אתם נערכים לתרחיש בנוסח גבעת הקפיטול בבחירות? "כן. יש לנו את התרחישים האלה, ועשינו פעמיים תרגולים"

מול הכיסא בלשכה של מפקד מחוז ירושלים, ניצב אבשלום פלד, בבניין המטה שבמגרש הרוסים, פרוס צילום פנורמי ענק של העיר עליה הוא מופקד. בלב הצילום, נראה בבירור שטח של כ-144 דונם. זו פיסת שטח קטנה, קצת יותר מאלפית מכלל השטח המוניציפאלי של כל העיר. אבל אלו 144 הדונמים הכי טעונים ומורכבים במזרח התיכון, ויש שיאמרו בעולם.

הר הבית.

גם ניצב פלד יודע שזה המקום שבו תוכרע הקדנציה שלו. מפקדי מחוזות אחרים ימָּדֵדו על פי מאבקם בארגוני פשיעה, פרוטקשן, סמים, אלימות ברחוב. אבל הוא? כמה הצליח לשלוט בחבית חומר הנפץ הזו. כן, גם מבחינה פוליטית. הנה, בדיוק כשאנחנו נפגשים, יש ערמת ניירות על שולחנו. "צווי הרחקה שאני צריך לחתום עליהם", הוא מסביר, "חלקם הרחקה מהר הבית".

והם ליהודים או למוסלמים? "יש כאן צווי הרחקה גם ליהודים וגם לערבים".

כרגע שקט בהר. וכשההר שקט, ירושלים שקטה. "אני לא קורא לזה שקט. כשיש שקט אנשים נרדמים. חלק מהמדיניות שלי, שאמרתי לספ"כ (סגל פיקוד כללי, הצמרת הפיקודית של המחוז - ל"ת) שלי ולכל הקצינים, היא שהדבר הכי גרוע הוא שקט. הדבר הכי מאתגר שיש לארגון ביטחוני הוא לשמור על ערנות ודריכות בשגרה, ובשגרה שיש בה שקט לכאורה. זה הכי גרוע, כי אדם שחושב שיש שקט - נרדם. שקט יוצר מפלצות".

אז גם כשהעיר שקטה, אתה לא רגוע. "לרגע אני לא רגוע. תשמע, היינו צריכים לנסוע עם המשפחה לנופש באילת. אמרו לי, 'אתה לא מגיע?' אמרתי: ברור לכם שאני לא מגיע. אני ממ"ז ירושלים - לי לא יהיה 7 באוקטובר. אני לא אהיה במלון באילת כשפה יקרה משהו. השקט הזה כביכול אחלה, אבל הוא משקר ומשכר. מתחת לפני השטח יכול להיות רוחש, וזה הכי מפחיד אותי כמפקד".

× × ×

בינואר האחרון, עם כניסתו, לתפקיד חילק פלד את האתגרים העיקריים של המחוז בעיקר בין שתי זירות שהוא מגדיר כאסטרטגיות - הר הבית ועוטף ירושלים. "הן יכולות להשפיע על כל הארץ", הוא מסביר. "שאר האתגרים ישפיעו מקומית".

הזירה המרכזית היא, כאמור, הר הבית. לא לחינם חמאס מכנה את מתקפת 7 באוקטובר "מבול אל-אקצא". סינוואר, שתיכנן מתקפה משולבת - כזו שגם איראן, חיזבאללה וגם ערביי ישראל יצטרפו אליה - ידע היטב שהר הבית הוא גורם מאחד בעולם הערבי, וביקש להשתמש בפתיל הזה. התפקיד של פלד הוא לא לתת לו להידלק.

והדרך היא הסטטוס קוו? "כששיחררנו את ירושלים ב-67', עלה להר משה דיין ואמר בואו נעשה סטטוס קוו. השיקולים היו להגיד למדינות ערב: אנחנו מאפשרים למוסלמים חופש פולחן. אבל מה שקרה מאז זה שהקפידו מאוד על היהודים ופחות הקפידו על המוסלמים. אני אומר מעדות אישית: הסטטוס קוו כורסם בעקביות על ידי הוואקף".

