ממשלת ישראל היא נזק לא אגבי

ישראל הוכיחה השבוע יכולות שכמותן עוד לא ראינו, אולי רק אצל מירי רגב, שב-2017, אחרי הזכייה בפרס "אריה הזהב" בפסטיבל ונציה, תקפה את הסרט "פוקסטרוט" ואת האופן שבו הוא מציג את צה"ל וזאת מבלי שראתה פריים אחד. הפעם, בממדים אחרים ובמספרים אחרים: היכולת לחוות סרט לעומק מבלי לראות אותו.

"נז"א" (נזק אגבי) של יובל אברהם ורחל שור, זכה בפרס חבר השופטים בוונציה ביום שבת, וכבר ביום ראשון ידעה כל המדינה מה יש בו ומה אין בו, למה צריך לשלול בגללו אזרחות, ומילים כמו "בגידה" ו"עלילת דם" התעופפו באוויר. זה שהסרט טרם הוקרן בישראל הפך לפרט טכני. ביום רביעי הנחה נתניהו לבדוק שלילת אזרחות של היוצרים. מיקי זוהר הודיע שיפעל לכך, הרמטכ"ל הנחה את הפצ"ר לבחון צעדים משפטיים ומשרד החוץ מגבש קמפיין ממומן כדי שאנשים ישמעו על סרט שכבר קיבל עשרים וחמש דקות מחיאות כפיים בחינם.

על פי מקורות זרים, בסרט 24 חיילים וקצינים, רובם מ-8200, מסבירים מהו "נז"א" - ראשי התיבות שבהם מודדים כמה אנשים חפים מפשע צפויים להיהרג בתקיפה. הם מתארים מסך שבו לוחצים על בניין ורואים כמה נפשות בתוכו: שם המשפחה, מספר הילדים, קומה ודירה. אחד מהם אמר שאישר תקיפות שבהן המספר עבר את המאתיים.

בניגוד למלחמה בעזה, כשבמשך שלוש שנים הוצגה לנו בעזרת לוויין, ריבועים אדומים ואנימציות של מנהרות ואנחנו לא ראינו, לא שמענו, לא ידענו - הפעם אין מתווך, אלא בני אדם שהיו שם, מדברים עברית, בלילה, על גגות בתל אביב.

אבל ממה הופתענו? הרי את כוחה של העין הבלתי מתווכת גילה לנו כבר האלוף (מיל') יעקב (מנדי) אור, מתאם פעולות הממשלה בשטחים לשעבר, שלקח בשנה האחרונה יותר מ-250 איש - אלופים, ראשי שירותים לשעבר, דיפלומטים - לראות בעיניהם מה קורה בגבעות. הם ראו, הזדעזעו, וסיפרו.

צה"ל דוחה את הטענות שמעלה הסרט. בכל יום יש מישהו "מבפנים" שמכחיש הנתונים. וזה קל: העדויות אנונימיות, חלק מהמרואיינים מדברים על דרגים גבוהים מהם למרות שלא פגשו מעולם, וההחלטות מתקבלות בידי בני אדם ולא בידי אלגוריתם. ויש גם מי שיבקרו, ובצדק, סרט על המלחמה בעזה שכמעט ואינו מזכיר את טבח 7 באוקטובר.

מצד שני, זהו סרט. לא דיון מסכם בבית משפט. זו ונציה, לא האג. השאלה היא, מה עשו שם עם המספר האגבי הזה כשהתחיל לטפס. הרי בינה מלאכותית לא מרגישה בחילה או גועל. בשביל זה נדרשת בינה אנושית.

אבל יש נזק אגבי שלא חושב מראש, וזה מעמדה של ישראל, שנשחק לרמה שלא הכרנו. צה"ל, היוצא ממלחמה ארוכה כשהלגיטימציה שלו מוטלת בספק במקומות שבהם מעולם לא הייתה. גדודים שמאבטחים מאחזים בגבעות. קצינים שבודקים מסלולי טיסה לחופשה לפי שאלות של שיפוט בינלאומי. ודור שלם של בוגרי שירות שיישא את השנים האלה על גבו הרבה אחרי שהקמפיין יסתיים.

יש נזק ויש נזק: הראשון מסתיים עם נפילת הפצצה על בית בעזה. השני לא נסגר, אולי אף פעם, והוא חי, בועט, מתנפח בשקט, ומופיע לפתע כעבור שלוש שנים על מסך בוונציה. מערכת שידעה לחשב כמה נפשות יש בדירה 6 בקומה 5 לא טרחה לחשב את הנזק האגבי שהיא עושה לעצמה. פלא שכל אירוע כזה משמש כספין? תראו כמה מהר עבר מהעולם התחקיר של שלומי אלדר ורותי יובל על ההתראות שקיבל נתניהו לפני 7 באוקטובר והתעלם מהן. באיזו בהילות עברנו לדבר על סרט שאף אחד לא ראה. ותשאלו את עצמכם מי המרוויח העיקרי בהסטת תשומת הלב מנאשמי הטבח ליוצרי הסרט. כל דבר שחודש לפני הבחירות יסיח את דעתנו מהכישלונות והמחדלים של הממשלה הנוכחית.

