צרות של עשירים: הכוח שמאחורי מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז'

חשדות לשחיתות, חקירות פליליות, איומים לעצור השקעות של מיליארדים והתערבות של ראשי ממשלה: מפגש הכוכבים בין סיטי לפ.ס.ז' חורג מזמן מגבולות הכדורגל. איך הפכו המועדונים לכלים לצבירת כוח כלכלי ופוליטי באירופה, ומה הסיכוי לעונשים משמעותיים? וגם: מבול השערים בבונדסליגה

זאב אברהמי|

ביום ראשון האחרון הביסה מנצ'סטר סיטי את ליברפול 0:3 באנפילד ורשמה ניצחון שישי ברציפות בפרמייר־ליג. "וי" נוסף של אנצו מארסקה ישבור את שיא הניצחונות הרצופים בפתיחת העונה, שהושג פעמיים תחת פפ גווארדיולה.

אלא שהתוצאה הייתה רק הצגה משנית. ההישגים של סיטי עד עכשיו דומים בעיניי לנידון למוות שנהנה מארוחה אחרונה הגונה. בתוך אנפילד ומחוצה לו חיכו לקבוצה הפגנות ענק של אוהדי היריבה, שהבהירו בשלטים ובקריאות מה הם חושבים על המועדון. זה קרה, כמובן, לאחר שוועדת חקירה עצמאית מצאה את סיטי אשמה ב־114 מתוך 115 סעיפי הפרת חוקי הפייר־פליי הכלכלי של הליגה, בסכום כולל של יותר ממיליארד יורו.

בעונת 2023/24 נענשו אברטון ונוטינגהאם פורסט בהורדת נקודות בעקבות עבירות על חוקי הליגה. בניגוד לסיטי, הן שיתפו פעולה ולא הכחישו את העבירות, וגם לא פעלו לפי תוכנית זדונית ושיטתית לרמות את השיטה, את הליגה, את הקבוצות האחרות ואת הצופים. על סמך העובדות הללו יש ציפייה שבנוסף לקלון שנדבק למועדון לעד, סיטי תיענש בחומרה, תארים יישללו ממנה והיא תרד ליגה.

אבל זה לא יקרה כל כך מהר, אם בכלל. סיטי היא לא אברטון ולא נוטינגהאם. מדובר במועדון גדול מדי בשביל לגעת בו. מי שייגע בו ייגע בקרן העושר של איחוד האמירויות. ואם המיליארדרים מהמפרץ יחטפו את הג'ננה מהעונש הצפוי, כפי שהם כבר מאיימים, זו תהיה מכה כלכלית שתורגש הרבה מעבר לעולם הספורט באנגליה.

תמיד היו חשדות סביב המיליארדים שהושקעו בסיטי והאליפויות שהשיגה. הוועדה הטביעה על החשדות הללו חותמת רשמית של "הונאה", והפיחה תקווה לרגולציות חדשות שיאפשרו תחרות הוגנת ושווה בין המועדונים. איחוד האמירויות עצמה, כאמור, לא מודה בכלום ומתייחסת לכל הנושא כ"תחביב פרטי של מישהו שהוא במקרה גם חבר בממשלה והאח של הנשיא מוחמד בן זאיד" (הכוונה לשייח' מנסור). אבל במסדרונות האחוריים נשמעים קולות אחרים לגמרי ממדינת הנפט.

לא פלא שאנדי ברנהאם, ראש הממשלה החדש של בריטניה ואיש עם מיליון בעיות לאומיות על הראש, התפנה להתייחס לנושא ואמר ש"הוא היה מודאג מאוד להפסיד את המשקיעים מהמפרץ". עד הקיץ כיהן ברנהאם כראש עיריית מנצ'סטר במשך עשור, וראה ממקור ראשון את הכסף שזורם מאבו־דאבי. לפי הערכות, מאז 2021 השקיעו האמירויות יותר מ־35 מיליארד יורו בבריטניה. לפי דיווח ב"בלומברג", אם הפרמייר־ליג תטיל על סיטי עונש דרקוני, הבעלים מאיימים להפסיק את השקעותיהם במדינה. מדובר בצונאמי שיגרום לרעידות אדמה בתעשיות הביטחון, המדע והטכנולוגיה בבריטניה.

זו אינה ההתערבות הראשונה או היחידה של פוליטיקאי במועדוני ספורט. בוריס ג'ונסון, אז ראש ממשלת בריטניה, היה לוביסט ראשי ברכישת ניוקאסל על ידי קרן ההשקעות הציבורית של ערב הסעודית. ג'אני אינפנטינו, כיום נשיא פיפ"א ואז מזכ"ל אופ"א, התערב לפני עשור וסייע לסיטי ולפ.ס.ז' להגיע לעסקאות טיעון ולעונשים זולים במקום עונשי ההשעיה הצפויים על העבירות הכספיות שביצעו.

