הם חגגו כמו מלכים, עכשיו בניו יורק צריכים לשחק כמו אלופים
אחרי אליפות היסטורית ששמה קץ ל-53 שנות המתנה, ג'יילן ברנסון והניקס פותחים את העונה עם מטרה על הגב ורעב לעוד טבעת. הסגל כמעט לא השתנה, אבל המזרח התחמש, הלחץ יגבר והפעם אף אחד לא יזלזל בקבוצה מהתפוח הגדול
קיץ עמוס עבר על ג'יילן ברנסון. הוא היה במונדיאל, באליפות ארה"ב הפתוחה בטניס ובערב קרבות WWE במדיסון סקוור גארדן, ואפילו זרק כדור ראשון במשחק של הניו יורק יאנקיז. בכל המקרים גנב את הסצנה מאלה שהיו בתוך זירה. הוא נבחר לאחד מ-100 האנשים המשפיעים ב-2026 של המגזין 'טיים' והשתתף בערבי גאלה נוצצים; הוא רקד במסיבות ברחבי ניו יורק, התראיין בכל מקום, וכמובן מצא עצמו בהוליווד: עשה תפקיד קמע קטן בטקס פרסי 'האמי', השתתף בצילומי פרק של הסדרה 'חוק וסדר מדור מיוחד', ואירח - בפעם הראשונה וכנראה האחרונה כי זה באמת לא הצד החזק שלו - את תכנית פתיחת העונה של 'סטרדיי נייט לייב'. את כל זה עשה ברנסון כשהוא רוב הזמן בגבס, אחרי שעבר ניתוח בכף ידו השמאלית.
שום דבר מהרשימה הנ"ל לא היה קורה בקיץ שעבר, וגם לא בטוח שהיה קורה לכוכב שמוביל לאליפות קבוצה בעיר אחרת, אבל ג'יילן ברנסון הביא אליפות לניקס אחרי 53 שנה ועלה למעמד של פרנק סינטרה בניו יורק. בתשובה לשאלה עד כמה ברנסון רוצה עוד אליפות, נמצא גם אחד המפתחות לעונה החדשה של ה-NBA, שתצא לדרך ביום שלישי עם טקס הענקת טבעות האליפות לשחקני הניקס במדיסון סקוור גארדן, לפני המשחק נגד פילדלפיה ולברון ג'יימס.
קשה מאוד להגן על תואר ב-NBA. לא במקרה היו בשמונה השנים האחרונות שמונה אלופות שונות. העונה מאוד ארוכה, הליגה מאוזנת מתמיד, הפציעות חמורות מתמיד, ופלייאוף ה-NBA הוא הדרך הקשה והמתישה ביותר לזכייה בתואר בכל הליגות המקצועניות בארה"ב. זה יהיה קשה עוד יותר לקבוצה שהאליפות שלה הייתה באמת מסע מופלא שההיגיון אומר שקורה פעם בחיים. בגלל זה, וכיוון שמדובר בקבוצה מניו יורק, תצייר הליגה על הניקס מטרה גדולה במיוחד, ואולי זה בדיוק מה שברנסון והקבוצה שלו צריכים.
הניקס לא עשו הרבה בקיץ, ובסך הכל בצדק. קבוצת האליפות נבנתה לאורך שנים בעבודת שתי וערב מרשימה מאוד של הנשיא, ליאון רוז, ולמרות שלא מדובר בקבוצה צעירה במיוחד, היא גם עדיין לא מבוגרת מדי ונמצאת בשיאה. השלד המנצח של ברנסון, קארל-אנתוני טאונס, או-ג'י אנאנובי, ג'וש הארט ומיקל ברידג'ס נותר ללא שינוי. לנדרי שאמט, חוזה אלבראדו וג'ורדן קלרקסון נשארו, ומוחמד דיאווארה, הצרפתי בן ה-21 שחתם לארבע שנים, עשוי לקבל דקות אמיתיות השנה.
כן היה לניקס אובדן אחד משמעותי עם עזיבתו של מיטשל רובינסון. הסנטר המחליף אולי לא יכול לקלוע זריקת עונשין אפילו אם חייו תלויים בכך, אבל היה לו חלק עצום בסדרת הגמר, מה שמינף אותו לחוזה נאה לשלוש שנים בבוסטון סלטיקס. במקומו הגיע אנדרה דרמונד, שהוא מכונת ריבאונדים היסטורית ואפילו יכול לקלוע שלשה כשהוא פנוי, אבל הוא בן 33, פצוע תמידית, ולא בטוח שמסוגל למלא בדיוק את אותן פונקציות של רובינסון.
הדבר החשוב באמת שקרה הקיץ לתכניות הריפיט של הניקס, בכלל לא קרה בניקס, אבל היה תגובה ישירה לאליפות שלהם: המזרח פתאום מלא, עמוס, נוצץ כפי שלא היה הרבה מאוד שנים. פילדלפיה בנתה סופר-טים כשהיא מוציאה את לברון ג'יימס מהמערב, יאניס אנדטוקומבו לקח את הכישרון שלו למיאמי ביץ', קוואי לנארד עזב אף הוא את המערב וחזר לטורונטו, לקליבלנד היה קיץ מרשים, הסלטיקס זעזעו הכל ואיכשהו עדיין נראים מאיימים כמו תמיד, טייריס הליברטון חוזר לאינדיאנה ודטרויט מגיעה אחרי עונה של 60 נצחונות וכישלון פלייאוף צורב ומעורר מוטיבציה. הדרך של הניקס לפגישה חוזרת עם ויקטור וומבניאמה, או פגישה ראשונה עם שיי גילג'ס-אלכסנדר או עם אנתוני אדוארדס או עם לוקה דונצ'יץ' או עם ניקולה יוקיץ' מבטיחה להיות מייסרת.
אבל דרך מייסרת זה בדיוק מה שהניקס צריכים, כי הסיכויים שלהם לזכות בעוד אליפות תלויים, לפני הכל, ברמת הרעב שלהם. הקבוצה הנוכחית לא יכולה לשחק יותר טוב מכפי ששיחקה בפלייאוף שעבר, והשדים של הגארדן עבדו קשה מאוד כדי להפוך לניצחונות משחקים שהניקס היו צריכים להפסיד. הסבירות שכל הדברים האלה יתחברו שוב באותה צורה, לא גדולה. אבל אם הניקס יצליחו לשחזר את תחושת האנדרדוג, אלה שמרגישים שלא מכבדים אותם מספיק, ואם יצליחו להישאר בריאים - כנראה ה'אם' הגדול ביותר - אף אחד לא ירצה לפגוש אותם בשום שלב בפלייאוף.
זו גם עשויה להיות הפעם האחרונה בה נראה את הקבוצה הזו בצורתה הנוכחית. בעונה הבאה יהיה הרבה יותר קשה להחזיק את השלד הזה יחד. בקיץ החולף כבר היו ניצוצות מרירות מצד קארל-אנתוני טאונס וג'וש הארט שמחכים להארכת חוזה, עד שהנהלת הניקס הודיעה כי היא מפסיקה את כל המשאים ומתנים "עד מאוחר יותר בעונה". איש לא יודע איך זה ישפיע על חדר ההלבשה של הניקס, אבל כל עוד זו הקבוצה של ג׳יילן ברנסון וכל עוד היא משחקת במדיסון סקוור גארדן וכל עוד היא עפה על אדי השמפניה מהקיץ, זו עדיין אלופת ה-NBA, ומי שלא ייתן לה מספיק כבוד, יסיים בוכה כמו וומבי.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.