"החיים עוד ארוכים": אלוף העולם בן ה-90 שמסרב לפרוש

גרמנים משוגעים על טניס שולחן. יש למדינה כמה שמות של אגדות בענף, היא תמיד נמצאת בצמרת העולמית, הליגה המקומית היא מקום מפתה עבור כוכבים בינלאומיים, ולמעלה מחצי מיליון שחקנים רשומים במעל עשרת אלפים מועדוני טניס שולחן תחרותיים ברחבי המדינה.

אבל האפיל האמיתי של טניס שולחן בגרמניה נמצא דווקא בתרבות הפנאי. ילדים משחקים אותו בגן מגיל אפס, שולחנות פזורים בכל פארק וחצר בית ספר. אין צורך להזמין מקום או לשלם, רק להביא את הציוד הנדרש ולשחק. כמעט שלושה מיליון גרמנים משחקים טניס שולחן כחלק מתרבות הפנאי שלהם ושלהן.

בשבועות האחרונים גרמניה שוב עלתה לכותרות בנוגע לענף. את הסיבה אפשר ליחס לאחד, האנס נולטה. את נולטה אפשר למצוא כמה פעמים בשבוע משחק במשך שעתיים או שלוש במועדון שלו, אס.וי קירשאוויה. נולטה הוא סלבריטי, אחד שהגיע בשנה שנתיים האחרונות לרגעי השיא של קריירת הטניס שולחן שלו, כולל שלוש מדליות זהב ומדלית כסף אחת מאליפויות אירופה ואליפות עולם האחרונות.

נולטה הוא ספורטאי יוצא דופן באולם הענק שבו משחקים מאות מסביב לשולחנות הפינג פונג המפוזרים בכל האולם. רוב השחקנים האחרים היו יכולים להיות הנינים שלו. האנס נולטה הוא אלוף עולם בן תשעים. בשיא הכושר.

טניס שולחן הוא משחק אידיאלי לגיל מתקדם. הוא לא מצריך המון תנועה, אפשר לשחק אותו עד גיל מבוגר, אין מגע פיזי וקיים סיכוי מועט להיפצע. בגלל שהוא משלב פעילות אירובית, קבלת החלטות מהירה ומורכבת וקוארדינציה, הוא ממריץ מספר איזורים במוח בו זמנית, ומסייע בעיכוב ההידרדרות הקוגנטיבית. לא בכדי טניס שולחן נחשב כספורט המוח הטוב בעולם ומוגדר ככלי טיפולי ושיקומי יעיל לאנשים שמתמודדים עם דמנציה או פרקינסון.

"שחמט במהירות גבוהה" הוא מכונה בידי המטפלים. לא רק בגלל שלל ההפעלות שלו לאיזורים שונים במוח ושאר היתרונות הרפואיים והפיזיים שלו, אלא גם בגלל שהשתתפות בו מפחיתה את הבדידות ומשפרת את מצב הרוח. במהלך הקורונה טניס שולחן הפך למגפה: הוא סיפק את המרחק הנדרש, איפשר יציאה לפארקים, סוג של חברותא, פעילות גופנית. אנשים היו רבים על שולחנות. למי שדאג שמדובר רק באופנה חולפת, הגיע הסרט "מרטי סופרים" בכיכובו של טימות'י שאלאמה, והחזיר את טניס השולחן לרשימת רבי הקופות ולהתעניינות מחודשת של הקהל, בדיוק כפי שעשתה סדרת הנטפליקס "גמביט המלכה" לענף השחמט. בגרמניה הבום הביא ל"מסיבות מסביב לשולחן", מועדונים עם די ג'ייז במקומות מאווררים במקום אולמות מיוזעים, עם עשרה שולחנות טניס שולחן ומשפיענים עם מחבטים.

נולטה, כאמור, נדבק בחיידק טניס השולחן עוד הרבה לפני שהוא היה באופנה. אם לדייק: קצת אחרי שהנאצים ירדו מהשלטון. נולטה נולד בנובמבר 1935, ביום שבו הנאצים הוסיפו את הצו המשלים לחוקי נירנברג שקבע מיהו יהודי. כילד הוא גר בזולניגן, ממש ליד משרדי מס הכנסה המקומיים. כשהבריטים הגיעו בסיום המלחמה, המשפחה פונתה למשרדי מס ההכנסה כדי לפנות מקום לחיילים הבריטים. אחד החיילים הרכיב שולחן מדיקטים, אילתר רשת, מצא כדור, והתחיל לשחק עם חברו עם קרשים כמחבטים. נולטה נדבק.

