"אינסטלטור, מטוס מדובאי, זה מרגיש שהאירוניה פשוט מנהלת פה את העסק. ככותב אתה מסתכל על זה ואומר, רגע, מה לי יש לתרום לאירוע הזה?"

רשף שי הבין שהאיחוי בעם הוא במרחק נס וציוץ טוב. ״אין דבר יותר מאחד מהיום הספציפי הזה שקורה בו משהו שנגמר בשלום״, הוא אומר אחרי שצייץ בעקבות ניסיון חטיפת המטוס ש׳נטפליקס צריכה לעשות מנוי לישראל׳. ״לציוץ הזה עשו לייק גם נעמה לזימי וגם אלמוג כהן. הם לא יודעים את זה, ואני מרגיש שאני אוחז סוד שבו יש בעצם אחדות ולא חושף אותו, אולי גם כדי לא להביך אותם. אחרי אירועים כאלה אפשר לראות לייק ממישהו מערוץ 14 לצד מישהו מערוץ 13. מדהים לראות את זה״.

כמה זמן אחרי אירוע מבהיל כזה אפשר כבר לצלול לפאנצ׳ים? ״זה תלוי בסוג הפאנץ'. אם הפאנץ' עצמו גם אומר משהו אז הרווחת את הזכות לצייץ אותו מוקדם. אבל אם אתה לא רוצה לצאת אידיוט כדאי לך לחכות לסוף האירוע כדי שתהיה צודק. סיפור המטוס זו דוגמה מצוינת לזה, כי בהתחלה אמרו שזו קטטה בין הטייסים וכל הבדיחות היו ׳בכיסאות פלסטיק׳ ואני כתבתי שהם ינחתו ב׳ימית 2000׳. ואז אתה מגלה שזה היה פיגוע, ותוך שנייה זה הפך לצחוקים על ניסיון פיגוע, כי בכל זאת ניצלנו״.

אולי גם בעידן הפוסט-אמת יש אמת שאפשר להסכים עליה. ״לא, אין אמת. מתה האמת. אבל בטוויטר יש איזשהו חיבור בין המחנות, בעיקר באירועים כאלה. אז אנחנו צריכים יותר אירועים טובים, אני מקווה שימים כאלה יבואו״.

שי, 43, הוא מהכותבים המושחזים והעסוקים בישראל. ברזומה שלו 'הארץ נהדרת', 'היהודים באים', 'קופה ראשית' ו'הסדרתיים' - סדרה לנוער שיצר לכאן חינוכית. כמי שמתפרנס מפאנצ׳ים הוא מבין היטב את הדנ״א של ההומור הישראלי, שלא שוכך גם בתקופות חשוכות. ״אחרי 7 באוקטובר הסאטירה הייתה מהדברים הראשונים שהתאוששו״, הוא פוסק, ״עכשיו זה נשמע לי משוגע, אבל עם ׳ארץ נהדרת׳ עלינו משהו כמו 20 יום אחרי אותה שבת. היינו גמורים, אז חיפשנו את הנקודות המאחדות. המערכון שפתחנו איתו את התוכנית הוא של חיילת שמקריאה שמות של אנשים שצריכים לעלות לאוטובוס למילואים, אז היא אומרת ׳ביביסטים׳ והביביסטים עולים, ׳קפלניסטים׳ והקפלניסטים עולים, ׳אוכלי מוות׳ וכו׳, וכולם עולים לאוטובוס אחד. היה בזה משהו נורא סימבולי. והייתה ׳רחל עוגיות׳ (רחל אדרי מאופקים שהוחזקה כבת ערובה על ידי המחבלים והפכה לסמל לגבורה אזרחית, ר״א) שזה משהו שכן הרים את המורל אז הרגשנו שאפשר להתעסק בזה. השאיפה בתוכנית הראשונה הייתה לא להתעסק בסאטירה ויותר להעלות מורל ולהצחיק. עדיין היה את העניין הזה של ביבי שלא לוקח אחריות, ואמרנו שלזה אנחנו חייבים להתייחס. כתבנו נאום שלם של ביבי שהוא אומר ׳גיליתי היום לראשונה על ארגון טרור בשם חמאס, אני מקווה שאני הוגה את זה נכון׳. זאת אומרת ביבי ממש מתחמק מאחריות, ושעה לפני שהתוכנית משודרת אמרו שיש הצהרה של ראש הממשלה. אני התחלתי להילחץ, אמרתי ׳מה אם הוא ייקח אחריות פתאום? כל הקטע הולך לפח׳. כולם הרגיעו אותי, אמרו אל תדאג, אף אחד לא הולך לקחת אחריות. וזה מה שקרה בסוף״.

