רשימת חיסול - חלק 11

הורן ביקש מעוזרו לארגן את שיחת הווידיאו באותו חדר בעל קירות זכוכית חלבית שבו אירח את ג'יי די הארטלי. השרה הארטלי היתה צפויה להתקשר, והוא ידע שהוא יידרש לכל כישורי המשא ומתן שלו כדי להרגיע אותה. הוא היה חייב להשאיר את העסקה הזאת על המסלול, אחרת הכול ייגמר. על מסך ה LCD הגדול הכחול הופיעה תמונה של חדר הישיבות של השרה בפנטגון. אחד מעוזריה של הארטלי אישר שהם בשידור חי ויצא מטווח המצלמה, ככל הנראה כדי לקרוא לשרה.

לוריין הארטלי, ללא איפור ותאורה מקצועיים, לא היתה מראה מלבב, וגם תמונת הווידיאו לא החמיאה לה. היא נראתה מותשת ולחוצה. היה ברור שהיא אינה מרוצה מכך שהעניינים יצאו משליטה.

"הורן, אני לא מאמינה שנתתי לך ולג'יי די לשכנע אותי להיכנס לדבר הזה. פילזנר מת, סטיב, התעופף מחלון המשרד כמו קונפטי, ואחד ממגייסי הכספים הכי טובים שלי מת יחד איתו."

"גברתי השרה, אני משתתף בצערך על האובדן של האדמירל ומייק. שניהם היו אנשים דגולים."

"אוי, תחסוך ממני את ההצגות האלה, הורן. הם ממש לא היו אנשים דגולים. כל מה שאני רוצה זה שהעניין הזה יישאר מתחת לרדאר ועם כל הגופות שנערמות, זה ממש לא המצב."

"גברתי השרה, אני מבין למה את נסערת. באמת. בהחלט נתקלנו בעיכובים, אבל בואי נדבר בכנות, האנשים האלה כבר מילאו את תפקידם בפרויקט הזה. עכשיו יש לנו פחות אנשים לחלוק איתם בהון, ויותר מזה, יש לנו מקפצה שתזניק אותך לבית הלבן. זה הרגע שלך, גברתי השרה."

"על מה אתה מדבר? איך הבלגן הזה יעשה משהו חוץ מלשגר אותי לכלא?"

"אף אחד לא הולך לכלא, לוריין. בדיוק על נושאים כאלה את צריכה להתבסס כדי לבנות לך מעמד כמנהיגה חזקה. אל תיתני לנשיא העלוב הזה להיות הפנים של הסיפור. תכנסי מסיבת עיתונאים בשעות צפיית השיא וספרי לציבור על ג'יימס ריס הטרוריסט. כל שוטר מקוף בכל חור נידח ירדוף אחריו, ואנחנו יודעים שהוא לא ייתן לאף אחד לתפוס אותו בחיים. את תיראי כאילו את כבר יושבת בחדר הסגלגל ותוכלי להשתמש בזה כדי להעביר את חוק הפיקוח הפנימי הזה שניסית נואשות לקדם בקונגרס. הציבור יפחד רצח, ואת תהיי המושיעה."

"נקודה טובה, סטיב. אנחנו באמת יכולים למנף את זה. אבל איך נדע שריס לא רודף גם אחרינו?"

"יש לי נכס שאני שומר ברזרבה, לוריין, והוא יכול להוביל אותו היישר אל מותו. תדאגי שהיחידות הצבאיות והמשטרתיות הכי טובות שלך יצודו אותו ויהדקו את החבל סביב צווארו, והחבר'ה שלי כבר יסיימו את העבודה. ניתן את הקרדיט למי שאת רוצה שיהיה חייב לך טובה, ונמשיך הלאה לסבב הניסויים הבא. הדבר הזה יעבוד, לוריין. את תהיי הנשיאה, ואנחנו נעשה מיליארדים עם ב'."

"אני נותנת לך הזדמנות אחרונה, הורן. כדאי מאוד שזה יעבוד, אחרת אני אדאג שלא תראה עוד דולר אחד מהתקציב של המשרד הזה."

"זה יעבוד, לוריין, תסמכי עלי."

-פרק 57-

ריילי טסה לפי הכללים של טיסת ראייה מנמל התעופה של צפון לאס וגאס ולשם חזרה כדי להגיש תוכנית לטיסה חזרה לבסיס הבית שלה בטקסס. כל עוד תציית לכללי הטיסה החזותיים, איש לא ישאל לאן טסה, וחשוב מכך, היכן נחתה. לאחר שנחתו בנבדה, ריס נשאר בתא הטייס, בכובע ובמשקפי שמש, בזמן שהיא הגישה את תוכנית הטיסה שלה ופיקחה על תדלוק המטוס.

ליז קיבלה אישור המראה ממגדל הפיקוח של צפון וגאס, והם יצאו למסע הארוך למזרח טקסס. היו רק אנשים מעטים, אם בכלל, שריס בטח בהם כמו בליז. הוא לא סיפר את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו לאיש, ועכשיו עשה זאת במשך רוב הטיסה, שנמשכה כמעט ארבע שעות.

הוא התחיל מההתחלה, בתכנון המשימה המוזר שקדם למארב, ותיאר את כל האירועים הטרגיים שבאו בעקבותיו. הוא סיפר לה על הגידולים, על הניסוי הקליני הלא מאושר ועל מעורבותם של בני הזוג הארטלי. הוא סיפר לה איך יצר את הרשימה ואיך התקדם בה ביעילות מרבית. הוא לא באמת רצח בדם קר ורצה לכך אישור מריילי המוסרית. הוא רצה לוודא שהוא עושה את הדבר הנכון, שיגרום לאנשיו ולמשפחתו להתגאות בו. ליז היתה מאזינה מצוינת ולא הפריעה לו אפילו פעם אחת. הנאום של ריס שימש לו כווידוי.

לא נעלם מעיניו וגם לא מעיניה של ליז שהוא הפך את עורו והיה למורד. שיטות ההריגה שלו שילבו את כישוריו כלוחם עם הדברים שלמד במשך שנותיו כאיש מבצעים מיוחדים, שבהן למד את פעולותיהם של טרוריסטים, לוחמי גרילה, מורדים ומתנקשים. אילו הקדיש לכך מחשבה, היה מבין שהמהפך החיצוני שלו תאם את המהפך שהתחולל בתוכו. הוא פשט על מאגרי הנשק של האויב והתלבש באופן שסייע לו להיטמע בסביבה. בשיער ארוך ובזקן הוא נראה כמו חוטב עצים מאורגון יותר מאשר כאיש צבא.

הוא נקט תמיד קו תקיף נגד התעללות בשבויים, ללא קשר לזוועה שביצעו לפני שנשבו. בעולם הקשוח של הסילס, הם לא כונו "שבויים". "עצורים" נחשב למונח מנומס יותר, אף שריס חשב שעצורים הם מי שנעצרים על ידי שוטרי תנועה בצד הדרך ולא מי שנתפסים בזמן מלחמה. מרגע שנאזקו באזיקונים, הצוות היה אחראי לשלומם. לריס לא היתה שום סובלנות כלפי אלימות נגד האויב לאחר שנכבל והיה בשליטתו. זה היה אחד הדברים שהבדילו את ארצות הברית מאויביה. כעת הוא הפר את העיקרון הבסיסי הזה, כשהוציא להורג אדם שכרע על ברכיו במקסיקו. הוא חילל את גופת האימאם והשאיר את ראשו משופד על מוט בגדר מול המסגד, אילץ אדם אחר ללבוש חגורת נפץ ולהיכנס למתקן צבאי כדי לחסל קצין בכיר, רצח סוכן פדרלי בשנתו, העביר קליע ארוך טווח דרך מוחו של רואה חשבון ועינה עורך דין לפני שהזריק לו בכוונה מנת יתר של תרופות מרשם. כל זה היה רק הפרולוג. הוא עדיין לא סיים למזג את יכולותיו המושחזות כלוחם עם טקטיקות הגרילה שבהן השתמשו טרוריסטים ברחבי העולם נגד צבאות גדולים וקונבנציונליים. כישוריו היו שילוב מושלם של לוחם עילית ומורד ערמומי.

