אפילו טקסס וקנזס על סף מהפך: כל הסימנים ל"צונאמי כחול" נגד טראמפ

טקסס לא שלחה דמוקרט לסנאט 38 שנה, אך הנוצרי-פרוגרסיבי טלריקו מוביל בה. בקנזס זה לא קרה כמעט 100 שנה, וגם שם הקרב צמוד. פחות מחודש לפני בחירות האמצע בארה"ב, גוברת ההערכה שהדמוקרטים ינצחו גם במעוזים שמרניים ויכבשו את הקונגרס. טראמפ הקים "חומה" עם שינוי מפת מחוזות הבחירה, אבל המלחמה באיראן, יוקר המחיה ו"הבגידה" בהיספנים הם מתכון לגל אדיר: "זה יהיה מרחץ דמים, קדימון ל-2028". איך זה ישפיע על ישראל, ואולי הסקרים שוב טועים בגדול?

כאשר נשיאי ארצות הברית נכנסים לבית הלבן, הם יודעים שהקדנציה האמיתית שלהם, זו שבה הם יכולים לשנות מדיניות פנים באופן שישפיע לדורות קדימה, תימשך שנתיים, ולא ארבע שנים. זהו "חלון ההזדמנויות של השנתיים הראשונות" (The Two-Year Window), הזמן שבו חייב נשיא להעביר את הרפורמות הכי גדולות, שנויות במחלוקת ומשמעותיות שלו – מפני שאחר כך מגיעות בחירות אמצע הכהונה, והמפלגה שלו, בוודאות גדולה, תאבד את הרוב שיש לה בקונגרס.

הפעם האחרונה שבה מפלגתו של נשיא מכהן כן הצליחה לשמור על הרוב בשני בתי הקונגרס בבחירות האמצע הייתה בנסיבות יוצאות דופן: זה קרה ב-2002, שנה אחרי פיגועי 11 בספטמבר, כשג'ורג' בוש הבן עדיין נהנה מאחוזי תמיכה גבוהים מאוד והמפלגה הרפובליקנית לא רק שמרה על כוחה, אלא אף הגדילה אותו. ב-1998 הגדילו הדמוקרטים את כוחם בקונגרס דווקא בשיא פרשת מוניקה לווינסקי שבה הסתבך ביל קלינטון, שנותר פופולרי בזכות מצב כלכלי מעולה; והפעם היחידה הנוספת שבה זה קרה בעידן המודרני הייתה ב-1934, כשפרנקלין רוזוולט הוציא את ארה"ב מהשפל הגדול. בכל שאר המקרים, ובאופן היסטורי בבחירות האמצע – שנתפסות כמשאל עם על תפקודו של הנשיא – מפלגתו "חוטפת בראש".

כל הסימנים מראים כי בחירות האמצע בחודש הבא לא יהיו שונות מהבחינה הזו, והשאלה המסתמנת היא האם יקרה לדונלד טראמפ מה שקרה לג'ו ביידן ב-2022 – אז היו תחזיות ל"צונאמי" לטובת הרפובליקנים, אבל הדמוקרטים שמרו בסופו של דבר על השליטה בסנאט והפסידו את בית הנבחרים רק בפער קטנטן – או שהתחזיות הנוכחיות, שמבטיחות כעת "גל כחול" לטובת הדמוקרטים, אכן יתממשו.

ניצחון דמוקרטי גדול ייתפס כמכה קשה עבור טראמפ, שכבר נראה כמי שנערך להצדיק את ההפסד בטענה שהוא משמיע בשבועות האחרונים ולפיה הסיבה לסקרים הבעייתיים עבור הרפובליקנים היא שהוא עצמו לא מתמודד ולא מופיע על פתקי ההצבעה. אבל בפועל הסקרים מעידים על תסכול אדיר של הציבור האמריקני – גם בקרב רפובליקנים רבים ובמיוחד עצמאים שלא מזדהים עם מי מהמפלגות הגדולות – בעקבות המלחמה הלא-פופולרית באיראן, והזינוק במחירי הדלק ויוקר המחיה שהיא חוללה. התמיכה בטראמפ נמצאת כעת בשפל, ואפילו במעוזים "אדומים" כמו פלורידה מועמדים רפובליקנים מתרחקים ממנו וקוראים לסיום מהיר של המלחמה, מחשש שהנשיא הלא-פופולרי יגרור אותם מטה ויביא לתבוסתם.