עד היום אפשר לשדר את המערכון. ״נכון, הוא עדיין רלוונטי. עוד מערכון שכתבתי ועדיין רלוונטי הוא ׳ישכח עם ישראל׳. זה פתח עונה. היה בו משהו מאוד מדויק, כי מצד אחד יש את הזיכרון הגדול של הדבר הזה שכולם נורא רוצים להיאחז בו, ומצד שני ראש הממשלה אומר לא, אני לוקח אתכם לכיוון האחר - לשכוח, כי חשוב לי שתשכחו מזה. קרה פה אירוע גדול שאי-אפשר להתעלם ממנו והביקורת התחילה להגיע די מהר״.

לפני חמש שנים, טיסת פליי דובאי הייתה מחלצת כאלה פאנצ׳ים? ״כן. הכל קורה אצלנו בשיא המהירות, בעיקר כשזה לא הסתיים בטרגדיה, וכשהגיבור הוא שרברב. אני אגב חושב שהוא היה גיבור גם לפני. המשימות שהוא היה צריך לעשות בעבודה שלו, תנו לו רק מקום אחר לשים את הידיים. ודווקא האינסטלטור, דווקא מטוס מדובאי, זה מרגיש שהאירוניה פשוט מנהלת פה את העסק. ככותב אתה מסתכל על זה ואומר, רגע, מה לי יש לתרום לאירוע הזה? מה שאני צריך זה לתפוס את האירוניה ומשם לכתוב את הדברים המצחיקים״.

ב׳היהודים באים׳ חבצתם סאטירה מנושאים נפיצים כמו הטרדות מיניות ושואה. ״היה מערכון על דובי דוברמן שמטריד מינית את המאפרת. זה קצת ברור מי הוא דובי דוברמן הכוכב הגדול שאף אחד לא מתעסק איתו והמאפרת באה להתלונן ואומרים ׳טוב, אין ברירה, את מפוטרת׳. היא שואלת 'למה', אז הם עונים לה ׳מאפרות יש כמו זבל ודובי דוברמן יש רק אחד׳. זו בעצם אנלוגיה לכל מיני דמויות של גברים עם כוח. במערכון אחר מחפשים את אייכמן בחו״ל ומגיעים בטעות לבית של היטלר ברגע שהוא ואווה משחקים אותה דרום אמריקאים ומכינים אמפנדס, ואומרים להם ׳אנחנו מחפשים מישהו שהיה נאצי בשם אדולף׳. היטלר ואווה נלחצים עד שהמחפשים אומרים ׳אדולף אייכמן׳, הם נרגעים ואומרים ׳אה, אייכמן זה שלוש דירות מפה׳. אלה חומרים שממש כיף להתעסק בהם״.

הרבה ראו בתוכנית ניכוס מחדש של היהדות על ידי כותביה החילונים. ״חד-משמעית, זה אפילו הצהרתי, כי זה גם שלנו. כל כך הרבה אנשים לקחו בעלות על היהדות והיא גם שלנו, החילונים. גדלנו על הסיפורים האלה, יש לנו דעה על הסיפורים האלה ויש לנו דברים מצחיקים להגיד על הסיפורים האלה, כי חלק מהם באמת מגוחכים. לדתיים יש את כל הרבנים שלהם, ולנו יש את הרבנים היהודים שלנו - לארי דיוויד ומל ברוקס וסיינפלד ואיימי שומר ושרה סילברמן. אלה אנשים שמתווים לנו את הדרך. אחד לומד תורה בדרך של לשבת כל היום, ואנחנו צריכים לבוא ולצחוק. ככה עם שעבר כל כך הרבה טרגדיות מתמודד עם דברים״.

