ההשתלטות על הדוקר: ה-DNA הישראלי שלא מכזיב

האירוע היום התרחש בעיצומו של פולמוס עקר וחסר תוחלת סביב השאלה: האם יידעו את נתניהו לפני המלחמה? משמאל משוכנעים: "ברור שידע ולא נקף אצבע". מימין זועקים: "אם רק היו מעירים אותו, הכול היה נראה אחרת". כך הכל קשור

עוז בן נון|

כולם הופתעו כשחטיפות המטוסים חזרו לחיינו. איש לא הופתע כשנודע שמי שסיכל את החטיפה היו ישראלים שזינקו מיד להתעמת עם הטייס. חוסר ההפתעה הזה נעוץ ב-DNA הישראלי, שנושא בתוכו מוכנות להילחם. לא מתוך צימאון לדם, אלא כביטוי עמוק של אחריות כלפי הסובבים אותך ונכונות לסכן את חייך מול מי שמאיים עליך ועל הקהילה שלך.

האירוע הזה מתרחש בדיוק בעיצומו של פולמוס עקר וחסר תוחלת סביב השאלה: האם יידעו את נתניהו לפני המלחמה? משמאל משוכנעים: "ברור שידע ולא נקף אצבע". מימין זועקים: "אם רק היו מעירים אותו, הכול היה נראה אחרת".

הוויכוח הזה ריק מתוכן. הוא חסר משמעות מפני שהוא מנסה לכפות על המציאות היגיון משפטי צר, היתלות בקשר סיבתי ישיר בין פרוטוקולים, שעות שינה וידיעות מודיעיניות לבין התוצאה הנוראה. הוא תוצר של אובדן היגיון עתיק ובסיסי שאיבדנו לאורך הדרך.

מה שמונח על הכף בשנים הקרובות אינו רק הישרדותה הפיזית של מדינת ישראל מול אתגרים עצומים, אלא שימור ה-DNA הבסיסי ביותר שלנו: אחריות, שירות ונאמנות

כדי להבין עד כמה העיסוק הנוקדני בפרטים כדי להוכיח או לנקות מאשמה הוא מעוות והרסני, דמיינו את התרחיש הבא: הפקדתם את הילדים בידי בייביסיטר ויצאתם לסרט. כשחזרתם, מצאתם את הילדים שחוטים בבית. ייתכן מאוד שאותו בייביסיטר לא יכול היה למנוע דבר. ייתכן ששום אדם אחר במקומו לא היה מצליח לשבש את רוע הגזירה. ובכל זאת, אותו בייביסיטר ספציפי יישא את כובד האשמה הזו, את העובדה שהזוועה התרחשה במשמרת שלו, עד יומו האחרון. אם את האחריות המשתקת הזו, הכבדה מנשוא, הוא ימיר בשאלות טכניות, בהתפלפלויות על נהלים ובחישובי נסיבות, הוא יתפס, בצדק, כאדם מפלצתי וחסר אנושיות.

זהו בדיוק ההיגיון שמזכיר הפילוסוף ברנרד ויליאמס בספרו Shame and Necessity. ויליאמס מראה כיצד התפיסה המודרנית צמצמה את מושג האחריות לכדי אשמה משפטית טהורה: כדי שמישהו יישא באחריות, נדרש קשר סיבתי מוכח, שליטה מלאה וכוונה ברורה, ואם הנהלים כוסו או שהשעה הייתה מאוחרת מדי, האחריות מתאיידת.

אצל היוונים הקדמונים, לעומת זאת, המבט היה ריאליסטי ומפוכח בהרבה. לאדיפוס לא הייתה שום יכולת להתנגד לגורלו, שנחרץ עוד לפני שנולד. הוא לא ידע את העובדות, אך לא עלה על דעתו לטעון שלא העירו אותו בזמן כדי להתנער מן האסון שהתרחש במשמרתו. הוא שילם את מלוא המחיר על מעשיו, משום שבעולם כאוטי, שטף המאורעות אינו כתב פטור מאחריות אלא תביעה בלתי מתפשרת לקבלתה.

השימוש בזרם המידע האינסופי של ימינו כדי לתמרן, להשליך אשמה או לחמוק ממנה, מפרק את המושג הבסיסי של הנהגה. ראש ממשלה הוא אדם שתחתיו מופקד גורלה של מדינה שלמה, בין שהוא ער, בין שהוא ישן ובין שהוא חולם בהקיץ.

מה שמונח על הכף בשנים הקרובות אינו רק הישרדותה הפיזית של מדינת ישראל מול אתגרים עצומים, אלא שימור ה-DNA הבסיסי ביותר שלנו: אחריות, שירות ונאמנות. על אלה יש להילחם ולשמור מכל משמר, לפני שיתרסקו אל מול עזות מצח נטולת אשמה, וכך נמצא את עצמנו עם דור שלא מונע התרסקות של מטוסים, זו הרי לא האחריות שלו.