המשנה לנשיא העליון נגד השופטים: משפט חוזר לגינקולוג שהורשע באונס, "חשש לעיוות דין"

השופט סולברג קבע כי הרשעת הגינקולוג מיכאל שטטמן באונס במרמה מעוררת חשש ממשי לעיוות דין ע"י שופטי העליון. הוא תיאר את מחדל השופטים כפי שנחשף ב-ynet, והסביר כיצד פסק הדין המרשיע ניתן בלי שנכללה בו חזרת המדינה מהבקשה להרשיע בעבירות המין. הניסיונות להגיע להסכמות כשלו בגלל סירוב פרקליט המדינה
תגיות
המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, הורה היום (חמישי) לקיים משפט חוזר בעניינו של ד"ר מיכאל שטטמן, שהורשע בעליון באונס במרמה של מטופלותיו. המשפט החוזר יתקיים בבית המשפט העליון, בפני הרכב של חמישה שופטים שייקבע בידי הנשיא יצחק עמית. בהחלטה קבע סולברג כי הצטברות נסיבותיו החריגות של ההליך מעוררת חשש ממשי לעיוות דין שבוצע על ידי שופטי העליון אלרון ושטיין, והובילה אותו למסקנה שיש להיעתר לבקשה.
שטטמן זוכה פה אחד בבית המשפט המחוזי מעבירות המין שיוחסו לו. המדינה ערערה על הזיכוי וביקשה להרשיעו בעבירות אלה. במהלך הדיון בערעור הציעו שופטי העליון לבחון הרשעה בעבירת תקיפה. בעקבות הדיון הודיעה המדינה בכתב כי היא חוזרת בה מבקשתה להרשיע את שטטמן בעבירות המין, ובמקביל מבקשת להרשיעו בתקיפה. כחצי שנה לאחר מכן הורשע שטטמן בעליון באונס במרמה. בפסק הדין המרשיע לא צוין כי המדינה חזרה בה מבקשתה להרשיע בעבירות המין.
סולברג הדגיש כי חזרת המדינה הייתה, בזמן אמת, "בלתי מותנית" - כלומר, לא הותנתה בכך ששטטמן יסכים להרשעה בתקיפה. לדבריו, פסק הדין המרשיע ניתן על בסיס הנחה שונה: שבית המשפט לא ייחס תוקף לחזרת המדינה בלי הסכמת הנאשם להרשעה בעבירה החלופית. "פסק הדין שמכוחו הורשע המבקש בעבירות אינוס במרמה – ניתן על יסוד הנחה שגויה לגבי תוקפה ומהותה של הודעת הפרקליטות", כתב.
הפער בין ההבנות, שנחשף ב-ynet, התגלה בהליך המאוחר לביטול פסק הדין. סולברג ציין כי "אין ביטוי כלשהו" בפסק הדין המרשיע לחזרת המדינה מן האישום בעבירות המין, וכי הנתון "נפקד מפסק הדין המרשיע, כלֹא היה". נימוקי שופטי הרוב לכך שניתן להרשיע את שטטמן למרות חזרת המדינה הוצגו רק בדיעבד, במסגרת ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין - ולא נכללו בבסיס ההרשעה עצמה.
סולברג הבהיר כי משפט חוזר אינו מכריע בחפות או באשמה, אלא בשאלה אם ההרשעה עומדת על בסיס איתן. עם זאת, הוא קבע כי הבנתו של שטטמן את ההצעה שהועלתה בדיון, אף שהתבררה בדיעבד כשגויה, "לא הייתה בלתי סבירה". הוא הוסיף כי גם המדינה הבינה את ההצעה באותו אופן, וכי לא הייתה "לכידות אינטרסים" בין המדינה להגנה שתסביר את אותה הבנה משותפת.
ההחלטה מתייחסת גם לניסיונות למנוע את הצורך בהליך נוסף. סולברג כתב כי ביקש, בדומה לשופט חאלד כבוב לפניו, להביא את הצדדים להסכמות שייתנו מענה למחלוקת ויקצרו את ההליכים. לדבריו, הוא סבר כי ראוי שהעניין ייפתר בהבנה ובהסכמה, "ולא בהחלטה שיפוטית הכופה על פרקליטות המדינה את המשפט החוזר 'הר כגיגית'". אלא שהניסיונות לא צלחו: בהחלטה מתואר כי פרקליט המדינה סירב להסכים למתווה שהציע כבוב. גם כאשר סולברג זימן את איסמן לדיון באולם בית המשפט העליון איסמן נותר עיקש בעמדתו.
משלא הושגה הסכמה, כתב סולברג, "מוטלת עלַי המלאכה לגמור". הוא בחן את כתבי הטענות, הפרוטוקולים, ההקלטות ופסקי הדין, והגיע למסקנה שהבקשה מתקבלת. לדבריו, אין תוחלת בניסיון להכריע מי אחראי ל"קצר בתקשורת" שהתרחש בהליך; השאלה היא אם בנסיבות המצטברות נפל חשש ממשי לעיוות דין בבסיס ההרשעה.
סולברג עמד על כך שהמשפט החוזר אינו מבטא חולשה של מערכת המשפט, אלא את יכולתה לבדוק את עצמה ולתקן טעויות מהותיות. "אין לך דבר הפוגע יותר באמון הציבור בשפיטה מאשר התחושה כי השפיטה סגרה עצמה ונעלה הדלת מפני כל אפשרות לתקן הרשעה שלא כדין".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.