מי הדמות הכי קומית כיום בציבוריות הישראלית שאינה מודעת לקומיותה? ״שאלה קשה מאוד. זה משתנה כל הזמן. היום בוז׳י, אחרי שצילמו אותו שר ׳לתת׳. מה אתה עושה? מה התפקיד שלך בכלל? אם הוא יסגור את מוסד הנשיאות זה יהיה מספיק סמלי. על הסרטון הזה שלו נכתב 'מתנות קטנות'״.

עוד מתנה קטנה: בדיחה שלא הובנה כראוי. למשל הציוץ שלך במהלך המלחמה עם איראן ׳גורם ישראלי: לישראל אין קשר לארבעת הפיצוצים שהיו היום באיראן ולחמישה שיהיו בהמשך׳.

״כן. הציוץ פורסם בקבוצות טלגרם איראניות, אחת מהן עם שישה מיליון אנשים״, הוא משחזר, ״הוא צוטט כידיעה אמיתית, והפכתי ל׳גורם ביטחוני ישראלי׳. משם זה כבר התחיל להשתולל, וחשבתי על זה שעוד לא קרה בהיסטוריה שפאנץ׳ פתח מלחמה״.

מצחיק. ״כן. זה הגיע למצב ששאר הכותבים כתבו עליי בדיחה ב'ארץ נהדרת'. פסלו אותה בסוף, אבל זה היה שקיציס מראיין את חמינאי ושואל אותו אם יש או אין מלחמה והוא עונה לו, ׳תשאל אצלך, יש לך גורם ביטחוני, רשף שי׳״.

למה זה נפסל לשידור? ״כי זה נחמד, אבל לא בשביל זה התכנסנו. אנחנו לא מדברים על עצמנו, וזה נפסל בצדק. אבל זו הייתה מחווה יפה״.

אני מניחה שיש עוד קומדיה שנותרת מחוץ לתסריט. ״כן. למשל שאודטה פתחה קבוצה לשחקני וכותבי ׳קופה ראשית׳״.

לא הבנתי. ״אודטה פתחה לנו קבוצת ווטסאפ שבה היא מספרת לנו כמה היא מתה על הסדרה וממליצה עליה לחבריה״.

איך נקראת הקבוצה? ״׳קופה ראשית׳. אני בקבוצה למרות שכתבתי רק את שני הפרקים הראשונים. גם אמיר שורוש, דב נבון ונועה קולר עדיין שם. אני חושב שאף אחד לא יצא מהקבוצה מהפחד״.

"הרבה אנשים לקחו בעלות על היהדות, והיא גם שלנו החילונים. גדלנו על הסיפורים האלה, יש לנו דעה עליהם ויש לנו דברים מצחיקים להגיד עליהם כי חלק מהם באמת מגוחכים"

עונה שנייה של 'הסדרתיים' עולה בימים אלו בכאן חינוכית, סדרה שיצר וכתב שי יחד עם יגאל שפירא, בבימוי שירילי דשא ובניהולו המוזיקלי של אמיר לקנר. זוהי סדרת ילדים ונוער שבה מתכתב היוצר עם ילדותו בכוכב יאיר, על שני ילדים שנשבים לסדרת טלוויזיה שמחפשים את הדרך חזרה הביתה. "רון מעריץ של הסדרה ולוזר בחיים האמיתיים אז פתאום הוא מקבל הזדמנות שנייה, וגאיה היא קצת אנטיפתית ולא מדברת על הרגשות שלה ופתאום נכנסת לעולם מלא קיטש", מתאר שי את הדמויות. "אני גדלתי על ׳בחזרה לעתיד׳ ו׳קיד וידאו׳ ורציתי לעשות את הגרסה שלנו. החינוכית הפכו להיות סטרימר של סדרות מעולות. אני חושב שזה המקום שהכי פחות הגבילו אותי בו מבחינת כתיבה. אמרו לנו 'יאללה תתפרעו'. הדמות הראשית היא ילד נמוך, מבולבל חברתית שמנסה למצוא את הנוסחאות הנכונות ובחיים זה לא עובד לו, ובגלל שאת הסדרה שהוא נשאב אליה הוא מכיר כל כך טוב, פתאום יש חוקים שהוא יודע שצריך לעבוד לפיהם. זה הרבה יותר נוח שיש לך חוקים מאשר להיות אבוד״.

