מי יצטיינו, מי יאכזבו - ומי יירדו? ליגת העל בכדורסל יוצאת לדרך

האם הפועל ת"א תשבור את הקללה, איך ים מדר יתמודד עם הציפיות האדירות שמגיעות עם חוזה העתק במכבי ת"א, למה הפועל ירושלים היא החידה הגדולה של הליגה, כמה משקל יהיה לישראלים, איפה מסתתר הפלופ ומי אחראית על הגניבה של הקיץ. כותבי "ידיעות אחרונות" ו־ynet עונים על השאלות שיכריעו כיצד תיראה עונת 2026/27

ברק חקלאי, אורן רוזנשטיין, אסף וטאשסקי|

כשלושה וחצי חודשים לאחר שמכבי ת"א הניפה את הצלחת ה־58 בתולדותיה, ואחרי קיץ שבו שלוש הגדולות (ועירוני נס־ציונה) רשמו החתמות מסקרנות, ליגת העל בכדורסל חוזרת. המשחק הראשון יתקיים כבר בשבת, כשהצהובים יארחו את הפועל גליל־עליון, והמשחק המרכזי ביום ראשון יפגיש את הפועל חולון והפועל ירושלים. רגע לפני הג'אמפ־בול הראשון, כותבי "ידיעות אחרונות" ו־ynet ענו על השאלות שיכריעו איך תיראה עונת 2026/27.

ברק חקלאי: הפועל ת"א. כמה משתנים מנעו מהאדומים זכייה באליפות בעונה הקודמת: דן אוטורו ואנטוניו בלייקני לא רצו לשחק בפלייאוף בעקבות המלחמה, הפציעה של אלייז'ה בראיינט והעובדה שהישראלים לא היו בכושר. אם המצב יישאר רגוע, אין סיבה שהזרים יחששו לשחק כאן. ואולי חשוב יותר: נראה שצירופו של קאדין קרינגטון, ישראלי למי ששכח, די פותר את עניין השחקן המקומי שבכושר, כי כרגע המאמן דימיטריס איטודיס כן מאמין בו גם ביורוליג. שני הפקטורים האלה, לפחות כרגע, הופכים את הפועל ת"א לפייבוריטית לזכייה באליפות ראשונה של המועדון מאז 1969.

אורן רוזנשטיין: מכבי ת"א. האליפות אשתקד הושגה בזכות הגובה, העומק בגזרת הישראלים והעובדה שהפועל ת"א שיחקה בלי הזרים הבכירים שלה. השנה, עם ים מדר, רומן סורקין וטי־ג'יי ליף, יש למכבי מערך ישראלים טוב אף יותר, דבר משמעותי מאוד בשיטה שמגבילה את מספר הזרים. מנגד, הפועל פתרה את בעיות הגובה עם זאק לידיי, שעולה בעיניי בהרבה על ג'יילן הורד. בקיצור, יהיה צמוד ומרתק הרבה יותר. גם ירושלים קפצה מדרגה והיא מועמדת, אבל אני אלך על מכבי.

אסף וטאשסקי: מכבי ת"א. פתיחת העונה של הצהובים באירופה אמנם לא מבשרת טובות, אבל גם אם הקבוצה תאכזב שוב ביורוליג, היא כבר הוכיחה שחזרה לשלוט בזירה המקומית: בקדנציה הנוכחית של עודד קטש היא לא הפסידה אליפות. ההמשכיות עם השחקנים שבלטו בעונה שעברה, התוספת של דניאל תייס (בהנחה שיחזור ליכולת שאפיינה אותו) ובונזי קולסון (כנ"ל), והיתרון בסגל הישראלי מציבים את הדאבליסטית כמועמדת הבכירה.