"ריס, אתה הגבר הכי חזק שפגשתי בחיי, וגדלתי בסביבה של מספיק גברים אמיתיים כדי לדעת את ההבדל. עשית הכול כמו שצריך במשך כל הקריירה שלך, כל החיים שלך, ולא מגיע לך שום דבר ממה שקרה. אלוהים יודע שללורן וללוסי המתוקה לא הגיע מה שקרה להן. רוב האנשים היו נשברים תחת הלחץ וזוחלים לאיזה חור. אני מקווה שאתה לא מתחרט על שום דבר שעשית כדי לנקום את המוות שלהן ושל הצוות שלך, כי בעיני, שום דבר שתעשה למפלצות האלה לא יהיה מוגזם. אין יום שאני לא חושבת על איך שסיכנת את החיים שלך כדי להציל אותי בעיראק. אני אנחית את המטוס המזוין הזה בחצר הקדמית של לוריין הארטלי אם זה מה שתבקש."

"אני מקווה שאת לא חושבת עלי דברים רעים בגלל זה, אבל אני לא יכול לתת לאנשים האלה להתחמק מעונש," הוא אמר.

"ריס, סיפרתי לך פעם על סבא שלי?"

"לא, לא נראה לי. אבא של אבא שלך?"

"לא, אבא של אמא שלי. הוא היה השריף המחוזי. איזה זבל שרק השתחרר מהכלא רצח אותו בדם קר ב 1977, לפני שנולדתי בכלל. הבחור שהרג אותו ישב באגף הנידונים למוות וקיבל שלוש ארוחות ביום במשך שלושים שנה. ואז איזה בית משפט לערעורים החליט שהוא לא ראוי לעונש מוות. עורכי הדין האלה מהרווארד עומדים בתור כדי להגן על רוצחים, ומי דואג לנו? אני לא זכיתי להכיר את סבא שלי, והמשפחה שלי לעולם לא תקבל צדק. חברי הצוות שלך, הריינג'רים, הטייסים ואנשי צוות האוויר: אף אחד מהם לא יזכה לחבק שוב את אשתו, לזרוק כדור בייסבול לבן שלו, או ללוות את הבת שלו בחתונה. אחד הטייסים האלה מיחידה 160, הנסן, למד איתי בבית הספר לטיסה. כולנו קראנו לו 'השוודי' כי הוא נראה כמו ויקינג ענקי. הוא רצה להיות טייס תקיפה, אבל לא נכנס לשום דבר חוץ מצ'ינוק. היו לו אישה ושלושה בנים בבית. הוא אפילו לא הספיק להכיר את בנו הקטן, שנולד ממש לפני שהוא נהרג. הוא היה חיוני מדי למשימה ולא יכלו לתת לו חופשה דחופה. הלב שלי נשבר בשביל אשתו והבנים שלו. אתה לעולם לא תראה שוב את לורן או את לוסי ולא תכיר את הבן שלך, שלא זכה להיוולד. המערכת תגן על בני הזוג הארטלי, והם ימשיכו להתעשר ולהתחזק. היא תהיה בבית הלבן, ואתה תנסה לגרום לאנשים להאמין לתיאוריית הקונספירציה המטורפת שלך. לא, ריס, אם אתה רוצה שמישהו יגיד לך שאתה עושה משהו אסור, אתה לא שואל את האדם הנכון. תצוד כל אחד ואחת מהחארות האלה ותעשה צדק למען המשפחה שלך ולמען כל המשפחות של הלוחמים שנהרגו." היא שתקה לרגע. "תהרוג אותם, ריס. תהרוג את כולם."

ריס, שלא ידע מה לומר, שתק בזמן שליז אספה את מחשבותיה.

"אני אעשה כל מה שאני יכולה כדי לעזור," היא הוסיפה ברכות.

"תודה, ליז, את כבר עושה מספיק. אני שונא את העובדה שאת מסכנת את עצמך בשבילי. הם יקלטו בסוף שהיית מעורבת."

"אולי כן ואולי לא. בכל מקרה, זה יהיה עדיף מאשר לעבור עינויים ואונס קבוצתי מידי חבורה של ג'יהאדיסטים בעיראק. אני די בטוחה שלאף בי איי אסור לערוף לי את הראש. אני חייבת לך את החיים שלי, ריס, וחוץ מזה אתה המשפחה שלי. הם רצחו את הדבר הכי קרוב לאחות ולאחיינית שהיה לי אי פעם."

-פרק 58-

חוות גוסט רוז, טקסס

למעסיק של ליז ריילי היו שני מטוסים שהוא החזיק בהאנגר בחווה שלו, בין יוסטון לקולג' סטיישן. ליז התגוררה בשטח החווה בבקתה קטנה אך מאובזרת היטב ונקייה, שתשמש כביתו של ריס עד שיחליט מה הצעד הבא שלו. רק צוות מצומצם נכח בחווה, כיוון שהבוס לא היה שם, ואיש מהם לא יטריד את האורח של מיס ריילי. היא הנחיתה את הפילאטוס על מסלול ההמראה הפרטי הסלול ונסעה לעבר ההאנגר, שהיה נקי כמו חדר ניתוח.

"ברוך הבא לחוות גוסט רוז," היא אמרה, כיבתה את המנוע והחלה לבצע את רשימת הבדיקות שלאחר הטיסה, בזמן שריס חזר אל תא הנוסעים.

"פשוט תשאיר את הציוד במטוס אם אתה רוצה, אף אחד לא ייגע בו," קראה ליז מתא הטייס. ריס הנהן, איתר תיק קטן ללילה שהכיל כמה בגדים וכלי רחצה, פתח את הדלת והוריד את המדרגות. הוא השתוקק לעמוד על הקרקע ולמתוח את רגליו אחרי שבילה חצי יום במטוס הקטן. הוא הסתובב בהאנגר בזמן שליז טיפלה במטוס. כשסיימה, גם היא ירדה במדרגות וביצעה סדרה של מתיחות כדי לחלץ את העצמות.

"איך הגב שלך?" שאל ריס וכיוון לפציעה שקטעה את הקריירה שלה כטייסת בצבא היבשה.

"בסדר. הוא נתפס כשאני במטוס יום שלם, אבל כוס פינו גריג'יו, וזה עובר."

היא טסה כמו גבר, אבל שתתה כמו בחורה. ריס תמיד ראה בליז פרדוקס מוזר. היא היתה גם טום בוי וגם נשית להפליא, והוא הופתע ללא הרף מדברים שאמרה או עשתה, שגרמו לו לראות אותה באופן קיצוני באור כזה או אחר.

טנדר פורד F-350 קינג ראנץ' עצר בחזית ההאנגר, וגבר קטן בחולצת בוקרים, ג'ינס ומגפיים הרים מעט את שולי כובע הבוקרים שלו בפני ליז והנהן אל ריס.

"סניורה ריילי."

"זה ארנסטו," אמרה ליז. "הוא יסיע אותנו לבקתה שלי. אל תדאג, הוא יודע לשמור על הפה שלו סגור."

הם נכנסו לטנדר, וריס ספג את מראות החווה רחבת הידיים בעשר הדקות שנמשכה הנסיעה לביתה של ריילי.