בבחירות האמצע, שייערכו ב-3 בנובמבר, יועמדו לבחירה כל 435 מושבי בית הנבחרים ו-35 מ-100 מושבי הסנאט. במקביל נערכים מרוצים ל-39 מושלי מדינות וטריטוריות אמריקניות, ולאלפי מושבים בבתי הקונגרס המקומיים במדינות השונות. הרפובליקנים שולטים כיום בשני בתי הקונגרס בוושינגטון: היתרון שלהם בסנאט משמעותי יחסית (47-53) ובבית הנבחרים הוא נחשב לזעום (214-218, לצד עצמאי אחד שנוטה לצד הרפובליקני ושני מושבים פנויים בעקבות התפטרויות). בבית הנבחרים דרוש רוב של 218 לפחות, בעוד בסנאט זקוקים הדמוקרטים לרוב של 51 קולות לפחות כדי לשלוט בו. במקרה של תיקו 50-50 – הרפובליקנים ישמרו על השליטה בסנאט, מפני שהקול שובר השוויון יהיה שמור לסגן הנשיא ג'יי די ואנס.

השליטה הרפובליקנית בבית הנבחרים אמורה הייתה בכל מקרה ליפול קורבן ל"קללת" בחירות האמצע, אבל הסנאט, שם רק שליש מהמושבים מועמדים לבחירה מדי שנתיים, לא היה צפוי להיות תחרותי כלל. מפת הבחירות לסנאט בסיבוב הזה נחשבה, בתחילת מחזור הבחירות, לקשה מאוד עבור הדמוקרטים – כשהיא כוללת לא רק הגנה על מושבים שבהם הם מחזיקים כעת במדינות מתנדנדות כמו מישיגן וג'ורג'יה, אלא גם קרבות שאמורים היו להיות חסרי סיכוי במעוזים שמרניים כמו טקסס, אוהיו, אייווה, אלסקה וקנזס.

אבל שלושה שבועות לפני הבחירות, נראה שהמאבק על השליטה בסנאט פתוח לחלוטין – וכעת גם סוכנויות ההימורים וגם הפרשנים הפוליטיים נותנים לדמוקרטים סיכוי גבוה יחסית להשתלט על שני בתי הקונגרס. הסיבה לכך היא כמעט לגמרי המצב הכלכלי: חוץ מהעשירים ביותר שהתעשרו עוד יותר, מצבו של אף אמריקני לא השתפר בשנתיים האחרונות. גם תומכיו הנאמנים ביותר של טראמפ לא יכולים לספר לעצמם שהכול בסדר, כשהם עומדים בתחנות דלק ורואים את המספרים רצים על המשאבה.

עידן טראמפ הוא סיוט מתמשך גם עבור טובי הסוקרים בארה"ב. בבחירות 2016 הם התרסקו לגמרי, והבינו כי הם צריכים לבנות מודלים חדשים לגמרי כדי לסקור מפת מצביעים שכוללת מצביעים חדשים באזורים מאוד מרוחקים, מצביעים שלא עונים לטלפונים, מצביעים שלא אומרים את האמת לסוקרים, ושינויים גדולים בדפוסי ההצבעה של צעירים ומיעוטים. מאז 2016 הסוקרים השתפרו במעט, אבל רק במעט.

בכל אופן, סקרים ו"ווייב" הם עדיין שתיים מהאינדיקציות היחידות שיש לפני בחירות, ושני האינדיקטורים האלה מכוונים לעבר ניצחון דמוקרטי גדול. המודל הנחשב Cook Political Report מעריך כי הדמוקרטים ישיגו תוספת נקייה של בין 9 ל-19 מושבים בבית הנבחרים, כשהם זקוקים ל-4 לפחות כדי להשיג רוב. מודל החיזוי של נייט סילבר, שהיה סקפטי מאוד לגבי סיכוייה של קמאלה האריס ב-2024, מעניק למפלגה הדמוקרטית סיכוי של 72.6% לזכות ברוב בסנאט וצופה כי היא תשיג שם תוספת נקייה של 5 מושבים.

סקרים אחרונים של אוניברסיטת סיינה/ניו יורק טיימס, הנחשבים ליוקרתיים והאמינים ביותר בענף, הציבו מועמדים דמוקרטים לסנאט ביתרון או שוויון בחמש מדינות המזוהות באופן מובהק עם הרפובליקנים: טקסס, אוהיו, אייווה, קנזס ואלסקה. טקסס לא שלחה אף דמוקרט לסנאט מאז 1988, אבל כעת ג'יימס טלריקו מוביל שם בפער קטן על יריבו הרפובליקני קן פקסטון. קנזס לא שלחה דמוקרט לסנאט כבר 94 שנה – מאז בחירתו של ג'ורג' מקגיל ב-1932 – אבל גם שם אדם המילטון הדמוקרטי מנהל מרוץ צמוד מאוד מול הרפובליקני המכהן רוג'ר מרשל. המילטון, כומר במקצועו ומבכירי הכנסייה המתודיסטית בארה"ב, מציג עצמו כדמוקרט מתון ומאחד והצליח למשוך אליו מצביעים עצמאים ורפובליקנים מתונים.

