"היה לי קשה לשבת על הספסל ולראות את הקבוצה מנצחת בלעדיי. סוג של הלם"

רוצה לפרוש באדום אבל משאיר פתח לעזיבה, כבר מתגעגע לחבר הטוב ים מדר שחצה את הכביש, מותח ביקורת על אלייז'ה בראיינט, לא מסתיר את התנגדותו למעבר הקבוצה לסופיה, חושף את השיחה הגורלית עם איטודיס לפני הארכת חוזהו ומתכוון להילחם מחדש על מקומו ביורוליג. בגיל 31, תומר גינת פותח את עונתו התשיעית בהפועל ת"א

ארבע שנים נוספות בהפועל ת"א, אבל עם דלת יציאה שנפתחת מחדש בכל קיץ. שתי השורות האלה בחוזה החדש של תומר גינת מספרות את הסיפור שלו לקראת העונה שבפתח: הקפטן רוצה להישאר במקום שהפך לביתו, ובאותה נשימה לוודא שלא ימצא את עצמו שוב בתפקיד המעודד מהספסל.

הפורוורד בן ה־31 יתחיל מחר בסופיה את עונתו התשיעית באדום (בין לבין שיחק שנתיים בצרפת) במשחק הפתיחה של היורוליג מול באיירן מינכן. במשך רוב התקופה הזו מקומו בהיררכיה היה ברור, אבל העונה שעברה שינתה את התמונה. פציעות השביתו אותו לזמן ממושך, דקות המשחק התמעטו, ולראשונה בקריירה הוא ראה את חבריו לקבוצה משחקים בלעדיו.

לפני שהאריך את חוזהו עד 2030, גינת שוחח עם המאמן דימיטריס איטודיס. הוא שמע עד כמה הוא חשוב למועדון, אך לא קיבל הבטחות מקצועיות - וגם לא ביקש כאלה. כעת הוא חוזר להילחם על מקומו בסגל עמוק שנבנה לצמרת היורוליג, לצד המעבר לסופיה, המאבק של הישראלים על דקות והפרידה מחברו הקרוב ים מדר, שעבר דווקא למכבי ת"א. בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet הוא מדבר על העונה המטלטלת שעבר, על הקהל שחסר לו ועל האמונה שהפעם הסיום יהיה אחר.

"העונה שעברה הייתה קשה לכולנו. אנחנו כבר שלוש שנים במלחמה ומארחים מחוץ לישראל. זה מתיש וארוך, ולראשונה בקריירה התמודדתי עם מעמד שונה ממה שהתרגלתי אליו", מספר גינת. "לא הייתי טוב מספיק, היו דברים שהרגשתי שמגיעים לי ולא קיבלתי אותם, והייתי פצוע בחלקים משמעותיים של העונה. כל הדברים האלה הובילו אותי למחשבות על מה אני רוצה ומה חשוב לי. אחרי כמה שיחות עם הבעלים ועם המאמן הבנתי שהמקום והבית שלי הם פה. אני שמח להישאר לעוד ארבע שנים, ומקווה שאסיים את כולן ושנזכה בהן בכמה תארים".

כמה מתסכל ששחקן במעמדך, שנחשב לסמל בהפועל ת"א, מגיע למצב שבו הוא שוקל לעזוב?

"המחשבה לעזוב לא הייתה דומיננטית. אחרי עונה קשה עולות מחשבות כאלה ואחרות. העונה האחרונה הייתה מאוד מבלבלת, מתסכלת וכואבת, אבל הפועל ת"א היא הבית שלי לטוב ולרע. זה המקום שאני אוהב, ואני שלם עם ההחלטה להישאר".

אם כך, מדוע היה לך חשוב להכניס לחוזה אפשרות יציאה בכל קיץ? "אני לא יודע מה יהיה פה. הפועל ת"א שואפת לזכות בכל התארים ולהיות בטופ של היורוליג, ואני מאמין בעצמי במקסימום ויודע שיש לי מה לתרום גם ברמות האלה. יש פה סגל עמוס בשחקנים מוכשרים, ורציתי לשמור את האפשרויות שלי פתוחות למקרה שילך פחות טוב. גם המרחק מהבית קשה. אני אבא טרי, אוהב את המשפחה ואת הבית שלי, ולא יודע מה יתאים לי. התקווה, הרצון והאמונה הם שאסיים את ארבע השנים האלה בהפועל ת"א".

אתה מרגיש שהפועל ת"א נלחמה עליך בזכות השחקן שאתה, או מפני שלא יכלה להרשות לעצמה לאבד עוד ישראלי במעמדך?