תן דוגמה. "אורוות שלמה. שמו פס על כולם, עשו בינוי ואת כל העפר ניסו להעלים שלא ימצאו ממצאים יהודיים (אירוע שקרה ב-2000-1999, שבו במהלך בניית המתחם התחתון של אל-אקצא פונו אלפי טונות עפר, שכלל גם ממצאים ארכיאולוגיים - ל"ת)".

איך הקשר היום עם הוואקף? יש עימותים איתם? "לא. יש קשרים יום-יומיים בין מרחב דוד לוואקף. הם יודעים את מקומם. יש קשרים ויש כבוד - אבל יש גם הרתעה. אורוות שלמה בעידן הזה לא יכול לקרות. לא יעשו עבודות בלי לבקש את אישורנו. וגם אנחנו לא עושים עבודות בהר ככה סתם".

אחד מתפוחי האדמה הלוהטים בנושא הר הבית הוא, כמובן, תפילות היהודים על ההר. בעבר אפשר היה לעלות במועדים מסוימים, ולשאת תפילה חרישית. מאז כניסת השר בן גביר לתפקידו, התנאים הוגמשו. המשטרה לא מונעת הכנסת דפי תפילה, וגם לא השתטחויות, לפחות בחלק מההר. היא כן מונעת - לפחות כרגע - שימוש בסממנים בולטים יותר, כמו נשיאת ספרי תורה, הנחת תפילין או התעטפות בטליתות.

אתה לא חושש שהחבל נמתח יותר מדי? "יהודים כן צריכים להתפלל בהר הבית. היום אנחנו מאפשרים ליהודים להתפלל בהר. יש להם מקום מסוים שנמצא בצד המזרחי. כל קבוצה מלווה בשוטרים, מקבלים תדריך, ומי שמפר את זה מוציאים אותו. הוא עולה לשימוע ומגיע אליי ואני מרחיק אותו. אנחנו מחזיקים את זה ביד ברזל".

ומתפללים שרוצים קצת מעבר? "אנחנו מאפשרים להם להתפלל, להיכנס עם דפי תפילה, להשתטח בצד המזרחי, אפילו לשיר קצת בהר. לפעמים יש קבוצה שלמה שמפירה את הסדר, ואנחנו מוציאים אותה. התפקיד שלנו כמשטרה הוא לשמור על איזונים".

מה היו התגובות במזרח ירושלים להקלות הללו בתפילת יהודים על ההר? "יש כאלה שמתרעמים מזה, אבל זה בשוליים. אנחנו לא מזהים ברשתות הערביות איזה רחש חריג בעקבות המהלכים".

פלד מאשר כי המשטרה ביצעה לפני כמה שבועות פיילוט, במהלכו הורשו מתפללים להיכנס להר הבית עם סידורי תפילה. לדבריו, הפנייה הגיעה אליו מסביבת השר. "אמרו שאם יש דפי תפילה ובתשעה באב הכניסו ספרון של קינות, אז מה הבעיה בסידור קטן. אני אמרתי שאני מבקש לפנות למפכ"ל, כי סידור - עצם השם 'סידור' - עלול להיתפס כשינוי הכללים בהר. יש דברים שבתחום הסמכות שלי, אבל סידור חשבתי לנכון שיגיע להחלטת המפכ"ל".

אוקיי, ואז? "עשינו פיילוט. נבחרו 15 איש שעולים עם סידור להר, וישבנו עם השב"כ לסכם אותו".

מה היה הסיכום? "הסיכום - שזה לא עשה רעש".

מנגד, בקשות אחרות הוא עדיין דוחה. "מבקשים שנאפשר תפילין וטליתות. אנחנו לא בשלב הזה. אולי יגיע, אבל לא בשלב הזה".