אוהיו ואייווה הפנו לדמוקרטים את הגב אחרי תקופת אובמה, אבל במדינות הללו יש הרבה מאוד חקלאים ועובדי תעשיות כמו רכב ופלדה, שלא לדבר על התלות במשאיות שנעות עכשיו על סולר יקר מאוד. כולם כועסים. המועמד הדמוקרטי באייווה, ג'וש טורק, היה בעבר כוכב נבחרת ארה"ב בכדורסל בכיסאות גלגלים ויש לו שלוש מדליות פראלימפיות. יריבתו, אשלי הינסון, הייתה אושיית טלוויזיה מקומית באייווה והיא בת ברית של טראמפ. גם שם הם צמודים לפי הסקרים. באוהיו מנסה הדמוקרט הוותיק שרוד בראון לחזור לסנאט אחרי שהפסיד שם לפני שנתיים. הסקרים נותנים לו יתרון קטן על הרפובליקני המכהן ג'ון יוסטד, שמונה ב-2025 להחליף את סגן הנשיא ואנס וכעת מבקש להיבחר לכהונה מלאה. בעצרת קמפיין באוהיו התגייס למענו טראמפ, אבל נשמע כמעט כמי שמהלך אימים על ציבור בוחריו: "אם תשלחו דמוקרטים לקונגרס, לא אעזור לכם".

חשוב לזכור כי אפילו הסקר הרציני של סיינה/ניו יורק טיימס טעה משמעותית בהערכות של מירוצי הסנאט ב-2024. ההבדל הוא, כמובן, שאז דונלד טראמפ היה על פתקי ההצבעה במרוץ לנשיאות, והאמריקנים זעמו על יוקר מחיה והאמינו להבטחותיו – כך שהצביעו יחד עמו גם למועמדים הרפובליקנים על אותו פתק. עכשיו טראמפ לא מופיע על הפתק, אבל אחוזי התמיכה בו נמצאים באזור ה-35% – ויוקר המחיה של 2024 מרגיש כמעט נוסטלגי.

כך מוצא עצמו טראמפ נאלץ להשתתף בעצרות במקומות כמו אלבמה, אוקלהומה ואפילו דרום קרוליינה, שם ינסה לעזור לדרלין גרהאם, אחותו של הסנאטור המנוח לינדזי גרהאם – שנמצאת במרוץ צמוד מהצפוי על הכיסא שהותיר אחיה. לינדזי ניצח שם בפער של 10% בבחירות הקודמות ב-2020, אבל בסקרים כעת מובילה אחותו בפער של כ-3% בלבד על יריבתה הדמוקרטית אנני אנדרוז, רופאת ילדים במקצועה. לגרהאם, שטראמפ לחץ לבחור בה כמחליפתו של אחיה כמחווה למי שהיה בעל בריתו ההדוק, אין ניסיון פוליטי והיא נתפסת כמועמדת חלשה מאוד. באחד מעימותי הבחירות אף עוררה מבוכה גדולה כשנשאלה אם טייוואן חשובה לביטחון הלאומי, והשיבה כי היא לא בקיאה בסוגיה: "ביטחון לאומי זה לא הקטע שלי, זה לא תחום המומחיות שלי, אבל אני כן תומכת בצבא".

הדמוקרטים מביעים מצדם אופטימיות גדולה, ולפחות בכל הנוגע לבית הנבחרים הם מכוונים לפי "פוליטיקו" לרוב של עד 240 מושבים, כלומר תוספת נקייה של 26 מושבים. לפי הדיווח, על הכוונת שלהם אפילו שני מושבים רפובליקניים בבית הנבחרים, ממחוזות במיסיסיפי ובניו יורק שבהם טראמפ ניצח ב-2024 בפער אדיר של יותר מ-20%.