"בכנות, זה שילוב של הדברים. המשמעות שלי למועדון הזה היא יותר משחקן, אבל אני יודע בוודאות מוחלטת שמהבעלים ועד המאמן, כולם מחזיקים ממני מאוד ומעריכים את היכולות המקצועיות שלי. אין לי ספק שכשאהיה בריא נראה אותי משתלב גם ביורוליג".

לפני החתימה שוחחת עם איטודיס. מה נאמר בשיחה? "הוא אמר לי שהוא לא מסוגל לדמיין את הקבוצה בלעדיי, שאני חשוב לו ושהוא מאוד מעריך אותי. שהפועל ת"א ותומר גינת זה משהו שהולך ביחד ושהוא לא רואה את הצדדים נפרדים. אין פה עניין של הבטחות. כשמסתכלים על הסגל של הפועל ת"א, רואים כישרון ואפשרויות שלא נגמרות בכל העמדות, אז צריך לבוא ולהתחרות. הוא יודע שאני יכול ושאני תחרותי, ולכן אמר לי: 'תילחם על המקום שלך'".

מרגיש שהוא באמת מאמין בך?

"כן. כשהוא הגיע להפועל היה רגע שבו לא הבנתי איך הוא אוכל אותי, מה הוא רוצה או מצפה ממני. אבל בעונת היורוקאפ החיבור בינינו היה מדהים. הרגשתי שהוא סומך עליי ושבמשחקים המשמעותיים אני על הפרקט. גם בשנה שעברה, בסדרת הגמר, הוא פתאום הלך איתי אול־אין. אתה לא הולך אול־אין עם שחקן שאתה לא סומך עליו, בטח לא אחרי היעדרות של ארבעה חודשים".

יש טענה שישראלים חותמים בהפועל ת"א בגלל הכסף הגדול, ולכן עליהם לשבת על הספסל ולשתוק. מסכים? "לא. יש פה ישראלים טובים מאוד, אבל אי־אפשר להסתתר מהעובדה שהישראלים משחקים פחות. זה תהליך שקרה בעקבות היורוליג והרצון להשיג תוצאות. לא חושב שישראלים חותמים פה כדי להרוויח כסף, לשבת על הספסל ולהיות בשקט, אלא כי הם מאמינים בעצמם".

אתה מרגיש שקיבלת הזדמנות אמיתית? "אני צריך להיות פייר: כשעונת היורוליג נפתחה, עליתי לשחק בכל משחק. היו לי משחקים טובים ופחות טובים. לצערי, בנובמבר נפצעתי בכתף, וכשחזרתי הקבוצה כבר מצאה קצב חדש. ג'ונתן מוטלי התחיל לשחק יותר בעמדה מספר 4, וזה לקח ממני ומהמעמד המקצועי שלי. אני לא יכול להאשים או לבוא בטענות, כי הייתי בחוץ חודש. היו לא מעט משחקים שבהם לא שיחקתי והרגשתי שיכולתי לעזור, אבל את ההזדמנות שלי לשחק ביורוליג קיבלתי".

מה קשה יותר, לשבת על הספסל, או הציפייה שתשב שם בשקט? "לשמחתי, בכל מקום שהייתי בו התפקיד שלי היה משמעותי. הייתי שחקן מוביל שהתוצאות של הקבוצה נקבעות גם לפי היכולת שלו. בשנה שעברה הרגשתי לראשונה שהמעמד המקצועי שלי השתנה. היה לי קשה לשבת על הספסל ולראות את הקבוצה מנצחת בלעדיי, או לעלות חצי דקה לסיום כשהקבוצה מובילה ב־20 הפרש. זה סוג של הלם, זה תופס אותך לא מוכן. היו רגעים קשים ותסכולים, אבל בסגל של 20 שחקנים בקבוצה שרוצה לזכות ביורוליג, אתה צריך לקבל גם דברים שאתה לא מרוצה מהם. כשאני לא משחק אני צריך להיות חיובי ולדחוף את הקבוצה קדימה גם מהספסל. זה קצת להוריד מעצמי, להבין את הסיטואציה החדשה שנקלעתי אליה ולנסות להיות חיובי. להגיד שזה קל? זה לא".

אחרי ההפסד בדרבי בסופרקאפ האחרון, עופר ינאי נכנס לחדר ההלבשה ואמר: "הפסדנו סדרת גמר למכבי ת"א שניצחה אותנו עם ישראלי אחד, אז למדנו שצריך להביא מתאזרחים". איזה מסר זה מעביר לישראלים בקבוצה? "אני לא יודע אם זה משהו שמכוון אלינו. הדבר שעופר הכי רוצה הוא לנצח. הוא מנהל את ההצגה, וההחלטות על ניהול הסגל הן שלו, של המאמן ושל המנהל המקצועי. המתאזרחים שהגיעו מצוינים, ואם הם יכולים לתרום לנו אז מעולה. אם זו ההחלטה שהתקבלה במועדון, אנחנו צריכים לסמוך עליה".

