המדינה דורשת לגרש למרוקו את אשתו של לוחם מג"ב לשעבר: "מתעלמים שיש לנו ילדה"
יוסף ענבר מאילת התחתן במרוקו עם סלמה ג'וד. היא נכנסה לישראל ב-2025 ולשניים נולדה בת, אך לפי רשות האוכלוסין "לא הוכחה כנות הקשר" ביניהם - וג'וד נדרשת לעזוב את ישראל. ענבר ל-ynet: לפעמים אני מצטער שעשיתי שירות צבאי
רשות האוכלוסין וההגירה דורשת לגרש מישראל את סלמה ג'וד, אזרחית מרוקו הנשואה ליוסף ענבר, אזרח ישראלי ולוחם מג"ב לשעבר, למרות שלשניים בת משותפת הרשומה במרשם האוכלוסין כאזרחית ישראלית. היום הורה בית הדין לעררים בבאר שבע כי עד להכרעה בבקשה לצו ביניים, ג'וד לא תורחק. בהחלטה נקבע גם כי המדינה תגיש את תשובתה לערר תוך 30 יום, ואת תגובתה לבקשה לסעדים זמניים תוך 15 יום. מדובר בעיכוב זמני של ההרחקה עד להכרעה בבקשה, ולא בצו ביניים עצמו.
ענבר, אזרח ישראלי המתגורר באילת כ-10 שנים, שירת כלוחם מג"ב בשירות סדיר בין מרץ 2016 לנובמבר 2018, וסובל מפוסט טראומה. לדבריו, הוא מוכר על-ידי אגף השיקום במשרד הביטחון ומקבל טיפול רפואי קבוע בעקבות שירותו. את אשתו הוא הכיר במרוקו דרך שידוך. הם התארסו בנובמבר 2023 והתחתנו במרוקו בנובמבר 2024. סלמה נכנסה לישראל בינואר 2025 במסגרת ההליך המדורג לבני זוג של אזרחים ישראלים, וקיבלה אשרה מסוג ב/1. במאי 2025 נולדה לבני הזוג בתם, מאסק, הרשומה במרשם האוכלוסין על שם שני הוריה, באותה כתובת באילת. היא בת שנה וחמישה חודשים.
בספטמבר 2025 ערכה לשכת רשות האוכלוסין וההגירה באילת ריאיון לבני הזוג. לפי הערר, ג'וד רואיינה בתרגום טלפוני. יומיים לאחר מכן אבחן אותה פסיכיאטר באילת, שהתרשם ממצב חרדה והמליץ על טיפול. ב-30 בספטמבר 2025 נדחתה הבקשה. לאחר ערר פנימי נערך ביוני 2026 ריאיון נוסף, הפעם בנוכחותו של מתורגמן לערבית מרוקאית. ב-14 בספטמבר 2026 נדחה גם הערר הפנימי, נקבע כי לא הוכחה כנות הקשר - וג'וד נדרשה לצאת מישראל תוך 30 יום, כלומר עד 14 באוקטובר.
בערר, שהגישו עורכי הדין אוסמה אבו עגאג ומיכאל זילברשמיד, נטען כי ההחלטה אינה מזכירה כלל את הילדה המשותפת של השניים, אף שהיא "הראיה החזקה ביותר" לקיומו של תא משפחתי ממשי, וכי ההחלטה עצמה מאשרת שבני הזוג גרים תחת קורת גג אחת. לטענתם, "הסתירות" שעליהן נשענה הרשות הן פרטים שוליים, השמטות או אי-דיוקים, ובחלקן אינן סתירות כלל.
עוד נטען כי הריאיון הראשון בלשכת אילת לא תורגם לניב הערבית שג'וד דוברת, וכי לפי ההחלטה עצמה נעזרה במהלכו במתורגמן "לערבית" ורק בריאיון השני במתורגמן "לשפה המרוקאית". בני הזוג, כך נטען, לא קיבלו הזדמנות להגיב על הסתירות לפני קבלת ההחלטה, שבה נשקלו שיקולים זרים, בהם התנהגותו של ענבר כלפי נציגי השירות והשוואה ל"זוגות אחרים מאותו מגזר", ולא נבחנו אמצעים מידתיים יותר כמו הארכת האשרה והמשך מעקב.
נטען גם כי ההחלטה אינה מתייחסת לטובת הילדה, בניגוד לאמנה בדבר זכויות הילד שישראל אשררה. בבקשה לצו ביניים נכתב כי הרחקת האם תחייב להפריד תינוקת מאמה או לעקור אזרחית ישראלית מארצה ומאביה, וכי נזק כזה אינו הפיך.
ענבר אמר ל-ynet: "הם מתעלמים מזה שיש לנו ילדה משותפת. אם אתם לא משוכנעים מהקשר, למה רשמתם אותה כבתי בלי לשלוח אותי לבדיקת DNA?". הוא מספר כי עקב הפוסט טראומה משירותו במג"ב הוא סובל מהפרעות שינה וממיגרנות קשות, אינו עובד זה יותר משנה ומתפרנס מקצבה של משרד הביטחון, בעוד שאשתו אינה מורשית לעבוד.
ענבר טוען כי הוא מופלה בלשכה, וכי הריאיון עם אשתו ביוני 2026 היה בלתי הוגן. לדבריו, הוא פנה גם ללשכת רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג, ובתגובה קיבל מייל מלשכת רשות האוכלוסין, שלפיו נמסר לרעיית הנשיא כי הוא איים בלשכה והוגשה נגדו תלונה. "לא איימתי בכלל. לא הייתי שם כבר חצי שנה", הוא אומר.
ענבר מאשים את לשכת רשות האוכלוסין באילת ביחס גזעני כלפיו: "במדינת ישראל מבדילים בין יהודי לערבי. אם הייתי יהודי הייתי מקבל הכל בקלות ולא היו מענישים אותי. לפעמים אני מצטער שעשיתי שירות צבאי. במשרד הפנים באילת מתעללים בי מאוד. אני מרגיש עם זה הכי רע. למה מתייחסים אליי ככה?".
בא כוחו, עו"ד זילברשמיד, אמר: "לא נתפס שבהחלטת משרד הפנים אין כל אזכור לכך כי למרשי בת קטינה אזרחית ישראל. מדובר בלוחם שתרם רבות למדינה. מצופה שהמדינה תסייע ולא תקשה. אנחנו בתחילתו של מאבק משפטי ואין לנו צל של ספק כי בסופו של יום המשפחה תמשיך את חייה בישראל".
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.