איסלמורָדָה, פלורידה

קפטן לנארד הווארד הוציא הון תועפות והצליח להשיג לעצמו ולמשפחתו טיסת לילה מסן דייגו לאטלנטה, וממנה לפורט לודרדייל, שם הם שכרו רכב ונסעו עד איסלמורדה שבפלורידה קיז. הם הגיעו לבית השכור מותשים אך מרוצים הם היו מוגנים ורחוקים ככל האפשר מסן דייגו בלי לצאת את גבולות ארצות הברית. הפסיכופת הזה, ריס, בטח פועל בלי שום תמיכה, ואין סיכוי שיצליח לחצות את המדינה בלי להיתפס. חוץ מזה, איך הוא בכלל ימצא אותם כאן בלי שום אמצעי מודיעיני?

הם שמרו על פרופיל נמוך ביום הראשון ונחו, אבל בהדרגה הרגישו יותר בנוח בסביבה הטרופית ויצאו לחקור אותה. בנו ובתו המתבגרים התלוננו בהתחלה שאין חוף ים ליד הבית, אבל מהר מאוד הבינו שעולם שלם של פלאים שוכן ממש מתחת לפני המים, בין השוניות שהפכו את הקיז ליעד צלילה. הווארד קנה להם ציוד שנרקול בחנות צלילה מקומית, ובמשך רוב היום הם חקרו את עולמם החדש. הוא ואשתו נהנו לשבת על המרפסת ולקרוא. היא קראה מגזינים של אדריכלות ועיצוב פנים, והוא קרא רומן חדש של בראד תור שקנה בנמל התעופה באטלנטה. ככה הם יחיו בשארית חייהם, ברגע שיפדה את חלקו במה שהוא ואדמירל פילזנר המנוח כינו בפשטות "הפרויקט".

חוות גוסט רוז, טקסס

ריס עלה בעקבות ליז במדרגות הבקתה שלה ונכנס אל הסלון הקטן. "רוצה משהו לשתות?" שאלה כשפנתה למטבח. "יש לי בירה, יין, מים וזהו בערך."

"בירה, למה לא, ואולי גם קצת אור. חשוך פה כמו במערה." ריס צמצם את עיניו כשהביט בתמונות שעל מדף האח. היתה שם תמונה של ליז בסרבל טיסה מול מסוק הקיואה שלה, ללא ספק בעיראק. בתמונה אחרת, אביה הצמיד לה את כנפי הטיס בטקס הסיום של הקורס. והיתה שם גם תמונה שגרמה לו להתאבן: ליז, יחד איתו ועם לורן ולוסי בחג המולד, והם כולם מחייכים. אושר שקפא בזמן.

ליז חזרה לסלון ובידיה בקבוק קוּרְס לייט בשבילו וכוס יין לבן לעצמה. "סוף סוף אני מביאה גבר הביתה, וזה הגבר היחיד מחוץ למשפחה שאני לא יכולה להשתעשע איתו."

ריס התעשת במהירות והסיט את מבטו מהתמונה.

"בני משפחה הם מחוץ לתחום אצלכם? לא ידעתי את זה," התלוצץ.

"אני מאלבמה, אידיוט, לא מטנסי." ריילי נתנה לו אגרוף קטן בזרוע והתיישבה לידו על הספה. "אתה יכול להשתמש בוויי פיי אם אתה צריך. אין פה קליטה לקו טלפון רגיל, אז הכול דרך לוויין. אני חושבת שזה מאובטח, אבל לא יכולה להבטיח כלום. אתה יודע כמה הדברים האלה מסוכנים היום. השגתי לך גם שלושה טלפונים פריפייד. במקומך לא הייתי משתמשת באף אחד מהם יותר מפעם אחת."

"אוקיי, תודה."

זה היה מסוכן, אבל הכרחי. ריס התחבר לוויי פיי ונכנס לתיקייה בספיידראוק כדי לבדוק אם יש בה הודעה מבן אדוארדס. ההודעה שמצא היתה רק סדרה של מספרים ואותיות, ואחריהם ראשי התיבות פצ"ר. לקח לו רגע להבין שהתווים הם קואורדינטות ושאדוארדס מכוון אותו לקצה חוט שנשאר פתוח, אחד השמות היחידים שנותרו ברשימה שלו.

"מה יש לך שם?" שאלה ליז.

"הודעה מבן," ענה ריס. "נראה שזה המיקום של היעד הבא שלי."

"אוי, בן," אמרה ליז בנימה נוסטלגית. "אני זוכרת איך הוא התחיל איתי כל הזמן כשביקרתי אותך ואת לורן בקורונדו. נדמה לי שהסי איי איי בדיוק גייסו אותו. הוא תמיד עשה לי צמרמורת. נראה לי שהוא היה נשוי אז, ואשתו היתה ממש שם!"

"נשמע כמו בן. תמיד היו לו קצת בעיות עם נדרי הנישואים."

"איפה היעד?"

"פלורידה. הקיז."

הבעיה היתה להגיע לשם. הנקודה הזאת היתה צוואר בקבוק, מוקפת מים מכל עבר, ורק כביש אחד הוביל אליה וממנה. אם זה היה מבצע של היחידה, הם היו נכנסים דרך המים. היו מנחיתים שם אותו ואת הצוות בעזרת כלי טיס, כלי שיט גדול יותר או אפילו צוללת, והם היו ממשיכים בסירות גומי קרביות מסוג זודיאק הכי קרוב שאפשר אל החוף, ואז שוחים בשקט מתחת לפני המים באמצעות מערכות נשימה במעגל סגור, שבהן לא נפלטות בועות שיחשפו את מיקומם. למרבה האירוניה, אף על פי שהיה לוחם קומנדו ימי מאומן היטב, לריס לא היתה גישה אפילו לקאנו.

הוא ביקר בדרום פלורידה בילדותו, אבל זה היה לפני עשורים והאזור השתנה מאוד בשנים שחלפו. לפני המלחמה הוא וחבריו לצוות ערכו הדגמות של הריסת מכשולים תת ימיים במוזיאון היחידה בפורט פירס, כך שהיו לו שם כמה קשרים. הוא הסתדר מצוין עם כמה חבר'ה מקומיים טובים שאהבו לדוג ברובה דיג ושמר על קשר במייל עם כמה מהם, אבל הוא לא הכיר אותם טוב מספיק כדי לפנות אליהם לעזרה בתור האיש המבוקש ביותר באמריקה והוא חשד שהוא בדרך הבטוחה לזכות בתואר הזה ברגע שרשויות החוק יתחילו לחבר את הנקודות.

הוא גם ידע שיש בדרום פלורידה כמה מסלולי טיסה פרטיים קטנים, ששימשו אנשי עסקים בעלי יוזמה ומתוחכמים מהשוק השחור להברחת חבילות מריחואנה בשנות השבעים והשמונים, אבל הסוכנים הפדרליים פיקחו עליהם מקרוב במסגרת המלחמה בסמים. הוא לא הצליח לחשוב על דרך להיכנס לשם, שבה יהיה לו סיכוי סביר גם לצאת, והחליט ששוב יצטרך להסתמך על נדיבותו של מרקו. הוא התנצל, יצא אל המרפסת והשתמש באחד הטלפונים החד פעמיים כדי ליצור קשר עם המיטיב המקסיקני שלו. ואכן, למרקו היו קשרים במיאמי והם יוכלו לארגן לו הסעה בלי שאלות מיותרות. רכב יחכה לו בנמל התעופה אופה לוקה, צפונית מערבית למיאמי, באזור של המפעילים הפרטיים.

"אז נראה שבכל זאת לא יצא לך לארח גבר ללילה," הוא אמר לליז כשחזר פנימה.

"לאן אתה ממשיך, חברי הנמלט?"

"למיאמי, ואז אני אסע דרומה לקיז. כמה זמן ייקח לנו לטוס לשם?"

ליז הביטה בתקרה ועשתה חישוב מהיר בראש. "בערך שלוש שעות וחצי, תלוי ברוחות."

ריס הציץ בשעונו. "אולי בכל זאת אשאר ללילה. מאוחר מדי להוציא את זה לפועל הערב. אני צריך לעבור על תצלומי האוויר ולתכנן קצת בכל מקרה. יש במערה הזאת חדר אורחים?"

