

מ"ב

בן לגם מהבירה שלו והגיש לריס דף נוסף.

מאת: אגנון

אל: מ' בויקין

נושא: הנדון: RE: RE: האחרונה שלנו

הבנתי. מתאם עם הצפרדע לחסל את הסובייקטים של הניסוי בזמן שהם בחו"ל. נטפל בכל ניקוי מהצד שלנו. אנא עדכן לוח זמנים עבור RD4895 C, לבוס נגמרת הסבלנות.

לריס לא היה מושג מה זה RD4895, אבל עכשיו הוא היה בטוח שזה מה שגרם לגידולים אצל אנשיו וחיסל הרבה אנשים טובים, כולל לורן ולוסי. הוא לא היה בטוח בהרבה דברים בשלב הזה, אבל ידע בוודאות שעוד אנשים ימותו לפני שהעניין הזה יסתיים, והפעם הם לא יהיו חפים מפשע.

-פרק 31-

סן דייגו, קליפורניה

ברגע שנשמע הצלצול, חמזה קמיר הוריד מטה את ידיו העטויות בכפפות. זרועותיו וכתפיו היו תשושות מהחבטות בשק האגרוף הכבד. רוב המתאגרפים התקבצו בחבורות בסיום האימון, אבל חמזה שמר על דיסטנס. לא היה לו שום דבר משותף עם אף אחד מהחברים האחרים במכון הכושר, מלבד האהבה לאגרוף והנכונות לסבול. נכון, היו שם עוד כמה גברים שכינו את עצמם מוסלמים. כולם היו שחורים שהתאסלמו כשריצו תקופות מאסר, אבל הם התייחסו לדת יותר כאל חברות בכנופיה מאשר כאמונה אמיתית. קמיר היה מאמין אמיתי. הוא לא רדף אחרי נשים, לא שתה אלכוהול וקרא בקוראן מדי יום.

בסטנדרטים אמריקאיים, חדר ההלבשה היה עלוב, אבל בעיני גבר שגדל בשכונות העוני של לאהור שבפקיסטן, הוא היה נוח למדי. למרות רגשותיו כלפי אנשי המערב הכופרים, הוא ידע שהתמזל מזלו שהוא ומשפחתו חיים בבטחה בקליפורניה. הוא התקלח בזריזות ולבש את בגדי הרחוב שלו, ג'ינס ליווייס וחולצת כדורגל של מנצ'סטר יונייטד. הוא יצא מדלת המתכת של המכון בלי לדבר עם איש ובלי ליצור קשר עין ונכנס אל מקום עבודתו המונית הצהובה, שהיתה לו מקלט בטוח. הוא שלף את הטלפון הנייד מכיס מכנסיו כדי להתקשר לסדרן וראה שקיבל הודעת טקסט. היא לא היתה מאחד מאנשי הקשר שלו, אלא ממספר שלא זיהה. כשקרא אותה, דמו בער בעורקיו וצווארו האדים.

אמא שלך חולה וצריכה שתתקשר אליה.

אמו מתה עשרים ושש שנים קודם לכן, בלידתו. הוא גודל על ידי הוריה סבו וסבתו וחבורה של דודים ודודות. את אביו מעולם לא הכיר. כאדם לא משכיל שרחש טינה כלפי התרבות האמריקאית הבזבזנית, הוא היה מטרה מתבקשת לשטיפת מוח, שהתרחשה ברובה באינטרנט. מבחינתו, אביו היה הנביא והודעת הטקסט היתה מאחד משליחיו. היא היתה מאדם שמעולם לא פגש, אך התפלל לשמוע ממנו מדי יום. ייעודו בחיים לא היה להסיע אנשים לנמל התעופה ולהחזיר שיכורים הביתה, אלא להיות עושה דברו של אללה. השליח נועד לעזור לו לממש את ייעודו. הוא העביר את הקראון ויקטוריה למצב נהיגה ונסע מזרחה.

יוּ שיפּ היתה חנות במרכז מסחרי קטן בשכונה של מעמד הביניים בפרברי סן דייגו. הוא הגיע לשם לעתים קרובות, מאז שקיבל את המפתח, ובמשך שעות רבות ישב במונית שלו בחניון ותהה מה תהיה משימתו. כשאחיו התקוממו בלבנט והפילו את ממשלות הבובות שלהם, הוא ידע שבקרוב יגיע הרגע שלו. שבקרוב ימלאו תאי טרור רדומים במערב, המורכבים מאנשים כמוהו, את חובתם ויסללו את הדרך לח'ליפוּת עולמית. רגע התהילה שלו התקרב.

הוא התבונן בחזית החנות במשך קרוב לעשרים דקות, עד ששלושה לקוחות שונים נכנסו פנימה עם חפצים למשלוח. הוא לא רצה שישאלו אותו שאלות והניח שעדיף שהעובדים יהיו כמה שיותר עסוקים. הוא יצא מהמונית בלי לנעול אותה וצעד במהירות לעבר החנות, תוך שהוא מביט לצדדים בחוסר שקט ומחפש סימן כלשהו לכוחות אכיפת החוק, אם כי ידע היטב שלעולם לא יצליח להבחין בסוכני האף בי איי אם הם עלו עליו.

הוא ראה רק עובדת אחת, שכלל לא שמה אליו לב כשנכנס. היא עזרה לאישה מבוגרת לארוז מה שנראה כמו מתנות לילדים, בעוד הלקוחות שבתור האיצו בה במבטיהם הנוקבים. תיבות הדואר ניצבו בחלק הקרוב ביותר לדלת, ושער מתכת על מסילה חצץ ביניהן ובין החנות, כך שתהיה אליהן גישה גם בשעות שהיא סגורה.

הוא סרק את התאים ואיתר במהירות את תא מספר 2102, המספר שהיה עליו לשנן. אחר כך מצא את המפתח היחיד בצרור המפתחות שלו שלא שימש אותו מעולם, תחב אותו לחור המנעול ופתח את דלת הפליז הקטנה עם החלון. קופסת קרטון חומה, מעט גדולה יותר מקופסת סיגרים, היתה מונחת בזווית בתוך הפתח המלבני. קמיר הושיט יד פנימה, וכשהוציא את החבילה החוצה, הופתע ממשקלה.

הוא סגר ונעל את התיבה ופנה בחזרה לחזית החנות. מה שראה שם הקפיא אותו במקומו: שוטר במדים פתח את דלת הזכוכית של החנות והישיר אליו מבט.

בהלה אחזה בו. הוא התלבט אם לתקוף את השוטר ולנסות לחטוף את אקדחו, או לרוץ מעבר לדלפק ולקוות שיש שם דלת אחורית. אם יצליח לחטוף את האקדח, יוכל לפחות להרוג את השוטר ואת שאר הלקוחות בחנות לפני שייהפך לשהיד. הוא לא חלם שזה יקרה בדרך הזאת, אבל עדיף כך מאשר להעביר את שארית חייו בתא קטן, במחשבות על איך שהכזיב את אללה.

