אם ובתה נרצחו באכזריות בהפרש של 14 שנים - הרוצחים לא נתפסו מעולם
בעולם המושגים המקובל של תחום הפשע, צמד המילים "רצח כפול" משמש בדרך כלל כדי לתאר מצב שבו שני אנשים שונים מאבדים את חייהם בנסיבות פליליות. במצב כזה, זה גם לא בלתי סביר ששני הנרצחים יהיו מאותה המשפחה, או שיהיה ביניהם לפחות קשר דם כלשהו. אבל שני מקרי רצח, שונים, בכל פעם של אדם אחר מאותה המשפחה בהפרש של 14 שנים ובנסיבות דומות כל כך? ובכן, זה כבר אירוע נדיר באמת.
עיתונות חופרת
פרק 46 - השבוע עם הרצח המסתורי של הרופאה התל אביבית
43:40
הסיפור שלנו מתחיל בערב שמחת תורה של שנת 1987. ד"ר מרים וילמובסקי התגוררה אז בגפה בדירתה ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, ובגיל 68 כבר היה מאחוריה רזומה מרשים בזכות שנים בבית החולים "העמק" בעפולה, "בילינסון" בפתח תקווה, ובסניפים שונים של קופת החולים שם שימשה כרופאת משפחה ורופאה פנימית.
בערב החג אירחה מרים את בני משפחתה. למחרת בבוקר הם התבקשו להגיע שוב לכתובת ברחוב ארלוזורוב, הפעם בשל העובדה שגופתה של ד"ר וילמובסקי נמצאה בתוך סוכה שעדיין ניצבה בחצר הבניין. דייר הבניין שמצא אותה הזעיק כמובן את המשטרה, שמצידה קבעה כי הנרצחת נאנסה, הוכתה באכזריות, סבלה מחבלות קשות בראשה ובפניה, והכל כנראה במרחק של מטרים ספורים מדלת ביתה.
המשטרה סברה שהדוקטור מלכתחילה נמצאה בחצר כי יצאה מביתה באזור חצות הלילה כדי להשליך לפח שקית אשפה, שעות אחרי שנפרדה מבני משפחתה. העובדה שבהמשך הלילה איש לא נכנס לדירתה של ד"ר וילמובסקי חיזקה את החשד של המשטרה שלא מדובר היה בפריצה שנגמרה בצורה הגרועה ביותר, והחלה חקירה מאומצת במטרה למצוא את האנס הרוצח.
עיתונות חופרת פרק 46
בימים הראשונים שאחרי הרצח המשטרה עוד עיכבה, עצרה ותחקרה מספר חשודים, אבל שום דבר מזה לא הוביל לפריצת דרך אמיתית. אחד הכיוונים שנבדקו היה עימות כלשהו בין הנרצחת לאלמוני שהסתובב באזור בשבועות שלפני הרצח, ובשלב מסוים אף התנחל לתקופה קצרה על גג הבניין. הסתבר שד"ר וילמובסקי דרשה ממנו לפנות את חפציו, ואף שוחחה בנושא עם שכנים נוספים, אבל גם הכיוון הזה לא הניב דבר. זה בטח גם לא עזר לחוקרים שדירתה של הנרצחת הייתה ממוקמת בצומת רחובות שבו התנהלה באותן שנים פעילות קבועה של פרוצות, מה שהוביל לאינספור טיפוסים מפוקפקים ומזדמנים שהסתובבו באזור בשעות הקטנות של הלילה.
השנים חלפו והרצח של ד"ר וילמובסקי נותר לא מפוענח. כמעט שש שנים מאוחר יותר נרצחה אישה נוספת בנסיבות מאוד דומות - גם היא בעשור השביעי לחייה, וגם היא נאנסה והוכתה קשות ליד דירתה בצפון תל אביב - כך שהמשטרה לא פסלה אפשרות שמדובר באותו הרוצח, אבל גם זה הסתיים בלא כלום.
פאסט פורוורד 14 שנים קדימה, בלילה שבין ה-26 ל-27 ביוני 2001, הזוועה שבה להכות במשפחת וילמובסקי. אורנה, בתה של מרים, נמצאה בפתח ביתה בהרצליה באמצע הלילה כשהיא סובלת מפצעים אנושים בראשה כתוצאה מחבלות שנגרמו מחפץ כלשהו. מי שמצא אותה והזעיק את כוחות ההצלה והמשטרה היה בן זוגה באותם ימים, שחלק איתה את הדירה בשכונת נוף ים. מאוחר יותר באותו הלילה אורנה נפטרה מפצעיה בבית החולים. היא היתה בסך הכל בת 43 במותה.
פחות או יותר מהרגע הראשון, המשטרה סימנה את בן זוגה של אורנה כחשוד העיקרי במעשה. הוא מצידו סיפר שמצא את אורנה כמה דקות אחרי שיצא מהמקלחת, הכחיש כל קשר לרצח המזעזע והבהיר שוב ושוב לחוקרים שהנרצחת הייתה חברתו הטובה ביותר, ואין שום סיכוי שיפגע בה. מאוחר יותר הוא אף ביקש מבית המשפט שיותיר לו לצאת להלוויה של אורנה ז"ל, אבל נאלץ לשמוע מהשופט על הארכת מעצר של שמונה ימים. בשלב זה החל החשוד להתלונן על מיחושים בליבו, ולכן את תחילת המעצר העביר בכלל בבית החולים איכילוב בתל אביב. כל הזמן הזה המשטרה התעקשה שבידיה ממצאים הקושרים אותו לאירוע, ושהמניע מאחוריו היה כספי.
למעשה, כמה ימים אחרי הארכת המעצר, בלילה שבין שישי לשבת, הגיעו כמה חוקרים לאיכילוב כדי לעמת את החשוד שלהם עם כמה ממצאים חדשים שהשיגו כביכול. לפי עדויות שונות של אנשי צוות שנכחו באזור, הדברים דכדכו קשות את החשוד ברצח, אבל כנראה שאת מה שקרה כמה שעות מאוחר יותר, איש לא באמת צפה.
קצת לפני השעה שלוש בבוקר, וכמה דקות אחרי שביקש מהשוטר ששמר עליו לצאת איתו להפסקת סיגריה במסדרון, החליט החשוד המרכזי ברצח אורנה וילמובסקי להשליך עצמו דרך החלון שבקצה המסדרון בבית החולים. הוא נחת על הקרקע מגובה של שלוש קומות, ומותו נקבע במקום.
עורך דינו יספר אחר כך שעצם החשדות נגדו גרמו למרשו "להתפוצץ מכעס", ושהוא מתכוון לפנות לבית המשפט כדי שימנו חוקר לנסיבות ההתאבדות, אבל בשורה התחתונה גם תיק הרצח של אורנה וילמובסקי נסגר. ממש כמו אמא שלה, 14 שנים מוקדם יותר, גם כאן לא הואשם איש ברצח ובאונס המתועבים, ושני התיקים נחשבים לבלתי מפוענחים עד היום.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.