למחרת בבוקר, בשעה מוקדמת, הגישה ליז תוכנית טיסה והם יצאו לדרך אל מדינת השמש. נתיב הטיסה שלהם דילג בין החופים הלבנים של מפרץ מקסיקו ובין קווי החוף הנשכחים של הביג בנד, בשעה שחצי האי פלורידה התעקל דרומה לעבר הקריביים. אחרי סרסוטה פנתה ליז מזרחה וחצתה את המרחב האינסופי לכאורה של איים ויערות מנגרובים באוורגליידס.

מה שמגובה הקרקע היה קיר צפוף של עשב משונן נראה מלמעלה כמו מאות נחשים השזורים זה בזה. נהרות קטנים, נחלים ופלגים זרמו בין גושי אדמה יבשה או לחה, מכוסים בצמחייה. היה כמעט בלתי אפשרי לנווט במים האלה.

בית הגידול השומם הזה, המגוון הרבה יותר מכפי שנהוג לחשוב, עמד בניגוד חריף לקווי החוף המאוכלסים בצפיפות של פלורידה, שמשכו תיירים מכל העולם. ככה בטח נראה כל האזור לפני שהגיע האדם עם מחפרים והפך ים של עשב לג'ונגל של בטון. כשההוריקנים באו לגבות בחזרה את נוף הביצות העתיק, האדם בנה סוללות גבוהות יותר ותעלות עמוקות יותר כדי לבלום את גאות הטבע. ממערב, המחסומים של מערכת הסוללות נמתחו לרוחב המדינה כמו קו בחול בין יופי פראי לציוויליזציה מלאכותית. שכונות שנראו כאילו נקרצו בקורצן אחיד נמתחו מזרחה לעבר האוקיינוס האטלנטי, ועל מבוך האספלט המתפתל דמוי הרשת הזדחלה התנועה.

ריס נשאר במטוס בזמן שליז נרשמה במשרד התעופה ואיתרה את הרכב שלו, טנדר דודג' ראם מודל 2004. המפתחות חיכו לו מתחת לשטיחון. היא חזרה למטוס וסימנה לריס באגודל זקור.

"הרכב שלך שם, בדיוק כמו שהחבר שלך אמר. אתה בטוח שאתה לא רוצה שאבוא לעזור?"

"לא, ליז, זה המופע שלי. גם ככה את מסכנת את עצמך יותר מדי בשבילי."

"ראית איזה חלאה עם ברדס עורף לי את הראש ביוטיוב? לא? נכון, וזה בגלל שאיזה לוחם סילס שבכלל לא הכרתי סיכן את החיים שלו בשבילי."

"טוב, אני שמח שהצלתי לך את התחת אז, כי השבוע בהחלט הייתי צריך אותך."

"לך תעשה מה שאתה צריך ותתקשר אם תזדקק לחילוץ. יש פה מלא שדות תעופה: מרתון, קי לארגו, טוורנייה. יש אפילו מסלול פרטי בסאמרלנד קי שאני בטח אוכל לקבל אישור לנחות בו. תתקשר ואני אהיה שם."

"ליז, אני באמת לא יודע איך להודות לך. נתראה בעוד כמה שעות."

"רק תשמור על עצמך, ריס."

ריס הניע את הטנדר, הדליק את המזגן ויצא אל הרחובות של דרום מיאמי. יש את מיאמי של התיירים, עם קווי הרקיע הבוהקים, בנייני האר דקו והחופים הלבנים, ויש את מיאמי הזאת. אוכלוסיית העיר כוללת מהגרים רבים, אמריקאים זה דור אחד או שניים, שבאו ממדינות העולם השלישי, מאמריקה הלטינית ומהאיים הקריביים ונמשכו אל ההזדמנויות שמציעה הכלכלה הצומחת של פלורידה. התוצאה הצפויה של ההשתלה ההמונית הזאת היא שכונות שלמות שנראות כאילו נתלשו מתוך הוואנה, בוגוטה או פורט או פרנס. בשכונות האלה, סורגי ברזל כיסו כל חלון ופתח, כמעט איש לא דיבר ולא קרא אנגלית, ומדי פעם היה אפשר לראות תרנגולת, חזיר ואפילו פרה בחצר האחורית. ריס ביצע כמה מבצעים לסיכול הברחות סמים כלוחם סילס מן השורה בדרום אמריקה בימים שלפני 11 בספטמבר, והמראות והקולות בשכונות האלה החזירו אותו לתקופות התמימות האלה. הוא התקדם לכיוון דרום מערב, אל הכביש המהיר פלמטו, והשתלב בתנועה האגרסיבית, שלא נפלה בהיקפה מכמות התנועה בלוס אנג'לס.

הוא גיחך כשנזכר בנסיעה למיאמי כמה שנים קודם לכן, שבה הוא וכמה לוחמים אחרים מיחידות מיוחדות ערכו תרגיל תקיפה מדומה על מתקן כליאה שעמד להיהרס. הם התגנבו לחוף והטמינו מטעני פריצה כדי לפרוץ דרך חומות הבטון העבות של מתקן הכליאה. כשהמטענים התפוצצו, הדיירים בשיכון סמוך חשבו שהמשטרה פושטת עליהם ומיהרו לשטוף את הסמים שהיו להם באסלה. העומס של מאות אסלות שהודחו כמעט בו זמנית שיתק את התשתיות העירוניות, ורק אחרי שעות חזר לחץ המים באזור לסדרו. הם כנראה הורידו מהרחוב בטעות באותו לילה יותר סמים ממה שהמשטרה המקומית היתה תופסת בחודש שלם.

לאחר שהגיע לפלורידה סיטי, ריס המשיך דרומה אל הקיז שרשרת האיים שנמשכת לאורך כמאה וחמישים קילומטרים. לאורכם נפרשה מערכת כבישים וגשרים, שכל קילומטר בהם סומן בשלט ועליו מספר, בסדר יורד, עם ההתקדמות לכיוון קי וסט. כמעט כל מקום בקיז צוין לפי סמן המרחק שלו, וככל שהמספרים הלכו וירדו עם ההתקדמות דרומה, נראו פחות סימנים להשפעה של מיאמי ויותר סממנים של פלורידה הישנה. המלוניות ומסעדות הדרכים הוותיקות, שרידים משנות החמישים והשישים, הזכירו לריס טיולים עם הוריו וסביו בילדותו. אילו רק ילדיו היו זוכים לחוות ימים חסרי דאגות כאלה.

-פרק 59-

איסלמורדה, פלורידה

זאת היתה שעת צהריים, ואיימי הווארד נמנמה בזמן שהילדים צפו בסרט בטלוויזיה הגדולה עם המסך השטוח בסלון. לנארד שאל אותם אם ירצו להצטרף אליו להליכה, אך הם סירבו. שניהם היו בגיל שבו העדיפו לבלות כמה שפחות זמן עם הוריהם והיו מותשים לאחר שצללו עם שנורקל כל הבוקר תחת השמש הקופחת בפלורידה.

הווארד בכובע רחב שוליים, בגדי דייגים קלים מניילון, מתוצרת קולומביה, וסנדלי טבע צעד בשביל הכורכר לעבר כביש הגישה לכביש המהיר. המדרכה שנמתחה במקביל אליו התחברה לשביל שאִפשר הצצה, בלי להירטב, בביצות המנגרובים שהשתרעו לאורך קילומטרים והיו ליבת המערכת האקולוגית המקומית. בנקודה מסוימת השביל נכנס אל מעין קתדרלה שיצרו צמרות העצים המשתלבות ממעל, שסיפקו צל מבורך מפני השמש היוקדת. למרות קצב ההליכה האטי והמרחק הקצר שעבר, היום היה לח ומעיק, והווארד כבר הזיע. הוא לא היה יכול לתאר לעצמו את המקום הזה באוגוסט. יפה ככל שהיה פה, הוא היה מעדיף את קליפורניה בכל יום נתון.