אחרי שסיים את כיתה י', נולטה עוזב את צפון גרמניה לתקופה ממושכת, בפעם הראשונה והאחרונה בחייו. הוא מגיע לעיר מכרות ליד דורטמונד, משוכן בהוסטל הרווקים. הבן של הטבח בהוסטל הוא שחקן טניס שולחן, נולטה הצטרף למועדון. לפעמים הם הולכים שעתיים ברגל, שורקים ושרים לעצמם שירים, עד שהגיעו למקום שבו התקיים הטורניר.

אחרי עשר שנים, בשנות השבעים, כשהחברים שלו למכרות מצאו עבודות בענף, נולטה חוזר לווייהה בצפון גרמניה, מתחתן עם אהבת נעוריו וולטראוד (פירוש השם בגרמנית: בעלת עוצמה) ואביה מוצא לו עבודה בדואר. הוא נרשם למועדון טניס ב-1972, וזהו מועדון הטניס שבו הוא משחק עד היום, פעמיים בשבוע, פלוס טורניר בסוף שבוע, עם הקבוצה החמישית של המועדון.

וולטראוד ונולטה התחילו לנסוע למקומות קצת יותר רחוקים, אפילו לארצות אחרת, לשחק טניס שולחן ולראות מקומות חדשים. טניס שולחן לא הזיז לה, היא רק רצתה לשבת לידו ברכבות או באוטובסים ולהסתכל על האנס משחק טניס שולחן. הם רצו ילדים וכשהיא נכנסה להריון הם החליטו לקרוא לילד הנספיטר, אבל כיוון שאלו היו תאומים, הם החליטו לקרוא להם הנס ופיטר. התאומים נולדו לפני הזמן, ומתו אחרי שבוע. היא נכנסה שוב להריון, והילד שוב מת. הם החליטו ביחד שהם לא מוכנים יותר לעבור את הכאב הזה.

כילד החבטה האהובה עליו היתה חבטת התקפה בפורהנד, אימתנית ומדוייקת. הדיוק נשאר, הזמן נגס באימתנות. התשוקה נשארה: הוא עדיין מברך את עצמו ב"איזה אידיוט אני" אחרי שפספס חבטה, או "הבולשיט הזה לא יכול להימשך" אחרי שהכדור שבו חבט פספס את השולחן בכמה מילימטרים. במשך עונות שלמות הוא לא פספס ולו משחק אחד. הוא עדין שרירי, אם כי הגיל הפך אותו לשחקן הגנתי. רק לפני שנה הוא פינק את עצמו עם אאודי חדשה. הוא עדיין מלא חיים. אבל באופן כללי, מנקודת המבט של הספורט: הוא היה עובד דואר הרבה יותר טוב מאשר שחקן טניס שולחן. פה הוא התקדם במשרות הניהול, שם הוא נתקע בליגות האיזוריות.

וולטראוד ונולטה התחילו לנסוע למקומות קצת יותר רחוקים, אפילו לארצות אחרת, לשחק טניס שולחן ולראות מקומות חדשים. טניס שולחן לא הזיז לה, היא רק רצתה לשבת לידו ברכבות או באוטובסים ולהסתכל על האנס משחק טניס שולחן. הם רצו ילדים וכשהיא נכנסה להריון הם החליטו לקרוא לילד הנספיטר, אבל כיוון שאלו היו תאומים, הם החליטו לקרוא להם הנס ופיטר. התאומים נולדו לפני הזמן, ומתו אחרי שבוע. היא נכנסה שוב להריון, והילד שוב מת. הם החליטו ביחד שהם לא מוכנים יותר לעבור את הכאב הזה.

ככל שהוא התקדם לקראת הפנסיה, ככה הביצועים שלו התחילו להשתפר. האצבעות העקומות מהעבודה עם פטישים במכרות לא הפריעו לשליטה שלו על המחבט או על ההתקדמות שלו. מאז 1997 הוא זכה ב-28 מדליות זהב, 17 כסף ו-18 מדליות ארד בטורנירים אזוריים. הוא הפסיק להתכחש לשינויים שעובר הגוף שלו (ולכן עבר לסגנון יותר הגנתי), הוא מעולם לא עישן ובקושי שתה, ובכל ערב שבו לא היה משחק היה הולך שלושה קילומטר. נולטה אפילו הגיע לאליפות העולם ברומא באליפות העולם בברמן ב-2006.