בעודו עומד כך ומנסה להחליט, פתח השוטר את פיו ואמר משהו. הדם הציף את אוזניו של קמיר, כמו רחש גלי הים, והוא לא הצליח להבין את דבריו. לבסוף השוטר נעמד מחוץ לדלת הפתוחה וסימן לו לעבור, בחיוך. תחושת הקלה עצומה הציפה אותו. הוא השיב בחיוך מאולץ והרכין את ראשו כשחלף על פני השוטר ויצא אל החניון.

הוא מיהר לחזור אל בטחת המונית והודה לאללה על עזרתו, התניע במהירות ונסע אל הצד האחורי של המרכז המסחרי, שם ניצבו פחי אשפה גדולים באי סדר לאורך גדר רשת רעועה. הוא חנה ושלף אולר סיני זול מהתא המרכזי, חתך את סרט ההדבקה שהקיף את הקופסה, פתח בזהירות את הדשים והציץ פנימה בסקרנות. סוף סוף הוא יגלה מה צופן לו העתיד. הקופסה הכילה שתי מעטפות: מעטפה לבנה בגודל A4 ומעטפת מנילה חומה צהבהבה. הוא דלה החוצה את המעטפה הקטנה יותר ופתח אותה באולר.

היא הכילה שלושה דפים מקופלים, שאותם פתח ובחן בקפידה. הדף הראשון היה מכתב מהמפעיל שלו, שבו הורה לו מה עליו לעשות. הוא נדרש להרוג אדם, אדם שגרם למותם של עשרות ואף מאות מאחיו המוסלמים. המפעיל שלו ינחה אותו, אבל חמזה הוא שיזכה לכבוד לנקום את מותם. היה עליו להמתין להודעת טקסט שתכוון אותו אל היעד. הדף השני הכיל תיאור של היעד: כתובת מגורים, רשימה של מקומות שהוא נוהג לפקוד ותיאור של רכבו. על הדף השלישי הודפסה סדרה של תצלומים: מה שנראה כמו תמונת מעצר של גבר במדים, תצלום פפראצי של גופו המלא של אותו אדם ככל הנראה, תמונה של בית קטן אך מטופח בפרברים ותצלום של טויוטה לנד קרוזר לבנה, מהסוג הנפוץ במזרח התיכון.

אחרי שקרא שוב את המכתב, הושיט קמיר יד אל הקופסה והוציא מתוכה את המעטפה הגדולה יותר. הוא קרע את חלקה העליון ומצא בפנים אקדח שחור כבד ומחסנית מלאה רזרבית. הוא מעולם לא ירה באקדח, אבל ראה איך עושים זאת מיליון פעם בסרטים. כגבר בעל חזות מזרח תיכונית, הוא נמנע מהמטווחים המקומיים כדי לא לעורר חשד. אמריקה היתה מקום סובלני ומגוון, ולוחמי האסלאם יכלו לנצל זאת. ואף על פי כן, היה עדיף לנקוט משנה זהירות ולשמור מרחק מבתי ספר לטיסה וממטווחים.

הוא חש תערובת של פחד ועוצמה כשכרך את אצבעותיו סביב הקת. בעיניו, האקדח היה עצום בגודלו. על צד מַחְלֵק הפלדה היה כיתוב: פייטרו ברטה תוצרת איטליה. הוא זיהה את השם הנפוץ, אבל בדגם הספציפי הזה לא היו נצרה בולטת או פטיש חיצוני. הוא אחז בקת ביד ימין ומשך את המחלק לאחור ביד שמאל. הוא הופתע כל כך כשמחסנית טעונה בכדורי תשעה מילימטרים נפלטה מהאקדח ועפה אל המושב האחורי, שכמעט שמט אותו. הוא היה נבוך, אבל החביא את האקדח מתחת למושב הנהג, העביר למצב נסיעה ונסע לכיוון גשר סן דייגו קורונדו.

-פרק 32-

קורונדו, קליפורניה

אחרי שבן הלך, ריס נשאר ער כל הלילה, שתה קפה ועבר על דפים על גבי דפים של מסמכים, מיילים, גיליונות אלקטרוניים ותכתובות שנשלפו מהכונן הקשיח של הולדר. בן עשה כל שביכולתו כדי לשכנע אותו לצאת מהבית ולהסתתר במקום בטוח, אבל ריס לא רצה לשמוע על זה. הוא רצה להיות קרוב לזיכרונות ממשפחתו. ואם מי שעומדים מאחורי כל זה יגיעו לחפש אותו, מה טוב. הוא יחכה להם.

הוא ישב על הספה בסלון, ולפניו מאות עמודים של מסמכים מסודרים בערימות על שולחן הקפה, על הספה הזוגית שלידו ועל הרצפה. הוא התחיל לחבר חלקים בפאזל, אבל השחקנים היו זהירים למדי במה שהעלו על הכתב. כמו בפאזל ארבע ממדי ענקי, פיסות מידע שבפני עצמן לא אמרו דבר נראו הגיוניות יותר לנוכח מאורעות החודש האחרון.

לפני שהלך לקורס קצינים, ריס היה מומחה מודיעין במקצועו הצבאי, מה שנשמע הרבה יותר מעניין מכפי שהיה באמת. אבל כעת ההכשרה במקצוע וניסיון של קרוב לשני עשורים בחקר מידע סמוי ובבניית תיקי יעדים הועילו לו. בסביבות ארבע לפנות בוקר הוא אסף מספיק מידע כדי להתחיל בשלב התכנון. הוא הלך למטבח, נעמד מול המקרר ומשך דף נייר שהיה מחובר במגנט לדלתו. הוא החזיק אותו בשתי ידיו כאילו היה מסמך קדוש. זה היה ציור בצבעי פנדה של שלוש דמויות שעמדו על דשא ירוק, ובשמים מעליהן שמש וקשת בענן שהתעקלה כלפי מטה. מעל ראשי הדמויות נכתב "אבא", "אמא" ו"לוסי" בכתב ידה של אשתו. כשהציור בידו, ריס חזר לספה. הוא לקח עיפרון משולחן הקפה, ובזהירות, כדי שהציור לא ייהרס, כתב רשימת שמות על צדו האחורי:

ג'וש הולדר

מרקוס בויקין

סול אגנון

סטיב הורן

-פרק 33-

ריס הצליח לישון כמה שעות לפני שקרני השמש חדרו לעיניו מבעד לחרך בווילונות והעירו אותו. הוא הכניס ספל קפה מאתמול למיקרוגל והחליף לבגדי ריצה. אחר כך יצא לריצה של שעה, שהורכבה מפרקי זמן של ספרינטים של שתי דקות וביניהם דקה של ריצה בקצב מדוד. במשך חצי שעה רץ על החוף בחול היבש הרך ולא במסלול הקל יותר של קו הגאות. כשסיים, נטמע בין הנופשים במלון דל קורונדו ופנה לעבר הלובי הראשי. הוא התחבר לרשת הוויי פיי ונכנס לסיגנל. לא היו הודעות מקייטי, אבל חיכתה לו הודעה מחברתו אליזבת ריילי. הוא נגע במסך כדי לפענח אותה.