הוא שמע צעדים מאחוריו והסתובב לראות את מקור הרעש. ברגע שעשה זאת, ספג מהלומה בלסת שגרמה לעולמו להחשיך וצנח על מדרכת הבטון. הוא התעורר כשגבר רוכן מעליו וממטיר אגרופים על פניו. כשניסה להרים את ידיו כדי להתגונן, גילה שזרועותיו לכודות באחיזת ברזל מתחת לירכיו של התוקף. ריס ריסק את פניו של הווארד עד שנהפכו לעיסה מדממת, אך עצר את עצמו לפני שהכה את האיש החלש למוות. סוף כזה לא היה מכאיב מספיק עבור האיש שמכר את הצוות שלו לטליבאן מתוך תאוות בצע טהורה. ריס הסיר את חגורת העור שלו, כרך אותה סביב צווארו של הווארד כמו רצועה וגרר אותו מהמדרכה אל תוך ביצת המנגרובים. הפרקליט הצבאי זחל מאחוריו כמיטב יכולתו. כשהיו במרחק של כחמישים מטרים מהשביל, הווארד ויתר ונהפך למשקולת. ריס שמט את החגורה והניח לראשו לצנוח על האדמה הרכה, לפני שהרים את עורך הדין בנשיאת כבאים ופסע אל תוך המים. המנגרובים היו כמו מבוך, והיה עליו להתרכז כדי למצוא את דרכו בחזרה בנתיב שבו הגיע. הוא חש מידה לא מבוטלת של הקלה אחרי עיקול נוסף, כשנחשף לפניו חרטום הסירה השטוחה ש"שאל", שצפה נמוך על פני המים. הוא השליך את הווארד, שהיה בהכרה מעורפלת, מעל דופן הסירה ואזק את ידיו ואת רגליו באזיקוני פלסטיק לקראת הנסיעה.

הרחק משרשרת האיים המרכזית, שאותה חצו הכביש המהיר ומסילת הרכבת, היו פזורים איים רבים במגוון גדלים וצורות, שהיו נגישים רק באמצעות סירה. ריס ניווט את הסירה צפונה על פני המים הצלולים של מפרץ פלורידה וחיפש מקום מתאים, הרחק מעיניה הפקוחות ומאוזניה הכרויות של הציוויליזציה. הוא לא היה צריך להרחיק לכת. בסירה השטוחה התאפשר לו לחלוף מעל אינספור מכשולים תת מימיים פשוט על ידי הרמת המנוע החיצוני. כשעמד על משטח הדחיפה במכנסיים קצרים ובטישרט והשיט את הסירה באמצעות מוט פיברגלס ארוך, הוא נראה כמו דייג אחד מני רבים שמחפש דגים ביעד הדיג המובחר הזה. הוא מצא מפרצון מוגן שבו היה יכול לקרב את הסירה אל החוף והטיל עוגן.

הפרקליט הצבאי של האדמירל שב להכרתו וקשקש בלי סוף ובלי לקחת שום אחריות על חלקו במזימה לרצוח את אנשי הצוות ואת אשתו ובתו של ריס. הוא התחנן על חייו והאשים כל מי שרק עלה על דעתו במצב שנקלע אליו. ריס חתך את האזיקונים שכבלו את רגליו של הווארד והשליך אותו מעבר לדופן. הוא התבונן בקצין הבכיר מפרפר בפראות, עד שגילה שהמים מגיעים רק עד החזה.

ריס החליק מעל הדופן ודחף את הפרקליט לעבר קו החוף, שעצי מנגרוב צמחו בו בצפיפות. הווארד מעד ללא הרף על שורשיהם החשופים, ונדמה שעבר נצח עד שהגיעו לאדמה החולית היבשה של האי. הפרקליט נפל על ברכיו מול דקל פלמטו והחל להתפלל בקול רם. ריס הביט בגועל באיש שחיפש את עזרת האל לאחר ששלח כל כך הרבה אנשים טובים אל מותם בטרם עת ללא שמץ של חרטה. כובעו של הווארד נפל אי שם, וריס ניסה לאחוז בשערו הקלוש, אך מה שנותר אחרי התספורת הצבאית התקנית חמק מבין אצבעותיו. בניסיון השני הוא אחז בגרונו של עורך הדין המאובן והניף אותו מעלה, כשהוא אוחז להב מרתיע בידו השנייה.

"קום כבר, בן זונה!" נהם בעודו מושך את הקפטן על רגליו ודוחף אותו בחזרה אל העץ. "אני רוצה שתדע מה עומד לקרות לך. אתה בוגד פחדן וחרפה למדים שלבשת. הגשת שישים ושמונה אנשים טובים לאויב על מגש של כסף מזוין כדי שתוכל להתקדם לצד החרא הזה שהתחזה לאדמירל. אתה חתיכת זבל אנושי נחות. תסתכל עלי! תסתכל עלי כשאני מדבר אליך, בן זונה!" בדיוק כפי שאויבו איבד שליטה במסעו לצבירת כוח, כך ריס איבד שליטה ונכנע לצורך הקמאי בנקמה. כל הרגשות שהצטברו בו בשבועות האחרונים געשו ועלו אל פני השטח כשעמד מול הפרקליט הצבאי שארגן את מותם של אנשיו, בצד השני של העולם.

"אני לא יודע על מה אתה מדבר, ריס. אני רק פרקליט צבאי. אני לא מבין על מה אתה מדבר," התחנן הווארד בעיניים עצומות. דם עדיין ניגר על פניו החבולות.

ההכחשה שלו הוציאה את ריס מדעתו מרוב זעם. הגיע זמנו של הווארד למות. הוא שיסף את בטנו התחתונה לרוחב בלהב המעוקל של סכין הקרמביט הטקטית החדה כתער שלו וביתר את דופן הבטן, כך שמעיו נשפכו החוצה אל האדמה הבוצית.

הווארד פלט צווחה חייתית ואחז במעיו, מנסה נואשות לדחוף אותם בחזרה אל תוך הפתח הפעור. הפצע דימם מעט במפתיע.

"אלוהים אדירים, אלוהים אדירים..." היו המילים היחידות שהצליח להוציא מפיו. הוא חזר עליהן שוב ושוב בייסורים, בעוד תחינותיו להתערבות אלוהית נותרו ללא מענה.

ריס לא גילה שום רחמים. הוא הפיל את הקרמביט ארצה ושלף מחגורתו את הסכין מדגם דיינמיס רייזורבק. הוא הניף אותה באלימות אך בחן, שיפד בזריזות את מעיו של הווארד בקצה הלהב ונזהר שלא לנתק אותם. אחר כך תקע את קצה הסכין בגזע הרך של העץ וקשר אליו את הפרקליט הצבאי באמצעות קרביו שלו.

"לך," אמר ריס בקול שקט, שעמד בניגוד חריף לצרחות הזועמות שיצאו מפיו שניות אחדות קודם לכן. "לך מסביב לעץ הזה או שאני אשחט את הילדים שלך מול עיניך."

לנארד הווארד כשל קדימה בשתיקה, המום, והתקדם לאט סביב גזע העץ, כשהוא מהדק את עצמו אליו יותר ויותר באמצעות המעיים שלו. לבסוף קרס ארצה, מפרפר בדמעות, בגבו אל הגזע.

"בבקשה, בבקשה, אל תשאיר אותי כאן. בבקשה," הוא התנשף. "אני אספר לך כל מה שתרצה לדעת."

"זה בדיוק העניין, הווארד," אמר ריס ורכן קרוב יותר אליו. "אני כבר יודע כל מה שאני צריך. ועכשיו אני אצפה בך מת."

"אני... לא... רציתי... ל..."