מכבי ת"א והפועל ירושלים מארחות גם הן מחוץ לישראל, אבל בחרו להתגורר בארץ. הפועל עברה לסופיה. איך מתמודדים עם זה?

"זה קשה מאוד. יש אנשים שמקבלים החלטות ומנהלים את המועדון. בעיניי הפועל ת"א צריכה לגור בת"א. יש סיבות, כן? יש מלחמה, אני רואה ומבין הכל. אין לנו רישיון ליורוליג ואנחנו צריכים להגיע לפלייאוף. זה נושא רחב, אבל בבסיס הדברים, בעיניי הפועל ת"א צריכה לחיות בתוך הקהילה שלה, במקום שבו נמצאים הקהל והבית שלה".

במהלך הדרבי שבו אלייז'ה בראיינט לא שיחק פורסם תיעוד שלו מסתפר בזמן המשחק. איך קיבלת את זה?

"לא יצא לי לדבר איתו על זה. אני לא יודע אם זה קרה, אבל אם כן, אני לא אוהב את זה. זה לא משהו שצריך לקרות, בעיניי זה לא לעניין. בשנה שעברה הייתי פצוע שלושה חודשים ונשארתי בארץ בזמן שהקבוצה הייתה בחו"ל. בכל יום של משחק לא הייתי יוצא מהבית. הייתי רואה את המשחק ולא הרגשתי שזה לעניין לצאת ולעשות דברים אחרים שלא קשורים אליו, כי בסופו של דבר אני חלק מזה".

"אסור לזלזל בליגה"

בעונה שעברה היו משחקי ליגה שבהם נראה שהראש שלכם נמצא בעיקר ביורוליג.

"הליגה חשובה מאוד למועדון. הפועל ת"א לא יכולה להרשות לעצמה להגיע לא מוכנה, כי זה משפיע והופך לכדור שלג. גם הזרים וגם הישראלים צריכים להבין מה מצפים מאיתנו. אנחנו לא יכולים לזלזל או להגיע פחות מוכנים בגלל שיש לנו משחק ביורוליג. השינוי הגדול שנדרש הוא בגישה: הליגה חשובה כמו היורוליג".

מה חשבת על ההחלטה של ים מדר לעבור למכבי ת"א?

"ים הוא אחי הקטן. בגיל 17, כשהוא הגיע לאימון הראשון בהפועל ת"א, הוא עשה קרוס לג'רל מקניל והלך לסל. מיד פתחתי את העיניים. מהרגע הראשון נהיינו חברים. גם כששיחקתי בצרפת והוא בבלגרד, דיברנו שלוש־ארבע פעמים בשבוע, בשיחות של שעות. יש בינינו אהבה גדולה.

הייתי שותף לשיחות והייתי איתו בחדר בנבחרת בשבוע שבו קיבל את ההחלטה. ים קיבל את ההחלטה שלו, ואותי זה מבאס באופן אישי. רציתי שהוא יהיה כאן איתי. ברגעים הפחות טובים והיותר טובים יש לך על מי להישען, מישהו שמבין אותך. אבל אני מכבד את ההחלטה שלו ומאחל לו בהצלחה. אני אוהב אותו ותמיד אוהב אותו".

כמה כואב לך לראות את מה שקורה עם האוהדים? "כואב. הגעתי לכאן בגיל 21, ילד עם חלום, ומהרגע הראשון היה לי עם הקהל הזה חיבור קצת שונה מזה שיש בדרך כלל בין שחקן לאוהדים. זה חסר לנו מאוד ומשפיע עלינו".

אתה מבין אותם?

"הסיפור הזה גדול יותר מהשאלה אם אני מבין אותם. יש פה הרבה צדדים, ואני לא רוצה להיכנס לזה כי זה לא ממקומי. אני רק רוצה שכולם יבואו. אני מתגעגע לזה מאוד".

איך תסתיים העונה הזאת?

"יש בי אמונה גדולה שהיא תסתיים בטעם קצת שונה. למדנו הרבה מהשנים הקודמות, והכישרון, בשילוב הכאב מהעונה שעברה, יוליד דברים טובים. יש לנו הכל כדי להשיג את המטרה".

אתה רואה את עצמך מסיים כאן את הקריירה?

"כן. אי־אפשר לדעת מה יהיה, זאת רכבת הרים מטורפת, אבל אחרי הכל זה הבית שלי. אני מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לתת. רק מחכה להיות בריא, לחזור לעשות את מה שאני הכי אוהב".