כמו תמיד: איש לא הציע את הדבר היחיד שמדינה בטוחה בעצמה הייתה מציעה כבר ביום הראשון: בדיקה עצמאית ושקופה. אלא שאצלנו הסדר הפוך: קודם הכחשה גורפת, אחר כך ציד אלים אחרי המדליף, ואז בשקט, כעבור שנתיים, בדיקה

וכמו תמיד: איש לא הציע את הדבר היחיד שמדינה בטוחה בעצמה הייתה מציעה כבר ביום הראשון: בדיקה עצמאית ושקופה. אלא שאצלנו הסדר הפוך: קודם הכחשה גורפת, אחר כך ציד אלים אחרי המדליף, ואז בשקט, כעבור שנתיים, בדיקה.

חלק מהזעם הציבורי אינו על מה שנאמר אלא על היכן נאמר. אצלנו, את הכביסה המלוכלכת לא מכבסים בוונציה. מכבסים בבית, בשקט, אלא אם אתה שרה נתניהו. אצלנו זה נעשה בוועדת בדיקה פנימית שאיש לא שמע עליה ואיש לא קרא את מסקנותיה.

הבעיה היא, שככה אנחנו מכבסים אותה כבר שנים, והיא עדיין לא נקייה.

* * *

לפיד הוזמן השבוע לעדכון ביטחוני אצל ראש הממשלה. אחרי 40 דקות בערך נכנסו לחדר ראש אג"ת, ראש המל"ל, ובטלפון החשבת הכללית.

התברר שנתניהו מבקש מלפיד לפתוח את מליאת הכנסת כדי להצביע על תוספת לתקציב הבטחון.

לפיד שאל מאיפה הכסף. הרי המקור היחיד הוא העלאת מיסים חדה לציבור המשרת והעובד.

נתניהו נתקע: העלאת מיסים זה הדבר האחרון שיודה בו רגע לפני בחירות.

"אז אתה מסרב", הוא שאל בתקווה. הוא קיווה לכותרת: לפיד מסרב להגדלת תקציב הבטחון.

חס וחלילה, אמר לפיד, אני תומך בביטחון המדינה אבל יש לי מקור תקציבי אחר, רב-שנתי וגם הוגן בהרבה: קצצו בכספים הקואליציוניים, בעיקר בתשלומים למשתמטים החרדים ותעבירו את הכסף לצה"ל.

בתקופה האחרונה יש טרנד בתקשורת לרדת על לפיד, להקטין אותו, ללעוג לו. אפילו להמליץ לו לפרוש. ולא מדובר בשופרות, במכונת הרעל או בימין, אלא באותו מחנה עצמו. ובתקשורת

נדמה לי שמגיע ללפיד קצת פרגון על האומץ והמקוריות. לעיתים קרובות מתייחסים אליו בציניות. בתקופה האחרונה יש טרנד בתקשורת לרדת על לפיד, להקטין אותו, ללעוג לו. אפילו להמליץ לו לפרוש. ולא מדובר בשופרות, במכונת הרעל או בימין, אלא באותו מחנה עצמו. ובתקשורת.

מה קרה? עם כל מה שקורה עכשיו למפלגתו, אני לא מכירה פוליטיקאי שנפרד בכזאת אלגנטיות מח"כים ושרים שהחליטו לפרוש. בלי דם רע ובלי הכפשות, עד כדי כך שהם הודיעו שהם נשארים במפלגה וממשיכים לעבוד למענה. איפה ראינו את זה, אצל נתניהו? אצל גנץ? אצל בנט? וכבר שכחנו מי היה זה שהוכיח, הראשון והיחיד במשך כל כך הרבה שנים, שאפשר להפיל את נתניהו ולהקים ממשלת שינוי תוך ויתור עצום על האגו.

אבל התקשורת שלנו לא מצליחה לעכל תופעה כזאת. אנחנו הרי רגילים לרשימות חיסול חשאיות. ברוגזים. השמצות. לשבח מישהו פתאום? הרי זה מפר את "האיזון". צריך להוכיח שאנחנו לא תוקפים רק את ביבי. אנחנו הרי "מאוזנים". תראו את האולפנים. את הפאנלים. מאוזנים כמו פלס.

אז בשם "האיזון" מתנפלים על כל פרידה ביש עתיד כעל "קריסה", "התמוטטות", "נטישה", שלא לדבר על משחק המילים השפל - "אין עתיד".

ובכלל, בימים אלה, מי עוד מוכן לשים את עצמו בצד כדי להציל את המדינה, ליברמן? איזנקוט? כמו שזה נראה השבוע, ממשלת השינוי, ממשלת התיקון, ממשלת הפוילשטיקים בדרך הבטוחה לרסק את עצמה ואת המדינה.

איזה פספוס. איזה ביזיון. וכשזה יקרה בעוד קצת יותר מחודש, אל תגידו שזה לא בגלל אגו. תגידו: אין עתיד.