"לא רצית מה? לא רצית להרוג את הצוות שלי? לא רצית להרוג את אשתי, את הבת שלי... את הבן שלי? לא מספיק טוב, הווארד. אפילו לא קרוב. אל תדאג, לא תמות לשווא. המוות שלך ישרת מטרה. אתה תעביר מסר למה שנשאר מהחבורה שלך. אם יהיה לך מזל, תיכנס להלם לפני שהחולדות יתחילו לאכול אותך בעודך בחיים."

הווארד הביט באיש שהורג אותו ונזכר במבט שריס נתן בו במשרדו של האדמירל לפני מה שנדמה לו כמו זמן רב מאוד. מוות. ריס בהה בעיניים החלולות של האדם המת שלמרגלותיו, שהפצע הפעור בבטנו יזין את שוכני הביצה. ריח המעיים הציף את נחיריו. הווארד כבר משך אליו זבובים ויתושים. העורבים והחולדות יבואו אחר כך, ואחריהם הסרטנים. התנין האמריקאי גם הוא אפשרות באזורים האלה. כל עוד לבו יחזיק מעמד, הוא כנראה יחיה עוד כמה שעות בזמן שהג'ונגל יאכל אותו לאט. יעברו כמה ימים עד שמישהו ימצא את מה שנותר מגופתו, ובזמן הזה יוכל ריס להכין את השלבים האחרונים של תוכניתו.

הוא ניקה את הקרמביט במכנסיו של הווארד וצעד במהירות אל הסירה. להב הרייזורבק המיוחד לסילס שקיבע את הפרקליט הצבאי אל העץ לא הותיר שום ספק באשר לזהותו של מי שהוציא אותו להורג.

ריס לא התעכב כדי להרהר במה שגרם לו לבצע מעשה כה אכזרי. הוא היה סטודנט ללוחמה. הפעולה הזאת נולדה במעמקי זיכרונו התת מודע. האינקה המציאו את שיטת ההוצאה להורג המחרידה הזאת לפני מאות שנים כדי להעביר מסר. שבטים צפון אמריקאיים, בהם בני השוני, השתמשו בה גם כן. בפרו, ארגון הנתיב הזוהר אימץ אותה בשנות השמונים כשיטה יעילה לכבוש באכזריות את לבבות המקומיים ולהניא את הממשלה ממאמציה לחסל אותו. בעוד כל אלה השתמשו בשיטה הזאת כדי להטיל אימה על מתנגדיהם, ריס עשה זאת כמעשה קמאי של אדם שהזעם הכריע אותו.

מי ייתן ושנתם של האנשים שהוא צד תנדוד בתהייה אם גורלם עתיד להיות דומה.

-פרק 60-

הנסיעה צפונה היתה מתסכלת. עורק התנועה היחיד שנמתח לאורך הקיז היה פקוק מרוב תיירים, מקומיים ודייגים שגררו סירות צפונה. אדם שזה עתה פוצץ אדמירל במשרדו, ירה בסוכן פדרלי במיטתו, כרת ראש של טרוריסט והשאיר אדם לגסוס בקרביים חשופים בביצת מנגרובים מצא את התנועה לא תנועה הזאת משגעת.

היה קשה לזהות את ריס בכובע, במשקפי שמש ובזקן, אבל בדיקה של רישיון הנהיגה שלו תזניק את כל כוחות אכיפת החוק. עצירה שגרתית על ידי המשטרה כנראה תביא לסיומה המוקדם של המשימה שלו. הוא נזהר לא לנסוע מהר מדי כשהתנועה היתה צפופה פחות ואותת כמו נער שמנסה לעבור טסט. מצפון לקי לארגו התנועה פחתה מעט, והזרימה צפונה לכיוון מיאמי הרגיעה אותו.

הוא נדרך כשהטנדר הגיע לקצה הדרומי של פרברי מיאמי. נהגים אגרסיביים חתכו בין הנתיבים, ובמהירות של כחמישה קמ"ש מעל המותר הוא הרגיש כאילו הוא נוהג בטרקטור. הוא האיץ קצת כדי להישאר עם שטף התנועה אבל שמר על מקומו בנתיב הימני. הוא הציץ במפה המקופלת שעל ברכיו והתכונן להשתלב בכביש המהיר פלמטו בדרכו חזרה לנמל התעופה. בדיוק כשנכנס לכביש הגישה ל 826, הונדה סיוויק כתומה ומשופצרת, שנראתה כמו אביזר מאחד מסרטי "מהיר ועצבני", חתכה אותו פתאום. הוא סחט את הבלמים כדי להימנע מהתנגשות במכונית הקטנטנה ושמע חריקת צמיגים ואחריה גריסה של מתכת ופלסטיק. ראשו נהדף לאחור אל משענת הראש, כשהאינרציה של התנגשות מאחור דחפה את הטנדר קדימה ולעצירה.

פאק. המכה היתה חזקה, אבל הוא יצא בלי שריטה. אני לא מאמין שכל העסק הזה עלול להיהרס בגלל דפיקה קטנה בפח. תחשוב, ריס. אתה חייב לצאת מזה בדיבורים.

הוא הביט במראת הצד וראה גבר שמן באופן חולני, בערך בגילו, יוצא מפורד אקסקרשן מוגבהת. הנהג צעד ישירות לדלת הנהג, מהר ככל שממדי גופו אפשרו לו. ריס נשם עמוק ואילץ את עצמו לחייך כשפתח את דלת הטנדר ויצא לקראתו.

האיש כבר היה במרחק נגיעה כשריס הניח את רגליו על הקרקע. הוא לבש מכנסי ספורט כתומים ירוקים של מיאמי הוריקנס וגופייה לבנה שחשפה את ההשקעה הכבדה שלו בקעקועים. הגבר המגודל התנהל כמו בריון, כאילו הגודל שלו הוא תוצאה של שרירים ולא של שומן. הוא הצביע באצבע על פניו של ריס והטה את ראשו קדימה כדי להביט מעל משקפי השמש בעלי עדשות המראה שהרכיב. פניו היו אדומות מכעס ורסיסי רוק ניתזו מפיו כשצעק.

"אוֹיֶה! הרסת לי את הטנדר, חתיכת גרינגו מָרִיקוֹן!"

ריס הרים את ידיו בתנועת כניעה מדומה.

"סליחה, אחי. הבחור ההוא חתך אותי, והייתי חייב לבלום חזק כדי לא להיכנס בו מאחור. אני בטוח שנוכל להסתדר, יש לי ביטוח טוב." אין לי מושג על שם מי הטנדר הזה רשום או אם יש לו בכלל ביטוח. מעניין אם חברת הביטוח תסרב לטפל בי כי אני טרוריסט מבית.

בגלל התאונה נוצר פקק, ונהגים חסרי סבלנות התחילו לצפור ולחצות את המסלולים כדי לעקוף אותם ולהגיע לכביש המהירֹ. האיש התקרב עוד יותר אל ריס והיה ממש בהישג ידו.

"שיזדיין הביטוח שלך, חתיכת חלאה, אתה תשלם לי על החרא הזה עכשיו או שאני פאקינג אירה לך בתחת." ריס פקפק בכך שלבחור הזה יש אקדח בחגורת הגומי של מכנסיו, אבל סביר להניח שהיה לו אקדח באוטו.

"תירגע, חבר, תירגע. בוא נחליף פרטים ונזוז. אנחנו לא רוצים לחכות עד שהמשטרה תגיע."

אישה, שריס הניח שהיא אשתו או חברתו של האיש, יצאה מצד הנוסע של הטנדר, כשהיא צורחת בספרדית ומנופפת בזרועותיה. בזמן שריס ניסה להרגיע את הגבר, מה שהיא אמרה הרגיז אותו עוד יותר. היא המשיכה להצביע על הדפיקה ולצרוח בזמן שריס התחנן בפניו שיירגע.

"אשתי מתקשרת למשטרה עכשיו, החרא הזה כולו באשמתך."