ריס, אני כאן עם כנפיים אם אתה צריך אותי. חושבת עליכם,

ליז

ליז ריילי היתה אחת הנשים הקשוחות ביותר שפגש מימיו וחברה נאמנה ללא תחרות. הוא בהחלט יוכל להיעזר בה בהמשך. הוא הקליד תשובה:

תודה, ליז. יכול להיות שאנצל את ההצעה. כמה גמיש הלו"ז שלך בימים אלה?

אחר כך הקיש על המסך כדי להגיע לאנשי הקשר שלו ובחר בשמה של קייטי בוראנק.

יש הרבה מה לספר לך. אנחנו צריכים להיפגש, במקום בטוח, אני יכול להגיע ללוס אנג'לס.

הוא ניגש לעמדת הקפה שבלובי ומילא כוס חד פעמית בקפה מהמחם. הוא קיווה להעביר שם כמה דקות, בתקווה שקייטי תגיב. החדשות הטובות היו שבימינו, לבהות בריכוז במכשיר שבידך היה בערך הדבר הכי לא מזיק שאפשר לעשות. לא היתה שום תשובה מקייטי, אבל ליז שלחה הודעה נוספת.

הבוס מחוץ למדינה, יושבת רגל על רגל עם דלק לשרוף. תגיד מתי ואיפה ואני שם.

ליז

ריס הניח את הקפה והקליד תשובה:

תודה. אעדכן אותך, זה לא יהיה השבוע.

שמונה עשרה שנים כקצין וכחייל פשוט בלוחמה הימית המיוחדת חישלו חברויות נאמנות במיוחד, ובשל פעולותיו בקרבות רבים, לא מעט מעמיתיו חבו לו חוב. נראה שאיש לא היה נאמן לו יותר מאליזבת ריילי, או חב לו יותר ממנה, אף על פי שריס מעולם לא חשב על זה במונחים כאלה. היא היתה טייסת בצבא היבשה שגדלה ממש מחוץ לשערי פורט ראקר, בצִלם של מסוקי בלאק הוק ואפאצ'י שחלפו בשמי דרום אלבמה.

כל טייס מסוקים בצבא למד לטוס מעל מטעי האורנים ושדות הבוטנים של אזור ויירגראס, ובניגוד לרוב התושבים, שהתעלמו מהמכונות הרועשות שמעליהם, ליז הביטה בשמים כל ילדותה. אמהּ עזבה כשהיתה צעירה והשאירה אותה בידי אביה האוהב והקשוח, שהיה בעברו נגד בנחתים, ואם חורגת טובת לב. המורים צחקו כשאמרה להם שיום יבוא והיא תטיס אחד מהמסוקים האלה, אבל זה לא הרתיע אותה. כשהגיעה לגיל שבו יכלה להתקבל לקורס טיס למי שאינם קצינים, הוא כבר היה פתוח לנשים. ליז, שהיתה ילדה שובבה ונמנתה עם נבחרת המעודדות בנערותה, מעולם לא היתה גאה כמו ברגע שבו הצמיד אביה את כנפי הטיס למדיה.

היא היתה במשימת סיוע אווירי קרוב בעיראק, מעל נג'ף, כאשר המסוק שלה קיואה ווריור מדגם OH 58D נפגע מאר פי ג'י. בהתרסקות נהרג טייס המשנה שלה, והיא עצמה נפצעה קשה בגב התחתון. קבוצת מורדים שיעים כיתרה את אתר ההתרסקות בתוך דקות, נחושה ללכוד ולענות את הניצולים. למרות פציעתה, ריילי הרגה יותר מחמישה גברים ב M4 שלה לפני שנמלטה אל המבוך העירוני של העיר העתיקה. היא ידעה שתסבול עינויים והשפלה קשים ביותר אם תיפול בשבי, ולכן היתה נחושה לא להיתפס בחיים.

ריס וצוות הצלפים שלו, שמנה ארבעה לוחמים, בהם בוזר, היו מבוצרים בעמדת תצפית שחלשה על פינת רחוב ממולכדת בכבדות במטעני צד, כשהמסוק התרסק במרחק כמה רחובות מהם. הוא דיווח בקשר על כוונתו לנוע לאתר ההתרסקות כדי לבדוק אם יש ניצולים, אך קיבל פקודה להישאר בעמדה בזמן שכוח תקיפה התארגן לתגובה. אבל אז נאמר להם שכוח התקיפה נמצא במרחק שעתיים משם, והוא פקד על אנשיו להתכונן לתנועה. כששמעו את ירי ה M4 מתחיל להתערבב בנקישות הקלצ'ניקובים של המורדים, הם נעו לעבר קולות הירי.

המיליציה של מוקתדא א סדר שלטה אז במרבית העיר, והצוות הקטן של ריס הסתכן בצורה יוצאת דופן בכניסה לשם. הם השתלטו על בית קרוב יותר לאתר ההתרסקות וריכזו את בני המשפחה באחד מחדרי השינה כדי שיהיו בשקט. ריס מצא את המפתחות למיניוואן המשפחתי הישן והחבוט, אחד הצלפים שלו התמקם בקומה העליונה, בתוך חדר שירותים קטן, וצלף נוסף צפה על דלת הבית והשגיח על המשפחה.

לא היה קשה להבין איפה הניצולה מהמסוק, ליז, מצאה מחסה. ריס ושני חברי הצוות הנותרים צפו מהקומה השנייה של הבית בשמונה אנשי מיליציה לבושי שחורים, שסגרו על בניין מסוים מול אתר ההתרסקות.

ריס והצלפים שלו הורידו את כל השמונה בירי מושתק מרובי הצלפים Mk 11 שלהם, שירו כדורים בקוטר 7.62 מילימטרים. הצלף ששמר על המשפחה והצלף שבחדר השירותים נשארו מאחור לחיפוי, וריס והאחרים "שאלו" את המיניוואן וחנו בסמטה סמוכה למקום שבו חשבו שליז נמצאת. ריס השאיר את בוזר במושב הנהג, תחת עינו הפקוחה של הצלף הטוב ביותר בצוות, שסקר את תנועתם מהבית בהמשך הרחוב.

עוד לוחמי מיליציה התקרבו לזירה כשריס נכנס לבניין היעד, והוא נאלץ לרוץ דרך מטחי אש ממקלעי PKM כדי להגיע אל ריילי.