במה זה בעצם תלוי? למה סידור כן, וטלית לא, למשל? "שאלה טובה. זה תלוי בהערכת מצב שלנו, שלי עם המפכ"ל, עם השר. אבל עושים את זה באחריות. אין שבוע שאנחנו לא מקבלים פניות מארגונים שדורשים מאיתנו לאפשר עוד דברים למתפללים היהודים".

אחד מאותם "עוד דברים" הוא עתירה שהוגשה בתחילת החודש לבג"ץ, ובה בקשה לאפשר את פתיחת ההר לתפילות יהודים גם בשבת. העתירה כוללת גם בקשה לצו ביניים, שיאפשר - אם יתקבל - תפילה בשבת כבר בסוכות ושמחת תורה הקרובים.

מה אתה חושב על זה? "אני מקפיד מאוד על האיזונים. לפתוח ביום שבת את ההר זה למעלה מהסמכות שלי. כרגע, ב-2026, 26 שנה אחרי שזה היה (התפילה בשבת הייתה אפשרית עד מהומות 2000 - ל"ת), זה תקדים. ותקדים כזה הוא רק בסמכות הדרג המדיני".

אבל אם יבקשו את עמדתך המקצועית, מה תגיד? "זה לא נכון שהמשטרה תיתן עמדה ותגיד 'אי-אפשר, זה יהיה חורבן בית שלישי'. לא. העמדה תהיה בצורה מקצועית מאוד. יושבים עם כל הגופים הרלוונטיים, עם שב"כ, מעלים על השולחן את כל הסיכונים ואת היכולת שלנו לתגובה ומקבלים החלטה".

תגיד, ואם בג"ץ יגיד "לא עולים", והשר יגיד "כן עולים"? "לא חושב שיהיה מצב כזה. השר אדם אחראי, לדעתי הוא לא יעשה משהו בניגוד לבג"ץ".

וכשהוא ופוליטיקאים אחרים עולים להר? זה אירוע מבחינתך? "אנחנו ריבון ואנחנו נותנים הגנה לכל דבר שקורה. יש נוהל מסודר מאוד מול הכנסת. כשאנחנו מעודכנים שחבר כנסת מגיע, אנחנו מקיימים הערכת מצב מסודרת. גורמי מודיעין עולים על הקו, ובסוף אני מסכם. תמיד נאפשר לעלות בשעות ביקור יהודים".

פלד מאשר כי המשטרה ביצעה לפני כמה שבועות פיילוט, במהלכו הורשו מתפללים להיכנס להר הבית עם סידורי תפילה. לדבריו, הפנייה הגיעה אליו מסביבת השר. "אמרו שאם יש דפי תפילה ובתשעה באב הכניסו ספרון של קינות, אז מה הבעיה בסידור קטן. "עשינו פיילוט. נבחרו 15 איש שעולים עם סידור להר, וישבנו עם השב"כ לסכם אותו". מה היה הסיכום? "הסיכום - שזה לא עשה רעש"

מה התגובות ברחוב הערבי לעליות כאלו? "אם בן גביר עולה - והוא עולה - הרחוב הירושלמי פחות מתעסק בזה. יש גורמים שהם בכלל לא ירושלמים, מחו"ל, שמנסים להצית את זה. גורמים בצפון מנסים להרים, אבל זה לא מתרומם".

אתה מכניס לשם היום לא מעט כוחות בכל יום שישי. "היום בתפילות יום שישי מחזיקים כוח בתוך ההר. אף פעם לא היינו מחזיקים כוח בהר, וכולם רואים אותם. כשמישהו מפר את הסדר שם ומוציאים אותו זה מעביר מסר. תמיד אמרו כאן בירושלים, 'הר הבית בידינו?' היום אנחנו הריבון בכל הארץ הזו, כולל שם".

× × ×

השם בן גביר נכרך בשמו של פלד לא מעט בשנים האחרונות. בן גביר תמך במועמדותו של פלד לתפקיד המפכ"ל, ובעבר התעקש שימונה לסגן המפכ"ל. סביב מערכת היחסים הזו נולד גם התואר שהוא לא אוהב לשמוע: "מקורבו של בן גביר".