"אנחנו לא צריכים לעשות את זה, אחי. אני יכול לשלם לך במזומן. פשוט סע אחרי לכספומט."

הנהג סובב את ראשו והביט לאחור באשתו.

"מאוחר מדי," היה כל מה שהספיק לומר לפני שזרועו השמאלית של ריס נכרכה סביב זרועו הימנית, הצמידה אותה לגופו והוציאה אותה מכלל פעולה. בו זמנית הוא הניף את ידו הימנית ישר למעלה, אל מתחת לסנטרו של האיש, עם הכף פתוחה. עוצמת המכה ריסקה לו את הלסת ושברה את שיניו, שכנראה היו רקובות ממילא. חשוב מכך, היא גרמה למוחו של האיש לפגוע באחורי הגולגולת ולקפץ בחזרה, כך שגל הלם נשלח דרך מערכת העצבים שלו, והוא איבד מיד את ההכרה. ברכיו של האיש קרסו, וכוח המשיכה שלח את כל משקלו יותר ממאה ושבעים קילו ישירות מטה. ראשו נחבט באספלט בקול חבטה חולני. בת זוגו התחילה לצרוח, הטלפון צמוד לאוזנה.

ריס זינק למושב הנהג בטנדר והעביר להילוך נסיעה. הוא לחץ בחוזקה על דוושת הדלק והרגיש איך הצמיגים מסתחררים והטנדר מתאמץ, אך מתקדם רק בקושי. התאונה מיזגה את שני כלי הרכב הכבדים לרכבת פלדה ענקית. הוא העביר לניוטרל, לחץ על כפתור בצד שמאל של לוח המחוונים כדי לשלב להנעה כפולה ואז שילב להילוך הנמוך ביותר. הוא האיץ קדימה, כשהוא גורר אחריו את רכב השטח הכבד יותר בעוד המנוע מתאמץ לייצר מספיק מומנט. הוא ידע שלא יוכל להגיע רחוק כך, אבל כרגע לא היתה לו אפשרות אחרת.

אני חייב לעוף מהטנדר הזה. הוא נסע במעלה הגשר המתעקל לכיוון הכביש המהיר, כשהוא משאיר מאחור את אשתו ההיסטרית של האיש השמן. כשהציץ במפה כדי להחליט מה יהיה הצעד הבא שלו, רעיון צץ בראשו. באמצע פנייה ארוכה הוא סטה בחדות ימינה ואז שמאלה תוך שהוא בולם בחוזקה. שני הטנדרים החליקו וחסמו את שני נתיבי הגשר מעל הכביש המהיר, ממעקה בטון אחד למשנהו. הוא משך מעלה את בלם היד בדודג', הכניס את המפתחות ואת המפה לכיס, החליק על המושב אל צד הנוסע והרים את תיק הגב שלו מהרצפה תוך שהוא פותח את הדלת. נהגים כבר צפרו כשהוא טיפס מעל מעקה הבטיחות ונתלה מהקצה. שיט. הוא שחרר את אחיזתו, הוריד את הסנטר לחזה, הצמיד את כפות רגליו וכופף את הברכיים לקראת הפגיעה הכואבת שלפניו.

עברו כמעט עשרים שנה מאז שמדריכי הצניחה של הצבא בפורט בנינג לימדו אותו את גלגול הצניחה, אבל יש דברים שאף פעם לא שוכחים. כריות כפות הרגליים פגעו בחצץ, והוא התגלגל על הצד, וכך פיזר את עוצמת הפגיעה מכפות הרגליים אל השוקיים, הירכיים, המותניים והגב. הטכניקה, שנועדה לעזור לצנחנים שמאבדים גובה במהירות להימנע מפציעה, עבדה היטב גם עבור אדם במנוסה שקופץ מגשר בכביש המהיר אל מסילת הרכבת שלמטה. ריס כבר לא היה צעיר כמו בימים של קורס הצניחה, ועכשיו שכב ללא תנועה לרגע כדי להעריך את מצבו. הוא הרגיש חבול, לא פצוע, ולכן התגלגל לשכיבה על הבטן ומשם התרומם לכריעה. ברכו הימנית התקפלה קלות כשהעביר אליה את משקלו, אבל הוא הצליח לצלוע קדימה בכאב מינימלי.

נראה שאיש מהנוסעים בתחנה לא הבחין, או לא התעניין, באדם שטיפס לרציף מהמסילה. כולם היו שקועים מדי בסמארטפונים שלהם. רק ילד קטן שם לב, אבל כשניסה לספר לאמו שאיש נפל מהשמים ונחת על הפסים, היא הנהנה בעודה ממשיכה במסע הקניות המקוון שלה. דיידלנד היתה התחנה הסופית של רכבת הפרברים, וריס המתין פחות מדקה עד שהגיעה רכבת.

אם מישהו מחוץ למיאמי שמע אי פעם על דיידלנד, זה היה כנראה בגלל טבח דיידלנד ב 1979, קרב יריות עקוב מדם בחניון שנעשה סמל למגפת האלימות עקב סמים במיאמי. ריס קיווה שלא עומד להתרחש בדיידלנד טבח נוסף, אבל היה מוכן לכל תרחיש. הוא פתח את הרוכסן בתיק הגב כדי שתהיה לו גישה נוחה לאקדח והחזיק את התיק צמוד לצד שמאל של גופו כשעלה לרכבת. על צד הקרון התנוססה פרסומת לווי פיי, שעודדה אותו לשלוף את האייפון מהכיס האחורי בתרמיל. הוא קיווה שעוד לא מצאו דרך לעקוב אחריו, אבל לא היתה לו אפשרות אחרת מלבד הטלפון החד פעמי ששמר כמוצא אחרון. הוא הדליק את המכשיר, התחבר לאות הווי פיי ופתח את אפליקציית סיגנל.

הייתי חייב לנטוש את הטנדר. על הרכבת התחתית, נוסע צפונה מתחנת דיידלנד, הקו הירוק. צריך לתכנן חילוץ בקרוב, שוטרים כנראה מחפשים אותי.

ליז ריילי כנראה בהתה בטלפון שלה, כי התשובה הגיעה כמעט מיד.

אני אתכנן משהו, חכה רגע.

ריס שלף את המפה מהכיס והתחיל לבחון אפשרויות. לוחם הקומנדו הימי שבו נמשך אל המים, אבל לא נראה שיש נתיב ימי לשדה תעופה כלשהו, אלא אם כן יצליח להשיג סירה. הוא הרים את מבטו לשמע סירנות, אבל הן נעו הרחק ממנו, לכיוון זירת התאונה. הטלפון שלו רטט.

אלא אם כן תהיה חייב לרדת, תישאר על הקו הירוק עד תחנת אוקיצ'ובי נראה לי שזה עוד עשרים תחנות. אני אארגן רכב ואאסוף אותך משם.

הוא בדק את מפת התחנות שעל קיר הקרון והשפיל מבט אל המפה שלו. חרא. אני הולך להיתקע ברכבת הארורה הזאת לנצח.

בסדר. אודיע לך אם אצטרך לסטות. באיזה רכב את? אם העסק יתחמם, תשאירי אותי ואני אסתדר לבד.

ריס עבר לקדמת הקרון ונשען על הקיר בפינה כך שהיה יכול לראות את כל החלל. נדמה שכולם שקועים בטלפונים שלהם. איש לא הקדיש לו תשומת לב. כנראה בזכות הזקן, כובע המצחייה ומשקפי השמש הוא לא היה דומה לאיש מהדיווחים בתקשורת, שהוא הניח שכבר התפרסמו, אם כי עדיין לא ראה דיווח כזה בעצמו.

בזמן שהרכבת התקדמה צפונה, הוא סקר את הנוף של דרום מיאמי וחיפש בדריכות כל סימן לפעילות של כוחות אכיפת החוק. הרכבת עברה דרך הקמפוס של אוניברסיטת מיאמי וחלפה ליד מגרש הבייסבול. הוא נשם לרווחה בכל פעם שהדלתות נסגרו והיא המשיכה צפונה.