לאחר ששצף האדרנלין מההתרסקות שכך, ליז לא יכלה ללכת בגלל פציעת הגב החמורה. ריס הלביש אותה בשכפ"ץ שלו וחבש לראשה את קסדת הקוולאר שלו לפני שהניף אותה בזהירות על כתפיו. ואז הוא רץ בחזרה דרך קן הצרעות של קליעי 7.62 מילימטרים, תחת אש החיפוי של הצלף שלו, אל המיניוואן ובו בוזר, שחנה בסמטה הסמוכה, מאחורי קיר עבה ששימש לו מחסה. קליע של אחד מחיילי המיליציה ניתז, והתחושה היתה כמו של מכת אלה כשהוא עבר דרך השוק של ריס. אבל הוא הצליח להישאר על הרגליים ולהביא את ריילי לסמטה ואל הוואן. הוא הניח אותה על רצפת הרכב בזהירות, כאילו השכיב תינוקת בעריסה, ובוזר דהר בחזרה אל הבית, שם חיכה יתר הצוות.

הם חזרו לבסיס בוואן ה"מושאל", ומשם פונתה ריילי במסוק לבָּלאד לניתוח חירום, לפני שהוטסה למרכז הרפואי האזורי לנדשטול שבגרמניה להמשך טיפול.

ריס זומן לבירור משמעתי על אי ציות לפקודה להישאר במקום, אף שהחלטתו הצילה את חייה של הטייסת. העניינים נרגעו אחרי שהמפקד של ריילי התקשר להביע את תודתו הכנה לכל שרשרת הפיקוד של ריס על נקיטת פעולה כה החלטית ואמיצה. בהמשך הוא גם דאג להעניק לצוות של ריס עיטורי גבורה מטעם הצבא.

הפציעה בעמוד השדרה שמה קץ לקריירה הצבאית של ליז, אך תשוקתה לטיס לא דעכה. השיקום היה אכזרי, אבל היא לא ויתרה לעצמה, והכול השתלם כעבור כמה חודשים, כשהיא הצליחה לתפקד כרגיל והשיגה טווח תנועה מלא בגב. לאחר שהשתחררה מסיבות רפואיות, היא מצאה עבודה מצוינת כטייסת פרטית עבור איל נפט טקסני. הוא בילה את רוב זמנו בטיסות ברחבי העולם במטוס הגלובל אקספרס שלו, עם שני טייסים אחרים, אבל כשרצה לטוס למנחתים קטנים ונידחים כדי לדוג או לצוד איילים, ליז הטיסה אותו לשם במטוס הפילאטוס, שהיה בו מנוע טורבו פרופ אחד.

ליז הרגישה שהיא חבה לריס את חייה, ובמשך השנים קשרה עמו ועם לורן חברות אמיצה. היא היתה רווקה, ללא ילדים משלה, והתייחסה ללוסי הקטנה כמו לאחיינית אהובה. מותן הכה בה קשות.

ריס יצא מהלובי בצעדים נינוחים וחזר לכיוון החוף, בדרכו הביתה. מוחו דהר כשהתחיל לגבש את פרטי התוכנית שלו. הוא היה שקוע כל כך במחשבות, שכאשר ירד מהמדרכה והתכוון לחצות את שדרת אורנג', כמעט נפגע ממונית קראון ויקטוריה צהובה. הוא זינק לאחור בדיוק כשהנהג צפר ומשך את תשומת לבם של הקונים והולכי הרגל הרבים שברחוב. הוא הבין שעוד יביא למותו שלו אם לא ימקד את מלוא תשומת לבו במשחק. אין ספק שמי שמושכים בחוטים בסיפור הזה עדיין רוצים במותו, ואם הם היו מוכנים לחסל יחידה שלמה של לוחמי קומנדו ואישה וילדה חפות מפשע, הם בוודאי לא יהססו לחסל גם אותו ברחובות דרום קליפורניה.

הוא הלך לחנות כריכים בהמשך הרחוב, שהיה בה ויי פיי בחינם, והתיישב על ספסל בחוץ. עכשיו הוא היה ממוקד לחלוטין וסרק את סביבתו ללא הרף. הוא התחבר לוויי פיי ונכנס שוב לאפליקציה באייפון שלו. הפעם חיכתה לו הודעה מקייטי:

יכול להיפגש לארוחת צהריים? החומה הסינית בברודוויי, בצ'יינהטאון. ממש אולד סקול, אף אחד שם אפילו לא מדבר אנגלית. יכול להגיע באחת?

ריס סקר את סביבתו במשך כמה שניות לפני שענה.

נתראה שם.

-פרק 34-

לוס אנג'לס, קליפורניה

בשעה הזאת, הנסיעה ללוס אנג'לס היתה עשויה להימשך שעתיים, או שהיא היתה עלולה להימשך ארבע שעות. הכול היה תלוי בפקקים, שהיו בלתי צפויים. ריס מיהר הביתה, שם התקלח והחליף בגדים בזריזות כדי לא לאחר. הוא לבש ג'ינס די נקי, חולצת טריקו כהה ואת הנעליים של סלומון. לפני שיצא מחדר השינה הוציא ממגירת השידה את הגלוק 19 שלו. בידו השמאלית משך את המחלק לאחור, רק מספיק כדי לוודא שעדיין יש כדור בבית הבליעה, בטכניקה שנקראת "בדיקת לחיצה". האקדח היה טעון בשישה עשר כדורי 77 גריין של חברת דאבלטאפ. קליעי ההולופוינט מנחושת מלאה נורו מהר כמעט כמו כדורים מרובה והיו אמורים לגרום נזק רב תוך צמצום הסיכון שיצאו מהצד השני ויפגעו בבלתי מעורבים. הוא הכניס את הגלוק לנרתיק פנימי מיני וינג של בלאקפוינט טקטיקל, שאותו השחיל בין הבוקסר לג'ינס. לנרתיק היו שני תפסים קטנים שהתקפלו מעל המכנסיים והצמידו את המתקן לחגורה. הוא החליק מחסנית רזרבית לכיס האחורי והצמיד סכין קטנה לחלק הפנימי של כיס ימין. היה לו אוסף נאה של סכינים, ולשימוש יומיומי הוא העדיף את הזולות שבהן, כדי שלא יקבל התקף לב אם יאבד סכין.

מעבר לים הוא לא היה ניגש אפילו לשירותים הכימיים בלי נשק, אבל קליפורניה היתה סיפור אחר. אפילו לוחם בסילס נאלץ לעשות סלטות באוויר מדי שנתיים כדי להשיג רישיון לשאת נשק חבוי. ההתעסקות הזאת עם השריף המקומי היתה מעצבנת, אבל ריס לא התכוון להסתכן בכך שמשהו יקרה למשפחתו רק מפני שהיה עצלן מכדי להוציא רישיון. ואחרי שנכשל בהגנה על אשתו ובתו, הוא התכוון להישאר בחיים מספיק זמן כדי לנקום באחראים למותן. הוא הוציא כובע מצחייה של סן דייגו פאדרס מהארון ויצא מהבית.

