"ירושלים היא בית הספר המורכב ביותר בישראל"

מיליון תושבים, עיר אחת, אינספור אתגרים: אריאלה רג'ואן, האישה הראשונה בתפקיד מנכ"לית העירייה, מסכמת שנת כהונה ראשונה, כשהעיר נמצאת בעיצומה של תנופת בנייה, מהפכת תחבורה ואירועי חירום. בריאיון מיוחד היא מסבירה כיצד עוברים מניהול של "כיבוי שריפות" לתכנון כולל ארוך-טווח, ולמה דיור, תחבורה, חינוך ותעסוקה הם חלק מאותו סיפור: ירושלים 2040

ענתי גילעד|

"ירושלים היא בית הספר המורכב ביותר בישראל למדיניות ציבורית. כל החלטה כאן משפיעה על מסע החיים של התושב: איפה הילד ילמד, איך ההורה יגיע לעבודה, איפה המשפחה תבלה, איך תיראה השכונה ומה תהיה תחושת השייכות", פותחת ואומרת אריאלה רג'ואן, מנכ"לית עיריית ירושלים והאישה הראשונה המכהנת בתפקיד המאתגר.

כמי שנולדה, התחנכה ובנתה את ביתה בירושלים, רג'ואן מכירה את העיר לעומקה; היא צמחה מתוך המערכת העירונית ובנתה בה מסלול קריירה תוך התקדמות מדורגת עד לפסגת העשייה המוניציפלית. את שנת המנכ"לות הראשונה היא מסיימת, כאשר העיר צומחת באופן עקבי, תוכניות ארוכות־טווח מתורגמות לעבודות בשטח, והמערכת העירונית נדרשת להוכיח את יכולתה לתפקד גם בשעת חירום. מאחורי כל אלה עומדת התפיסה, שירושלים היא מערכת אחת כוללת, ולא אוסף של פרויקטים נפרדים.

את מנהלת מערכת עירונית עצומה, אבל גם מכירה את ירושלים כתושבת. איך שתי נקודות המבט האלה נפגשות?

"אני מכירה את העיר מבפנים, כתושבת, כאימא וכסבתא, ובמקביל מנהלת מערכת עירונית עצומה. מאחורי כל פרויקט גדול נמצאים תושב, משפחה, ילד, שכונה וקהילה. מבחינתי, השאלה איננה רק אם הצלחנו לקדם פרויקט מסוים, אלא אם העיר מאפשרת לאנשים לחיות בה, לעבוד בה ולבנות בה עתיד".

ירושלים גדלה ומשתנה. איך מפתחים עיר מטרופולינית בלי לאבד את האופי שלה?

"ירושלים כיום גדולה, מורכבת ומתפתחת, ואין בכך סתירה לשמירה על אופיה. עיר חזקה יודעת לגדול ולהשתנות ובו בזמן לשמור על זהות שלה. ירושלים לא רק משמרת את עברה, היא בונה עתיד לטווח־ארוך. עם יותר ממיליון תושבים וצפי לכ־1.5 מיליון בתוך כשני עשורים, אי אפשר להסתפק בכיבוי שריפות. צריך לתכנן כבר עכשיו את העיר של 2040: דיור ותחבורה, תשתיות וחינוך, תעסוקה ומרחבים ירוקים. הכול קשור בהכול".

איך הופכים תפיסה כזאת לתוצאות בשטח?

"אנחנו לא מנהלים פרויקטים בודדים, אלא מערכת עירונית שלמה. דיור, חינוך, תעסוקה ותחבורה הם לא ארבעה נושאים נפרדים — הם חלק מהחלטת החיים של התושב. הסיפוק הניהולי הוא לראות תוכניות אסטרטגיות הופכות למציאות: מסילה שמונחת, שכונה שמתחדשת, בניין שקם, פארק שנפתח ובית ספר שנבנה. ירושלים עוברת מפוטנציאל לביצוע".

8,445 יחידות דיור אושרו בירושלים ב־2025. מדובר בשיא היסטורי לעיר, שמתאפשר, לדברי המנכ"לית, הודות לשיטת עבודה שמחברת בין תכנון לביצוע. "אנחנו פועלים לקיצור תהליכים, לתיאום בין אגפים ולעבודה רציפה מול גורמי התכנון והביצוע. בחמש השנים האחרונות אושרו יותר מ־36 אלף יחידות דיור, כ־23 אלף נמצאות בבנייה פעילה וכ־85 אלף נמצאות בשלבי תכנון שונים. לצד זאת, אנחנו מקדמים כ־9,400 יחידות להשכרה ארוכת־טווח, שחלקן בקריית היובל, במורדות מלחה ובארנונה כבר אוכלסו".

