הדרישה של בית"ר לקבל את הקלטת השיחה בין השופט ל-VAR - מגוחכת | טור

אחרי סערת הפנדל בתוספת הזמן של המשחק נגד קריית שמונה, בבית"ר ירושלים דרשו את הקלטת השיחה השופט דקל צינו עם צוות ה-VAR. זה מה שהם (לא) היו שומעים אם בקשתם הייתה מתקבלת

ליאור בן עמי|

בית"ר ירושלים רוצה את קלטת השמע של ה־VAR נגד קריית שמונה. מוזי דחף קלות את סאניה, דקל צינו ראה איפון, צוות ה־VAR זרם, נהיה בלגן.

איגוד השופטים מודה שהפנדל לא היה פנדל. רק שאת הנקודות אי־אפשר להחזיר. ולא את המקום הרביעי. זה טבעו של עולם. ובכל זאת בית"ר רוצה את הקלטת כדי לחשוף, כהגדרתה, את "מלוא האמת". ואתה שואל את עצמך, איזה פשעים נגד האנושות בית"ר מחפשת בקלטת.

נגיד, סתם זורק, אולי משהו כזה:

צינו: "צוות VAR, כאן קודקוד דקל צינו, האם שומע, עבור".

צוות VAR: "כאן תחנות VAR, אתה נשמע תקין, המשך בבקשה".

צינו: "ברצוני ליידע שהבוקר שמתי בווינר תיקו, כולל פנדל מפתיע לטובת קריית שמונה בדקה האחרונה. והנה, מעשה שטן, הזדמנה בפניי הזדמנות לפרוש לגמלאות".

צוות VAR: "סיקרנת, תמשיך".

צינו: "אשרו את הפנדל, ואקח את כל צוות ה-VAR לשיפודייה לפי בחירתכם".

אחד הקוונים: "ומה איתי?"

צוות ה־VAR: "לא הבנו, אתה תעשה אקזיט ואנחנו נקבל קלקול קיבה באור יהודה?"

צינו: "הלו, הלו, לצערי יש שיבושים בקו. היציע המזרחי מאיים לפרוץ, אספקת המים שלי אוזלת, אני נאלץ לקטוע, רות סוף".

אחד הקוונים: "הלו, ומה איתי?"

עכשיו ברצינות. לא ברור איזו אמת ומלואה בית"ר ירושלים מחפשת בקלטת, ועדיין גם לשמיעת התגלגלותה של תקלה, מסדר גודל קריטי, יש ערך. כך או כך, בכיר באיגוד השופטים איתו שוחחתי השבוע אמר שנציגי בית"ר מוזמנים להגיע למשרדי ההתאחדות לכדורגל, או לבית הנבחרות בשפיים, איפה שנוח להם, ולהאזין.

"כולם צועקים 'פרסמו את הקלטות'. זה נהיה מודה", אומר הבכיר. "כל קבוצה שביקשה לשמוע, קיבלה אותה תשובה: אתם מוזמנים. לשלוח במייל אנחנו לא יכולים". בעונה שעברה, הוא מוסיף, הפועל ת"א רצתה לשמוע קלטת VAR, ושמעה. אז גם לבית"ר מותר. רק תעדכנו מה נגמר עם השיפודייה, כן?

ימים נוראיים במכבי יפו, הקבוצה שלי. רגע שבירה רודף רגע שבירה. יום אחרי ההפסד לכפר סבא השבוע, התשיעי מ־12 משחקים, תושב נס ציונה התלונן בפורום מקומי שרעש האוהדים מפריע. הוא לא התלונן על הרעש מהאצטדיון הסמוך לביתו, בנס ציונה, שבו יפו משחקת, אלא על אצטדיון של עיר אחרת, רחובות. זה עד כמה היציעים שלנו דוממים.

ואולי מה שמסמל את המצב זה שכבר כמה שבועות ביפו מפרסמים שדרושים מביאי כדורים למשחקי הקבוצה, אבל הילדים לא קופצים. פעם זו הייתה משרה נחשקת. עם אופק ותנאים והכל. היית כותב אותה בקורות חיים. אבל כשהקבוצה לא פוגעת, גם הם בורחים מהספינה.

השחקנים שעל הדשא, רובם צעירים, רואים עיניים עצובות ביציע, אבל ספק אם הם מכירים את ההיסטוריה המפוארת שמאחורי המבטים. אבל עבור אוהדי יפו זה קיומי. מדובר במועדון שכבר התפרק. אם נרד ליגה, אומרים הבולגרים ביציע, לא נשרוד. אחרי שחזרנו לתודעה של הכדורגל הישראלי, אסור להיעלם. זה הווייב של מי שכבר נכווה.

וזו המשימה של ניר ברקוביץ', המאמן השלישי של יפו העונה. למצב חירום כזה נדרש קוסם. ואם אין תקציב, אז אח של קוסם. ועוד כזה שדילג 12 פעמים בין קבוצות בעשור האחרון. רק שלא יברח אחרי 90 דקות. כבר היו דברים מעולם. וספציפית לניר ברקוביץ'.