ישראל לא יכולה להיות דמוקרטיה ליהודים בלבד
עצם הניסיון לפסול את כל המפלגות הערביות, לצד העובדה שגם מנהיגי האופוזיציה שוללים מראש הקמת ממשלה איתן, גורמים לי לשאול: מה הופך ארץ לקדושה אם לא כל מי שחיים בה יכולים להיות שותפים בקביעת העתיד?
ג'וש דריל|
תגיות
כילד בארה"ב למדתי בבית הכנסת שישראל היא "ארץ הקודש". בשבוע החולף בית המשפט העליון עשה את הדבר הנכון וביטל פה אחד את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול את רע"מ והרשימה המשותפת מהתמודדות בבחירות הקרובות. השופטים קבעו כי החומרים שהוגשו נגד שתי הרשימות אינם עומדים באמות המידה שנקבעו בפסיקה לפסילת רשימה.
אבל עצם הניסיון לפסול את כל המפלגות הערביות, לצד העובדה שגם מנהיגי האופוזיציה שוללים מראש הקמת ממשלה איתן, גורמים לי לשאול: מה הופך ארץ לקדושה אם לא כל מי שחיים בה יכולים להיות שותפים בקביעת העתיד?
כבר עשרות שנים ישראל מכנה את עצמה בגאווה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. הניסיון של ועדת הבחירות להדיר את נציגיהם הפוליטיים של האזרחים הערבים, המהווים כחמישית מהחברה הישראלית, הוא מסוכן ובלתי דמוקרטי מיסודו.
מנהיגים בשתי המפלגות גינו את פשעי המלחמה שביצע חמאס ב-7 באוקטובר. מנסור עבאס, יו״ר רע״מ, עושה צעדים משמעותיים לקירוב בין החברה היהודית לחברה הערבית בישראל. יואב סגלוביץ', קצין בכיר לשעבר במשטרת ישראל, מתמודד במקום השני ברשימת רע"מ.
אך גם השותפות היהודית-הערבית האמיצה הזאת לא הספיקה כדי למנוע את פסילת רע״ם בוועדת הבחירות. החלטת בית המשפט העליון לבטל את הפסילה החזירה את ההכרעה למקום שבו היא צריכה להיות: בידי הבוחרים היהודים והערבים.
דרישה לשוויון מלא והתנגדות לכיבוש צבאי הן לא סיבה לשלול מאף אחד לגיטימיות פוליטית. לאזרחים הערבים צריכה להיות זכות שווה לזו של האזרחים היהודים לבחור נציגים המבטאים את השקפותיהם ושאיפותיהם. כאשר הלגיטימיות הפוליטית תלויה בזהות אתנית או לאומית, אי־השוויון הפוליטי משקף את הגזענות המושרשת עמוק בחברה.
הדיון על שותפות פוליטית עם האזרחים הערבים חשוב במיוחד עכשיו, והוא חורג הרבה מעבר לוועדת הבחירות המרכזית. זהו דיון על מי יהיו שותפים בעיצוב העתיד של ישראל, ועל האפשרות של ישראלים ופלסטינים לחיות בשלום ובביטחון בחיים שלנו.
כדי לעצור את מעגל הדמים, הפחד והנקמה בין ישראלים לפלסטינים, לאזרחי ישראל הערבים ולמנהיגיהם הפוליטיים יש תפקיד חשוב במיוחד בבניית אמון ובגישור בין החברה היהודית בישראל לחברה הפלסטינית. מנהיגים פוליטיים ערבים מביאים עמם אל המוסדות הפוליטיים בישראל את קשריהם עם החברה הפלסטינית ואת היכרותם עם שפתה, תרבותה, תולדותיה, פחדיה ושאיפותיה.
כשאנחנו לומדים לחלוק את השלטון בתוך ישראל, אנחנו בונים את האמון ומפתחים את הרגלי שיתוף הפעולה הדרושים לפיוס מעבר לגבולותיה.
בית המשפט העליון צדק כשביטל את פסילת רע"מ והרשימה המשותפת. עכשיו המבחן הבא הוא פוליטי: שותפות יהודית־ערבית חייבת להיות אבן יסוד בממשלה הבאה.
יבוא יום שבו השאלה אם ממשלה בישראל יכולה לכלול מפלגות ערביות תישמע מוזרה כמו השאלה אם נשיא ארצות הברית יכול להיות שחור. האחריות שלנו היא לפעול כדי שהיום הזה יגיע כמה שיותר מהר.
אנחנו, יהודים וערבים, לא בחרנו את הזהויות הלאומיות שנולדנו לתוכן, אך אנחנו יכולים לבחור לחיות בארץ הקודש כשווים.
KioskNews shows a cleaned-up reading view extracted from the publisher’s page — the original always lives on their site, not ours.