התחדשות עירונית מעוררת ציפיות, אבל גם חששות בקרב התושבים. איך מבטיחים תהליך שמיטיב איתם ועם העיר?

"התחדשות עירונית זה לא עוד פרויקט נדל"ני, אלא מהלך חברתי, קהילתי ובטיחותי, שכולל ממ"דים, שדרוג תשתיות, מוסדות ציבור, מדרכות, תאורה ומרחב ציבורי איכותי ומשרת יותר. כיום 31 שכונות נמצאות בתהליכי התחדשות, עם פוטנציאל של כ־85 אלף יח"ד עתידיות. המטרה היא לחזק את השכונות הוותיקות ולצמוח פנימה, במקום לפגוע שלא לצורך בשטחים פתוחים".

מי שעומד היום בפקק, לצד אתר עבודות בבירה, לא תמיד מרגיש שהוא חלק ממהפכת תחבורה. מה את אומרת לו?

"אני לא מקלה ראש בקושי. מהפכה בהיקף כזה מחייבת עבודות, חסימות והסדרי תנועה, ואנחנו פועלים לבצע את העבודות בשלבים, לייצר חלופות ולנהל הסברה מול הציבור והעסקים. לצד הקושי בהווה, צריך להסתכל גם על המערכת שנבנית לעתיד. ירושלים עוברת מהפכה תחבורתית בסדר גודל שלא נראה כמותו בבירה, ובקרוב תעמוד בשורה אחת עם המפותחות שבערי העולם. מקו רכבת קלה בודד ירושלים עוברת לרשת תחבורתית עירונית, הצפויה לכלול חמישה קווים ו־77 תחנות, עם יעד של כ־350-400 אלף נסיעות ביום. בשנה החולפת הושק קו L3, שמחבר בין אזור הטורים למלחה ומקשר בין מוקדי ממשל, תעסוקה, אקדמיה, תרבות וספורט. מעבר לפינה, בטווח זמן של שבועות או חודשים ספורים, יושק המקטע הראשון של קו L4, שיחבר את גילה לקריית יובל ועד לתחנה המרכזית, שם הוא יתחבר לקו L1 הפעיל (התוואי האדום) ולקו L3 החדש. בהמשך, במהלך 2027, הרשת תתרחב וקו L4 ימשיך מהתחנה המרכזית עד הר הצופים דרך רמות אשכול, מעלות דפנה והגבעה הצרפתית. התוואי הכחול יחבר בין גילה בדרום לרמות בצפון, ויתחיל לפעול ב־2029–2030. המטרה היא ליצור רשת תחבורה שתחבר טוב יותר בין שכונות העיר למוקדי הפעילות שלה".

האם המשמעות היא מלחמה ברכב הפרטי?

"להיפך. המטרה היא לבנות לו חלופה טובה הרבה יותר, באמצעות תכנון שמעמיד במרכז את הנגישות, התחבורה הציבורית, ההליכה ברגל, האופניים והחיבור ביניהם, ולכן הדרך לתחנה חשובה לא פחות מהתחנה ומהנסיעה. בירושלים, שהטופוגרפיה שלה מציבה אתגרים ייחודיים, נדרשים גם פתרונות, כמו מעליות, דרגנועים, מסועים ושבילי גישה לתחנות, וגם לזה אנחנו דואגים. גם היקף שבילי האופניים בעיר גדל מכ־49 ק"מ לפני כמה שנים ליותר מ־90 ק"מ כיום, והיעד הוא לעבור את רף ה־200 ק"מ. לצד אלה מקודמים חניוני 'חנה וסע', נת"צים ותשתיות, שנועדו לשפר את החיבור בין חלקי העיר. במקום שבו העומס נובע מצווארי בקבוק מבניים, צריך גם פתרונות מבניים".

השאלה הקבועה על ירושלים היא אם הצעירים נשארים בה. מה צריך לקרות כדי שזה יקרה?

"עיר שרוצה להשאיר צעירים חייבת להציע להם עתיד תעסוקתי. לצד מוסדות הממשל, הציבור והאקדמיה, פועלות בירושלים יותר מ־500 חברות הייטק שמעסיקות מעל 20 אלף עובדים. רובע הכניסה לעיר צפוי לספק כ־60 אלף משרות, עם חיבור לרכבת ישראל, לרכבת הקלה ולתחנה המרכזית. בפארק הר חוצבים פועלות יותר מ־200 חברות ובהן יותר מ־12 אלף עובדים. תעסוקה נוצרת כשאפשר להגיע למקום העבודה בקלות, וכשיש סביבה עירונית שמאפשרת לעסקים ולחדשנות לצמוח. העלייה של ירושלים בתשעה מקומות בדירוג הרשמי של מדד האקו־סיסטם הגלובלי של חברת StartupBlink לשנת 2026, והטיפוס שלה למקום ה־93 מתוך למעלה מ־1,000 ערים ברחבי העולם הם סימן להתפתחות הזאת ועדות למגמות החיוביות בפיתוח העירוני".

