עמוד התווך של הממלכתיות: עוצמתו החוקתית של העליון

במשפט החוקתי מקובל לומר כי האמון הציבורי הוא הנכס היחיד שבאמצעותו פועלת הרשות השופטת – אין לה לא ארנק ולא חרב. כאשר יושב ראש ועדת הבחירות מנהל אירועים מורכבים בצורה שקופה, עניינית ונטולת פניות, הוא מבסס ומחזק את האמון הציבורי במערכת המשפט כולה 

מוחמד ותד|

הדיון הציבורי בישראל, המאופין לעיתים בסערות תקשורתיות ובקיטוב, מבליט ביתר שאת את חשיבותם של מוסדות השלטון היציבים במדינה. בתקופות מורכבות, תפקידו של יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית – תפקיד המופקד בידיו המיומנות של שופט בית המשפט העליון – מדגים את כוחה של המנהיגות המשפטית בישראל. תפקיד זה לא מצטמצם לניהול לוגיסטי או פרוצדורלי, אלא מהווה ביטוי מובהק למחויבות העמוקה של המערכת המשפטית לשמירה על תקינותו, אמינותו והלגיטימיות של אקט הריבונות המרכזי במדינה דמוקרטית: יום הבוחר.

התנהלותו של השופט נעם סולברג בתפקידו זה, ובפרט מול התפתחויות רגישות המעלות חששות למימון זר ולניסיונות התערבות חיצונית בהליך הבחירות, מקנה שיעור מאלף בשפיטה מקצועית, עניינית ואיכותית, ובמנהיגות שיפוטית ממלכתית, עמוקה ובלתי מתפשרת. עיון מעמיק בהתנהלות זו חושף את האיכות המשפטית והערכית המאפיינת את בית המשפט העליון בישראל בכללותו.

בשנים האחרונות רווחת בשיח הציבורי הנטייה לרדד את עבודת הרשות השופטת לכדי תווית שטוחה של חלוקה למחנות: "אקטיביסטים מול שמרנים", או חלוקה במונחים פוליטיים. תיוג זה מחטיא לחלוטין את מהותה של המלאכה השיפוטית ואת דמותו של בית המשפט העליון.

המציאות המשפטית עשירה ומפוארת בהרבה. התבוננות מעמיקה בפסיקות העליון בשנים האחרונות – בין אם בדיוני עומק בהובלת הנשיא יצחק עמית והשופטת דפנה ברק-ארז, בניתוחים האנליטיים של השופט אלכס שטיין, בגישה הזכותית והדיונית של השופט ח'אלד כבוב, או בתפיסות הריסון והממסדיות של השופטים נועם סולברג ויחיאל כשר – מעידה על מעבדה חוקתית תוססת. זהו פסיפס מרשים של עצמאות מחשבתית, ניתוח משפטי מעמיק ומחויבות לערכי היסוד של המדינה.

הבדלים מתודולוגיים, ניתוחי טקסט שונים ותפיסות פרשניות מגוונות אינם חולשה; הם נשמת אפה של פסיקה ענפה, עמוקה ובריאה. מה שמאחד את המוסד הזה מן המסד עד הטפחות, מעבר לכל גוון מחשבתי, הוא מסד מוסדי משותף ואיתן: ממלכתיות, ענייניות, עצמאות שיפוטית ללא חת, ואיכות משפטית מהמעלה הראשונה.

במשפט החוקתי הקלאסי, הגנת הבחירות נתפסה בעיקר כהגנה מפני זיופים בקלפי או שמירה על שוויון ההזדמנויות של הרשימות המתמודדות. אלא שהמציאות של המאה ה-21 הציבה אתגרים מורכבים חדשים. נשמת אפה של הדמוקרטיה היא הגנה על זהות הרצון החופשי והאוטונומי של הבוחר. כאשר עולות טענות וחשדות בנוגע לחדירת הון זר ולשימוש במשאבים בלתי מפוקחים, המערכת המשפטית פועלת בשילוב מרשים של נחישות וריסון.

בנקודת הממשק הקריטית הזו בולטת מנהיגותו המוסדית של השופט סולברג. המשפט המנהלי מעמיד במרכזו את חובת הגינותה של הרשות, את השקילה העניינית ואת עיקרון הסבירות והאיזון. סולברג מדגים הלכה למעשה את הדרך המוסדית הנכונה: עמידה איתנה, שקולה, מחושבת ומלאת הוד.

הביטוי המובהק לכך ניכר כאשר לצידו של השופט סולברג ישבו היועצת המשפטית לממשלה וראש שירות הביטחון הכללי. מבחינה חוקתית, זהו ביטוי ויזואלי ומהותי לשילוב הזרועות המרשים בין שלטון החוק, הגנת המדינה ושמירה על טוהר המשחק הדמוקרטי. עמדה זו המחישה כי שמירה על הבחירות נעשית מתוך שיתוף פעולה מוסדי הדוק, תוך ראייה ממלכתית רחבה ואחראית.

המשפט הציבורי הישראלי מתברך בשפה מוסדית מחברת, שקולה ומכבדת. הדברים הנכוחים שנשא השופט סולברג, ובפרט אמירותיו במעמד הרשמי והחגיגי של מסירת תוצאות הבחירות לנשיא המדינה, הדגימו כיצד נשמעת סמכות שיפוטית במיטבה – שפה המשקפת את הסטנדרט הנורמטיבי הגבוה הנהוג בבית המשפט העליון כולו.

בדבריו במעמד זה, בעת שהגיש את התוצאות הרשמיות לנשיא המדינה, ניסח השופט סולברג תפיסה חוקתית צרופה: תזכורת לכך שהמוסדות הדמוקרטיים שייכים לכלל אזרחי ישראל. הוא ידע למתוח את הקו הנורמטיבי העדין אך החיוני בין פלורליזם רעיוני לגיטימי – שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה – לבין התערבות בלתי ראויה המבקשת לעוות את הדיון הציבורי.

התנהלותו של השופט סולברג מוכיחה כי כוחה של הרשות השופטת נובע מדיוק הניתוח, מעומק הטיעון ומממלכתיות צרופה. דבריו היו שיעור מעורר השראה באזרחות ובמשפט ציבורי.

במשפט החוקתי מקובל לומר כי האמון הציבורי הוא הנכס היחיד שבאמצעותו פועלת הרשות השופטת – אין לה לא ארנק ולא חרב. כאשר יושב ראש ועדת הבחירות מנהל אירועים מורכבים בצורה שקופה, עניינית ונטולת פניות, הוא מבסס ומחזק את האמון הציבורי במערכת המשפט כולה.

התנהלות זו מוכיחה כי ממלכתיות היא פרקטיקה משפטית וניהולית יומיומית. היא דורשת מקצועיות ללא פשרות, עצמאות מחשבתית, ונאמנות חסרת מורא לערכי היסוד של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית.

ניהול ועדת הבחירות המרכזית בראשותו של השופט סולברג, כמו גם הפסיקה העניינית והעמוקה המאפיינת את בית המשפט העליון על כלל שופטיו, מציבים רף גבוה של יושרה, ריסון ואחריות לאומית. זוהי הוכחה ניצחת לכך שבית המשפט העליון ממשיך לשמש עוגן איתן, עצמאי וממלכתי לחוסנה המוסדי של מדינת ישראל.

פרופ' מוחמד ותד הוא פרופסור מן המניין (משפטים), נשיא המכללה האקדמית רמת גן, חוקר בכיר אורח במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ועמית מחקר במרכז מינרבה לשלטון החוק במצבי קיצון של אוניברסיטת חיפה