המסילה נמתחה במקביל לכביש מספר 1 ולקחה אותו צפונה דרך מרכז העסקים של מיאמי וגורדי השחקים המתנשאים שבו. ריס לא האמין עד כמה קו הרקיע של העיר השתנה מאז ביקורו האחרון כאן. בהמשך עברה הרכבת דרך כמה שכונות עוני מצפון למרכז מיאמי, לפני שפנתה מערבה אל אזורים ששימשו ברובם למגורים. ריס ראה גגות של בתים טוריים מסודרים ברשתות מושלמות עד האופק מראה דומה לנופים העירוניים הצפופים שראה במקומות כמו בגדד ומנילה. אחרי נסיעה ארוכה ומייסרת, תרשים התחנות הראה שהוא נמצא תחנה אחת לפני אוקיצ'ובי. הוא שלף את האייפון וראה התראה על הודעה, התחבר שוב לסיגנל ומצא שם הודעה חדשה מליז.

בחוץ. מיניוואן שחור של הונדה. הכול נקי.

ריס סרק את האזור סביב התחנה המתקרבת ככל שהיה ביכולתו מבעד לחלונות הקרון. הרכבת נעצרה והדלתות נפתחו בטלטלה. כמה נוסעים ירדו במהירות, ואחרים, מעטים, חלפו על פניהם כדי לעלות לרכבת ללא שמץ של נימוס או סבלנות. ריס כבר הבין את תזמון העצירות אחרי הנסיעה הארוכה ובהה במסך הטלפון שלו בריכוז בזמן שהנוסעים עלו וירדו. כשידע שנשארו לו שנייה או שתיים לפני שהדלתות יתחילו להיסגר, הוא העמיד פני מופתע וזינק מהקרון. כל מי שעקב אחריו מתוך הרכבת ימשיך לתחנה הבאה בלעדיו. מבט חטוף לאחור על הרציף אישר שאיש לא ירד אחריו.

הוא משך את כובעו מטה כדי להישאר מוסתר ככל האפשר ממצלמות זיהוי הפנים שאולי היו בתחנה. כספים מהמחלקה לביטחון המולדת שימשו למעקבים במרכזי אוכלוסייה ברחבי ארצות הברית, ואמצעי התחבורה ההמוניים היו מהאתרים הפופולריים ביותר לכך.

הרציף היה מוגבה מעל פני הקרקע ואפשר לו תצפית טובה על האזור. כשהביט מעבר למעקה, זיהה את המיניוואן השאול של ליז, שעמד עם מנוע פועל ליד המדרכה למטה. שום דבר לא נראה חריג, אבל בדיוק בנקודות תורפה מסוג זה התרחשו מארבים. ריס גמר אומר בלבו שאם העניינים יסתבכו, הוא לא יסבך את ליז עוד יותר. היא כבר עשתה די והותר ופרעה מזמן את חובה. היתה לו תחושה שבשלב הזה היא עוזרת לו בגלל הכעס שלה עצמה על רצח חברתה לורן ואחייניתה המאומצת לוסי. לגרום לאחת החברות האמיתיות היחידות שנותרו לו בעולם להיעצר או להיהרג לא היה חלק מהתוכנית שלו.

עכשיו או לעולם לא. ריס נשם נשימה עמוקה והידק את אחיזתו באקדח שבתוך תרמיל הגב. בעודו יורד במהירות במדרגות, שמע את דלתות ההזזה האוטומטיות של המיניוואן נפתחות. ליז כנראה ראתה אותו יורד במדרגות במראה הפנימית ולחצה על הכפתור לפתיחתן. אורות הבלמים של הרכב נדלקו, אות לכך שהיא שילבה להילוך והיתה מוכנה לתזוזה. הוא סרק את החניון בחשאיות ככל האפשר בזמן שהלך על המדרכה שלידה חנה המיניוואן. ברכו עדיין כאבה מעט מהנחיתה על הרציף, אבל הוא היה בטוח שהפציעה קלה יחסית ושיוכל לרוץ אם יצטרך. כשהתקדם והגיע במקביל לרכב, הוא הושיט יד פנימה, תפס את הידית הפנימית והשליך את עצמו למושב האחורי. המיניוואן זינק קדימה ברגע שכפות רגליו התנתקו מהמדרכה, וליז דהרה לעבר היציאה מהתחנה.

הוא שלף את הגלוק מהתיק כשדלתות ההזזה החלו להיסגר וישב מוכן לכל התרחשות חריגה. ליז פנתה מתחת למסילת הרכבת לרחוב עשרים מערב, ואז פנתה במהירות שמאלה ולחצה על דוושת הדלק כדי להשתלב בכביש המהיר הייליאה. אם השוטרים הפדרליים התכוונו לעצור אותם לבדיקה, הם היו עושים את זה קודם. היא הציצה למעלה במראה הפנימית מבעד למשקפי הטייסים שלה.

"אתה בסדר, באבא?"

ריס נשם לרווחה.

"יותר טוב עכשיו. תודה על האיסוף. איך השגת רכב?"

"באזור המפעילים הפרטיים בנמל התעופה כמעט תמיד יש מכוניות שאפשר לשאול. הם מרוויחים כל כך הרבה ממכירת דלק, שהם יעשו הכול כדי שהלקוחות יהיו מרוצים. כבר ריסקת את הטנדר של החבר שלך?"

"כן. אני אספר לך על זה באוויר. אנשים פה נוהגים זוועה."

"הרסת שני כלי רכב תקינים לחלוטין בעשרים וארבע שעות. אנשים יפסיקו להשאיל לך דברים."

בעודם נוסעים מזרחה, במקביל לפסי הרכבת, התברר לריס שהם משחזרים את מסלולו מלפני דקות ספורות.

"אל תגיד מילה, ריס, בחיים לא הייתי בעיר הזאת."

"לא אמרתי כלום, ליז. רק תעשי את שלך."

הם פנו שמאלה בשדרה השמינית מזרח ונכנסו עמוק יותר לתוך אזור של בתי מגורים. ריס חשב שאם יצטרך לנטוש את הרכב, המבוך הזה של בתים, גדרות וחצרות אחוריות קטנות יקשה את המרדף, אלא אם כן השוטרים ייעזרו במסוק. הם חצו תעלה קטנה, שנוצרה ללא ספק כשייבשו את האדמה כדי להקים עליה פרבר נעים. כשהתקרבו לנמל התעופה, הנוף נעשה תעשייתי יותר ויותר. דרכם עברה בין מחסנים עם רציפי טעינה, חברות לחומרי בניין ומוסכים. ריס היה די בטוח שראה סצנה של קרב יריות בפרק ישן של "מיאמי מחלק מוסר" שצולם באזור הזה.

"משהו עלי כבר הגיע לחדשות?" הוא שאל.

"עדיין לא. חשבתי שכבר יהיה משהו בשלב הזה. הם עדיין אומרים שההתקפה על האדמירל היתה טרור או אלימות במקום העבודה, תלוי באיזה ערוץ חדשות אתה צופה."

"הם יודעים. מספיק שהם ידברו עם אשתו של טדסקו, והנקודות יתחברו. הם בטח מתכננים את הצעד שלהם לפני שיפנו לתקשורת."

ריס שמע מטוס פרטי בגישה סופית לנחיתה מעליהם כשליז חצתה צומת בדרך צפונה. האור ברמזור התחלף לצהוב כשעברה את הרחוב המקביל, והיא לחצה על דוושת הדלק כדי לא לעבור באדום. כמו בהילוך אטי, אור הרמזור מעליהם התחלף לאדום, וריס ראה ניידת דודג' צ'ארג'ר ירוקה לבנה של משטרת מיאמי דייד ברמזור מימינם. הניידת פנתה ימינה והאיצה מאחוריהם.