המקרה של פריז, מחזיקת גביע האלופות בשנתיים האחרונות, והקשרים שלה בדרגים הפוליטיים הגבוהים קיצוניים אפילו יותר מאשר אצל סיטי. נאסר אל־ח'לאיפי הקטארי הוא יו"ר חטיבת הספורט של קרן העושר העצמאית של קטאר ונשיא המועדון הצרפתי מאז 2011, תקופה שבה הפכה הקבוצה את הליגה המקומית לרכושה הפרטי. במקביל, הוא יו"ר ארגון המועדונים האירופיים, המייצג את קבוצות הכדורגל ביבשת, וחבר בוועד הפועל של אופ"א — תפקיד מרכזי בניהול הענף. אל־ח'לאיפי מוזכר שוב ושוב כאחד המועמדים המובילים לרשת את אינפנטינו.

את דרכו למעמד של מנהל הספורט החשוב ביותר בכדורגל האירופי סלל אל־ח'לאיפי כבר ב־2010, יחד עם נשיא צרפת דאז ניקולא סרקוזי. סרקוזי הציע את תמיכת צרפת באירוח הגביע העולמי בקטאר, בתמורה לכסף קטארי שיציל את פ.ס.ז'. עסקת החליפין התבצעה. כעת אל־ח'לאיפי דרוך לקראת קביעת העונש של סיטי: אם ייקבע תקדים, הקבוצה שלו תהיה הבאה בתור. בחודש שעבר הוא הוזמן לחקירה בחשד לניגוד עניינים, לאחר שחברת תקשורת בראשותו זכתה במכרז לשידור משחקי הליגה הצרפתית הראשונה.

כל הסיפורים הללו לא אמורים לעניין את אוהד הכדורגל הניטרלי או את אוהדי שני המועדונים. הערב יעלו שתי הקבוצות לקרב לוהט באיתיחאד במנצ'סטר במסגרת ליגת האלופות. מצד אחד ריאן שרקי, אנצו פרננדס, ז'רמי דוקו וכמובן ארלינג הולאנד; מצד שני פביאן רואיס, ויטיניה, חביצ'ה קברצחליה וכמובן עוסמאן דמבלה. במושגים של ה־NBA, צופה צריך לחכות לאולסטאר כדי לראות מקבץ כוכבים כזה. הערב הוא מקבל אותו בסתם עוד משחק.

פ.ס.ז' ומנצ'סטר סיטי שינו את הכדורגל העולמי. זה לא קרה בזכות סגנון המשחק, ההשפעה או הכריזמה של גווארדיולה ולואיס אנריקה, וגם לא בגלל הדומיננטיות שלהן בליגה, אלא בשל הדרך האגרסיבית שבה דחקו הצידה את אצולות הכדורגל הישנות.

עד לרכישת סיטי על ידי אבו־דאבי ב־2008 ופ.ס.ז' שלוש שנים לאחר מכן, כדורגל המועדונים היה מועדון ג'נטלמני יחסית של טייקונים בינלאומיים ומקומיים, עם זיקה כלשהי לקהילה המקומית. הרכישות העבירו את שתי הקבוצות לידי מדינות נפט, עם תקציבים בלתי מוגבלים ושאיפה להלבין את תדמית משטריהן בעיני הציבור באמצעות ספורט, בכל מחיר. סיטי ופריז ניתקו את עצמן מחללית הבית של הפייר־פליי, מההוגנות הספורטיבית הבסיסית. הן הפכו לכלי, ובסופו של דבר למפלצות כוח וכסף שהצריכו רגולציות חדשות.

מועדונים היסטוריים אולי שברו גם הם את הכלים, עיגלו פינות ורימו, אבל הם פעלו תחת משמעת כלכלית בסיסית של הכנסות והוצאות. אבו־דאבי וקטאר ניפצו את הנוסחה הזו. הן יצרו בועה כלכלית עם מחירים מלאכותיים, תוך תחרות ביניהן על החתמת כוכבים ועל שבירת שיאי העברות. מועדונים מסורתיים יותר מהצמרת העולמית, כמו יובנטוס, ברצלונה ואפילו ריאל מדריד, נאלצו להיכנס למרוץ החימוש הזה תחת בעלות "נורמלית". רבים מהם שקעו בגירעונות ונזקקו להלוואות כדי להישאר בצמרת ולהתחרות על שחקנים יוקרתיים. זו גם אחת הסיבות לכך שהכדורגל הפך מבילוי עממי למדי לחוויה שצריך לקחת משכנתה כדי ליהנות ממנה. מישהו היה צריך לממן את הטירוף המלאכותי הזה.