כמה זה אתה?

״זה קצת אני. גדלתי בסדר, היו לי הרבה חברים, אבל הייתה תמיד איזושהי חרדה חברתית מסביב להכל ולעובדה שאני נמוך. בדיעבד הבנתי שהנמוך מגן עליי כי אז לא מדברים על כל שאר הדברים השליליים אלא מתרכזים בנמוך. אולי זה בכלל הציל אותי שאני נמוך״.

זה באמת עניין להיות גבר נמוך?

״תראי, לאנשים מתחת למטר שבעים יש הרבה הצלחות. טום קרוז, גורי אלפי, זרחוביץ׳, לפיד. הם עושים שירות טוב לקהילה הנמוכה״.

אפשר להגיד לגבר נמוך שהוא חמוד או שזה לא לעניין? ״חמוד זה כבר מזמן טוב. המטרה היא להיות חמוד״.

יש בת זוג? ״לא, אני רווק אבל אני כל כך בעניין. אני טו לייט בלומר, היו כמה טעויות שעשיתי וכמה אכזבות ואני בשל, רוצה ילדים. למרות שהיה שלב שהתאהבתי קצת במישהי שלא רצתה ילדים ואמרתי שאולי אני מוכן להקריב את העניין הזה״.

אולי אחרי הכתבה הזו היא תצוץ. ״נו, בשביל זה אני עושה את הכתבה. אני שונא לדבר על עצמי״.

אז בוא נחזור מהאישי לפוליטי. איך אתה מתייחס לבחירות הקרובות?

״הבחירות האלה הן הבחירות הכי גורליות בתולדות פורטוגל. הם אפילו לא יודעים את זה, אבל תוצאות הבחירות ישפיעו עליהם. תמיד אומרים שהסאטירה טיפה חוזה את העתיד כי היא לוקחת את תרחיש הקיצון. והרבה פעמים מתקיים תרחיש קיצון, וזה הופך אוטומטית את הסאטירה לנבואית. פה אני לא יודע מה להגיד, הסקרים מבלבלים. בתפיסה שלי כל מי שהיה בממשלה ב-7 באוקטובר צריך ללכת הביתה. זה בכלל לא קשור עכשיו לכן ביבי, לא ביבי, אג'נדות פוליטיות, ימין, שמאל, זה לא משנה. ברגע שאין השלכות לדבר הזה אז אין השלכות לשום דבר ויש כאוס. ההשלכות חייבות לחזור לעולם, אחרת אנשים יעשו דברים רעים״.

כמה אתה אופטימי?

״אני לא יודע אם אני אופטימי לגבי העולם בשביל לפרוט את זה ספציפית לישראל, אני לא יודע לאן כל הדבר הזה הולך. תחיו את חייכם כאילו מחר הולכת להחליף אתכם בינה מלאכותית״.

סיפרת בפודקאסט ׳לשחרר את הדב׳ שעשית חלטורת כתיבה עם צ׳אטי.

״נכון, אבל זה עדיין לא שם. אולי כשיהיה רגש מלאכותי״.

למה אתה לא מנתב את כישרון הכתיבה לטובת קמפיינים פוליטיים?

״כי זה לא המקצוע שלי. אני לא אוהב למכור דברים. בסוף אני תסריטאי, במקרה הזה תסריטאי שמדבר על אקטואליה. כן היו הצעות. כן ניסו לדבר איתי, אבל מהר מאוד מבינים שהתסריטאות זה החלק שחשוב לי. יכול להיות שבאיזשהו שלב אני אגיד יאללה, כוסאמק, אני הולך עכשיו לעשות כסף מהדברים האלה, אבל לא נראה לי שזה יקרה בקרוב״.