"להחלים מהשמנה? לא עניין של כוח רצון. כדורי הרזיה? לא שגר ושכח"

בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות", פרופ' רועי אלדור וד״ר הדר דסקין-ביתן שוחחו על יתרונות כדורי ההרזיה ממשפחת GLP-1. הם התייחסו להבנה המתפתחת של מחלת ההשמנה, המחקר שמתקדם וגם הבעיות ותופעות הלוואי: "אנחנו לא מביאים את הטיפולים האלה במקום אורח חיים. זה דורש תהליך"
הצטרפו לשידור הישיר
פרופ' רועי אלדור, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ולחץ דם במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב, וד״ר הדר דסקין-ביתן, מנהלת תחום סוכרת ואנדוקרינולוגיה בחטיבת הקהילה בכללית, התארחו הבוקר (שלישי) בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות" לשיחה על תרופות ה-GLP-1 להתמודדות עם השמנה.
"אנחנו צריכים לשנות את המונחים שאנחנו מדברים עליהם, אלה לא אנשים שמנים, זו מחלת ההשמנה", אמר פרופ' אלדור בפתח דבריו. "זו מחלה, והיא מתנהגת כמו מחלות אחרות שאנחנו מטפלים בהן, כמו סוכרת ולחץ דם שיש להם סיבוכים ארוכי טווח. מחלת ההשמנה כרוכה ביותר מ-220 סיבוכים, כולל נשימתיים, מטבוליים ואורתופדיים. זו מחלה שבה החולה סובל יום-יום. הטיפול בהשמנה אף פעם לא היה עניין של כוח רצון. זה שהמצאנו שזה כוח רצון זו טעות שלנו. ברפואה, לצערי, ההיסטוריה מלאה בסיפורים בהם האשמנו את המטופל במשהו שלא הבנו. למשל אולקוס, כשאני למדתי, היה בגלל הפרעה נפשית. היום אנחנו יודעים שזה חיידק. השמנה היא הדוחף של רוב התחלואה האנושית. זה לא שהמטופל יכול לרפא את עצמו מהמחלה הזאת. הגוף שלנו לא מאפשר לנו לרפא את עצמנו ממחלת ההשמנה".
לדברי אלדור, דיאטות אמנם עובדות לטווח קצר, אבל הגוף מגיב לירידה במשקל. "הגוף מתייחס למשקל שלנו כמו לרף שמתחתיו הוא לא רוצה לרדת", הסביר. הרף נקבע על ידי תורשה, סביבה וגורמים שעדיין לא מובנים לגמרי. כשיורדים מתחתיו, מופעלים מנגנונים שמטרתם למנוע מוות מרעב, מנגנונים ששרדו מימי האבולוציה. לדבריו, נתוני המחקר מראים כי מבין אנשים עם BMI מעל 30, רק אחד מכל 20 מצליח לרדת 10% מהמשקל ולשמור על כך שנה. "ואם נעקוב שנתיים, זה יורד עוד יותר. זו האמת המדעית".
לפי אלדור, האנושות מחפשת תרופה להשמנה יותר מ-2,000 שנה, וה-FDA האמריקני נוסד בין היתר בגלל תרופות הרזיה מסוכנות. כעת, הוא אומר, יש לראשונה תכשירים שעומדים בדרישות הבטיחות המחמירות של הרשות האמריקנית, שכוללות מחקרים ארוכים על עשרות אלפי חולים. "תרופות בטיחותיות מאפשרות לנו לטפל בהמון אנשים, בניגוד לפעם, כשיכולנו לטפל במעט מאוד". האם צריך ליטול אותן כל החיים? אלדור משווה זאת לטיפול בסוכרת או בכולסטרול: "אנחנו לא יודעים לרפא, אבל אנחנו יודעים לאזן". כל עוד המטופל ממשיך בתרופה, רוב המטופלים שומרים על המשקל החדש. "אנחנו מאזנים את המשחק".

ד"ר הדר דסקין-ביתן, מנהלת תחום סוכרת ואנדוקרינולוגיה בחטיבת הקהילה של כללית, הדגישה כי המהפכה היא כפולה: ההבנה שהשמנה היא מחלה כרונית, והתרופות החדשות. "צריך להוריד את ההאשמה שלנו כלפי אחרים ושלנו כלפי עצמנו", אמרה. לדבריה, מדובר במנגנונים מורכבים הכוללים פעילות במוח, הפרעות הורמונליות וגנטיקה. "אנחנו לא מביאים את הטיפולים האלה במקום אורח חיים, אבל אנחנו מאזנים את המאזניים ונותנים סיכוי הוגן".
ד"ר דסקין-ביתן הצביעה על תופעה שמטופלות מתארות: ה-Food Noise, העיסוק המתמיד באוכל ובארוחה הבאה. התרופות, לדבריה, מפחיתות אותו ו"מפנות מקום לחיות". לפי דסקין-ביתן, ליתרונות התרופות יש היבטים שחורגים מהמשקל עצמו: הן מפחיתות אירועי לב ותמותה, כבד שומני, דום נשימה בשינה וכאבי ברכיים, ומשפרות תפקוד. חלק מההישגים האלה, אמרה, מושגים גם אצל מי שלא ירד משמעותית במשקל.
