לברון בעקבות החמישית, הניקס רוצים עוד: המועמדות לאליפות ה-NBA

פילדלפיה אספה כוכבים, האלופה בונה על ברנסון ובוסטון מקבלת בחזרה את טייטום. במערב, סן־אנטוניו ואוקלהומה סיטי מתכוננות לעוד קרב ענק. חמש קבוצות מכוונות לטבעת, ולניקולה יוקיץ' יש מה להגיד על הרשימה 

זאב אברהמי|

קצת יותר מארבעה חודשים אחרי שניו יורק ניקס חגגה אליפות מדהימה וסיימה בצורת של לא פחות מ-53 שנה, עונת 2026/27 ב-NBA תצא לדרך הערב (שלישי, 22:00) עם המשחק בין בוסטון סלטיקס לדטרויט פיסטונס. בהמשך הלילה, פילדלפיה סיקסרס המתחדשת עם לברון ג'יימס תגיע למדיסון סקוור גארדן למשחק מול האלופה מניו יורק (2:00). את הלילה הגדול יחתמו סגנית האלופה, סן אנטוניו ספרס ואלופת 2024/25, אוקלהומה סיטי ת'אנדר בקרב ענקיות.

חמש מתוך שש הקבוצות שישחקו הערב והלילה נראות גם כמועמדות ללכת עד הסוף ולזכות באליפות. אז מה נקודות החוזקה והתורפה של כל אחת מהן, ומה צריך לקרות כדי שהן יחגגו בקיץ הבא?

נקודת ההנחה בכל התחזיות לחמש המועמדות לאליפות היא שהעונה שלהן עוברת ללא פציעות משמעותיות. אבל כבר במועמדת הראשונה צריך להתעכב על פציעות. הצירוף של ג'יילן בראון (טופ 10 בליגה) ולברון ג'יימס (טופ 20) הוא חיזוק משמעותי לטייריס מקסי ולג'ואל אמביד, וההנהלה של פילדלפיה הצליחה גם לעבות את הסגל עם קנטביוס קלדוול־פופ, דין ווייד ואנפרני סימונס.

אני גם לא מודאג יותר מדי מעודף אגו ומהדיבורים על כך שההתקפה הזו תצטרך שלושה כדורים כדי שהשחקנים לא יסתובבו על המגרש לא מרוצים. לברון הגיע כדי לקחת אליפות. הוא הוכיח כבר בשנה שעברה בלייקרס שהוא יכול לאלף את הנרקיסיזם שלו לטובת המטרה הזו ולאפשר לשחקנים המובילים להוביל. לג'יילן בראון יש מה להוכיח העונה: לא רק שבוסטון ויתרה על שחקן מצמרת הליגה, היא עשתה זאת לטובת יריבה ישירה במרוץ לאליפות המזרח.

הבעיה של פילדלפיה, כמו כמעט בכל עונה, היא שהיא דקה בדיוק היכן שהיא חייבת להיות עבה: בעמדת הסנטר. אם אמביד יצליח לסחוב עונה שלמה, ובעיקר את הפלייאוף, ללא פציעה, לפילדלפיה יש צ'אנס. אבל זה אם בגודל של אוקיינוס.

האם יש מישהו בליגה כולה שהייתם מעדיפים לשים את הכדור בידיו כשנותרו עשר שניות לסיום והמשחק עומד על כף המאזניים, יותר מג'יילן ברנסון? אם כן, מי?

ברנסון הוא הווינר והמנהיג האולטימטיבי. הוא חסר אגו על המגרש ובדיוני השכר שלו. הוא רוצה רק לנצח. בראי ההיסטוריה, לפחות עד עכשיו, העובדה שדאלאס ויתרה עליו היא פשע גדול יותר מהטרייד על דונצ'יץ'. אז יש את זה.

הניקס מחזירים כמעט את כל הסגל שלקח בשנה שעברה אליפות, מינוס מיצ'ל רובינסון. יש להם רוטציית פורוורדים נהדרת, וברוס בראון הוא החתמה מצוינת כשחקן תשיעי בקבוצה שרצה לאליפות. הם מועמדים ודאיים, בטח לעלייה מהמזרח.

לניקס יש שתי בעיות עיקריות בדרך לשחזור ההישג מהשנה שעברה. הראשונה היא ההיסטוריה. הניקס הם המועדון התשיעי שזוכה באליפות בתשע השנים האחרונות. מבחינת אליפויות, הליגה הכי קפיטליסטית בסביבה מתנהגת בשוויוניות של קיבוץ.

הבעיה השנייה היא מתי יקפוץ לבעלים שלהם הדולאן. במשך שנים ג'יימס דולאן היה הבדיחה של הליגה. עכשיו הוא זכה באליפות. את השנה שאחרי הוא פתח בסירוב לשבת עם קארל־אנתוני טאונס על הארכת חוזה. טאונס ממורמר הוא הדבר האחרון שהניקס זקוקים לו.