התקציבים הללו הציבו את שני המועדונים על פלנטה אחרת. לצד סיטי רכשה אבו־דאבי רשת של קבוצות ברחבי העולם, שסייעה למועדון באיתור ובטיפוח כישרונות באופן גלובלי, תוך צמצום יכולתם של מועדונים מקומיים לגדל שחקנים ולהרוויח ממכירתם. הרשת סייעה לו גם בפיתוח השיווקי. המועדון הפריזאי, עם החתמותיהם של ניימאר, קיליאן אמבאפה ולאו מסי, לקח את רעיון הגלאקטיקוס עד לקצה. עם זאת, בשם ההגינות צריך לציין שאת הצלחותיו הגדולות רשם לאחר שנטש את הרעיון ופנה לקידום שחקנים מהאקדמיה, לרענון הסגל בצעירים ולמשמעת קולקטיבית תחת אנריקה.

קיצורי הדרך של שתי הקבוצות הרסו את התחרותיות בליגות שלהן. זה הורגש בעיקר בצרפת, שם התואר נקבע עוד לפני הבעיטה הראשונה של העונה, אבל גם לדומיננטיות של סיטי בפרמייר־ליג - כולל ארבע אליפויות רצופות בין 2021 ל-2024 — אין תקדים. יתרה מכך, מלבד קהל האוהדים המושבע שלהן, שני המועדונים הללו נלקחו מהקהילות שלהם. הם הפכו לדוגמה ל"כוח רך": מדינות הנפט רכשו מותגים בתרבות הפופולרית והפכו אותם למכונות יחסי ציבור גיאופוליטיות. כך הן מבקשות לנקות את המוניטין הבינלאומי שלהן, ובאמצעות מותגים מוכרים בערים מרכזיות באירופה גם להכניס רגל בדלת של הכלכלה המערבית. ההצלחות בתחומים הללו תורגמו לרכישות נוספות בעולמות התרבות, האמנות, האקדמיה והתקשורת, ולבסוף בפוליטיקה וברחוב המערבי. רצחו עיתונאי מתנגד משטר בשגרירות סעודיה בטורקיה? למי אכפת, ראית את הגול של הולאנד?

וכשזו המציאות, כשראשי ממשלה וראשי פיפ"א מתערבים, ופוליטיקאים מעורבים בערעורים של סיטי על עונשים, אף אחד לא צריך לצפות לאכיפה אמיתית של הפייר-פליי. איש לא רוצה להתעסק עם הכסף הקטארי או האמירתי. מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז' היו רק סיפור הכיסוי, הפרונט־מן, הגולם שקם על יוצרו ואפשר לכסף מהמפרץ להפוך לגורם מכריע בכלכלות של מדינות. אף אחד לא ירצה לוותר על זה. אוהדי הספורט ימשיכו לשלם את המחיר.

אנחנו חיים בעונה של גולים. באיטליה, מולדת הבונקר, תוצאת ה־0:0 הראשונה העונה הגיעה רק אחרי 54 משחקים. ממוצע השערים בליגה הספרדית עלה מ־2.69 למשחק בשנה שעברה ל־3.04 העונה, ובצ'מפיונס ליג מ־3.47 ל־3.83 במחזור הראשון. בגביע העולם האחרון הובקעו 2.96 שערים למשחק, הממוצע הגבוה ביותר מאז 1970.

גרמניה מובילה את המגמה העולמית הזו. אחרי חמישה מחזורים עומד ממוצע השערים בבונדסליגה על 3.82 למשחק, לעומת 3.24 אשתקד. זה גבוה אפילו משיא 3.58 השערים שנקבע ב־1984/85.

לתופעה הזו יש מספר סיבות: שינוי בחוקי המשחק שמותיר למאמנים פחות זמן לתת הוראות טקטיות, למשל במהלך טיפולים בשחקן פצוע; שינויים בכדור המשחק, כשהכדור הרשמי של אדידס בליגה נקרא "תעשיית השערים"; כישרון השחקנים או טעויות שלהם, כמו הגול שספג מנואל נוייר בשבת לאחר 8.4 שניות; והלחץ בעומק שטחו של היריב, שחושף את הקבוצות למצבים מסוכנים יותר.

בבונדסליגה הכול קשור לבאיירן מינכן, וגם תופעת ריבוי השערים. הדומיננטיות הבווארית הפכה אותה לליגת פיתוח, שהמודל שלה הוא טיפוח צעירים ומכירתם הלאה. צעירים נוטים לטעות יותר, בעיקר בהגנה, שבה הניסיון והתיאום הם נדבכים חשובים. סיבה נוספת היא הקלישאה שלפיה "התקפות מנצחות משחקים, הגנות מנצחות אליפויות". ואם באיירן זוכה באליפות בכל מקרה, מה הטעם בכלל להגן?