הדמוקרטים מפנטזים כבר שנים ארוכות על הרגע שבו יחוללו מהפך בטקסס, אבל הפעם האחרונה שבה התקוות שלהם במדינה הענקית התממשו במרוץ מדינתי כלשהו הייתה כשאן ריצ'רדס ניצחה בבחירות לתפקיד המושל ב-1990. הסנאטור הדמוקרטי האחרון שנבחר בטקסס היה לויד בנטסן, שלכהונתו הרביעית והאחרונה נבחר ב-1988. המועמד האחרון שנתן לדמוקרטים תקוות שווא היה בטו אורורק, שהפסיד ב-2018 לטד קרוז בהפרש של 2.6% – אבל אורורק לא הוביל בסקרים לפני הבחירות. לעומתו, המועמד הדמוקרטי הנוכחי ג'יימס טלריקו מוביל בכל הסקרים האחרונים על יריבו הרפובליקני קן פקסטון, ובסקר האחרון של סיינה/ניו יורק טיימס הוא מוביל בפער גדול יחסית של 51%-45%.

אותו סקר גם נתן למועמדת הדמוקרטית במרוץ המקביל שנערך בטקסס לתפקיד המושל, ג'ינה הינוחוסה, יתרון של 3% על המושל המכהן גרג אבוט – וזה כבר תסריט שגם גדולי ההוזים הדמוקרטים לא מעיזים לדבר עליו. כל זה קורה למרות שהרפובליקנים משקיעים בטקסס עשרות מיליוני דולרים בקצב חסר תקדים, במיוחד במדינה שנחשבה עד כה למעוז "אדום" ובטוח. ה"סופר PAC" הרפובליקני (הכינוי בארה"ב לגופים שדרכם מעבירים תרומות ענק), המזוהה עם מנהיג הרוב בסנאט ג'ון ת'ון, הזרים סכום אסטרונומי של כ-131 מיליון דולר בתוך 17 ימים בלבד – קצב של כ-7.7 מיליון דולר ביום – בניסיון להציל את טקסס.

טלריקו בן ה-37, שנולד שנה אחרי הפעם האחרונה שבה נבחר סנאטור דמוקרטי בטקסס, הוא נוצרי אדוק והמועמד הפרוגרסיבי הראשון מזה שנים רבות שמנסה להחזיר לצד הליברלי את הבעלות על דרכו של ישו – טיפול רפואי לכולם, אהבת החלש, העני והמהגר. הוא מועמד מעניין ואהוד על כל פלגי המפלגה הדמוקרטית, שנמצאת במלחמה פנימית על עתידה, אבל הוא גם נהנה מ"חרקירי" שעשו לעצמם הרפובליקנים כאשר העדיפו בפריימריז שלהם את פקסטון על פני הסנאטור הרפובליקני המכהן ג'ון קורנין, שהוא אחד המכובדים במסדרונות הסנאט. הם עשו זאת כי טראמפ אמר להם, וטראמפ אמר להם כי הוא חשב שקורנין לא מספיק נאמן לו.

פקסטון מנגד גורר אחריו קופת שרצים עמוקה מאוד – פרשות שחיתות, הליכי הדחה שיזמו חברי מפלגתו שלו בבית הנבחרים בטקסס כשהיה התובע הכללי, וגירושים מכוערים ומתוקשרים – וייתכן שזה יהיה יותר מדי אפילו עבור מי שהצביעו שם שלוש פעמים לדונלד טראמפ. הנשיא, שביום רביעי הגיע לעצרת בסן אנטוניו כדי לנסות להציל את סיכוייו של פקסטון, בעצמו נשמע כמי שלועג למועמד שלו ואמר השבוע ש"לפעמים הוא יכול להיות קוץ בתחת", אם כי במקביל גם שיבח את נאמנותו: "הוא היה לצדי יותר מכל אחד אחר".

אם הסקרים החיוביים עבור הדמוקרטים באופן שנראה מוגזם אכן נכונים, אז צריך לקחת בחשבון גם את אלה שמעידים על מאבק צמוד בניו המפשייר, ואולי גם במינסוטה. שני המושבים האלה נמצאים עכשיו בידיים דמוקרטיות, אבל בניו המפשייר מריצים הרפובליקנים מועמד רציני, ג'ון סאנונו, שכבר היה סנאטור ושם המשפחה שלו מקושר לשני מושלי עבר פופולריים. מולו רץ הדמוקרט חבר בית הנבחרים כריס פאפאס, והסקרים צמודים.

המועמדת הדמוקרטית במינסוטה היא סגנית המושל, פטי פלאנגן, שרצה נגד הרפובליקנית מישל טאפויה, לשעבר שדרית קווים במשחקי ליגת ה-NFL. הסקרים מראים יתרון קטן לפלאנגן, אבל כאן נכנס אינדיקטור משמעותי נוסף: המקומות שבהם המפלגות משקיעות כסף. הדמוקרטים לא נראים ממהרים להשקיע כספי חירום במינסוטה, כך שאולי הם רואים סקרים אחרים.