חקלאי: מכבי ת"א. אמנם עמוד השדרה של הקבוצה נשאר, ולכאורה הביאו חיזוקים, אבל פתיחת העונה צריכה להדאיג. איפה לונדברג, שאמור להיות המבוגר האחראי, הוא עדיין לא לונדברג של אשתקד. יכול להיות שזה הגיל, השובע מהחוזה הגדול שקיבל, או שפשוט ייקח לו זמן להיכנס לעניינים. ויש גם את תייס, שכרגע לא נראה שבא לו לשחק כדורסל, ואת קולסון, שלא מוצא את עצמו. וכמובן מדר, שעדיין צריך להוכיח שהוא תחליף ראוי לתמיר בלאט.

רוזנשטיין: הפועל ירושלים. כמה שאני שונא סמול בול. ירושלים בנתה קבוצה בהרבה כסף, עם הרבה כישרון בקו האחורי ומעט מדי בקדמי. אם לא יביאו שם שחקן גבוה ואתלטי בעמדה מספר 4 (או כמה כאלה) ויעבירו את קני לופטון ג'וניור לעמדה 3, הם ייכשלו גם בליגה וגם ביורוקאפ, בשלבים המכריעים מול היריבות הגבוהות והפיזיות.

וטאשסקי: הפועל ירושלים. הירושלמים השקיעו הרבה כסף בקיץ, הביאו מאמן מהשורה הראשונה, ובהחלט יש הרבה פוטנציאל וכישרון. עם זאת, הסגל הישראלי נחלש משמעותית עם עזיבתו של קרינגטון. לקבוצה של סשה אוברדוביץ' יש גם בעיה בקליעה ובעמדות הפנים, ולמרות שלופטון ג'וניור נראה כמו בינגו רציני, מסתמן מחסור בגובה (עם כל הכבוד לדושאן מילטיץ', שעד כה לא נראה מרשים במיוחד).

חקלאי: קני לופטון ג'וניור (ירושלים). כבר במשחקי ההכנה היה אפשר להבין שמדובר במפלצת. גם במשחק בינוני, שלא לומר רע, מול מכבי ת"א בגביע ווינר, הוא סיים עם 16 נקודות, 6 ריבאונדים ו־3 אסיסטים. ירושלים לא תפגוש את מכבי בכל מחזור, והפורוורד האמריקאי צפוי לחגוג על רוב הליגה. תוסיפו לזה גם את הפציעה של ג'ארד הארפר, שהפכה אותו לחשוב עוד יותר, ואפשר להסיק שהיכולת והמספרים שיספק יובילו אותו לזכייה בתואר האישי.

רוזנשטיין: פאריס לי (נס־ציונה). הוא יהיה השחקן שישפיע הכי הרבה על קבוצתו. זה לא אומר שייתנו לו את התואר, כי אי אפשר להתעלם מלופטון ג'וניור: בייבי פייס, שמנמן, אטרקציה, וכנראה השחקן שיקלע הכי הרבה לדקה. ואף פעם אי אפשר לפסול את סורקין.

וטאשסקי: ים מדר (מכבי ת"א). לקראת סיום העונה שעברה, ובמיוחד בפלייאוף, מדר הראה שכשנותנים לו את המפתחות והביטחון, הוא הישראלי הטוב בליגה (לצד סורקין). אמנם לפי פתיחת העונה נראה שהוא עוד צריך להיכנס לעניינים, אבל קטש יגלה סבלנות, ובליגה הוא צפוי לשלוט ולהראות, שוב, מה הוא יודע. וזה הרבה.

חקלאי: הפועל באר־שבע/דימונה. אחרי שכמעט התפרקו, הדרומיים הציגו בהכנה כדורסל לא רע בכלל. עם מאמן אירופי שהכניס רוח חדשה בקבוצה, סקורר אדיר בדמותו של לובל קאביל, זרים מעניינים נוספים וישראלים שהגיעו רעבים, לא אתפלא אם היא תפתיע ותעשה פלייאוף.