אבל אז היא חלתה. והאנס נולטה נשאר לשחק אבל באיזור חיוג שלו. הוא סעד אותה באופן מלא. ישן לידה כל לילה. החבר שלו למשחקי הזוגות נסע לטורנירים בדובאי ולוס אנג'לס, אבל נולטה לא היה מוכן לעזוב את אשתו. היא מתה ב-2022, "ולקחה את הצבעים והסאונד מהבית", הוא נזכר בראיון עיתונאי, "חשבתי למות ביחד איתה". הוא ישב על ליד שולחן האוכל ומירר בבכי ביחד עם אחיו. הוא לא עזב את הבית במשך ימים. וולטראוד מתה חודשיים לפני שהם היו אמורים לחגוג 65 שנות נישואים.

עכשיו היו לנולטה שתי ברירות: לשקוע לתוך המרה השחורה, להתאבל, להתגעגע ללילות שבהם הם היו יושבים על הספה, היא קוראת בספר והוא קורא אותה. הוא היה יכול לבחור להיות לבד. או לחיות, ולחיות זה אומר לחזור לשחק טניס שולחן. המשחק כבר לא היה רק ספורט, הוא היה קהילה, חברים, בית, סביבה תומכת. הוא מעולם לא הרוויח סנט מטניס שולחן.

במובנים רבים האנס נולטה הוא האלטר אגו של מרטי סופרים. זה בורח מאשתו ההרה ונוסע לכל העולם כדי לחפש דקה אחת של תהילה. זה נשאר ליד אשתו, דבוק לשורשים, נוסע וחוזר לאולם ליד הבית לשחק בצל האנונימיות. יש דרכים רבות לסחוט את האהבה שלך מפינג פונג.

ב-2024, אחרי שהשותף שלו בזוגות מתאלמן ,הם נוסעים ביחד לאליפות העולם ברומא. הם מודחים מוקדם, ונולטה חוזר למועדון ומבקש שיתנו לו לשחק עם השחקנים הכי מוכשרים של המועדון. הבקשה שלו מתקבלת. בשנה שעברה, הוא נסע לאליפות אירופה בנובי סאד והביא שתי מדליות זהב, יחיד וזוגות, בקטגורית גיל תשעים פלוס.

ביוני, הוא טס לדרום קוריאה לאליפות העולם. פעם ראשונה שהוא יוצא מהיבשת, חוץ מכמה שעות שבהן היה באיסטנבול. הוא תכנן לעצמו מסע של תשעה ימים במדינה לאחר סיום התחרות. הוא תכנן את המסע ככה שיתחיל רק ביום לאחר משחק הגמר לגברים בקטגורית הגיל תשעים פלוס.

"היו לי שתי אינדקציות שאני הולך לזכות במדלית זהב", הוא אמר אחרי הטורניר, "קודם כל כשאני משחק בבודדים, אז לי חברים, וכשחילקו את המספרים ל-2517 המשתתפים, אני קיבלתי את המספר 1935, השנה שבה נולדתי. וידעתי שזה סימן". הוא מנצח יריב שבדי, צ'כי, וסיני, מנצח עוד סיני בחצי הגמר בחמש מערכות, ומנצח בגמר עוד יריב מסין בשלוש מערכות חלקות.

אחר כך היה טקס המדליות (נולטה זכה גם בכסף בזוגות). הוא עלה על הדוכן. שלוש הצ'ירלידרס שלו, גם הן משתתפות בתחרות לסניורים, אבל שלושתן צעירות ממנו בשלושים שנים, המשיכו לעודד אותו כאילו שהן צ'ירלידס. הוא חייך והסתכל קדימה.

"חשבתי על אליפות אירופה בריגה בשנה הבאה ואליפות העולם באיסטנבול איך אני אשמור שם על התארים שלי. החיים עוד ארוכים ויש לי תוכניות". אבל אז הוא הסיט את המשקפיים מעיניו וניגב בכף ידו את הדמעות. "חשבתי על וולטראד ואיך הייתה מרגישה ומה היתה אומרת אם היא היתה פה, והתפרקתי".