הרפובליקנים, למשל, כן הפסיקו להשקיע במרוצי הסנאט בצפון קרוליינה וג'ורג'יה. רוי קופר, לשעבר מושל פופולרי, צועד לניצחון קליל בצפון קרוליינה, מה שיהווה מהפך דמוקרטי. ואילו ג'ורג'יה, שהייתה אמורה להיות אחת המדינות הקשות ביותר להגנה עבור הדמוקרטים, נראית עכשיו כמו טיול רגוע עבור הסנאטור המכהן והדרלינג הדמוקרטי החדש, ג'ון אוסוף.

הדמוקרטים חלמו גם להפוך את אחד משני המושבים בסנאט מטעם מיין, זה שבו מחזיקה כיום הרפובליקנית סוזן קולינס. מיין היא מדינה הנוטה לדמוקרטים, וקמלה האריס ניצחה שם למשל ב-2024 את טראמפ בפער של כמעט 7%, אבל שם התקווה למהפך דווקא מתרחקת מהדמוקרטים. תחילה הם הסתבכו עם הבחירה הכושלת בפריימריז של גראהם פלטנר הפרוגרסיבי כמועמד, והוא נאלץ לפרוש כשהתברר שההיסטוריה שלו כוללת קעקוע נאצי ואלימות נגד נשים. מי שהחליף אותו ברגע האחרון, טרוי ג'קסון, חוטב עצים במקצועו, התגלה כמועמד חלש. בצד השני מתגייס כל הממסד הרפובליקני, בראשות הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש, כדי להציל את הסנאטורית קולינס, שבגיל 73 מנסה להיבחר לקדנציה שישית.

ההנחה שהדמוקרטים יחזירו לעצמם את השליטה בבית הנבחרים – שם כל המושבים עומדים לבחירה מדי שנתיים ולכן מהפך נחשב למשימה קלה הרבה יותר – נראתה סבירה כבר זמן רב, אבל טראמפ והרפובליקנים נערכו לכך מראש עם שרטוט מחדש של מחוזות הבחירה בשלל מדינות, באופן שבו הם קיוו שלמועמדים הרפובליקנים יהיה יתרון גדול יותר על יריביהם הדמוקרטים. מדובר בשיטה המכונה בפוליטיקה האמריקנית "ג'רימנדרינג", ושבה למשל הגבול של מחוז בחירה מתנדנד משתנה כך שיכלול יישוב בעל נטיות רפובליקניות מובהקות, באופן שיכול להטות את הכף לטובת המועמד הרפובליקני.

אף שמדובר בשיטה שנהוגה בארה"ב כבר יותר מ-100 שנה, בעידודו של טראמפ הרפובליקנים לקחו אותה לקצה עם שרטוט מחדש של מפת מחוזות הבחירה בשלל מדינות, בהן טקסס, פלורידה, אוהיו ומיזורי. הדמוקרטים אמנם ניסו להשיב מלחמה עם שינויי מפות משלהם בכמה מדינות בשליטתם, אבל הרפובליקנים נתפסו כמנצחים ב"מלחמת המפות". ועדיין, לא ברור עד כמה לדבר תהיה השפעה דרמטית אל מול הסחף הצפוי לצד הדמוקרטי. פרשן CNN רונלד בראונסטיין תיאר את מאמצי הרפובליקנים כניסיון להקים "חומה", אבל הדגיש כי "שום חומה לא תהיה גבוהה מספיק כדי לבלום לחלוטין את גל האכזבה הגואה".

בטקסס למשל קיוו הרפובליקנים ששינוי מפת המחוזות יניב להם שם עוד חמישה מושבים בבית הנבחרים, אבל כעת ההערכות הן שהם ינצחו רק בשלושה. מחוזות חדשים בדרום טקסס ובאזור עמק הריו גרנדה נראים תחרותיים מהצפוי, כשלמרות שינוי הגבולות, דמוקרטים מכהנים שומרים על כוחם – בעיקר עקב חזרה של מצביעים היספנים לצד הדמוקרטי.

ב-2024 קיבל דונלד טראמפ כמעט חצי מקולות ההיספנים, כולל 54% מהגברים, וזו הייתה התוצאה הטובה ביותר בקרבם מצד מועמד רפובליקני אי-פעם. זו גם הייתה סטירת המציאות החזקה ביותר שקיבלו הדמוקרטים, שמאז התמיכה ההיספנית הגדולה בימי אובמה, לקחו כמעט כמובן מאליו את קולו של המיעוט הגדול ביותר בארה"ב.