רוזנשטיין: מכבי אשדוד. מעריך שבאר־שבע וקריית־אתא יתעלו על רמת התקציב שלהן, אבל אני הולך על אשדוד. יש שם רוח חיובית, התלהבות, שכל, איזון בין נעורים לניסיון, ובן גולד מרגיש כמו תומר גינת או גור לביא הבא.

וטאשסקי: קריית־אתא. את העונה שעברה פתחה הקבוצה בצורה חלומית, עם שישה ניצחונות בשמונת המחזורים הראשונים, אך אז הגיעה קריסה בלתי מוסברת, וכל מה שעבד עד אז פשוט נעלם. עם זאת, גם הקיץ היא הצליחה לבנות סגל מסקרן עם ישראלים מבטיחים וזרים מעניינים, כפי שראינו בגביע ווינר. כדאי לעקוב.

חקלאי: הפועל חולון. במועדון הלכו על קונספט אחר. לראשונה הם העמידו בראש המערכת מנהל מקצועי שזה תפקידו, דניאל רביץ, שהגיע עם קבלות מבאר־שבע. על פניו נראה טוב. מנגד, הקבוצה שהנחיתה בעבר שחקנים ברמה גבוהה בחרה העונה ב"סגל הימורים", כמעט בלי אף זר מוכח. יכול להיות שעם מאמן כמו פרדראג קרוניץ', שדורש עבודה קשה, זה יעבוד, כי אף זר או ישראלי לא יעשה פרצופים. אבל השילוב של שאיפות שתמיד גבוהות במועדון ואוהדים חמים ומלחיצים הוא מתכון לקטסטרופה.

רוזנשטיין: מכבי ר"ג. הקבוצה עלולה למצוא את עצמה בתחתית העמוקה. נראה שהמועדון לא מצליח לפתח זהות מאז ששמוליק ברנר עזב, ומאחר שהרבה מה"קטנות" התחזקו, זו בעיה קשה מבעבר.

וטאשסקי: הפועל חולון. למרות שאחד הסנטרים הדומיננטיים בליגה בעונה שעברה, אדאמה סאנוגו, נשאר, ועל אף החזרתו של שחר עמיר, שהציג יכולת שיא בגליל עליון בחצי השני של העונה שעברה, נראה שחולון נחלשה הקיץ.

חקלאי: ים מדר (מכבי ת"א). ביחס לשכר המטורף שלו, שמוביל ישירות לציפייה שיהיה אחד הכוכבים הגדולים בקבוצה, נראה שמדר יתקשה לעמוד במעמסה הזאת. ההשוואה לבלאט תמיד תהיה שם, אבל זה גם מעבר לכך. כרגע לא נראה שיש לו תפקיד ברור, כי בכל משחק הדברים משתנים: פעם הוא רכז ראשון ופעם הוא אופציה רביעית בין הגארדים. והדבר האחרון שמדר אוהב, בטח אחרי שנפגע מאוד מאיטודיס, הוא שלא מגדירים לו תפקיד, או גרוע מכך, שלא מאמינים בו ב־100%".

רוזנשטיין: גבי צ'אצ'אשווילי (ירושלים). לא אוהב את המונח מאכזב בהקשר של ספורטאים, אבל הגיע הזמן שהסנטר מירושלים יוכיח שהוא לא בלוף שנופח יתר על המידה.

וטאשסקי: יובל זוסמן (ירושלים). מאז אותה אליפות אירופה לנבחרות עתודה ב־2018, שבה נבחר ל־MVP, זוסמן רושם הבלחות פה ושם, אבל לא באמת מראה יציבות. זה קורה גם בגלל פציעות, אבל בעיקר בשל נטייה להיעלם כשצריך אותו. אם הקפטן ימשיך באותו קו גם העונה, ירושלים, נטולת קרינגטון במצבת הישראלים, תתקשה בליגה.

