אופוריה על תנאי

איש בחברה הערבית לא ציפה ל-19 מנדטים. כשנספרו הקולות והתברר שהסיעות הערביות מונעות מגוש נתניהו להקים ממשלה עלתה תחושת הכוח: בפעם הראשונה ערביי ישראל משנים מציאות פוליטית. אבל ראשי הציבור הערבי יודעים שמוקדם לשמוח: "אם ממשלת נתניהו לא תוחלף הכל יתאדה"

ביום הבחירות דיברתי עם אחד הפוליטיקאים המרכזיים בחברה הערבית. התורים בקלפיות מילאו אותו ברגשות סותרים: אופוריה ולצידה חרדה. "אני חושש שהצלחנו יותר מדי", אמר. 20 יום עברו מאז, והמטוטלת לא נחה. כל-כך הרבה השתנה, ושום דבר לא השתנה. היום ייבחר אביגדור ליברמן ליו"ר ועדת החוץ והביטחון ולירן אבישר בן חורין ליו"ר ועדת הכספים בזכות התמיכה – או ההימנעות – של 19 חברי הכנסת מהסיעות הערביות. מחר ייבחר יו"ר כנסת חדש בזכות התמיכה או ההימנעות של הסיעות הערביות. המינויים מסמנים מהפך. אבל מי שנהנה מהתמיכה שלהם במינויים בכנסת פוסל את התמיכה שלהם בהקמת ממשלה. זה מאוד מבלבל.

מתחת לרדאר מתקיימות שיחות אינטנסיביות בין גורמים בגוש השינוי לחברי כנסת ברע"מ ובמשותפת. בסיעות הערביות מדברים על ציר לפיד-טיבי וציר לפיד-סגלוביץ'. לאיזנקוט יש שליחים משלו. גם ליאיר גולן.

לפיד מנסה להרגיע. איזנקוט, הוא אומר לשומעיו, אימץ את תורת השלבים. קודם הכנסת; אחר כך הפלג הליטאי, לשיחות בירור, והליכוד והציונות הדתית, לשיחות אווירה. כשכולם יבינו שהסכם אין והשעון דופק יהיה להם קל יותר להסתגל לשותפות עם הסיעות הערביות.

הביטוי שיחות אווירה מחמיא מדי. הפער בין איזנקוט לנתניהו ניתן לגישור רק אם יהיה כרוך בבגידה. אני לא מתכוון רק לבגידה בהבטחות שלהם לבוחרים – עם זה הם יכולים לחיות. אני מתכוון לבגידה בעצמם, במה שהם מרגישים ומאמינים ונשבעים לקיים על משכבם בלילות. איזנקוט נשבע לסלק את הממשלה הנוכחית, וקודם כל את הראש שלה. כשהוא אומר שנתניהו מסכן את המדינה הוא מתכוון לכך. נתניהו נשבע להמשיך לכהן כראש ממשלה, בכל מחיר. אם יש משהו עקבי בקריירה הפתלתלה שלו הוא הסלידה מעבודה עם אנשים שמבקשים לרשת את כסאו. לכן סילק כל מי ששאף לכתר, מציפי לבני ויאיר לפיד עד גלעד ארדן וגדעון סער. הוא יכול לעבוד רק עם אלה שלעולם לא יתחרו בו – נמושות במפלגתו וראשים של מפלגות לוויין.

אפשר להבין מדוע איזנקוט מסרב לשאת ולתת עם בן גביר. קשה להבין מדוע הוא מנרמל את סמוטריץ'. האם עיניו טחו מלראות את מה שקרה וקורה יום יום בגדה? ממשלה שסמוטריץ' יהיה חבר בה (כנ"ל נתניהו) לא תוכל לשקם את ישראל, לא בפנים ובוודאי לא בחוץ. היא נידונה לכישלון.

חזרה לערבים: כאשר בתום הטקס בטרקלין שאגאל בכנסת מקהלת הילדים פצחה בשירת התקווה, כל חברי הכנסת מהסיעות הערביות, לבד מעבאס וסגלוביץ', בחרו לצאת מהאולם. זאת הייתה טעות קשה. אחר כך, בשיחות ביניהם, היכו על חטא.

לפיד מנסה להרגיע. איזנקוט, הוא אומר לשומעיו, אימץ את תורת השלבים. קודם הכנסת; אחר כך הפלג הליטאי, לשיחות בירור, והליכוד והציונות הדתית, לשיחות אווירה. כשכולם יבינו שהסכם אין והשעון דופק יהיה להם קל יותר להסתגל לשותפות עם הסיעות הערביות

הציבור הערבי שינה את טעמו והפוליטיקאים שלו השתנו בהתאם. ארבע שנים תחת בן גביר ותחת ארגוני פשיעה, עשו את ההבדל. 201 ערבים נרצחו מתחילת השנה, מספר שאין לו אח ורע בשום מדינה ערבית, גם לא בחברה היהודית, ואין מושיע. תחושת החירום הולידה פרגמטיזם, אפילו בבל"ד, וציפיות גדולות למעורבות, להשפעה. מנסור עבאס היה המנהיג, המוביל, מחולל המהפכה.

איש בחברה הערבית לא ציפה ל-19 מנדטים. כשנספרו הקולות והתברר שהסיעות הערביות מונעות מגוש נתניהו להקים ממשלה עלתה תחושת הכוח: בפעם הראשונה ערביי ישראל משנים מציאות פוליטית. מה שלא עשו הפגנות לאורך השנים, גם הפגנות אלימות, עשתה ההתייצבות בקלפי. כוח מזמין עוד כוח: תאבת אבו-ראס מיוזמות אברהם, שפעל לעידוד ההשתתפות בבחירות, אמר לי אתמול שהוא מבקש להקים צוות שיכין את הבחירות הבאות: "אנחנו יכולים להגיע ל-22 מנדטים", אמר.

חברי כנסת של הליכוד מטלפנים בימים האחרונים לראש חד"ש יוסף ג'בארין, גם לטיבי, ומייעצים להם, "חכו. אל תמהרו להצביע עם הגוש. יהיה לנו מה להציע לכם. נזרים מיליארדים לפיתוח הכפרים". הטלפונים תורמים לתחושת הכוח: אי אפשר בלעדינו.

טיבי ביקר לפני ימים בהר הבית. הוא סיפר שהכבוד שהרעיפו עליו המארחים היה יוצא דופן: ההישג בבחירות חיזק את הדימוי של ערביי ישראל ונציגיהם בצד הפלסטיני.

ערב הבחירות הגיעו עבאס ובנט לסוג של הבנה. יש ביניהם אמון והערכה הדדית. מותר להעריך שבנט לא יתייצב נגד הקמת ממשלה שתישען על קולות רע"מ. נותר רק ליברמן. אם ההכרעה תהיה בין בחירות חוזרות, לבין הקמת ממשלה בתיאום עם הערבים, לא בטוח שליברמן יתעקש. נדמה שבימים האחרונים כל ראשי גוש השינוי, כולל ליברמן, הגיעו להכרה שבחירות חדשות יובילו אותם למפלה.

האם אתה באופוריה? שאלתי אתמול את ג'מאל זחאלקה, ראש ועדת המעקב הערבית. "אופוריה על תנאי", השיב. "אם ממשלת נתניהו לא תוחלף הכל יתאדה".