טראמפ העביר חצי מהקולות האלה לרפובליקנים, בעיקר בזכות הבטחותיו לשיפור המצב הכלכלי והפחתת האינפלציה, אבל חשוב לזכור כי הקול ההיספני אינו מונוליתי – ומדובר במגזר שמרן מאוד מבחינה חברתית. הבטחותיו של טראמפ לגרש מארה"ב "רק מהגרים פושעים" התקבלו אף הן בהתלהבות בקרב היספנים רבים. בפועל, שום דבר מזה לא קרה. יוקר המחיה בשמיים, מחירי ביטוח הבריאות בכלל מחוץ לאטמוספירה – והמוני מצביעי טראמפ היספנים גילו שהם ובני משפחותיהם לא חסינים ממבצע הגירוש ההמוני. "הצבעתי לו כי הכול היה יקר מדי תחת ביידן וחשבתי שטראמפ יוריד את מחירי הדלק והמזון כמו שהוא הבטיח", אמר מצביע היספני מדרום טקסס לסוקרים דמוקרטים, "עכשיו המצב רק מחמיר. זו הכלכלה שלו ואי אפשר להאשים יותר את הממשל הקודם".

סקר של NBC מיום ראשון האחרון הראה כי רק 27% מההיספנים חושבים שטראמפ עושה עבודה טובה. גם בנושאים הספציפיים עליהם טראמפ רכב ב-2024 התמיכה בו בשפל בקרב לטינים: 20% בנושא יוקר המחיה, 30% בנושא ההגירה ו-38% בנושא אבטחת הגבולות. סקר אחר של סיינה/ניו יורק טיימס העניק יתרון של 43% לדמוקרטים בקרב מצביעים היספנים, והתנועה הזו היא אחת הסיבות העיקריות לכך שניצחון דמוקרטי בבית הנבחרים נראה כעת כמעט מובטח.

האנליסט הראשי של ניו יורק טיימס, נייט כהן, ציין כי שרטוט מפות הבחירה המחודש על ידי הרפובליקנים נעשה תחת ההנחה שהם ישמרו על חלק מהתמיכה הגדולה שבה זכו בקרב היספנים לפני שנתיים – אך אלו עשויים כעת לנטוש את מפלגתו של הנשיא, ולדברי כהן המשמעות היא שמעוזים כמו טקסס ופלורידה יוכלו להפוך ל"גראונד זירו של צונאמי דמוקרטי אפשרי".

המצב בקרב הלטינים מדאיג כל כך את הרפובליקנים עד שחברת הקונגרס הבולטת, מריה אלווירה סלזאר מפלורידה, שנמצאת במרוץ צמוד במחוז ש-74% מתושביו היספנים, פרסמה סרטון בו פנתה ישירות לטראמפ: "חלק ממאמצי אכיפת ההגירה שלך הלכו רחוק מדי. אותם היספנים שעזרו לך להגיע לבית הלבן ב-2024 מרגישים היום נבגדים". במחוז הזה וברחבי ארה"ב נותרו תומכים הדוקים רבים של טראמפ, אנשי תנועת ה-MAGA שהסקרים מראים שהנאמנות שלהם לנשיא לא התרופפה, וניכר כי סלזאר ביקשה להימנע מעימות ישיר מולו כדי שלא לאבד גם את תמיכתם.

אבל סלזאר היא לא מקרה בודד, ובשבועות האחרונים מועמדים רפובליקנים נוספים נראו כמי שמנסים להרחיק עצמם מהנשיא, וחלקם הצביעו יחד עם הדמוקרטים ואפשרו בכך להעביר החלטות סמליות בבית הנבחרים שדרשו את סיומה של המלחמה באיראן. גם אשלי הינסון, הרפובליקנית שצמודה בסקרים למועמד הדמוקרטי באייווה האדומה, קראה בחודש שעבר ל"סיום מיידי" של המלחמה, ואמרה כי תושבי מדינתה "נמחצים" תחת הנטל הכלכלי שהוחמר בעקבותיה. יריבה, ג'וש טורק, מיהר להזכיר לה שהיא הצביעה שבע פעמים נגד החלטות על סיום המלחמה: "אני שמח שאת סוף-סוף הולכת בעקבותיי".

גם ביירון דונלדס, שמתמודד בקרב צמוד מהצפוי על תפקיד מושל פלורידה מול הדמוקרט דייוויד ג'ולי – שנושף בעורפו בסקרים במדינה שבעשור האחרון נטתה יותר ויותר לצד הרפובליקני – עורר תמיהה כשמחק אזכורים בולטים של הנשיא מאתר הקמפיין שלו. את החשש במפלגה היטיבה לבטא חברת הקונגרס הפורשת ננסי מייס מדרום קרוליינה. "זה הולך להיות מרחץ דמים", היא הזהירה, וחזתה גם היא "צונאמי" לכיוון הדמוקרטים. "המון מוטל על הכף. הסנאט. בית הנבחרים. העתיד של המדינה שלנו", הוסיפה – והעריכה כי התוצאות השנה יהיו רק "הקדימון" לבחירות לנשיאות ב-2028.