אתה נעלב כשאומרים את זה? "כשאומרים 'מקורבו של בן גביר', איך זה בא לידי ביטוי? אמרתי גם בוועדה (למינויי בכירים, בדיונים על מינויו למפכ"ל - ל"ת). זה לא נכון, ואני מניח שזה השפיע בוועדה. זו פארסה".

את בן גביר הכיר הרבה לפני שהפך לשר. בשנים שבהן פיקד פלד על מרחב חברון, בן גביר היה תושב המקום. "הכרתי אותו בין השנים 2007-2005", נזכר פלד. "לא היה לנו קשר הדוק. הייתי רואה אותו, היינו מדברים לפעמים, אבל לא הוא האדם שאיתו הייתי בקשר ביישוב היהודי בחברון. הייתי בקשר עם אורית סטרוק, לדוגמה, ופחות עם בן גביר".

אחר כך, לדבריו, נותק הקשר למשך שנים. הם נפגשו שוב כשבן גביר כבר היה השר והגיע לישיבת סגל הפיקוד הבכיר במשטרה. "נגמר הספ"כ, וכולם רצו להגיד לשר שלום. אני נשארתי אחרון והוא ראה אותי, לחצנו יד ואמר לי: 'אתה לימדת אותי לאהוב משטרה. שנאתי משטרה'".

בהמשך, מספר פלד, בן גביר התעקש שימונה לסגן המפכ"ל. "בתפקיד הזה זו הפעם הראשונה שהייתה לנו אינטראקציה, ומצאתי את עצמי בהרבה ישיבות איתו".

אז אולי בכל זאת יש ביניכם קרבה? "יכולים להגיד מקורבו, לא מקורבו. זה שהוא מחבב אותי זה לא פשע. אם אני מחבב אותו, הוא מעריך אותי, זה גם לא פשע. אבל 'מקורבו' זו מילה רחוקה מדי".

חטפת גם על כך שהגעת לחגיגת יום הולדתו של השר. "היו פורומים נוספים שהוזמנתי ולא הגעתי, כי הרגשתי לא בנוח. ביום ההולדת שלו הלכתי, כי רציתי לכבד אותו. אני אומר, ריבונו של עולם, אנחנו עובדים איתו. זה איש שאנחנו עובדים מולו. נראה לי הכי טבעי בעולם".

אבל כשקצינים מגיעים לאירוע פרטי של שר שמעורב גם במינויים, הם לא חושבים על הדרגה הבאה? זה לא קצת בעייתי? "בסוף אנשים כאלה מזמינים אותך, זו שמחה ואנחנו מגיעים. אלו דרגי עבודה. תמיד בראש חושבים: 'אולי הם רוצים דרגה?' אולי. אולי גם יש כאלה שמגיעים מהסיבה הזאת. אבל יש מחוות אנושיות בין בני אדם, וכשיש יום הולדת אני הולך".

פלד מאמין שבן גביר הוא שר שעשה רבות לטובת המשטרה. "זה שר שהביא למשטרה משאבים גדולים, מגבה שוטרים - הוא שחקן נשמה. הוא לא מתנהל כמו שר שגרתי, ואת זה הציבור צריך לדעת". אבל מיד אחרי, פלד ממהר לסמן את הגבול מבחינתו: השר הוא השר, אבל בראש שרשרת הפיקוד המשטרתית נמצא המפכ"ל דני לוי.

אם בג"ץ יגיד "לא עולים להר", והשר יגיד "כן עולים"? "לא חושב שיהיה מצב כזה. השר אדם אחראי, לדעתי הוא לא יעשה משהו בניגוד לבג"ץ". אתה נעלב כשקוראים לך "מקורבו של בן גביר"? "איך זה בא לידי ביטוי? זה לא נכון. זו פארסה. אם אני מחבב אותו והוא מעריך אותי, זה לא פשע. אבל 'מקורבו' זו מילה רחוקה מדי"

איך היחסים בינך לבין המפכ"ל? "אני כממ"ז מרגיש ממנו רוח גבית לפעול, לממש ולהחיל את המדיניות, ובנושאים רגישים יותר, שבהם נדרשת מעורבותו, אנחנו עובדים יחד כדי לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבור הציבור ועבור העיר ירושלים".