מערכת החינוך מונה כ־300 אלף תלמידים. איך משקיעים בעתיד שלהם בעיר כל־כך מגוונת?

"חינוך הוא לא סעיף תקציבי, הוא התשתית שמכריעה אם הדור הבא יבחר לבנות את עתידו בירושלים. בהיערכות לשנת הלימודים תשפ"ז הושקעו יותר מ־850 מיליון שקל, וכ־230 כיתות חדשות צפויות להימסר במהלך השנה. אבל ההשקעה חייבת להיות גם בתוכן: חדשנות חינוכית, חיבור לאקדמיה והתאמה לקהילות השונות. הרחבת לימודי הבגרות הישראלית במזרח העיר, למשל, נועדה לפתוח הזדמנויות להשתלבות באקדמיה ובשוק העבודה".

איך מנהלים את הגיוון הירושלמי בלי לטשטש אותו?

"הגיוון אינו מכשול לניהול; כשהוא מנוהל נכון, הוא מקור לכוח קהילתי, ליצירתיות ולחוסן. אנחנו פועלים בשני צירים: חיזוק הזהות הקהילתית, בין היתר באמצעות המינהלים הקהילתיים, וחיזוק המרחב המשותף, עםבאמצעות פעילויות ואירועים שמחברים בין קהלים. בבית שוויץ, למשל, פועל מסלול לסטודנטים לעבודה סוציאלית, שמשלב מגורים, מלגות, הכשרה ועשייה קהילתית עם אזרחים ותיקים".

ירושלים היא גם עיר שחיים בה וגם בירת ישראל. איך מחברים בין הלאומי ליומיומי?

"הפיתוח של ירושלים צריך לשקף הן את הממד הלאומי והן את צורכי התושבים. נחתם הסכם גג עם משרד הביטחון לקידום העברת תשתיות משמעותיות לבירה, ובהן שלוחה של מפא"ת, מוזיאון צה"ל ומכללות צה"ל. במקביל אנחנו משקיעים בתרבות, בספורט ובמרחב הציבורי. תרבות וספורט הם תשתית של שייכות וחוסן: השנה השתתפו כ־200 אלף איש בפסטיבל אוטו אוכל וכ־60 אלף ביקרו בשבוע הספר העברי. גם עיר נקייה ומטופחת היא איכות חיים. למשל, גן העצמאות המיתולוגי בטבורה של העיר החל להתחדש בהשקעה של כ־80 מיליון שקל".

הזכרת תוכניות, תשתיות ותקציבים. מה מחזיק את כל המערכת ומאפשר לה להתקדם?

"חזון בלי יכולת ביצוע נשאר על הנייר. תקציב 2026 עומד על כ־16.75 מיליארד שקל, מהם כ־6.2 מיליארד לפיתוח העיר. התקציב השוטף גדל בכ־37% מאז 2022, והעירייה קיבלה ציון 100 במדד בקרת ההון האנושי של משרד הפנים זו השנה הרביעית ברציפות. אבל ניהול טוב נמדד גם בדברים היומיומיים, ושירות טוב מתחיל בכך שלתושב קל ופשוט לקבל אותו. כך למשל, ירושלים הייתה הרשות הראשונה בישראל שהטמיעה את MuniBox, ארנק דיגיטלי מוניציפלי לתשלומי הורים למערכת החינוך".

מבצע "שאגת הארי" העמיד את המערכת העירונית במבחן. מה למדתם ממנו?

"חוסן עירוני נבנה מראש, לא בזמן האירוע, והיכולת של עיר להמשיך לתפקד בתקופות קשות היא חלק בלתי נפרד מהניהול שלה. התקיימו הערכות מצב בחמ"ל העירוני בשיתוף פיקוד העורף, וירושלים קלטה עשרות אלפי מפונים מבית שמש, אשתאול, ערד ועוד. בלמעלה מ־100 מקלטים ציבוריים הותקנה מערכת לפתיחה מרחוק בזמן התרעה, וזו צפויה להתרחב למקלטים נוספים ברחבי העיר".

אם אבקש ממך לסכם: איזו עיר את בונה?