אם הדמוקרטים ישתלטו אפילו רק על אחד משני בתי הקונגרס, יהיה די בכך כדי שיוכלו לחסום כל יוזמת חקיקה שטראמפ יבקש לקדם בשנתיים שנותרו לכהונתו השנייה והאחרונה, אולם טראמפ העביר בשנתיים הראשונות שלו רק חוק מדיניות גדול אחד ("החוק הגדול והיפהפה" כלשונו), וממילא מתעלם ברובו הגדול מהמחוקקים בגבעת הקפיטול – ומתרכז במדיניות חוץ ובקידום רפורמות באמצעות צווים נשיאותיים. ועדיין, הוא כן יידרש במצב של קונגרס לעומתי לנהל דין ושיח מול הדמוקרטים, בין היתר כדי לאשר תקציב, וההתנגשויות הצפויות עשויות להביא, כפי שכבר קרה לא אחת בעבר, גם לשיתוק הממשל הפדרלי.

אם הדמוקרטים ישתלטו על אחד מבתי הקונגרס הם יוכלו גם, באמצעות הוועדות השונות שלו, לפתוח בחקירות נגד הנשיא ונגד ממשלו ולאלץ בכירים להעיד בפניהם. הדמוקרטים כבר הבטיחו לפתוח בחקירות שכאלו סביב הטענות להפרת ניגודי עניינים מצד טראמפ, כשרק לאחרונה למשל מימן הממשל בכספי משלם המיסים פרסומות שקידמו את דמותו, לטענת הדמוקרטים תוך הפרה ברורה של החוק הגובלת ב"גניבה פלילית". בבית הנבחרים הם יוכלו גם לפתוח בהליכי הדחה נגד טראמפ, אבל הסיכויים לאישור בפועל של ההדחה בסנאט, שם נדרש לכך רוב של שני שלישים, הוא אפסי. שליטה דמוקרטית בסנאט תאפשר להם להקשות עוד יותר על טראמפ – מפני שהבית העליון של הקונגרס הוא זה שמאשר מינויים בכירים של הנשיא, משרי הקבינט ועד שופטים.

במרוצי המפתח כעת הסוגיה הישראלית-פלסטינית אמנם לא מהווה מוקד מרכזי, אבל ההתחזקות הדרמטית של השמאל העמוק במפלגה הדמוקרטית, בפריימריז, צפויה להביא לכך שבקונגרס הבא לקולות נגד ישראל יהיה כוח גדול יותר. מועמדים פרוגרסיביים, אלו שמאשימים את ישראל ברצח עם בעזה ודורשים לבטל את הסיוע הצבאי האמריקני או לכל הפחות להתנות אותו בשינוי מדיניותה ברצועה ובגדה המערבית, ניצחו בשלל מרוצים בפריימריז ואף הביסו לעיתים מחוקקים דמוקרטים ותיקים. רבים מהם צפויים לנצח בקלות בנובמבר, מפני שמדובר במרוצים במעוזים ליברליים כמו ניו יורק וקליפורניה.

בצל הלחץ מהשמאל העמוק והשטח הדמוקרטי, גם אנשי הזרם המתון משמיעים כעת ביקורת חריפה יותר על ישראל – אם כי הם מקפידים להפנות אותה לממשלתו של בנימין נתניהו. דוגמה לכך הייתה רק לאחרונה כאשר כל הדמוקרטים בסנאט – מלבד "המורד" ג'ון פטרמן – תמכו בהצעה שהייתה מתנה את הסיוע הצבאי בהגשת דו"ח על הריגת פלסטינים-אמריקנים. רפובליקני אחד תמך, וההצעה נפלה ברוב של 48-51 בלבד.

גם הסנאטור היהודי מג'ורג'יה ג'ון אוסוף, שכאמור מוביל במרוץ שם על יריבו הרפובליקני מייק קולינס ונחשב לאחד המועמדים הפוטנציאליים בבחירות לנשיאות ב-2028, נשאל אתמול בעימות על הצבעותיו נגד משלוחי נשק לישראל ואם הוא מאמין שהיא מבצעת רצח עם – ואף שאמר כי מדובר בסוגיה שאותה צריך להכריע בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, הדגיש כי אין לו ספק שהיא הפרה את הדין הבינלאומי. "אכפת לי עמוקות מהביטחון של העם בישראל, שביניהם נמצאים בני משפחתי. אכפת לי גם מחיי פלסטינים חפים מפשע, ואני לא מתנצל על ההצבעות שלי. אבל חבר הקונגרס מייק קולינס רוצה להטיל סנקציות ולשלול מימון מבית הדין הפלילי הבינלאומי. עמדתו היא שלא צריכה להיות אחריותיות על פשעים נגד האנושות, לא משנה מי מבצע אותם. וזה משום שחבר הקונגרס מנותק באופן עמוק מהמסורת של המדינה שלנו בנוגע לזכויות אזרח וזכויות אדם".