ומה אם השר פונה אליך ישירות ומבקש משהו? "גם אם הגיע אליי לעשות דבר מה - אני אומר: המפכ"ל. לא אעשה תרגיל למפכ"ל. גם אם יש כאלה שעושים, אני אדם נאמן, נאמן למוסד הזה שאני מייצג. אם אתחיל לעשות דברים מתחת לאף של המפכ"ל, בסוף אני מערער את היסודות של הארגון, כי ארגון זה סדר ומשמעת".

אז מה אתה אומר לו בתכלס? "אדוני, יש מפכ"ל. דבר עם המפכ"ל".

יש תחושה בציבור שהמשטרה הפכה פוליטית, אתה שותף לתחושה הזאת? "בשום אופן לא".

מבחינת בן גביר, פלד כאמור היה צריך להיות המפכ"ל אחרי סיום הקדנציה של קובי שבתאי. אבל אז פלד עלה לוועדה למינוי בכירים, ושם התברר כי ב-2015 נחקר במח"ש בחשד להפרת אמונים, כשתועד מבקש מראש מועצה אזורית להכשיר בדיעבד חריגת בנייה שלו. התיק נסגר, ובתיקו של פלד נרשמה הערה. כלל לא בטוח שהפרשה הייתה מונעת ממנו לקבל את התפקיד, אבל פלד החליט לפרוש מהמרוץ למפכ"לות. "עשיתי הערכת מצב עם עצמי. כל מיני יועצים אמרו לי, 'תשמע, יש כאלה שתומכים, אתה יכול ללכת לבג"ץ'. אמרתי שאני לא הבן אדם החשוב בסיפור הזה. המשטרה לא יכולה להיות תקופה ארוכה בלי מפכ"ל. ככל שיש חילוקי דעות, וככל שהיה ידוע לי שהשופט (אשר גרוניס, שעומד בראש הוועדה - ל"ת) חושב שאני לא צריך לעבור את הוועדה, החלטתי להסיר מועמדות. זה בשבילי ובשביל המשטרה".

היום אתה חושב שעשו לך עוול? "לא חושב שנעשה לי עוול. זה טיבם של דברים".

אחרי שדני לוי נבחר למפכ"ל, פלד כבר ראה את עצמו בדרכו החוצה מהמשטרה. "תיכננתי לפרוש. לא מתוך תחושות מרירות או טריקת דלת. חשבתי שאם אחליט להישאר זה לאחוז בקרנות המזבח, וזה דבר גרוע". לוי ביקש ממנו להישאר לתקופת חפיפה, והוא הסכים. אחר כך כבר נקבע מועד לפרישה - עד שהגיעה ההצעה לפקד על מחוז ירושלים. "זה לא היה בחלומות שלי, לחשוב על אופציה כזו. אבל כשזה הוצע לי אמרתי לעצמי שכישראלי, יהודי, קצין משטרה בכיר לא יכול להגיד לא לירושלים. אמרתי כן".

והמפכ"לות עוד רלוונטית? "אני לא חושב שמפכ"לות רלוונטית עבורי. אני חושב שירושלים היא התחנה האחרונה, ואצטרך לאחר מכן לעשות לביתי".

× × ×

בעשרת החודשים שהוא ממ"ז ירושלים, ידעה הבירה הפגנות סוערות מאוד של החרדים. נגד הגיוס, נגד הרכבת הקלה, או במקרה אחר, שבעיניו היה משמעותי מאוד - הפגנת פלגים קיצוניים בעקבות מותם של שני פעוטות והכוונה לבצע נתיחה בגופותיהם. "אלה היו האירועים מאתגרים ביותר. לא היה מספיק כוח משטרתי לטפל. לי באופן אישי היה קשה. היה קשה לשלוט בדבר הזה. בסוף מפריע לי מאוד שאני לא מצליח לאפשר לאזרחים ותושבים שומרי חוק שרוצים להגיע ממקום למקום לנוע, שכל העיר חסומה, כי ממש לא היה לנו כוח להתמודד עם הדבר הזה בעקבות מחסור משמעותי בכוח אדם".