"עיר שמכבדת את עברה, מנהלת את ההווה באחריות ובונה עתיד לדורות הבאים".

בסופו של דבר איך את מודדת הצלחה בניהול עיר מורכבת כמו ירושלים?

"מאחורי כל פרויקט גדול נמצאים תושב, משפחה, ילד, שכונה וקהילה. מבחינתי, השאלה איננה רק אם הצלחנו לקדם פרויקט מסוים, אלא אם העיר מאפשרת לתושבים לחיות בה, לעבוד בה ולבנות בה עתיד".

על הדרך מוועדי ההורים ללשכת המנכ"לית, המשפחה שהיא העוגן, הג'אגלינג שהתפקיד מחייב, וגם למי הכי קשה לה לסרב. אריאלה רג'ואן – האישה שמעבר לתפקיד

מאחורי הטייטל מנכ"לית עיריית ירושלים עומדת אישה שמגדירה את עצמה קודם כול כסבתא לארבעה נכדים. אריאלה רג'ואן, ילידת העיר ותושבת בית הכרם, מספרת על הדרך שעשתה מוועדי ההורים אל אחד התפקידים הבכירים ביותר בשלטון המקומי ועל המשפחה שמלווה אותה לאורך כל הדרך.

מיהי אריאלה רג'ואן שמעבר לתפקיד?

"לפני הכול, אני סבתא לארבעה נכדים. את דרכי הציבורית התחלתי בוועדי ההורים של הילדים, כי חשתי שמערכת החינוך לא עושה את העבודה שהיא צריכה לעשות. הבן הגדול היה כדורסלן וספורטאי מצטיין, והמורה לפיזיקה אמרה לו בכיתה י': 'תבחר, או כדורסל או אני'. אז אני, אימא שלו, בחרתי. לימים הוא למד מדעי המחשב ולא ויתרנו. המערכת כמעט ויתרה גם על הבן השני, שהוא כיום מנהל במוביליי, והבת הקטנה, שהיום בדרך להיות רופאה, רצתה ללמוד באקדמיה למוזיקה ולא קיבלה אפשרות לגשת לחמש יחידות מתמטיקה. הבנתי שהמערכת צריכה לתת מענה לכולם, גם לחזקים וגם לחלשים".

לאחר שהתמחתה וניהלה עסק בתחום התיירות, הצטרפה לעשייה העירונית בעקבות הצעה מראש העיר הקודם ניר ברקת, תחילה כיועצת החינוך שלו ובהמשך בתפקידים מקצועיים, בהם מנהלת מינהל תרבות וספורט בעירייה, עד למינויה למנכ"לית.

החיבור של רג'ואן לירושלים הוא שורשי, עמוק ומבוסס. "אני ילידת העיר. אבי עלה לישראל באונייה 'אקסודוס' בגיל תשע, והבית הראשון שהוא ואימו בנו אחרי שאב המשפחה נספה בשואה, היה בבית הכרם. מאז אני גרה שם. יש לי שלושה ילדים ויש לי נכדים בירושלים. אני אוהבת את העיר לפניי ולפנים". לדבריה, דווקא החיבור בין כל הכובעים שהיא חובשת, מעניק לה פרספקטיבה ייחודית. "אני גם סבתא, גם אימא, גם תושבת וגם מנהלת את העיר. ואני גם נוסעת ברכבת הקלה. יש לי ליד הבית רכבת לעירייה", היא מוסיפה בסיפוק.

אילו אג'נדות פיתחת לאורך הדרך?

"המאבק על על פתיחת אזורי הרישום, כדי שכל הורה יוכל לבחור מסגרת המתאימה לילדיו. זאת הייתה אג'נדה שהובילה את מערכת החינוך בעיר קדימה.

"כיום החיבור העמוק שלי עם משה ליאון הוא סביב השאלה איך בעיר כה גדולה לא מאבדים את התושב. בסוף האנושיות, המענה לתושב וההקשבה למה שחשוב לו, הם הבסיס. צריך גם לראות איך היעדים משפיעים על התושבים".

כאישה בתפקיד הרגשת צורך להוכיח את עצמך יותר?

"לא ממש פגשתי את זה. נכון שיש פחות נשים בעמדות מפתח, אבל יש לנו ראש עיר שכל כך מאמין בניהול נשי. לפעמים צריך קצת יותר מרפקים, אבל לא ממקום שהייתי צריכה להגיד 'אני אישה, תנו לי לדבר'. לעיתים יש מבוכה בכניסה לחדר עם נוכחות גברית, אבל אני לוקחת את זה לצד הטוב, ובסוף המקצועיות מנצחת".