בפועל, גם אם הדמוקרטים ישתלטו על שני בתי הקונגרס יהיה להם קשה מאוד לקדם חקיקה נגד ישראל, כל עוד יש נשיא רפובליקני אוהד בבית הלבן שיכול להטיל עליה וטו. אבל התחזקותם של הפרוגרסיבים בקונגרס עשויה בהחלט להגביר את השיח הביקורתי כלפי ישראל ואת הלחץ עליה, וגם גורמים בארץ הזהירו כי אחרי בחירות האמצע ייתכנו סנקציות חדשות, כשכעת אפילו בכירים בממשל טראמפ מביעים תסכול רב מאלימות מתנחלים ביהודה ושומרון.

הנושא הישראלי צף מעת לעת גם במישיגן, שם הדמוקרט הפרוגרסיבי עבדול א-סייד מוביל באופן קבוע בהפרש קטן על הרפובליקני מייק רוג'רס, בקרב על המושב הדמוקרטי בסנאט שהתפנה. דעותיו האנטי-ישראליות של א-סייד פוגעות בו כצפוי בקרב מצביעים יהודים, אבל יהודים מהווים רק כ-1.5% מאוכלוסיית מישיגן, לעומת 2.4% מוסלמים. א-סייד עבד בשבועות האחרונים קשה מאוד כדי לנסות להגיע לסביבות 40-30% מקולות היהודים, למרות שמועמד דמוקרטי בדרך כלל מצפה לאזור ה-70%. אבל המרוצים האלה הם קודם כל מקומיים, וא-סייד הצליח להעביר את המיקוד לנושאים כמו יוקר המחיה, מחירי הדלק וביטוחי הבריאות.

אם א-סייד ינצח, הוא יהיה המוסלמי הראשון אי-פעם שנבחר לסנאט. העובדה שהוא יעשה זאת ממדינה מתנדנדת כמו מישיגן (טראמפ ניצח בה ב-2024 בפער של 1.4% בלבד) עשויה להיות רגע בעל השלכות היסטוריות של ממש – ועבור הפרוגרסיבים היא תוכיח שהם יכולים לסחוף אחריהם את הציבור הרחב גם מחוץ למעוזים ליברליים כמו ניו יורק או קליפורניה. וגם בגלל זה, הבחירות לנשיאות ב-2028 כבר יהיו אופרה אחרת לגמרי בכל הקשור לישראל.

טראמפ אגב הגביר בימים האחרונים את המתקפות על א-סייד: הוא מתאר אותו שוב ושוב כ"ג'יהאדיסט" מסוכן, וטוען שהמהומות בצרפת הן רק דוגמה למה שעלול להתחולל בארה"ב אם לכאורה הדמוקרטים ינצחו. ביום חמישי עורר הנשיא סערה כאשר תקף שוב את א-סייד ושינה את שמו הפרטי מעבדול למוחמד: "מוחמד חוזר לימים של הג'יהאד. הוא קיצוני רדיקלי, תומך בטרור, ואינו שונה מחברו הטוב ביותר, חסן פיקר, ששונא את אמריקה. איך צרפת מסתדרת? הערכים של מוחמד אינם בדיוק הערכים של תושבי מישיגן, או של ארה"ב הגדולה שלנו! הוא לא מתאים למישיגן, ולא מתאים לאמריקה".

התגובה של א-סייד הראתה כי הוא מנסה להיצמד לדף המסרים שלו, שמתמקד ביוקר המחיה. "הוא יודע שהשם שלי הוא עבדול. הוא אומר את זה כל יום. אבל הוא לא תוקף רק אותי. הוא תוקף את כולנו. הוא ממעיט כל כך בערכנו. הוא חושב שהוא יכול להשתמש בשם שלי ובאמונה שלי כדי להסיח את תשומת לבנו מהסבל שהמדיניות שלו גורמת לנו – בתחנת הדלק, במכולת ובמרפאה. הוא חושב שאנחנו לא מבינים מה קורה. הגיע הזמן לשינוי".