התנועה צפונה היתה דלילה יחסית, והוא הגיע ללוס אנג'לס בתוך קצת יותר משעתיים. היה נבון מצד קייטי לבחור מקום כזה, בלי מצלמות אבטחה בכל פינה, ונוסף על כך, המקומיים פה ידעו לסתום את הפה. חוסר הרצון להתערב, שהקשה עליו ועל חבריו לצוות במלחמה בטרור ובהתקוממויות ברחבי העולם, פעל לטובתו עכשיו, כשניסה להתחמק מאלה שרצו במותו.

היתה לו רבע שעה להעביר עד הפגישה עם קייטי, ובזמן הזה הוא הפעיל את מיטב כישורי הריגול הנגדי שלו. הוא ביצע סדרת פניות אקראיות תוך שהוא בודק במראה הפנימית אם מכוניות מוכרות נשארות איתו. כשלא מצא סימנים לכך שעוקבים אחריו, חנה במרחק כמה רחובות ממקום המפגש, הלך למסעדה במסלול עוקף ומדי פעם עצר והעמיד פנים שהוא מדבר בטלפון או מתבונן בחלונות ראווה, תוך שהוא בוחן בהשתקפות את העוברים ושבים. הוא לא זיהה שום דבר חריג, אם כי כמובן, אם הם משתמשים ברחפנים או באמצעי מעקב מתוחכמים אחרים, הוא לעולם לא ידע על כך עד שיהיה מאוחר מדי.

כשהגיע למסעדה ונכנס פנימה, הופתע מעט. הוא הרגיש כאילו נכנס ליבשת אחרת. עשרות קולות שדיברו מנדרינית מהירה מילאו את החלל ברעש מחריש אוזניים, ותרבות העישון הסינית חגגה במלוא עוזה למרות החוק, כמעט כל הסועדים עישנו. החדר היה אפלולי, על כל שולחן דלקו נרות בצנצנות זכוכית אדומות, ובשילוב עם אובך העשן הכחלחל אפרפר נוצר מופע אורות סוריאליסטי. הוא סרק את הזירה הכאוטית ולא מצא שום סימן לקייטי.

הוא ניגש למארחת, הצביע לכיוון השולחנות והניף שתי אצבעות כדי לסמן שהוא צריך שולחן לשניים, מפני שלא ידע אם היא דוברת אנגלית. המארחת הנהנה, פנתה למדף, שעליו ערימות של ניירות, ופשפשה בהן בניסיון למצוא תפריט באנגלית. ריס העריך שלא נעשה בהם שימוש רב. לאחר שמצאה את מבוקשה היא סימנה לו ללכת אחריה, פילסה את דרכה בין השולחנות והובילה אותו לתא דמוי עור אדום בפינה האחורית של המסעדה. הוא התיישב בפניו אל הדלת, סקר את החדר בקפידה רבה יותר וחיפש איומים פוטנציאליים או סימנים לכך שעוקבים אחריו. ואמנם הוא הרגיש כמו דג מחוץ למים, אבל שאר הסועדים לא התייחסו אליו כלל.

הוא ראה את צלליתה של קייטי כשנכנסה למסעדה וחייך באופן לא רצוני. המארחת הצביעה על התא שישב בו, וקייטי חצתה את החדר אליו. הוא קם לקדם את פניה והפעם היה מוכן לחיבוק וקיווה שהגיב באופן מביך פחות. היא לבשה ג'ינס, מגפונים עם עקב וגופייה צמודה, שמעליה ז'קט כותנה בצבע ירוק זית. שערה היה אסוף בקוקו והיא הרכיבה את המשקפיים הקטנים שחורי המסגרת שהרכיבה בסטארבקס כך בדיוק חשב שעיתונאית צעירה אמורה להיראות. היא נכנסה למושב מולו, ושניהם התיישבו. אחר כך הביטה קייטי לשני הצדדים ורכנה מעל השולחן, כאילו היא עומדת לגלות סוד.

"המקום הזה מטורף, נכון?" אמרה בחיוך. "כאילו אנחנו בסין. העשן מחריד, אבל אין סיכוי שמישהו פה ישמע על מה אנחנו מדברים."

"מקום מושלם, ואת צודקת, בהחלט רועש מספיק. שוב, תודה שבאת. אני מרגיש לא נעים בכל פעם שאני מערב אותך בזה."

"אל תדבר שטויות, ריס, אתה יודע שאני לגמרי בעניין. אני יודעת לזהות סיפור טוב." היא חייכה שוב, ושניהם ידעו שהיא לא מסכנת את עצמה כל כך רק מסיבות עיתונאיות טהורות.

"טוב, יש לי המון מה לספר לך. אל תשאלי מאיפה השגתי את המידע, רק תסמכי עלי שהוא אמין לחלוטין." ריס החליק על פני השולחן מעטפת מנילה תפוחה, שהכילה צילומים של כל המסמכים הרלוונטיים שהוא ובן חילצו ממחשבו של הולדר ונתן לקייטי את תקציר המנהלים.

"זה קשור לשחקנים שמצאת בתמונות ההן: אגנון, הולדר ועוד בחור בשם בויקין. הם לא מזכירים את סטיב הורן בשמו, אבל ברור שהוא הבוס של אגנון ומוזכר שם לא מעט. אם לקצר, אני חושב שהם השתמשו בי ובחבר'ה שלי כשפני ניסיונות לאיזו תרופה חדשה. כשהם גילו שהיא גורמת לגידולי מוח, הם דאגו לחסל את כולנו. איכשהו הם ארגנו את המארב באפגניסטן, וכשזה לא חיסל את כולנו, הם רדפו אחרינו גם בבית."

"מה? זה מטורף! למה שיבדקו תרופות על לוחמי סילס? הם לא יכולים לעשות את זה בלי רשותכם, ושום ועדת אתיקה בחיים לא תאשר דבר כזה. גם אם התרופה היתה עובדת, הם בחיים לא היו יכולים להשתמש במחקר הזה כדי לקבל אישור."

"ברור שאת מבינה בדברים האלה יותר ממני. מה הקשר לוועדת אתיקה?"

"חייבים לעבור ועדת אתיקה כשרוצים לערוך ניסויים בבני אדם. בעצם, ועדות כאלה בוחנות מחקרים ביו רפואיים והתנהגותיים שמעורבים בהם נבדקים אנושיים, מאז שהיתה הפרת זכויות אדם מצד הממשלה ומוסדות פרטיים בזמן המלחמה הקרה. בטח שמעת על ניסוי הכלא של סטנפורד מתחילת שנות השבעים?"