מה ההבדל בין בוסטון של השנה שעברה לבוסטון של העונה? למרות הציפיות הנמוכות, בוסטון סיימה את העונה שעברה עם 56 ניצחונות וכאחת הקבוצות הטובות בליגה. ההבדל הוא שג'יילן בראון סחב אותה אז לבד. בראון עזב, ג'ייסון טייטום חזר מהפציעה - וניתן לקוות שהוא חוזר בכושר מלא - והוא אמור למלא את מקומו של בראון וגם לקבל עזרה מפול ג'ורג'.

לא צריך להיות מופתע משום הישג של בוסטון העונה. טייטום, בעיניי, הוא שחקן טוב יותר מבראון. ג'ורג' ומייק קונלי הם תוספות נהדרות, זו קבוצה שיכולה להרוג כל יריב בזריקות מבחוץ, ודרק ווייט הוא שחקן שכמעט לבדו יכול לגרום להגנה שלך להיראות לגיטימית.

זו גם אחת הקבוצות הכי מאומנות בליגה, עם מאמן שהוכיח שהוא יכול להתאים את עצמו לכל מצב ולכל יריב. בוסטון היא לא קבוצה שאתה רוצה לפגוש בפלייאוף. אתה חייב לנצח אותה. היא כמעט לעולם לא מנצחת את עצמה.

לסן אנטוניו היה סגל עם כישרון בלתי נגמר כבר בשנה שעברה, והספרס הוסיפו אליו את טוביאס האריס, שהיה הקלע השלישי בטיבו בקבוצה שסיימה במקום הראשון באזור שלה. ויקטור וומבניאמה רק בן 22, הוא רק ילך וישתבח עם הניסיון, ויגיע לפלייאוף הזה מחושל יותר. ודילן הארפר, לטעמי, הוא השחקן הכי מסוכן של הספרס בהתקפה. ילד שמסוגל לקלוע עבור הקבוצה שלו מאיפה שצריך, מתי שצריך ובאיזה סגנון שצריך.

הספרס הם קבוצה צעירה מאוד. הם הדיחו את האלופה אוקלהומה סיטי במשחק שביעי בחוץ, והגיבו לניצחון די באדישות, כאילו לא ציפו לתוצאה אחרת. מדובר בסגל עם ביטחון עצמי עצום, שעבר בתוך שנה את הדרך הארוכה שצריך לעבור כדי להבין מה נדרש כדי לנצח את הכל.

הם הפסידו לניקס בגמר, ומרגישים שזה היה אצלם בידיים והם פספסו את זה. קחו את כל המרכיבים הללו של סן־אנטוניו, תוסיפו את הרצון לנקום ולהוכיח, וזו הקבוצה האחרונה שאתה רוצה לפגוש בסדרה של הטוב משבעה משחקים.

אוקלהומה סיטי תמיד תהיה מועמדת כל עוד שיי גילג'ס־אלכסנדר משחק אצלה, וכל עוד היא משחקת את ההגנה המשתקת שלה. היא כבר התחילה בקיץ בקיצוצי השכר, אבל הסגל שלה עמוק מספיק ובחירות הדראפט שלה היו טובות מספיק כדי שתישאר הקבוצה הכי מוכשרת ועמוקה בליגה.

אוקלהומה סיטי גם לא הולכת לשום מקום מבחינת העתיד שלה, בעיקר כי יש לה ביד קרוב למיליארד בחירות דראפט עתידיות. אבל בשנה הבאה שלושה שחקנים יהיו אחראים ל־85 אחוז משכר השחקנים בקבוצה, והזמן בכל זאת מתחיל לתקתק. היא גם תצטרך לראות איך ג'יילן וויליאמס חוזר מהפציעה בשריר הירך האחורי.

אבל המחסום העיקרי יהיה פסיכולוגי. אוקלהומה סיטי בחרה בדראפט באדאי מארה ממישיגן, שחקן בגובה 2.21 מטר, לסגל שכבר כולל שני גבוהים דומיננטיים: אייזיאה הרטנשטיין וצ'ט הולמגרן. מארה נלקח כאנטיביוטיקה לוומבניאמה. אוקלהומה סיטי פגשה את סן־אנטוניו בעונה שעברה תריסר פעמים והפסידה בשמונה מהן.

וניקולה יוקיץ'? אפשר לדמיין את התגובה במחנה שלו: שכחתם ממני? אני רק מוביל את הליגה בנקודות, באסיסטים, בריבאונדים ובחטיפות בעשור הזה, ושכחתם אותי? זה בסדר, אלו האזורים שמהם אני פועל ביעילות הרבה ביותר. נקודה בסוף טקסט. זה מה שנשאר ממני. הערת אגב. נתראה באפריל.