היא נשאלה אם מערכת הבריאות ערוכה לעטוף מאות אלפי מטופלים שישתמשו בתרופות, וענתה כי הטיפול אינו אמור להיות "שגר ושכח". לדבריה, נדרש ייעוץ רפואי ומעקב רב-צוותי ורב-מקצועי, הכולל תזונאים, מומחי פעילות גופנית, אחיות ורופאים, כדי להבטיח התאמה ולמנוע סיבוכים. "לא כולם צריכים את כל הצוות, אבל לכולם צריך להציע ולוודא שיש נגישות".
התרופות להשמנה אינן כלולות כיום בסל הבריאות למבוגרים, אמרה דסקין-ביתן, אך הן זמינות דרך הביטוחים המשלימים. "אנחנו רואים עלייה משמעותית: למעלה מ-100 אלף מבוטחי כללית מקבלים את הטיפולים האלה", אמרה. לדבריה, המטרה אינה המרשם הראשון אלא התמדה. "אנשים מתחילים את הטיפול, ואז או שהם מתייאשים בגלל תופעות לוואי, או שהם מרגישים שהצליחו ומפסיקים. ברוב המקרים תהיה אז עלייה במשקל".
על תופעות הלוואי, אלדור דווקא ביקש להרגיע בנוגע לעיניים. לאחרונה פרסם ה-FDA הודעה שבה ביקש מהחברות להוסיף אזהרה על סיבוך נדיר, שמופיע אצל ארבעה עד שישה מתוך 100 אלף מטופלים. "הם קוראים לזה סיבוך פוטנציאלי, כלומר לא הוכחנו שזו תופעת לוואי", הסביר. "מנגנונית לא ראו כלום, ובמחקרים האפידמיולוגיים המידע הוא לכאן ולכאן".
תופעות הלוואי העיקריות הן במערכת העיכול: בחילות, הקאות, כאבי בטן, שלשול, גזים ועצירות. לדברי אלדור, חלק מהתופעות האלה קיימות גם בלי תרופה. "במחקרים מול קבוצת פלסבו, כשנשאלו כל שבועיים, 40% מהאנשים שלא קיבלו תרופה דיווחו על שלשול, בחילה או גזים מדי פעם". בתרופות עצמן התופעות בולטות יותר, בעיקר בתקופת ההסתגלות. אבל לדבריו, הבעיה הגדולה היא ההפסקה. לפי נתוני "בלו שילד" בארה"ב, כ-30% מהמטופלים מפסיקים תוך חודש, בתקופה שבה המינון עולה מדי חודש. "זה לא יעילות ולא מחיר", אמר. בטווח הארוך יש סיבות נוספות, ובהן מחיר, יעילות והבנה שגויה של אופן הנטילה. "בעיקר זו אשמתנו כמערכת בריאות, שלא מלווה את המטופלים ולא מבהירה שזה טיפול כרוני."
באיכילוב בדקו גישה אחרת: העלאה איטית ומדורגת של המינון, בהתאמה למטופל. "מישהו לא מרגיש טוב? מחכים עוד קצת במינון שבו הוא מרגיש טוב. אנחנו לא בתחרות". במחקר שכלל יותר מ-100 מטופלים, כמעט כולם הגיעו למינון מלא. בקרב מי שטופלו תחת השגחה, כ-20% לא הצליחו להעלות מינון, לעומת 30% שמפסיקים בחודש הראשון בעולם האמיתי. "התחרות היא לא מי מגיע מהר למינון המקסימלי, אלא מי מצליח להתמיד לאורך זמן", אמר.
לגבי החשש מאובדן מסת שריר, אלדור הסביר כי הירידה קשורה לירידה במשקל עצמה: "גם בדיאטה רואים אותה, ובניתוחים, ואף אחד לא דיבר על זה שם". לדבריו, מה שחשוב הוא התפקוד. במחקרים רוב המטופלים דיווחו שהם מרגישים חזקים יותר, וקל להם יותר לקום מכיסא וללכת. עם זאת, הוא הודה שיש מקום לדאגה באוכלוסייה המבוגרת. "כשנותנים את זה לבני 80 שלא עושים ספורט, שם אתה בהחלט מפחד מהמצב שבו החולה נהיה חלש". במקרה כזה קשה לחזור אחורה: אם התרופה נפסקת, המשקל חוזר, אבל לאו דווקא בצורת שריר. הפתרון, לדבריו, הוא פעילות גופנית לצד הטיפול. מחקר מאוסטרליה הראה שפעילות כזו מצמצמת את אובדן השריר, ומחקר ישן יותר הראה שגם קבוצת הליכה עוזרת. "זה דורש הבנה שזה תהליך, לא שגר ושכח".
בספטמבר, נזכיר, פורסם כי לראשונה בישראל תשווק תרופת הרזיה ממשפחת האגוניסטים לקולטן GLP-1 בכדור לבליעה, ולא בזריקה. המחירים, עם זאת, אינם נמוכים.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.