"מצלצל מוכר. זה הניסוי ההוא על הפסיכולוגיה של כליאה, נכון? יצא משליטה, אם אני זוכר נכון, וכמה מהסוהרים שם ממש איבדו את זה."

"נכון מאוד. ידעת שהוא מומן על ידי משרד המחקר של הצי?"

"באמת? לא היה לי מושג."

"כן. המחקר הזה, יחד עם ניסוי העגבת בטסקיגי, ניסויי הרופאים הנאצים שהוצגו בנירנברג ומחקרי שליטה מוחית מסווגים של הסי איי איי, שנחשפו על ידי ועדת צ'רץ' ב 1975, חשפו רשת של קשרים בין מוסדות פיננסיים, הצבא, הסי איי איי, חברות תרופות, בתי חולים ואוניברסיטאות, והנבדקים התמימים היו אסירים, סטודנטים, ובטח ניחשת שגם חיילים."

"לא ייאמן," אמר ריס והניד בראשו. "וזה לא קרה מזמן."

"נכון. ועדות האתיקה נועדו להבטיח שמחקרים כאלה, ניצול כזה, לא יקרו שוב לעולם."

"טוב, מישהו כנראה לא קיבל את ההודעה, ומהמסמכים האלה ברור שזה מה שהם עשו. אין לי מושג למה הם עשו את זה ככה, אני רק יודע שהם עשו את זה."

מלצר ניגש אליהם, וקייטי הזמינה תה לשניהם בסינית, להפתעתו של ריס. היה ברור שהיא מסוג הבחורות שאין להן בעיה לקחת את העניינים לידיים ולהוביל. המלצר התרחק, והיא פנתה בחזרה אל ריס.

"המנדרינית שלי נוראית, אבל אני יודעת מספיק כדי להסתדר. יתרונות של סמסטר בחו"ל בקולג'," היא חייכה.

"וואו. מרשים," אמר ריס בכנות.

"שום דבר מזה לא הגיוני, ריס," אמרה קייטי וחזרה לעניינים. "חברת השקעות פרטית שמנהלת ניסוי קליני על קבוצת לוחמי קומנדו בלי הסכמתם, ואז מסדרת שיהרגו אותם כדי להסתיר את תופעות הלוואי? חייב להיות עוד משהו בסיפור הזה."

"אני בטוח שאת צודקת ואני יכול להבטיח לך שאני אגלה מה זה, בכל מחיר."

"ריס, אני מבינה שאתה צריך לעשות כמה דברים שאני לא רוצה לדעת עליהם. קודם כול, חשוב לי להגיד שאני מבינה אותך. אני לא יכולה אפילו לדמיין כמה כואב לך אחרי כל מה שנלקח ממך. אני רוצה שתדע שאני איתך בזה. לא משנה מה תעשה, לא משנה מה, אני בפנים."

"למה? אני לא מבין. אני מעריך את זה, תאמיני לי, אבל אני לא מבין את הנאמנות שלך למישהו שאת בקושי מכירה."

התה החם הגיע, וקייטי עשתה הצגה שלמה מסחיטת הלימון ובחישת הסוכר. לאחר שהיתה מרוצה מהשיפורים שהכניסה במשקה, היא לגמה לגימה והניחה את הספל בחזרה על התחתית הקטנה. היא הישירה מבט אל ריס.

"בשנות השמונים, בצ'כוסלובקיה, חי רופא צבאי צעיר. הוא אהב את ארצו, אבל תיעב את מה שהממשלה הדכאנית עשתה לעמו. ככל שעלה בדרגות, הוא ראה מקרוב את הצביעות של המנהיגים והיה נחוש לחולל שינוי. הוא התחיל להעביר מידע לאמריקאים, דברים קטנים בהתחלה, ובסופו של דבר היה אחד הנכסים החשובים ביותר שלהם במדינה. כרופא צבאי, היתה לו גישה לתיקים הרפואיים של רוב האנשים בצמרת המפלגה והוא ידע דברים על בריאותם הפיזית והנפשית שהיו בעלי חשיבות עצומה לסי איי איי. הוא נתן להם כל מה שרצו ולא ביקש דבר בתמורה. הוא עשה זאת למען ארצו, לא למען עצמו. כעבור כמה שנים כאלה, המשטרה החשאית עלתה עליו. הוא, אשתו ובנם התינוק העבירו הודעה למפעיל שלו וירדו למחתרת. החבר'ה בוושינגטון כנראה היו מוכנים להפקיר אותו, אבל הקצין שטיפל בתיק שלו הבטיח לו שיחלץ משם אותו ואת משפחתו, גם במחיר חייו. הוא סיכן את הקריירה שלו ואת עצמו כדי להוציא את הרופא ואת משפחתו מצ'כוסלובקיה, ובסופו של דבר הם הגיעו לארצות הברית, הרחיבו את משפחתם וחיים כאן עד היום." קייטי עצרה לרגע. "ריס, הרופא הזה היה אבא שלי, והקצין היה אבא שלך, תומאס ריס."

צמרמורת עברה בגופו של ריס. הוא כבר חשב שהוא מת מבפנים, שהוא לא מסוגל להרגיש כלום, אבל הפצצה שקייטי הטילה זה עתה הציפה אותו ברגש.

"איך ידעת שזה אבא שלי? אפילו לא ידעתי שהוא עבד בצ'כוסלובקיה. זה בטח היה כשהייתי ילד וגרנו בגרמניה."

"אבא שלך הוא כמו אלוהים אצלנו בבית, ריס. כל מה שאבא שלי מדבר עליו זה תומאס ריס ורונלד רייגן, שני הגיבורים האמריקאים שלו. כשגדלתי, הסתקרנתי לגביו ועשיתי קצת שיעורי בית. ראיתי את השם שלך במודעת האבל שלו, וכששמעתי על המארב לצוות שלך, חיברתי אחת ועוד אחת. שלחתי מייל לאבא שלי, והוא אישר שאתה הבן של תום. הם שמרו על קשר לאורך השנים. אבא שלך היה כל כך גאה בבן שלו, לוחם הסילס, שהוא סיפר לאבא שלי הכול עליך."

"לא ייאמן, איזה עולם קטן! אבא שלי היה לוחם בסילס לפני שהצטרף לסי איי איי. הערצתי אותו בילדות. הוא עשה שני סבבים בווייטנאם עם צוות שתיים לפני שעבר לסי איי איי. אני נולדתי בווירג'יניה כשהוא עוד היה בהכשרה כקצין מודיעין. כמובן, אז לא ידעתי על זה כלום. תמיד היתה לו איזו עבודת כיסוי במשרד החוץ. ביליתי הרבה זמן עם אמא שלי וסבא וסבתא בזמן שהוא הסתובב באירופה ובדרום אמריקה ונלחם במלחמה הקרה."