חקלאי: עוז חולי (קריית־אתא). אולי הצעיר הכי מעניין בליגה. גדל במחלקת הנוער של אליצור יבנה ושיחק גם בקבוצה הבוגרת. למעשה, הוא מעולם לא שיחק במועדון אחר עד העונה. בעונה הקודמת סיים עם ממוצעים של 14.9 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים ו־1.7 חטיפות. לרוב, שחקנים בגילו (24) צריכים להחליט אם להישאר בנוחות של הליגה השנייה, עם שכר יפה ואפשרות לשלב עבודה נוספת, או לנסות את מזלם בליגת העל. חולי בחר באופציה השנייה.

רוזנשטיין: רני בלגה (גליל־עליון). אני מת על השחקן הזה עוד מהנוער, בגלל כל הדברים שהוא עושה טוב, אבל גם בגלל אלה שלא. להבדיל מעומר מאייר, שהיה שחקן שלם כבר בגיל 15, בלגה מרגיש כמו אחד שעדיין רחוק מאוד מתקרת היכולת שלו. העונה יש לו פלטפורמה נהדרת להמשיך להשתפר. זה אולי לא יקרה מיד, אבל הוא יכול להיות שחקן ענק.

וטאשסקי: דניאל שרון (קריית־אתא). אחרי שנתיים במדי רחובות מהלאומית, שלה סייע להגיע פעמיים לפלייאוף, הוא עורך את טבילת האש שלו בליגה הבכירה. מדובר בפורוורד בעל יכולת אתלטית מרשימה, חזק וריבאונדר טוב. הקליעה אמנם לא הכי יציבה, אבל שרון בן ה־20 מסתמן כפוטנציאל נהדר.

חקלאי: אשדוד וראשל"צ. העולה החדשה היא קבוצה חמודה, אבל לטעמי גם נאיבית. ההמשכיות עם דן קציר על הקווים מתבקשת. בכל זאת, הוא העלה אותה שתי ליגות ונחשב למאמן מבטיח. אבל עם תקציב קטן מאוד וסגל לא מרשים, קשה להאמין שהיא תוכל להראות יותר מדי. באשדוד בונים על הניסיון של אוגוסטין רוביט, זר עם עבר ביורוליג, שהודה שזו עשויה להיות עונתו האחרונה בקריירה. הגיל (37) עושה את שלו, והוא לא הכי כשיר בעולם. אם אשדוד לא תוסיף עוד איכות לסגל, ההרפתקה בליגת העל כנראה תהיה קצרה.

ראשל"צ, וזה מפתיע אחרי שסיימה את העונה הקודמת בצורה טובה, הלכה אחורה הקיץ. בגזרת הישראלים היא לכאורה השתדרגה עם עידן זלמנסון, רון ציפר ומייקל בריסקר, אבל הזרים שהוחתמו לא מרשימים, בלשון המעטה. בקבוצה כבר עשו מהלך כשצירפו את ג'סטין טילמן המנוסה, שמגיע לקדנציה רביעית בישראל. אם הדברים לא יתחברו, היא מועמדת לירידה.

רוזנשטיין: מכבי ר"ג וגליל עליון. ר"ג נראית כמועמדת לירידה, אבל קשה לשים את האצבע על היורדת השנייה. רוב הקטנות בנו קבוצות מאוזנות, והקרבות ביניהן יהיו איכותיים. גליל עליון אולי חלשה קצת יותר מאחרות.

וטאשסקי: אילת ואשדוד. שתי העולות הרכיבו סגלים שלא נראים מרשימים ולא עמוקים מספיק. באילת יובל שניידרמן יצטרך לעשות קפיצת מדרגה כגיבוי לקנדל מקולום, וצוף בן־משה יהיה חייב להיות בשיאו. וגם אז, לא בטוח שהיא תצליח לשרוד.

אשדוד השאירה את רוברט טרנר, שסחב אותה לליגה הבכירה ובגביע ווינר סיפק שתי תצוגות שהראו שהוא בהחלט יכול להתאים לליגת העל. עם זאת, גם הסגל של קציר לא מספיק עמוק.