רגע אחד שבו אמרת לעצמך: בשביל זה אני כאן?

"פתיחת רשת הרכבות היא חלום שהתגשם. מישהו חלם ש־30 אלף איש יוצאים ממשחק ובתוך חצי שעה מתפזרים באמצעות רכבת קלה וכבדה וחיבורים של תחבורה ציבורית בסדר מופתי? רשת הרכבות בירושלים מתרחבת ובסופו של יום היא תהיה כמו בלונדון ובפריז. וזה קורה במשמרת שלי, אחרי שנה בתפקיד".

מה לא יודעים עלייך?

"שהנכדים הם העולם שלי. כשאני מגיעה בבוקר אחרי שהוצאתי אותם למסגרות, אני הרבה יותר רגועה. אני אוהבת לקרוא ולא רואה טלוויזיה. באירועים עירוניים למשפחות אני משלבת עבודה ומשפחה ולוקחת איתי נכד או נכדה. כל שבת, בלי יוצא מן הכלל, הילדים, הנכדים ושני הכלבים מתארחים אצלנו, ובעלי ואני מתים על זה".

למי את מתקשרת אחרי יום קשה?

"יש לי שלושה עוגנים. ב־7 באוקטובר בן אחותי נפל בבארי, ואנחנו מדברות על בסיס יומי ומחזקות זו את זו. כל בוקר בשבע יש לי שיחה קבועה עם אימא שלי, וזה חשוב לי מאוד. עם בעלי (בעלי קפה רג'ואן – ע.ג) אני משתדלת לא לדבר על העבודה, כי אחרת הכול נשאב לשם. הוא תמיד היה שותף שלי, בגידול הילדים והיום עם הנכדים, והוא שותף פעיל גם בחיים האישיים".

את מצליחה להשאיר את העבודה מחוץ לבית?

"לא. הכול מתערבב, בטח בחמש השנים האחרונות, עם הקורונה והמלחמה. בירושלים, אם אין את אלה, יש סופת שלג או שריפה גדולה. אי אפשר לעשות את התפקיד ולהתנתק, וזה גם לא מפריע לי. אני יודעת להיות עם המשפחה ולעבוד בטרנינג, ויודעת לעבוד בחליפה. יש תמיד חוט מקשר".

איך את מפנקת את עצמך?

"הרבה הליכות, פילאטיס ושוב, הנכדים. אם אני יוצאת מהעבודה בשעה נורמלית ומבלה עם נכד שעתיים בהצגה, זה פינוק. בכל שישי, בלי יוצא מן הכלל, אני יושבת עם בעלי בבית קפה, ואת זה אף אחד לא לוקח ממני".

למי קשה לך לסרב?

"לראש העיר. הוא אדם עם חזון מטורף וחלומות בלתי נתפסים, ואתה שואל את עצמך איך זה יבוצע. בסוף קשה לסרב לו, כי הוא יודע מה הוא רוצה, ובסוף זה גם קורה".

איזו עצה היית נותנת לעצמך לפני שנה?

"לספור עד עשר לפני שמגיבים. זה תפקיד שדורש להיות כל הזמן בערנות וב-360 מעלות. זה המון ג'אגלינג, והיום למדתי קצת לנשום לפני שאני מגיבה או מקבלת החלטה. זה חשוב מאוד בעיר תזזיתית כל כך".

איך היית רוצה שהקדנציה שלך תיזכר?

"כמחוללת שינוי. ירושלים היא עיר בת 3,300 שנה, אבל צריך לחשוב איך בונים את העתיד שלה ולא עוסקים כל היום בכיבוי שריפות. אני מקווה להיזכר כמי שקידמה שינוי גם בתוך העירייה וגם בעיר עם דגש על תרבות, ספורט וצעירים, שהם הכי חשובים לנו".

מהי ירושלים, בעינייך?

"פסיפס של יותר ממיליון תושבים ממגזרים שונים שחיים זה לצד זה, ולצידם יותר ממיליארד מאמינים מרחבי העולם. עיר עם 50 אלף סטודנטים ויותר מ-500 חברות הייטק, ורכבת קלה שמחברת בין מוסדות הלימוד והתרבות, העסקים והתושבים. כל זה ישאיר אנשים בעיר ויביא עוד חברות.

"ככה צריך להסתכל על ירושלים: לנסוע ברכבת הקלה, לסייר במוזיאון ישראל, לבקר בספרייה הלאומית, לאכול בשוק מחנה יהודה ולראות איך הקולינריה מתחברת להיסטוריה ולתרבות. זו העיר, וזה מדהים".