"האמת שפגשתי את אבא שלך כשהייתי ילדה. הוא בא אלינו לביקור, וההורים שלי התייחסו אליו ממש כמו לבן מלוכה."

"אני לא מאמין. רגע, בעצם אני כן מאמין, כשאני חושב על אבא שלי. הוא היה חידה בתוך תעלומה. הוא נגע בהרבה אנשים בחייו. לאנשים קשה להאמין איזו נשמה עדינה היתה לו, בהתחשב בעבודה שלו, אבל הוא באמת היה איש מדהים."

קייטי הושיטה יד מעבר לשולחן והניחה אותה על ידו של ריס. הוא לא משך את ידו. "כל כך הצטערתי לשמוע על מותו. הייתי שמחה להזדמנות להכיר אותו גם כבוגרת. הוא מסוג האנשים שכותבים עליהם ספרים."

"תודה, קייטי, אני באמת מעריך את זה. אחרי כל מה שהוא עבר, אני עדיין לא מאמין שהוא איננו."

"אני יכולה רק לדמיין."

"הוא היה איש נהדר, ואבא עוד יותר טוב."

"אני יודעת, ג'יימס, וזאת חלק מהסיבה שאני עוזרת לך. המשפחה שלי חייבת הרבה למשפחה שלך, והחיים הציבו אותי בעמדה שמאפשרת לי להחזיר חלק מהחוב."

"את לא חייבת לי כלום, קייטי, אבל אני שמח על עזרתך. אני לא אתן שיפגעו בך בגלל זה. אני לא אתן לחארות האלה לפגוע באף אדם נוסף שיקר לי."

המבוכה הכתה בו ברגע שהמילים יצאו מפיו. פניו האדימו והוא ניסה לשווא להתחבא מאחורי התפריט. למזלו, המלצר ניגש בדיוק אז לקחת מהם הזמנה, וקייטי הזמינה בשביל שניהם. היה ברור שהיא מבינה באוכל סיני אמיתי הרבה יותר ממנו, והוא שמח לתת לה לטפל בזה.

קמיר ישב בתור למוניות בנמל התעופה הבינלאומי של סן דייגו כשקיבל את ההודעה מהמפעיל שלו. ההנחיות היו לנסוע צפונה ללוס אנג'לס מהר ככל האפשר ולהמתין להוראות נוספות. אדרנלין הציף את גופו למחשבה שסוף סוף הגיעה שעתו. הוא סטה מהתור ופנה לכביש הבין מדינתי מספר 5. בשעת בוקר מאוחרת כזאת היה אפשר לנסוע רצוף כל הדרך עד לוס אנג'לס.

הוא חלף דרך אנהיים כשקיבל הודעת טקסט ובה עדכון על מיקום הצומת, שבו, אינשאללה, ימצא את היעד שלו. כעבור חמש דקות שלחו לו את שם המסעדה. הוא הגיע אל לבה של צ'יינהטאון, שההמולה והצפיפות בה הזכירו לו את ביתו בפקיסטן. שם מצא מקום חניה פנוי לצד המדרכה, שסיפק לו תצפית טובה על הכניסה למסעדה, וכיבה את המנוע.

הוא הביט בתצלום המשפחתי, שהיה מונח על לוח המחוונים, ועצב שטף אותו למחשבה שכנראה לא יראה שוב את משפחתו בחיים האלה. הוא יהרוג את היעד, וגם כופרים נוספים, ככל שאללה ירשה. עכשיו אסור לו לגלות חולשה. זה הזמן להיות חזק. פעולותיו בשליחות הנביא ימלאו את בני משפחתו בגאווה, והוא יפגוש אותם שוב בגן עדן.

האוכל שלהם הגיע, וריס וקייטי העבירו את שאר הארוחה בשיחה על החיים איפה גדלו, היכן למדו, המקומות שטיילו בהם נושאים רגילים בנסיבות לא רגילות באופן קיצוני. השיחה הרגיעה את ריס ועזרה לו לברוח מהכאב, ולו לזמן קצר. מנגד, הארוחה גם הזכירה לו כמה מהדייטים הראשונים שלו עם לורן, מה שהציף מחדש את האבל המייסר על מותה.

כשסיימו לאכול, ריס קלט שהם ישבו ודיברו במשך יותר משעתיים. המסעדה היתה כמעט שוממת כשהוא שילם את החשבון במזומן ופנה לכיוון הדלת.

"איפה את חונה? אני אלווה אותך לרכב."

"אני ילדה גדולה, ריס, אתה לא חייב לעשות את זה."

"אני לא שואל אותך, אני אומר לך. זוכרת שאמרתי שאני לא אתן ששום דבר יקרה לך? התכוונתי לזה."

"טוב, בחור קשוח, אני חונה רחוב אחד מפה. בוא נלך."

זרם קבוע של אנשים נכנס למסעדה ויצא ממנה במשך השעה שחיכה. קמיר נדרך בכל פעם שראה את הדלת נפתחת, אבל לאכזבתו, כל מי שיצא היה סיני. סבלנותו החלה לפקוע. הוא בדק שוב ושוב את השעה בטלפון ותהה אם הוא בכלל במקום הנכון. הוא חזר ובדק את הודעת הטקסט שוב ושוב והיה בטוח שהוא במיקום הנכון. הוא שלף את האקדח מתחת למושב ובחן אותו. הוא מצא סרטון ביוטיוב שהסביר איך לתפעל אותו, ובכל זאת הצטער שלא פינה זמן לירות בו כמה כדורים לניסיון. אללה ינחה את ידו.

לבסוף, קצת אחרי שלוש אחר הצהריים, הדלת נפתחה ואישה בלונדינית יצאה, ואחריה גבר לבן גבוה. בניגוד לאיש שבתמונות, לגבר הזה היה זקן כהה וסמיך, אבל הוא עדיין התאים לתיאור. משהו באופן הליכתו אמר לקמיר שהוא האיש שהוא מחפש הוא נראה כמו טורף. כשהאיש הסתובב וסרק את השטח, הוא ראה את פניו בבירור והיה בטוח שהוא מסתכל על ג'יימס ריס.

ריס ובת לווייתו הלכו במורד המדרכה והתרחקו מהמקום שחנה בו, ולכן הוא התניע והתחיל לעקוב אחריהם. הוא כבר יתפוס אותם ברחוב הבא, יתקרב כמה שיותר ויתחיל לירות.

"עשית את הביופסיה ההיא בסוף?" שאלה קייטי בדאגה כנה.