המסקנה שלו הייתה מפתיעה: לעיתים עדיף לתת להפגנה לדעוך מעצמה, כי ההסתערות המשטרתית רק מלבה אותה.

אז מתי כן מפזרים? "אם יש אלימות שלהם בהפגנה - המדיניות היא ללא פשרות. מפרקים את ההפגנה. אם אין אלימות וחוסמים, אז לסגור את הזירה, להכווין תנועה, ולתת להם לעשות את המחאה שלהם. זו מחאה שקצובה בזמן. עימות עושה גרוע יותר. זה מגיע מהר מאוד להפעלת כוח של שוטרים עם אלות, והמפגינים מתנכלים למכוניות ולתושבים ולאזרחים תמימים שנתקעו בפקק".

הפגנה חרדית אחת נגד הגיוס אחת הגיעה אפילו עד ביתו הפרטי של ראש אגף התנועה ניצב חיים שמואלי. "זה לא היה רחוק שיקרה מה שקרה אצל סולברג. הצליחו להיכנס לחצר, אבל תחנת שפט הגיבה מהר מאוד, והצליחה לעצור את זה לפני שנכנסו לבית. זה היה אירוע דרמטי, אין ספק.

"יש חודשים שכל יום יש הפגנת חרדים. מנטלית, גם לשוטרים קשה. צועקים להם 'נאצים' וזורקים דברים. אלו ההפגנות הכי קשות, כי הכמות גדולה מאוד, ובסוף יש ריסון כוח. אי-אפשר להתחרע עליהם. צריך שיקול דעת ולהפעיל את הכוח בתבונה".

והיחס הזה לפיזור המחאות, נוגע לכל מחאה באשר היא? "אנחנו לא מבדילים בין זהות המפגינים. לכולם אותו דין והתנהלות. אנחנו בהפגנות האלו שומרים על ניטרליות, מתדרכים את השוטרים לאיפוק. זה חלק ממקצועיות של שוטר, אסור לתפוס שום צד. אני אומר לקצינים שלי: יש לך דעות פוליטיות? אין בעיה, שמור אותן אצלך. כשאתה בא להיות שוטר, הנהלים אותם נהלים. שיוך המפגינים לא מעניין אותנו".

לקראת הבחירות בעוד כחודש במשטרה כבר מתרגלים גם תרחיש שבו ציבור שאינו מקבל את תוצאות הבחירות - ינסה להגיע למוסדות השלטון בירושלים ואף לפרוץ אליהם. גבעת הקפיטול, הגרסה הירושלמית.

אתם באמת נערכים לזה? "כן. יש לנו את התרחישים האלה. עשינו פעמיים תרגולים, תגבור של מוסדות השלטון. בכנסת יש שיתוף פעולה עם קצין הכנסת".

זה לא תרחיש קצת תלוש, אולי קיצוני? "במציאות פה שום דבר לא תלוש".

× × ×

פלד הוא גם מפקד המשטרה של כ-400 אלף ערבים המתגוררים במזרח ירושלים וסביבתה. הוא טוען כי גם מקומות שנחשבים כעוינים יותר, כמו סילוואן, עיסאוויה ושועפאט, הפכו לנגישים יותר עבור המשטרה. "האנשים במזרח ירושלים לכודים בתוך מלכוד", הוא אומר. "מצד אחד הם רוצים לקבל שירותים כמו כל תושב אחר, עירייה ושירותי משטרה, ורוצים לחיות חיים נורמליים. מצד שני, יש לחץ חברתי של 'כובש ישראלי שמחזיק את מזרח ירושלים'. יש פה מורכבות שאי-אפשר שיהיה שקט אחת ולתמיד, בטח לא בדור שלנו".

אז מה השתנה במזרח ירושלים? "הרתעה. 7 באוקטובר עשה דברים. הלחימה של ישראל בכמה חזיתות היא משהו שתורם להרתעה. הבסיס הוא ששקט כזה נוצר מהרתעה, כי הנחת העבודה היא שהאנשים במזרח ירושלים לא השתנו לגמרי. רואים בנו משטרת כיבוש". מיד אחר כך הוא מדגיש: "לא כולם כאלו, אסור להגיד את זה. יש גם אנשים טובים".

"יש חודשים שכל יום יש הפגנת חרדים. מנטלית, גם לשוטרים קשה. צועקים להם 'נאצים' וזורקים דברים. אלו ההפגנות הכי קשות, אבל בסוף יש ריסון כוח. אי–אפשר להתחרע עליהם. צריך שיקול דעת ולהפעיל את הכוח בתבונה". והיחס הזה לפיזור המחאות, נוגע לכל מחאה באשר היא? "אנחנו לא מבדילים בין זהות המפגינים"

אבל האיום שמעסיק אותו במזרח העיר אינו רק טרור או הפרות סדר. כשהוא מגיע אליו, הטון משתנה. "על מזרח ירושלים אני אגיד דברים מצמררים, לדעתי", הוא אומר, ומשתמש במונח שלא נשמע בדרך כלל בתדריכי משטרה: "חתרנות מדינית".

מה פירוש "חתרנות מדינית"? "כשאתה מדבר על ריבונות ומשילות בירושלים המשמעות שונה לגמרי. יש כאן משמעות של חתרנות מדינית. זה ביטוי חזק מאוד. חתרנות שבאה לשחוק ולדחוק את הריבונות הישראלית בירושלים".

פלד מתאר "מאבק צללים" שלטענתו מתנהל מתחת לפני השטח, ומצביע גם על מעורבות של גורמים זרים. "מדברים על גופים מדינתיים, טורקיה וקצת מרוקו. יש פה גופים שנלחמים בישראל. אם היו באים בכסות צבאית תוקפנית - היינו מרסקים אותם מיד. אבל הכסות היא הומניטרית, דתית. וגם הרשות מנסה לקיים כל הזמן פעילות מדינתית בתוך השטח הריבוני שלנו".

איך מאבק כזה נראה ברחוב? "למשל, לעשות פה כנסים שלהם, או שברמדאן להכניס להר הבית מנות אוכל עם חותמת טורקיה. לעזור לשפץ בתים למי שמתקשה, צדקה. זה כאילו הומניטרי, אבל זו פעילות חכמה מאוד לחדור למזרח ירושלים".

ומה המטרה שאתה מייחס להם? "הם רוצים את ירושלים כבירה מוסלמית. כי ירושלים היא הסמל".

ומה הקו האדום? "אם הרשות תתחיל לטפל, סתם דוגמה - זה לא קורה פה, אבל אם יקרה - בסכסוכי חמולות ובנושאי הרציחות במגזר הערבי, אם הם יבואו לעשות את הפשרה - אנחנו פשטנו את הרגל. כשהם יתערבו בסוגיות רווחתיות - פשטנו את הרגל".

פלד אומר כי ימ"ר ירושלים נאבק ב"חתרנות המדינית" הזו, בסיוע שב"כ, אבל מקפיד להדגיש שמשילות מבחינתו אינה רק אכיפה. אם המדינה תופיע במזרח העיר רק בניידת ולצורך מעצרים - מישהו אחר ימלא את החלל. "דין רחוב סולטאן סולימאן כדין רחוב יפו. לא רק אכיפה, אלא גם שירות שיקבל תושב במזרח העיר. זו משילות, כי אם לא ניתן שירות ייכנסו לוואקום הזה כל מיני אנשים".