"כן. אחרי שדיברנו, קבעתי תור ועשיתי את זה. אני לא אשקר, היה קצת מלחיץ כשמישהו קדח לי בראש, אבל שרדתי." ריס חייך. "עוד לא קיבלתי תשובות. אני מניח שזה לוקח כמה שבועות. עם כאבי הראש שיש לי, אני פשוט יוצא מנקודת הנחה שזה סופני. ככה יהיה לי הרבה יותר קל לעשות את מה שאני צריך לעשות. אני בטח לא מפחד שמישהו יהרוג אותי. אני פשוט לא יכול לתת להם להגיע אלי לפני שזה ייגמר."

הוא הבחין בתערובת של דאגה וצער על פניה של קייטי וסובב מהר את ראשו כדי להימנע ממבטה ולסרוק את הרחוב. סיבוב הראש הזה כנראה הציל את חייהם.

כשהביט שמאלה, מזווית העין, הוא קלט תנועה מעבר לקייטי. מונית צהובה חנתה ברחוב עם דלת הנהג פתוחה. גופו עבר למצב אוטומטי עוד לפני שהבחין באקדח, ידו השמאלית הדפה בגסות את קייטי למטה אל המדרכה בעוד ידו הימנית נשלחה אל הגלוק שבחגורתו. לבחור היה יתרון עליו והוא כבר הרים את האקדח שלו עד שמוחו של ריס קלט את האיום והתחיל את תהליך התגובה.

צפה. התמצא. החלט. פעל. כל העולם עבר להילוך אטי. האקדח שלו כבר נשלף מהנרתיק והסתובב לכיוון המטרה עוד לפני שקייטי שכבה על הקרקע. הוא ראה הבזק לוע ואת הדף האקדח של התוקף, אבל לא הרגיש כאב ולא היה כל סימן אחר לכך שנפגע. גופו הסתובב שמאלה אל התוקף, והוא ירה שלושה כדורים מהירים ברגע שכיוון את האקדח, שהיה מוצמד לקצה החיצוני של שריר החזה שלו. שניים מקליעי ההולופוינט חדרו לחזה של התוקף, והקליע השלישי פגע ביד המושטת שאחזה באקדח וכרת אצבע. ידו השמאלית של ריס החליקה על חזהו, כך שהוא אחז באקדח בשתי ידיים, דחף אותו קדימה עד שכמעט נעל את מרפקיו והתגבר על התנועה החופשית הראשונית של ההדק בעודו מכוון אותו אל המטרה. הגלוק רעם עוד פעמיים ברגע שהכוונת הקדמית התיישרה עם עיניו. שני הכדורים פגעו בפניו של התוקף, וכוח המשיכה הפיל אותו ארצה בערימת איברים מדממת.

ריס סרק את השטח בשלוש מאות ושישים מעלות, למקרה שיש איומים נוספים לנטרל. לאחר שלא מצא כאלה, הפנה את תשומת לבו לקייטי, שהתכווצה לכדור על המדרכה לרגליו. הוא ירד על ברך אחת ואחז בזרועה העליונה בידו השמאלית, כשהוא מפנה את קנה האקדח כלפי מעלה.

"את בסדר? נפגעת?"

"לא, לא, אני חושבת שלא. מי זה היה?" שאלה קייטי בעיניים פעורות. היא היתה בבירור מזועזעת.

"אין לי מושג."

הוא קם, הכניס מחסנית חדשה לגלוק, ואת המחסנית שרוקן חלקית תחב לכיס האחורי. הוא המשיך לסרוק את השטח בזמן שהתקרב למקום שבו היתה מוטלת על הכביש גופתו של האיש בתוך שלולית דם שהלכה והתרחבה, במרחק של פחות מעשרה מטרים מהיכן שהיו. חושיו קלטו עוברי אורח שנמלטו בצרחות למקום בטוח, בזמן שבעט הצדה את האקדח של המתנקש הכושל, הוציא לו את הארנק מהכיס האחורי ותחב אותו לכיס שלו. הוא כבר החל לחזור אל קייטי, אבל אז עצר ופנה בחזרה אל המונית. הוא התקרב אליה בתכליתיות ובזהירות, כשהגלוק שלו מוכן לפעולה נוספת, וסרק במהירות את פנים הרכב דרך החלונות כדי לוודא שאין איומים נוספים. המונית היתה ריקה, אבל מה שראה בתוכה אישר את הגרוע שבחששותיו. על מושב הנוסע היה מונח דף ועליו ארבע תמונות, בהן תמונת הפרופיל הרשמית שלו מהצי תצלום החובה של כל לוחם בסילס לפני כל יציאה לסבב מבצעי, כדי שתהיה תמונה רשמית הולמת למקרה שלא יחזור בחיים. הוא פתח בזריזות את דלת הנוסע וחטף את הדף לפני שמיהר בחזרה אל קייטי.

"אנחנו חייבים לזוז. תני לי את המפתחות שלך," אמר, הקים אותה על רגליה וספק גרר, ספק דחף אותה לעבר רכבה שחנה בהמשך הרחוב. הוא פתח את הדלת ועזר לה בעדינות להתיישב במושב הנהג של הטויוטה פוראנר הכסופה שלה. "זה לא היה מעשה אלימות אקראי. תראי את זה." הוא הראה לה את התמונה שלו מהצי, שמצא במושב הקדמי של המונית. "הם עלו עלינו, או לפחות עלי. אסור לך לחזור לדירה שלך. יש מקום אחר, בטוח, שאת יכולה ללכת אליו?" קולו היה רגוע ודיבורו תכליתי.

קייטי, שלא היתה רגועה כלל וכלל, התקשתה לעכל את מה ששאל. "אה, כן, אח שלי הוא שוטר באנג'לס קמפ. זאת עיירה קטנטנה בסיירה נבדה."

"זה טוב. סעי לשם. אל תחזרי הביתה. אני אצור קשר."

ריס הסתובב וכבר התכוון ללכת, אבל אז עצר. "חכי." הוא רכן אל תוך הרכב והניח את הגלוק שלו על הרצפה, מתחת למושב של קייטי. "אל תירי באף אחד אלא אם כן את לא יכולה לברוח בנסיעה. אל תשכחי שהרכב הזה יכול להיות נשק. הגלוק טעון, ואין לו נצרה. פשוט תכווני אותו ותלחצי על ההדק עד שמי שמאיים עלייך ייפול. תנשמי כמה נשימות עמוקות. את תהיי בסדר. עכשיו סעי. תישארי ערנית ותשמרי על עצמך."

הוא סגר את הדלת והביט בה דרך החלון. היא התחילה להתעשת. ברגע שסובבה את המפתח בסוויץ' והרימה מבט אל המראה הפנימית, הוא הסתובב והחל לעשות את דרכו בחזרה אל הרכב שלו. ברקע כבר ייללו סירנות, והוא בחר מסלול לכביש הבין מדינתי שהרחיק אותו מזירת הירי.