לפי הנתונים הסטטיסטיים שהוא שולף, הכיוון הוא חיובי. במחוז מצביעים על ירידה של 60% באירועי הפרות הסדר ועל ירידה של 50% בעבירות הפשיעה הלאומנית כלפי יהודים בהשוואה לנתונים מהשנה שעברה. בחודש הסליחות, הוא אומר, מספר המבקרים בעיר היה כפול מזה שנרשם בשנה שעברה. הוא לא נוטל את הקרדיט הזה לעצמו. “הכול בזכות השוטרים וצוות הפיקוד של המחוז, שעובדים לילות כימים כדי לשמר את המצב בעיר”, הוא מדגיש. “בלעדיהם, תפקיד מפקד המחוז נשאר ריק מתוכן”.

ועדיין, הוא פלד שוב אומר, הוא לא רגוע. חוץ מהר הבית, האתגר האסטרטגי השני שהוא סימן כבר עם כניסתו לתפקיד נמצא בקצה האחר של העיר: עוטף ירושלים. גם הגבולות האלו נראים היטב בצילום הפנורמי שמול שולחנו. כ-40% מהעוטף הוא ללא תוואי גדר, מה שמאפשר צירים של הברחות ושב"חים. במקרה העוד יותר גרוע, גם נשק ופעילי טרור. "דוח המבקר על החלטות ממשלה הוא דוח חריף מאוד. אני לא רואה שמישהו מתרגש ממנו, אבל כאן אנחנו שמים דגש על הדבר הזה. מפקדי מחוזות קודמים לא כל כך שמו דגש על האירוע הזה".

אז מה בעצם קורה שם? "עוטף מג"ב עושים עבודת קודש, אבל עדיין יש ניסיונות בלתי פוסקים לחדור לארץ. היום אחד הדברים הכי משתלמים כלכלית הוא להיות מבריח שב"חים ואין יום שאנחנו לא נלחמים בתופעה הזו".

וטרור? "הפח"ע משתמש בפלטפורמה של שב"חים לחדור לארץ, וזה האיום שלנו. זה אתגר אסטרטגי שמשפיע על כל הארץ. יש פרצות ענקיות ואנחנו מתמודדים איתן".

במשרדו תלויים גם צילומים אחרים. מזכרות מהעבר: מהשירות בשריון, דרך הימ"מ, הפיקוד על יחידת הגדעונים, תחנת בית שמש, מג"ב רמון, מרחבי חברון והנגב, סגן מפקד מג"ב, סגן מפקד מחוז ירושלים, ראש אגף ההדרכה וסגן המפכ"ל. על אחד הקירות מתנוססות גם תמונות מתקופה אחרת לגמרי בחייו - חמש השנים שבהן חי בחו"ל, שנתיים באיסטנבול ושלוש בפריז, במסגרת עבודתו כקב"ט בשב"כ.

ויש שם גם עוד תמונות, שמרגשות אותו במיוחד: באוקטובר 2023, כשהיה סגן המפכ"ל, פלד בכלל לא היה בישראל. הוא היה בפולין עם אביו בן ה-90, במסע אישי שנועד להגשים בקשה אחת: למצוא את קבר אביו של האב - סבו של פלד, ולהגיע אליו לפני שיהיה מאוחר מדי. חודשים קודם לכן הוא איתר את הקבר בבית עלמין קטן בפולין, אחר כך חזר לשם עם חבר ושיפץ בעצמו את המצבה שנשחקה עם השנים. בתחילת אוקטובר לקח לשם את אביו. הם הדליקו שם נרות והתפללו. "זה היה מרגש מאוד", הוא אומר.

בשבת כשהיו אמורים לצאת מקרקוב ולחזור לישראל, החלו להגיע תמונות הזוועה מישראל. הטיסה בוטלה, פלד קנה כרטיסים לשלוש טיסות שונות וניסה למצוא דרך לחזור. למחרת כבר היה בארץ. הימים ההם - המעבר מבית הקברות בפולין, לזירות הטבח כאן בארץ - נחקקו בו. אולי בגלל זה הוא חוזר שוב ושוב בשיחה שלנו על המשפט "לרגע אני לא רגוע".

ומה התרחיש שהכי מפחיד אותך? פלד לא חושב פעמיים. "תרחיש הייחוס הוא פיגוע בהר הבית, מכל צד שהוא".